מעבר יבק, שפתי רננות מ״גMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 43
א׳אמרו בפרק גידול בנים כשישים אדם ידו על ראשו הקטן מתברך שנאמר וישלח ישראל את ידו וכתיב ויברכם ביום ההוא לאמר כי ביד אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבברכת כהנים לומר יחולו על ראשך הברכות שבשלשה פסוקים אלו שהם ט"ו. ומנהג לברך בשבת קדש ובפרט בלילי שבת סוד שבת מלכתא שהם בינה ות"ת למטה במלכות כנזכר למעלה ובסוד נפש יתירה שעל המברך ומתברך יחולו הברכות ועוד כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה שנדחו מערב שבת לנוקבא דתהומא רבה וצורך גבוה הוא לברך האדם בניו בשבת ואם יש לו בת גם היא יברכנה ובפרט בליל שבת והמשכיל יבין מעצמו כי כנים דברינו ואני הרגלתי בעצמי לכוין באברי היד כנזכר. ועוד לכוין בברכת כהנים שבו נכלל בני חיי ומזוני שמוצאם מיו"ד וא"ו ה"א ראשונה של השם שביברכך הוא מציאות היו"ד וביאר מציאות יו"ד וה"א יחד ובישא מציאות יה"ו ומתיבות פסוק ישא מתרבה שם יה"ו לששה צרופים ובין כלם הם תשע כזה י' י"ה יה"ו וג' אותיות יה"ו בונות ששה בתים הם תשע תקוני זעיר שכלם מושפעים בסוד הברכה לה"א אחרונה מלכות והנה השם שלם בה ולכן בתפלה בא אחריה ברכת שים שלום שהוא אבר השלום המתייחד עם מלכות להוליד בדומה וכל זה הוא בכוונת פרקי היד המכוונת נגד ט"ו אותיות ברכת כהנים כנזכר אך בפה אני אומר על המתברך ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. ופסוק זה מכוון מאד למבין אותו לאשורו. ומלבד כי מעורר רוחניות הספירות מחכמה ולמטה עוד בו רמז וסוד להשרות הנשמה והרוח והנפש ונפש המשכלת והחיונית על החמשה חושים הנרמזים בפסוק והריחו ביראת ה' הבא אחריו עוד יורה על ההשגה העתידה שהיא כתנות אור שהיא הנהגת הספירות כפי אשר היתה מחייבת החכמה עליונה שבאמת היא נקראת א"ה"ו והיא הצפייה הנכספת למשה רבינו ע"ה שעליה שאל הראני נא את כבודך להיות כי זכה לקרון פנים ופשט בקצת לבושי עור כדכתיב של נעליך מעל רגליך ולהיות שבו היה מעורב כתנות אור עם עור לכך נאמר לו כי לא יראני האדם וחי בלבושים אלו. אמנם הוא זכה מחמת הקירון שבפניו דוקא לצפיית אחורים שהיא אחורים מהנהגת עץ החיים לא צפייה גמורה וכל זה נרמז בפסוק ונחה עליו רוח חכמה וגו'. עוד אמרו שם שלכך משימים יד על ארון המת. או על הקבר לבקש רחמים על המת לפי שבידו של אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק יחיו מתיך וגו' ואז יאמרו ונחך ה' תמיד וגו' ובנו ממך וגו' שיזכה להעלות נפשות הרשעים מתוך הגהינם מדי עברו שם כנדרש למעלה עוד יש ביד י"ד פרקים וידוע סודם הבא בפסוק ועתה יגדל נא כח אדני כי בבינה יש בה כ"ח עתים וזהו ובתבונה משנה עתים וממנה נמשך הכח למלכות אדנ"י וממנה מתפשטים כ"ח מחנות הלבנה העליונה. ומכחה מתראים בלבנה התחתונה י"ד ימניים וי"ד שמאליים והם שתי ידות משולבות אשה אל אחותה ובכל יד חמש אצבעות וימין יו"ד ה"א שמאל וא"ו ה"א. ויד ימין ושמאל הם י"ד אותיות שהם ה' אלהינו ה' וי"ד אחרים תמורתן כנודע שבהם מעוררים כח החסד העליון. והמבין טעם סמיכת כהן גדול על האברים הנקרבים על גבי המזבח יבין טעם שימת היד על המת או על קברו. וכיון דאתא לידן פסוק ויברכם ביום ההוא לא אמנע עצמי מלכתוב פרפרת אחד שיש לי בו והוא כי יעקב בירך אפרים ומנשה שכל ישראל יתברכו בהם ויאמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה ולא ראינו שנתקיימה ברכה זו באדם שמברך בנו או תלמידו. אך כשנעמוד על דעתנו נראה שלא נפל דבר מדברי יעקב ארצה. הנה הילדים הנולדים אחר מעט ימים תחלת דבורם הוא יאכ"ו וגם שהנשים הקלות מרגילות לומר אח"ז התנוק מעצמו היה אומר יאכ"ו והטבע החכם הרגיל אותו לומר כך שהוא מברך את עצמו ואומר "ישימני "אלהים "כאפרים "וכמנשה. או "ישימכם "אלהים "כאפרים "וכמנשה והוא מברך אביו ואמו שהולידוהו. וזה להיות כי העולם נברא בלשון הקדש וכח מוצא כל הנבראים הם מרוחניות העולם ונכלל באותיות התורה שהם כ"ב חפצים וגוף אחד. וזו היתה חכמתו של אדם הראשון בקריאת שמות שידוע שרוחניות הנכלל בשי"ן ומ"ם פתוחה וביו"ד ובמ"ם סתומה ובכחם ורוחניותם ברא הבורא שמים. וכן ארץ בא' ור' וצ'. וכן שור בשי"ן וא"ו רי"ש. וכן על זה הדרך בכל הנבראים כנתבאר בתקון נ"ח בדרוש משמות הרבה אשר למטטרון שאמר כי נקרא בששים רבוא שמות של מלאכים ובתקון ששים אמר למה מטטרון נקרא מטה ולמה משה נשתמש במטה לא כן שאר נביאים ועיין בתקון ס"ח מזה ושמטטרון מתהפך לארבע פנים וכללות צורת אדם מכל מה שנברא בשמים ובארץ ולהיות שכל העולם נברא ברוחניות התורה מזה הוכיח ר' שמעון בן יוחאי בפרשת תרומה דף קס"א שהמשתדל בתורה כ"י הוא מקיים העולם דאמר קב"ה אסתכל בתורה וברא עלמא. צא ולמד כח אותיות התורה ידוע כי צורת הנשמה מחוברת מאותיות הקדש כסדרי המצות אלו יעשה אותם האדם וחי בהם ממש כי יתלוו אליו החיים והשלום על נשמתו בעליונים וממנו יגיע אל האדם הגופני חיים וחסד ויתחזק כל אבר מאברי הנשמה בכח רוח אלהים חיים ואם יעבור אדם על המצות אז ישתנו סדרי האותיות אשר בנשמתו ויכתבו לעבירה שעשה שנאמר ותהי עונותם על עצמותם חקוקים והנה הוא בכף חובה וה' בעל החיים סר מעליו והאבר ההוא אם הנשמה תלויה בו מיד מת או נכרת ואם אין הנשמה תלויה בו הוא חולה או נפסד בסוד והפקדתי עליכם בהלה וכו'. ונחזור לדרושנו שלהיות כי הטביע הטבע מלה דו בפי התינוקות כנדרש גם הילדים שאינם מבני עמנו תחלת דבורם יאכ"ו כנזכר וכבר נודע ממעשה אשר אירע כי ילד אשר לא ישמע לדבר בשום לשון תחלת דבורו יהיה בלשון הקדש כי בעל הטבע שהוא אלהים בגימטריא טבע. הטביע כן בעולמו בסוד אותיות תורתו שבה נסתכל וברא העולם. וסמך על מה שמשימים החומש לילדים מראשותיהם הוא מפסוק זה ספר תולדות אדם שביום שקורין לו שם משימין ס' תורת כהנים מראשותיו וכשמגיע ללמוד שהוא כבן חמש שנים מתחילים לו בספר ויקרא שהעולם מתקיים בהבלם כמו בזכות הקרבנות. אל תגעו במשיחי ירצה בשיחת התינוקות ועוד התחלתם בספר ויקרא מועיל לטהרתם אחר שיצאו משני ערלה ויש סמך לזה במדרש רבה. ואמרו כי מן השמים עוזרים לקטן וכן כתוב שומר פתאים ה' ולא ינום ולא יישן שומר ישראל:
1