מעבר יבק, שפתי רננות מ״דMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 44
א׳הרבה כוונות מצינו בס' הזהר בפסוק שמע ישראל ובתקונים ובמפרשים אשר לא יכילם ספר ולהיות כי ידיעת כוונת יחוד זה נוגע לשלמות מלאכתנו בחבור הזה כאשר ישפוט כל מעיין ע"כ שבתי וראה כי טוב הוא להציע כוונה זו פה כפי דרכי המקובלים ובפרט כאשר הורנו המקובל קורדואי"רו זצ"ל וגם שגורי האר"י זצ"ל דרשו בו גם הם גימטריאות וצרופים וכוונות נכבדות מאד. נבחר הדרך יותר מפורסם ופשוט כפי רוב יודעי מדע שהוא דרך הגאון הנזכר יעלוז על משכבו בשלום. ובטרם נבא אל המכוון אלינו בזה נציע פה לשונות מרעיא מהימנא ומהזהר והתקונים להלהיב המכוין והוא מן הדרושים אשר יאותו לקרות אותם בפני המוטל על ערש דוי וזהמתו חיתו לחם וכ"ש אם ח"ו תקרב חייתו לממיתים כי בהרבה פרקים אשר באו בשלשה חלקי ספר זה פדה נפשו מעבור בשלח הלא היא חרב מלאך המות כי מלאך אכזרי לא ישולח בו בהפרדו וחיתו באור תראה כי ישוב מדרכו הרעה ויכין לבו לדרוש את ה' ויקנה דבקות במלכו וימסור נפשו על יחוד שמו כקרבן שי ומנחה וישכב ויערב לו שנתו. כתוב ברעיא מהימנא סוף פ' בא אל פרעה והמה גוונין דיחודא אתערו וכלהו קשוט מאן דעביד האי עביד. ומאן דעביד האי עביד. ויהיה זה לפי מחצב הנשמות שלאחת יאות יחוד זה. ולאחרת האחר. ואמרי' בפ' בשלח דף נ"ז ע"א כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עילאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלהו מכרזי עליה לביש וקב"ה קרי ביה כי תבאו לראות פני כי תבאו לראות מבעי ליה מאי לראות אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעמקא לאתר חשוכא וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין ונהירין לכלא. וכד אינון אתחזיק ונהרין מתברכין כלא עלאין ותתאין. כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין וכדין כתיב לראות פני וגו' ובסוף כתב ואי איהו אתי. ליחדא שמא קדישא ולא אתכוין ביה ברעותא דלבא בדחילו קב"ה אמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי דמשרין דינין במדת זאת בההיא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש וממנה מתפשט הדין בכלא חס ושלום. וזהו תמצית המורם מר"מ פרשת ואתחנן כי נראה לנו יחוד נאות והגון לכוין בו בשעת יציאת נשמה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כמה דמיחדי שמא דקודשא בריך הוא לתתא הכי אתייחד לעילא מיד אשתכח קודשא ברוך הוא יחידא לעילא ותתא מאן דמיחד שמיה דקודשא בריך הוא ישוי לביה ורעותיה בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוהי בההוא יחודא למהוי כלא חד כמא דשוי כל שייפוהי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עילאין בההוא יחודא למהוי כלא חד. בשעתא דאתי ליחדא שמיה דקודשא בריך הוא כל חילי שמיא כולהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנא ולאתכללא כולהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כולהו מתתקנן בתקוניהון בההיא שעתא קיימא חד שמשא דלקיט שושנים דאינון שייפין עילאין ברזא דמ"ב שמהן ואתלקיטו כולהו בההוא וחודא ואתעבידו כולהו גופא חדא ברזא חדא ואז כולהו שייפין מתחברן בחבורא חדא עילא ותתא ברזא דה' אחד ושמו אחד ולכן אמרו דמאריכין באחד כמלקט שושנים לאתייחדא י"ב אחד ביחודא שלים. וכדין יקרא כלא קרבן שלים ועל רזא דא אעיל ליה קודשא בריך הוא בג"ע לאדם קדמאה דכתיב לעבדה ולשמרה ותנינן דאלין אינון קרבנין תרין רזא דה' אחד ושמו אחד כדין מתעטר קודשא בריך הוא בעטרת ברישא דכתם פז. בהאי שושנים אית ביה שית מאה ותליסר פקודין דאינון שייפין מתרין סטרין ברזא דה' אחד ושמו אחד. ותפוח מעצי היער ושושנים מבין החוחים דא ודא אצטריך לאסתכלא כחדא ביחודא שלים זכאה איהו מאן דקריב קרבנין אלין ודאי לרעות ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי וכתוב בפקודין בפרשת משפטים דף קי"ט דמאן דמיחד לקב"ה בכל יומא בעי דליהוי מיתתיה באחד כגוונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאיהו אחד ומברך ומקדש לקב"ה בכל יומא בברכו ובקדושה ובכל אכילה ושתיה דיליה הנה כי צריך למסור נפשו בעת אמירת אחד כדכתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה שאנו צאנו של הקב"ה למקריב גרמן קרבן לגביה ביחוד שמע ישראל ובתעניות ג"כ וברוח העולה כלול בתורה ובמצות ובכל מצוה סליק שכינתא לגבי קב"ה והאדם הזריז בברכו וקדושה וברכת הנהנין כדין קב"ה נחית על ההוא רוחא בכמה משריין ואליהו ודאי וכמה משריין דמטרוניתא סלקין עמיה ומשריין דמלכא נחתין לגביה וכלהו לנטרא ליה ולאודעא לההוא רוחא כמה רזין דאורייתא וכ"ש אם יכוין באחד בעת יציאת נשמתו שמלאכי אלהים יפגעו בו בכוונו ליחוד קב"ה ושכינתיה וכדין אבא ואמא רחמין ליה ונשקין ליה ואינון גופייהו נטרין ליה ויפוק נשמתיה בנשיקא דאיהי דבקותא דרוחא ברוחא דלא מתפרש מיניה ודא אקרי נשיקה דאיהי בפה דבקותא דרוחא ברוחא עלאה ועיין מכוונת היחוד בפ' תרומה דף קל"ג. איך מתפרשת כ"י מסטרא אחרא ובזה עולה לחופה עם בעלה. עוד שם בדף קנ"ט ביאר שמות המרגלא שהם אל מימין אלהים משמאל אלהינו באמצע ומפתח דכולא ידו"ד שדי צבאות אבגית"ץ וכו' ע"ש. ובר"מ פ' יתרו דף צ"ב ובדף ק"ס וקס"א פירוש סוד היחוד ה' הוא האלהים כלל גדול ביחוד. ויש פירוש אחר ביחוד פ' ויקהל דף רט"ז ואמר דאליהו ז"ל אוליף אותו יחוד ושהיה יחודו של רב המנונא סבא שים עיניך בתקון כ"ב דף ס"ג וס"ד המתחיל קם ר"ש ואמר וכו' ומסיים מיני לעלם ותראה איך נכללים כל הנבראים ונוצרים ונעשים בשכינה ובחינת האברים הרוחניים המכוונים באצילות הם בסוד לבושיה לבד ותבין סוד השגחה מהמיחד הכל ית"ש לעד. עיין בציוני פ' ואתחנן דף צ"ג ע"ב בפי' פסוק שמע ישראל ותראה פלאות שספר משה לישראל מסדר שרי מעלה שראה בעלותו למרום וג' כוונות בפסוק שמע ישראל:
1