מעבר יבק, שפתי רננות ו׳Ma'avar Yabbok, Siftei Renanot 6
א׳על פי הדברים האלה נראה לעניות דעתי כי טוב לחלק פסוקים אלו לג' מערכות באמור ביניהם א' או ב' או ג' מהמזמורים המצויינים. המערכה הראשונה תהיה מכ"א פסוקים כמספר אהי"ה אך טוב לישראל כי הוא חנון ורחום לכל פועל. המערכה השניה תהיה מכ"ו פסוקים כמספר שם הוי"ה ויכוין כנזכר. המערכה השלישית תהיה מס"ה פסוקים כמנין אדנ"י ויכוין כי ה' בהיכל קדשו ה"ס שהוא שם אדנו"ת ובזה ישתקו פיות תחתונות המקטרגים ויחתו מגבורתם. וזהו וה' בהיכל קדשו אז ה"ס מפניו כל הארץ ומגמת פניו יהיה לתקון עליון נפש רוח לשמה של אותו העומד עליו בכח בטישת האורות הקדושים המתהוים מפיהם. המתפטר אם זוכה בכוונתו הטהורה מעלה מיין נוקבין בסוד נשמתו העולה ונפשות החיים שעומדים עליו מעוררים מיין דכורין עליו מלמעלה למטה. ולכן סדרי הפסוקים מתחיל לרמז והארת רוחניות משם אהי"ה ובטישת האורות מקדש האויר שעולים דרך בו ומפנים כחות הגורמים לו צער וחיל ובעתה מלבד כי מתהוה מהם שרפים ואופנים כנדרש בפ' פקודי ובכח נהורין אלין מעלין נשמת הנפטר על כנפי רוח ויפרשו כנפיהם יקחוהו וישאוהו על אברתם ועיין בריקנאט"י פ' וירא כי הדברים מתהוים באויר בסוד וכל העם רואים את הקולות ואמרו בפ' וילך כי דבריו של משה היו מתחקקים בשמא דקב"ה בדברי השירה והיינו דכתיב עד תומם ומזה נבין כח ההבל הקדוש ואיך מקדש ההבל הנשמה להיות היכל לרוחניות המתהוה ממנו ועיין בדברי ההוא מארי דקבין אשר הובא בתקון ס"ט דף ק"ו ע"א ובכח ההבל המסקל המסלה תזכה ותיסק לאסתחיי' בעי בוסמין עילאין דנגדי מתלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא לעדן בהן נשמתייהו דצדיקייא אשר נתגלה לר' אבהו בשעת פטירתו אשרי העם שככה לו. עוד בסוד ג' שמות אלו יש דברים עתיקים להעלות הנשמה וכבר זכו בהם מפי גורי האר"י זצ"ל שלמים וכן רבים אשר זכו לשמש הגאון מורי מפאנו זצ"ל בחלקם יהא חלקי והם יוסיפו על הנדרש עשר ידות. ופסוקים אלו נאותים ליאמר בכוונה ודעת צלולה לעורר רחמים על הנפטר בשבעה ימים הראשונים ובסוף השלשים עם ההשכבה וכן בכל י"ב חדש בעת שירצה לעורר על מתו ולהזכיר נשמתו לפני קונו ובפרט בג' לבכי כאשר הזכרנו למעלה. אמרו דורשי רשומות כי צריך להזהר שבעת המות לא ישאר כלום מאבריו חוץ למטה כי כל הנשאר ממנו חוץ לזאת המטה לא יאסף ולא יקבר לחית השדה נתתיהו לאכלה וזה לפי שבסביבות המטה הנזכר יש מיני משחית ופורענות כד"א כשושנה בין החוחים לפיכך צריך שיאסף אל עמיו ולא חוץ לכחות הטומאה. וכן צריך ליזהר שהרצועה של יד לא תהיה תלויה רק יכרכנה סביב הזרוע והטעם כי רגליה יורדות מות וסמך לזה מה שאמרו בשבת ובלבד שלא תצא רצועה מתחת ידו טפח. וצריך אותו אבר הנשאר חוץ לסבול יסורים רבים עד כי יוכל להכנס בפנים והוא נקראת פליטת הגלגל ובזה נבין עג עוגה ועמד בתוכה. וזהו ענין אסיפה הנאמרת בצדיקים מלבד הנדרש עליו שהוא אסיפת נשמתו להיכלי הקדושה ולאבותיו ולחביריו הקדושים ומידי עברה בועטת כל כחות הדין המנגדים אותה בקולה הגדול שהולכת מסוף העולם ועד סופו כדאמרו בקולות הרוגי מלכות שהיו מכוונים להתיש הקליפות בקולם העצום פן יתגברו עליהם מתוך צערם וכן אמרו במ"ר פ"ו נפשיה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנין. ועל העומדים עליו מוטל להיות עיניהם פקוחות על זה שלא יצאו מאבריו חוץ למטה. מצאתי קצת סמך על מנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס יען כי מ"ה כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתוב בזהר פ' פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתוב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי. האי לאו לכל בר ישראל אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוהי. רשע גמור מדת הדין אסחר ליה בכל סטרא ודא יצר הרע רחמנא לישזבן. ואי זכה נחית בדמות אריה לקבלא נשמתיה ואי לא זכה נחית בדמות כלב וזהו מיד כלב יחידתי. ובתקון י"ח דף ל"א ע"ב אית רעש דלא ייתי תמן קב"ה ואית רעש דייתי תמן ורעש בהפוכא ערש ומאי כל משכבו הפכת בחליו. דאתהפך רעש לערש דאיהו ערש בהיפוך אתוון ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשר דאיהי שריא לרישא דחולה ובגין כך ה' יסעדנו ובמאי על ערש דוי על שכינתיה ודאי ואי שכינתא לאו תמן רוח סערה תמן דאסעיר גופיה דבר נש דכתיב ביה האניה דהיינו גופא חשבה להשבר דלית שכינא דסמיכת ליה ובזמנא דשכינתא סמיכת ליה מיד קלא נפיק בן אדם עמוד על רגליך וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא שלים בגופיה שלים בממוניה. ואי לא דמסתפינא אמינא כי אפילו אותם הנהרגים בידי אדם מלאך המות מקדים לבא שם ואולי מתלבש ברוצח והוא חרבו של מלאך המות אך באמת אין מלאך המות מושל בו ברצונו כי רשע זה קודמו. וגם שמדברי ספר הזהר בסוד עגלה ערופה לכאורה אין נראה כן. מ"מ כשיושקף בטוב העיון לא יחלוק על סברתנו זאת:
1