מעבר יבק, שפתי רננות ט׳Ma'avar Yabbok, Siftei Renanot 9
א׳טעם עצימת הבן עיני אביו ותועלת המגיע מזה לנפטר, עיין פ' שלח דף קס"ט כדי דליהוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא דלא זכי לדא עד דאסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולכן אפילו כשאין לנפטר בן מצוה לעומדים שם לסתו' עיניו וטוב שהיורש ממונו יעשה לו תקון זה. ואם זכית לסוד רמז תורת הנחלה בעולם העליון תבין טעם זה וכן למה אסור להעביר נחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. ויש בעצימת העין של מת טעמים אחרים ואחד מהם לבל יחזי חיזו אחרא בתר חיזו דשכינתא עוד אמרו בזה דברים עתיקים ובפרט בפ' ויחי דף רכ"ו ע"א ומשם נראה שראוי לבן לנגרא עפר על עיני דאבוי כד אתקבר. ואם יש לו עפר א"י טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו ואמר כי סתימת העינים ע"י הבן הוא סיוע לדינא דקברא. וכבר דברנו מזה למעלה בחלק א'. אחר פטירת המת מתוך ד"ת יקיימו מצות הקריעה דאמר רשב"א העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף שהכל חייבים לקרוע ופי' הרמב"ן כי נפש בגוף כאזכרות בגוילין ומשל הוא לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב לקרוע עליו כאלו נשרף ס"ת לפניו אי נמי יש לומר כשם שקורעין עליה קורעין על מקיימי מצותיה שבשריפתה אובדין מצות של כתיבה ובמיתת עושיה אובדים מצות של מעשה הילכך על כל אדם מישראל קורעין ואפילו על אשה. עוד נוכל לומר כי טעם הקריעה יהיה לסייע למת להפשיט מעליו לבוש הגשמי להכינו ללבוש חלוקא דרבנן. והיא בצואר להורות כי לבוש זה איצו עוד דבק עם נשמתו כעור הצואר שנפשט מעצמו כדאמרי' במשנת העור והרוטב. ועוד כי עקר ההתלבשות במדרגות הקדושה היא מבחינת הצואר ולמטה דבסוד רישא דורשים דרשות אחרים ובכמה בחינות הראש עומד בעצמו ואינו מתפשט ומתלבש כמו מהצואר ולמטה ועומדים בשעת הקריעה ויכוונו להעלותו מעלמא דנוקבא שהיה בו על ידי הלבוש הזה התחתון החומרי לעלמא דדכורא להלביש נשמתו ורוחו ונפשו מחלצות מזיהר' עילאה כדאמרו בטעם ספירת העומר מעומד. ויאמרו בשעת הקריעה פסוק ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. הצור תמים פעלו וגו'. והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. תשכב בשלום ותישן בשלום וכו'. ויכסו פני המת לבל יביטו המקטרגים בפניו ובמצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ואפילו האדם החי טוב לכסות מצחו לעולם שלא יתראה בפני החיצונים ועוד שאסור להסתכל בפני המת פן יתבזה בעיניו ועוד אין להשפיע ראיית העין שהוא רמז לבת עין העליונה במקום המיתה ח"ו כי אור העין שואב משם להיותה כמראה הלטושה ולא המתים יהללו יה ולכן אמר לשון הסתכלות שהוא ראיה בהבטה תמידית כי אז פוגם עינו וח"ו מפריד ברמז העין כי רגליה דווקא יורדות בקצת להתלבש בסוד המות לאכנעא לאינון קליפין כדכתיב ומלכותו בכל משלה לא בחינת העינים כי עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו וגורמים היחוד לכנסת ישראל. טעם למנהג שימת המת בקרקע הוא כי קרקע עולם אינו מקבל לא טומאת מת ולא טומאת מדרס כדאמרי' במס' נדה וכלים וראייתם מפסוק ונקתה לארץ תשב ואם יניחו המת במטה או ישימוהו על גבי שלחן וכלים הראויים לקבל טומאה כ"ש שידרסו ויחזיקו בו הרוחות כי אין המטה טפלה למת כדאמרי' במס' שבת פרק המצניע. מלבד כי רמז הקרקע הוא במלכות שבה נטועים כל הנטיעות וגם יסוד בהיותו משך וא"ו נקרא קרקע ערבות ת"ת ועוד שכל דבר מתאוה לחזור למקורו וזהו מנוחתו עליונים תאבים לעלות למעלה שהם נפש רוח ונשמה ותחתונים תאבים לרדת למטה שהם אברי הגוף כי עפר הוא ואל עפר ישוב והגוף הוא בחינת הזכר המשפיע על הנקבה עפרא דארעא: בעת שמשימים אותו בארץ יכסוהו בסדין כנהוג להעלימו מכחות הדין כנ"ל ומבחינת איזה רוחות רעות שאינם שולטים אלא על הנראה לעין ויתחילו ויאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ויאמר זה ג' פעמים ויכוונו לסוד עפר העליון שהיא בינה ועפר התחתון שהיא מלכות ולעפר קברו למטה ובפרט אם נקבר בארץ ישראל ואחרי ששמו אותו על גבי קרקע יאמרו עליו מזמור לדוד ה' רועי עד סופו ושיר של פגעים בחתוך מלותיו ובכוונה גדולה ובפרט פסוק כי מלאכיו יצוה לך כי הוא מסוגל מאד כמו שבא למעלה בארוכה במאמר ב' וסופו ד' תיבות אלה הם יו"הך. והוא סוד י"ו פיות שיש לחרבו של הקב"ה ובהם הוא מכה וזהו יו"הך י"ו ה"ך. ולכן תקנו להנצל מהם י"ו בני אדם שיעלו לס"ת בשבוע שבעה בשבת שחרית שלשה במנחה ושלשה בשני ושלשה בחמישי וזהו שהתחילה התורה בב' וסיים בל' הם ל"ב ברכות שמברכים הששה עשר בני אדם העולים לקרות ברכה ראשונה ואחרונה. ולזה אפשר שרמזו באמרם ספר תורה וסייף ירדו כרוכים יחד. העוסק בזה ינצל מזה: ושומרי המת כבר הזהרנו שיזהרו עצמם מלשון הרע וקטטה ומריבה ושבועות והזכרת שם שמים לבטלה ח"ו וניבול פה בעודם שם לפחות וימעטו דבריהם ככל האפשר שכל המרבה דברים מביא חטא. במקומות אלו בפרט ומה טוב אם יבקשו עליו רחמים בשירי דוד ובמזמורים המסומנים למעלה וכן חוצבי הקבר והמתעסקים בארגז ובשאר צרכיו לא יפגמו לשונם ויזהרו מלחטוא בנפשותם בזה ושמירת המת הוא כדי שלא יתעוללו בו המזיקין והרוחות כנזכר:
1