מעבר יבק, שפתי צדק ב׳Ma'avar Yabbok, Siftei Tzedek 2
א׳סדר בקשת רחמים כשהולך לבקר את החולה. יראה שטוב לומר עליו פסוק לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי רעה היא לילית שלא תתאנה אליו וכן נגע שהוא מראש ס"מ לא יקרב באהלך. ובזהר פ' שלח דף ס"ה קרא אותה רעה חולה ומהם מתהוה כל מין נגע ומחלה ותוצ"אות המיתה. ויוסיף כי מלאכיו יצוה לך דאינון מלאכין דקב"ה. יצוה לך ממש ייחדם עמך לשמרך ע"י אינון מלאכין. וכשהם עם האדם שכינה אשתכחת בהדיא לשמרך בכל דרכיך שהדרכים הם ממלכות לת"ת ומהת"ת למלכות ע"י היסוד הנקרא כ"ל. ויכוין עוד בכחות המושפעות מהמלך העליון לרפואת כל בשר המופקדים בהיכלות עליונות וגם יעלה במחשבתו באמרו כי מלאכיו יצוה לך צנורי אורות הממונים על שמירת יציאת הנשמה לבל תצטער ביציאתה אם ח"ו נגזר עליו מיתה בר מינן. וכתיב בסבא דף צ"ח ע"ב כי הקב"ה מהלך על כנפי רוח למיהב אסוותא לעלמא. ודא איהו רפא"ל המושפע ממלכות המקבלת מת"ת ששם ארוכה ומרפא בכח כ"ע: וזהו רפאנו ה' שמא דאריך אנפין ושם עקר הכונה ונמשכת הרפואה דרך ג' ראשונות לחסד. והכתר אינו משפיע לספירות אלא בבחינת החסד. ונרפא למטה בת"ת ומלכות. ונו"ן וא"ו הם סוד נשמות ישראל האחוזים בת"ת סוד וא"ו ובמלכות סוד נו"ן הצריכים לרפואה והם נקראים חולי אהבה הצריכים אל היחוד: ואם החולה הוא בעל תורה יאמר עליו חברו המבקרו יהא רעוא דתהא מבורך מפומא דקב"ה ושכינתי' בכל מדה ומדה דיליה ובעשר ספירין דיליה ובכל שמהן דיליה ומד' סמכין ושית דרגין דכורסייא ומכל מארי מתיבתאן ומכל מלאכייא ומכל פמיליי עלאי ומכל פמיליי תתאי בעגלא ובזמן קריב ויעלה ארוכה לך וממכותיך ירפאך מנהורא דעתיקא קדישא ויצמיח לך ישועה בקרוב. וברחמיו הרבים ירחם עליך עם כל חולי עמו ישראל הצר כים לרחמים אמן סלה ועד יהיו לרצון וגו': וקצת משכילי עם כשהיה בהמ"ק קיים בכניסתם לבקר החולה פעמים הרבה היו אומרים זה חי וזה מת וכל זה בהסתכלות ראשון שהיו עושים בפניו תכף שנכנסים בחדרו היה מתראה להם בפניו אם חי או מת. וזהו ע"ד שאמרו פרשת ויקהל דף ר"ז שהציץ נקרא כן לשון הסתכלות שהכהן היה מכיר בכח אותיות השם שהיו חקוקי' בו בהסתכלות הראשון אם האיש העומד לפניו היה צדיק או רשע שהיה רואה אור האותיות בפניו אבל אחר כך כשהיה מסתכל לעיין בו לא היה רואה בגין דחיזו עילאה לא אתגלי אלא לפום שעתא והטבע החכם הודיע לנו זה כי כשאדם סותם עיניו קצת מתראה לפניו דמות אורות רמז למרכבות הנעלמות דלאו אינון אלא בסתימו דעיינין וברגע בסוד והחיות רצוא ושוב. ואגב זה לא נניח מלבאר פי' כמראה הבזק כאשר מצאתי בספר יצירה והוא כי הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו היא כאור היוצא מבין החרסים פי' אילו תקח חרס נקוב נקבים דקים על פני כלו ותכסה בו האש ותנפח במפוח באש עד שיתלהב ימשכו מנתיבות הנקבים אשר בכל נקב שבחרס חוטים ושלהביות צבועות בכל מיני צבעים עולים ויורדים בנתיבות הקטנים כן צפיית החיות בנתיבות אל החיות אשר למעלה מהם כי יש כסא לכסא וכבוד לכבוד הנה בצפייתם ישלחו נצוצי זוהר בחשמל מיני צבעים ומתוך פחדם מהסתכל בשכינה הם רצים ושבים מהסתכל כמראה הבזק שהוא נגלה ונעלם כהרף עין או כחוטין שעולים ויורדים כהרף עין. מכאן אמרו בעלי הסוד אם תראה אדם שמביט בך ומיד מביט לארץ וחוזר ומביט בך ומביט לארץ דע כי הוא מפחד ממך. ואם אינו לא סר מעליך ואינו מביט בארץ דע כי הוא מבזה אותך בלבו ועל דרך זה נאמר כי לא יראני האדם וחי. ואמרו חז"ל אפילו חיות הקדש:
1
ב׳ואמרו שם בזהר שכל עזי מצח כשהיו מסתכלים בציץ היה נשבר לבם בקרבם והיה מכפר עליהם. וכן כל מי שהיה מריח בעשן הקטרת. ומיירי אחר שעלה תמרתו שבעת העלאתו היה חייב מעילה כי אין עבירה מצוה. והגם שבפרק כל שעה אמרינן קול ומראה וריח אין בהם מעילה, אסורא דרבנן מיהא איכא ובריח המותר ההוא היה עובר ממנו זוהמא ולא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים:
2