מעבר יבק, שפתי צדק כ״דMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 24
א׳צריך לדבר דברי תורה עם הנוטה למות אם הוא מיושב בדעתו ובר הכי הוא שכן עשו לרבי אליעזר הגדול. כי תורה היא תבלין ומלח הממתקת הבשר והשבר. וכל שכן שנותנת עלוי לנשמה רוחנית וכל עוף בלתי טהור פורח ממנו כנראה מכמה מעשים דבגמרין דלא הוה מ"ה יכיל למקרב משום דלא הוה שתיק פומיה מגירסא ועוד ראיה מרשב"י מאדרת האזינו דאמר ומלין אלין הוו טמירין בלבאי וכו' דלא אעייל לעולם הבא בכיסופא. והמת מתוך שחוק של תורה סימן יפה לו. כמו שאמרו שצריך לישן מתוך דברי תורה כי אז תעלה נשמתו בהבל התורה להתדבק בעץ החיים. ותורה היא אור לנשמתו וסימן טוב לצדיק הנפטר ביום לידתו כדאמרי' הקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום וזה לפי שביום הלידה המזל השולט אז הוא עוזר לו כמו שבו יצא למציאות העולם כדאמרו בירושלמי מסכת ר"ה פרק ראוהו ב"ד עמלק בשפן היה מעמיד בני אדם ביום גניסייא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גניסייא שלו שהוא יום הלידה כדאמרי' יום גניסייא של מלכים. וכן אם פניו ודעתו כלפי העם העומדים עליו לסעדו בדברי קדושה סימן יפה לו וכן אם גשמים מזלפים על מטתו מורה התעוררות הרחמים עליו. עוד הוא רמז מי יתן טהור מטמא כד"א ועסותם רשעים וגו' וכיון דיתייהיב על ההוא עפר מים בדין הוא טהור מטמא. ואדם הוא אפר והמים עליונים מטהרים אותו. עוד ירמוז כי יזכה להעלות נשמות רשעים מגיהנם מדי עברו שם כאשר כתבנו לעיל: כתב בעל הלכות כיון שאדם נטה למות אינם רשאים ליפרד ממנו כדי שלא תצא נפשו כשהוא יחידי וימות בעגמת נפש. מפני שהנפש משתוממת בשעה שיוצאה מן הגוף ועוד שמא יתקשו אבריו ויבא לידי גנות כדאמרי' ד' צריכים שמור ובהיות רבים עמו מתחלש כח המזיקים ושלוחי הדין כדאמרי' ג' אינם רואים ואינם ניזוקים כי הקליפות הגסות שולטים בגוף וממיתים אותו. והדקות שולטין בנשמה ופוגמין אותה. ותקונה במיתה לעכל הרע ההוא כמו שיבא. ובזה העומדים עליו עושים תועלת לגופו ונייחא לנשמתו. וראיה מפרקא קמא דחגיגה ממעשה דר' יעקב אישכ פר חיטייא יעו"ש. והמסתיר מעשיו בחייו מבני אדם יהיה נסתר מבעלי הדין במותו ואחר מותו ג"כ. מלבד כי שכר העושה מצות ועוסק בתורה בפרהסיא הוא ע"י כחות המלאכים המשמשים את הגן. והעובד בסתר שכרו הוא ע"י הקב"ה בעצמו. דכתיב ביה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכמו שצפון מעשיו כן זוכה לטוב הצפון: ואמרו בספר הזהר כי בשעת פטירתו של אדם הנפש נשאלת מהגוף כאדם ההולך דרך רחוקה ונפרד מאוהבו שקשה בעיניו פרידתו ממנו ואם בחייו זכה להכניע יצר הרע שבו בכחו זה יכנעו הדינין והקליפות מעליו. ועליו יאמר והנה טוב מאד זה מלאך המות כמשל בן השר והזונה בפרשת תרומה דף קס"ג דודאי יצר הרע שהוא שטן טוב מאוד למאן דצאית פקודין דמאריה וירחם לקב"ה גם ביצר הרע בתר דתבר ליה. ואם היצר משיאו לדבר עבירה והוא להחלישו ילך לעשות דבר מצוה נגדו אשריו כי בזה מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. ובהתרחקו מג' קליפות הגאוה ואבזריה שהם רו"ח גדולה. ורע"ש וא"ש הנה הם ג' חלקי העשיה דהיינו עשיה ויצירה וחלק הבריאה שבעולם ההוא כי חלק האצילות שבה היא קליפת הנוגה שיש לה מתוק בכח מלוי שם ב"ן שהיא בשכינה על ידי (מטמא) אות אחת המלוי בכל יום. והתרגום שהתורה ירדה כרוכה בו הוא רמז לקליפה זו שהיא ראש לקומת החיצונים. שכן רישיה דדהבא שהיא לשון כשדיים וארמית. ועליה נאמר כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. אך אחר התפשטות הראש ליוני וכיוצא אחריתה מרה כלענה וגו'. וזהו אמרם יפת אלהים ליפת שפירוש יפיפותו של יפת שהוא לשון ארמי ישכון באהלי שם. שכן קליפה זו מקבלת מיתוק ורצונה בכך ולכן מלאכת האדם בעוה"ז להבדיל עצמו מהג' קליפות הנזכרים התחתונות ולמתק חלק העשיה זו הראשונה. וזהו שם הטומאה שמסר אברהם לבני הפילגשים. כי בראותו שהיו נוטים אל החצונים בקש שלא ידבקו בקליפות גסות החצונות. אבל ידבקו אל תוכיות הטומאה שעליו הוא השם. כי מלת שם אינו מוסב על החומר אלא על הצורה. והיא קליפה דקה פנימית הנאכלת כמה פעמים עם האגוז. ונקל לאחוזים בקליפה רביעית זו הנקראת נוגה להדבק אח"כ בקדושה: ונקראים כחות אלו מתנות שהם כלם דברים הדיוטים מאותם שקרא אותם הרמב"ם ז"ל מפורסמות שבני אדם להוטים אחריהם. המפורסמות שהם מאילן הדעת טוב ורע נחלקים לארבע חלקים יש חלק שהוא טוב במוחלט וחלק תחתון רע במוחלט. ואחר חלק הראשון בא חלק שני שיש בו מהרע אך הטוב הוא יותר מהרע הרבה ואח"כ בא החלק הג' שבו יותר חלק הרע מהטוב. והחלק הראשון ממנו זהו שם טומאה שמסר להם שבאותו שם מתעסקים באומניות כשרים שעליהם אמר התנא שיגיעת שניהם משכחת עון וזהו יגיע כפיך כי תאכל כפי ההכרח אשריך וטוב לך. שבזה תזכה לטוב עץ הדעת החלק שהוא טוב במוחלט. והביא המשורר ראיה מהמשגל שיש בו טוב ורע ולירא ה' הוא כלו טוב. וזהו אשתך כגפן פוריה וגו' ומעין זה היו המתנות שלקח משה בשמים עבור ישראל שהם טובות גשמיות שמיעדת התורה לעושי רצונו להכנות. ולא עבור שכר מצוה כי ליכא בהאי עלמא אלא עבור מתן שכר. דמתן שכר זה נתן בהאי עלמא להכנת הטוב. ובהתרחק האדם מג' חלקים התחתונים שבעץ הדעת טוב ורע הנזכרים גם כן נשמתו לא תצטער בהם. ותצא בקול דממה דקה כי שם הארת פני שכינה ע"י כח אריה אשר יתראה כנגדו כנתבאר בהקדמת תקוני הזהר דף ג' ע"ב. ולא יאונה אליו כח כלב ח"ו שהוא דין חצוף המתהווה מזווג קליפת שור וחמור. ואם לא נהנה מתענוגי העולם הזה אלא מסעודת מצוה גם כן בשרו ישכון לבטח דהואיל ולא נטל מחלק רוח מסאבא כלום לית ליה רשו עליהון כלל וזכאה איהו מאן דלא מתהני מדיליה כלום. והשומר פיו ולשונו מכל מאכל ודבור רע שומר מצרות נפשו. כדאמרי' בסוף פ' משפטים באיסור בשר בחלב ואפילו לאכול אותם בשעתא חדא או בסעודא חדא אמר כי מתראה בפניו גדי מקולס לגבי עליונים. וכתות טמאים מטמאים אותו וגורם לעורר דינים חצונים. ואם יוליד בן באותם מ' יומין ממשיך עליו נשמה מסטרא אחרא. ועל זה בני משפחתנו צוו והוזהרו מהחסידה זקנתי אם אמי מרת פיורי"טה דמתקרייא בת שבע אלמנת המנוח כמוהר"ר שלמה יעקב רפאל ממודינ"ה. שלא לאכול אפי' חלב ואח"כ בשר אם לא כשיעור שיש בין סעודה לסעודה. וכן נהגנו עד היום הזה. זה כתבתי לזרז בני ביתי והנלוים אליהם ממשפחתנו לבל ישנו תפקידתם וכזה פסק בעל הלבושים סימן קע"ג. ואמר שם בס"ה כי חנניה מישאל ועזריה צלמא דמאריהון לא אתעדי מנהון בגין דלא אתענגו בגיעולי מכליהון ושים עיניך על מה שכתב ספר הזהר על פסוק כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא כי ודאי בזה כל הירא וחרד לנפשו יעשה משמרת למשמרת לבל יכנס בפיו שום דבר אסור ויפקח עיניו מי שוחט מי בודק ומי מנקר הבשר וכ"ש שאר אסורין המצויין ודבר זה צריך זרוז מאד כי מכשלה רבה היא. ואמרו בויקרא רבה פרשה י"ג אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעולם הבא הה"ד וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבא ע"כ. וזוהי הסעודה של ג"ע בראו הנביאים לא מתן שכר הצדיקים כדאמרי' במדרש. ובמדבר רבה פרשה י"ג אמרו שהקב"ה מיסב עם הצדיקים אלו בסעודת גן עדן דכתיב יבא דודי לגנו וגו': וכל המונע עיניו מחטא שומר כל גופו ובהרחיק עצמו מן ההרהור מקיים העולם בזכותו ולא תאונה אליו רעה דעינא ולבא תרי סרסורי דחטאה נינהו ואם בסבת עונותיו יבהלוהו הרהורים רעים יחשוב בגדולת שמו הגדול ובפרט בשם הוי"ה מלא ביודין שהוא שם המחשבה כתוב לפניו על קלף כשר כנ"ל. וירגיל עצמו לקרא פעמים הרבה פסוק אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ועיין בתקון שלישי מהתקונים החדשים סודו שהוא להבריח השטן ופסוק ויאמר ה' אל השטן וגו'. ושחט אותו על ירך המזבח וגו' וכדומה להם. והסדר אשר העלינו במעירי שחר שלנו ביום ראש השנה יפה לדעתנו להבריח כל אויב ומתנקם ולכלות קוצים מן הכרם וקריאת פסוקי הפרשה עם התרגום בכל יום למתק קליפת נוגה כפי סדר גורי האר"י מסוגל מאד לטהרת המחשבה לע"ד. עוד דבר מסוגל לטהרה זו הוא קריאת פסוקי דזמרא עם שירת הים בקול רנה ותודה בבית הכנסת עם הקהל לא כאותם הכורתים וזומרים אותם ומבליעים שלא בנעימה כי עיניהם על דרכיהם ושמים חשך לאור ואור לחשך. ומצאתי כתוב כי שם אוריאל טוב להארת הנשמה מכל מה שנתגלה לה במרום כפי כחה שיזכור ממנו ונתגלה ע"י זה סודות נוראות וגם הוא מסוגל לטהר מחשבותיו שלא יהיו נפסלים בתפלתו הדומה לקרבן שנפסל במחשבה. וטוב לת"ח להרגיל עצמו לומר תפלה קצרה זו ובפרט קודם פטירתו:
1
ב׳רִבּוֹן עָלְמִין דְאַנְתְּ הוּא מָארֵי מַלְכִין וְגָלִי רָזִין יְהֵא רַעֲוָא דִילָךְ לְסַבְרָא מִלִין בְּפוּמָאי לְקַיְימָא בִּי הַאי קְרָא וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ דְלָא אֵיעוֹל בְּכִסוּפָא קֳדָמָךְ. וְתוֹרָה מְגִינָה וּמַצְלָא מִכָּל מִיתָה מְשׁוּנָה:
2