מעבר יבק, שפתי צדק כ״הMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 25
א׳הנה בעין האדם בו נרמזו כל השמות הקדושים וכל שעור הקומה והעולם בכללו על כן מאד תועיל שימת עין על פרצופו של אדם בעת פטירתו מלבד מה שכתבנו למעלה. ואמרו בתקון ו' דף י"ח כי אור העין רמז לת"ת ובת עין היא בית שלו. והיא מציאות המלכות שיש לה מחכמה מקור החיים בסוד יו"ד בתוך ה"א ומדת המלה צריכה שמירה רבה מפני קרבתה אל הקליפות וכונה זו יבא הרואה חכמים ימותו לעורר עליהם מאורות המתהוים מסוד שם אדנו"ת והוי"ה משולבים שבהם ומהם כל אורה ושפע והמבין לאשורו כי אשר עין בעין נראה אתה ה' עם מ"ש בפ' נשא ישמח ויגל במנהגן של ישראל. דההוא עדן עילאה נהיר לעדן תתאה ואלמלא עינא טבא עילאה דאריך דאשגח לעינא תתאה דזעיר לא יכיל עלמא למיקם רגע חדא ובעינא דרישא חיוורא לית גבינא על עינא דא. פירוש כוחות דינין דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דלעילא וכתיב להיות עיניך פקוחות ורמיז לדגים ולנוני ימא דלית כסותא על עינא ולית גבינא. ובדגים נאמרה בהו אסיפה כצדיקים במיתתם. והמשכיל ידע ויבין כי בראותו חכמים ימותו הוא מקביל ליחוד ב' שמות ההוי"ה הקודמת לי"ג מדות של רחמים. והרבה יותר ממ"ש כאן יש לדרוש בסוד הזה. וטעם ויוסף ישית ידו על עיניך יתבונן למבין מזה וכן למה בזרעא דיוסף לא שליט ביה עינא בישא ובחצוני עין הרע שבו מזיק הרבה כדאמרו והסיר ה' ממך כל חולי ואמר רב זה עין הרע. וכן לא יעמוד אדם עם שדה חבירו וכו'. לא מסתפי מר מעינא בישא דאמרו לר' יוחנן. ואמרו חכמי המחקר כי יש בני אדם המזיקים בהבטת עיניהם כאפעה ומרגלא בפיהם העין תכניס הגמל בקדרה והאדם אל הקבורה. ויש חיות הממיתים עד כמטחוי קשת ואמרו כי אלכסנדרוס מוקדון בא עם חילו למקום שהיו בו חיות הממיתים בהבטת פניהם ועשו מראות מצוחצחות ושמו אותם נגד החיות וחזר ראותן אליהן ומתו כלם וזה היה כח בלעם. אמנם נתינת עין האמור בחכמי הגמ' הוא כי כח העין רע אשר בת"ח פועלת לפי כוונתם ומחשבתם בחכמת האלהים כדאמרו בזהר חכימין כליהון רשימין אינון דיוקניהון בחכמה השופטת ומענשת עד כי האדם הנענש נקצץ ונשמתו נטלת ממנו. וכל מיתה הוא סילוק אור של מעלה כדכתיב סר צלם מעליהם. וע"כ מכוון הבטת פני הנפטר בעינא פקיחא ובאור נר כי יהל עליו כאשר יבא. ולהיותה קרוב למקום המיתה צריך שמירה והארה כמה שאמרנו על מדת המלכות. מצאתי כתוב כי העומד בפני חולה שנוטה למות ואין שם אדם אחר שיודע בענין המת לראותו בעת יציאת נשמתו ומתי ישלים לצאת ולהעצים עיניו ולהתעסק בו גם שהגיע זמן תפלה אל יצא משם כדי להתפלל. אשרי אדם מסקל ומרים מכשול מדרך המוכן לעלות שם נשמתו בעודו בעה"ז כי אמרו בתקונים כי כפי מה שאדם בונה בעה"ז בהבל פיו אם שמים חדשים בהבל הקדוש מחדושי תורה. או להיפך חם ושלום מרבה הפתחים ופותח הסלונות המקבלות טומאה בהבל של תוהו. באותו הדרך תעלה נשמתו בעת מותו ושם תתלונן אח"כ ומזה גם בזהר פ' בשלח. ותקון האדם תלוי בימים להיותם צנורות עליונות נמשכות למטה לתקון הנפש. ושכר הצפון לצדיקים טמון ונעלם בתוך הימים שהם צנורות הנמשכים למלכות אם כל הנשמות וכל אחד משרי הימים שעברו עליו אם סגל בהם מצות והרבה בהם תורת עוז מתקרבים ומתראים ביום מיתתו כי חיים הם בחיות אשר השפיע עליהם עם הקשוטים שקשט אותם להליץ עליו זכות כי הם מוגדלים מכח אור אשר יהל. והוסיף עליהם מסוד אילן עץ החיים שסלסל ורמס אותו והשקהו ממים היוצאים מבית ה' מתוקים והעלה על שפת הנחל העליון כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ופארות עץ החיים התפארו והאירו עד למרחוק ונתן בכל יום שכרו אם בימי חול מצות הראויות לאותו יום מעון הספירה ששולטת בו. ואם בשבת נתעדן ויחד בסוד נפשו כראוי. וכן סוכה ולולב בסוכות. ומצה בפסח וכיוצא. ואם לא טוב משה אז הימים עומדים בכסופא. ואם עין יצרו הטעתו והריק לאשפה והגדיל חלק הרע אז טוב ממנו הנפל וכל יום מימיו קורא עליו אל ה' ויהיה בו חטא וכאשר משה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו כדכתיב הנה סערת ה' חמה יוצאה וגו' רחמנא ליצלן. ואמרו בפ' וארא כד בר נש ישלים גופיה בפקודין דאורייתא לית לך כל יומא דלא אתיא לאתברכא מניה. וכד אינון מתברכאן כדין איין ואסוותא תליין עליה מלמעלה מאן גרים ליה אינון יומי שתא כמה דמברכאן מלעילא כרזא דאדם שהוא ת"ת ששם רמז השנה הנמשך מן השמיטין שהוא בינה כדדרשו ברמז עש"ן תג"ל. כך אתברכון מתתא ברזא דאדם ועל זה נאמר ישברו פראים צמאם. ואמרו בזהר ריש פ' פקודי פירוש פראים הם המרכבות תחתונות. וכבר כתבנו למעלה שבכל יום מאיר אור מחלק הוי"ה ידיעה מי"ב צרופי השם הגדול מלבד זה יש לכל שעה כח הוי"ה שמאיר בו ע"כ צריך שבכל יום יעשה תשובה ובכל שעה יהרהר לפחות בדברי קדושה ויכוין להאיר ההוי"ה ששולטת אז. וכיון שאחד מההויות מתחיל להאיר ע"י תקון מעשיו מיד וקרא זה אל זה. כי אז כלם מאירים יען לכולם יש קשור ויחוד וחבור ורוח אחד לכל המחיה את כלם. נמצא בזה בכל שעה מאיר לסל העולם בכללו. ועוד שבכל יום יש לו מלאך וכיון שנמצא לו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד עליו יושרו מיד יפדוהו מרדת שחת. וימציאו לסטרא אחרא כופר חלופו מניה וביה על דרך ואתן אדם תחתיך וכו' וכן חס ושלום דרך הפגם. וביום יש בו רוחניות כל השנה שכן בה ד' תקופות. חצי היום וחצי הלילה. ובין השמשות. ואילת השחר. והשעה כוללת כל רוחניות מהיום. והרגע כל רוחניות של השעה. באופן שהכל חוזר אל מקורו ולאחדות השלם. ובכל תקופה בין מהשנה בין מהיום ואולי גם כן בשעה יושלחו כל אחד ואחד מפמליא של מעלה איש איש למלאכתו אשר המה עושים. וזהו אדם נדון בכל יום וי"א בכל שעה. וי"א בכל רגע. ובארבע תקופות היום התרנגול הבר אשר שרשו ביסוד עולם. בא אליו נצוץ מכח שרשו ומניע כנפיו דוגמתו. ונותן ליוצר הכל שבח וזהו סימן כי בעת ההיא מקבלים הממשלה כל אחד ואחד על ממלכתו אשר הופקדה עליו:
1