מעבר יבק, שפתי צדק ל״אMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 31
א׳ידוע כי יש י"ב שרפים ממונים על כל אחד מבתי כנסיות וגם הם יהיו סיוע לכל היחודים הנעשים בהם והשמים יענו את הארץ. ואגב אפרש טעם הנלע"ד על מאי דאמור רבנן שטוב שבכל בית הכנסת יהיו בו י"ב חלונות: ובזה נתן טעם לחלוק סדרי התפלות הנמצאים בתוכנו ספרדים לועזים אשכנזים ליוואנטיני קטאלאני צרפתים והרבה כזה. והנה אין לנו אלא אלוה אחד וכלנו ליה עינינו. אך טעם השתנות זה יהיה שכל אחד מי"ב שבטי ישראל יש לו חלון אחד ברקיע כפי בחינת נשמת שבטו מצד מחנה מיכאל או גבריאל וכו' שד' מחנות אלו מתחלקים לי"ב. ג' בכל סטר כנודע. וגם שכל נשמות ישראל הם ממוצא אחד דכתיב כל הנשמה תהלל יה ולא כתיב כל הנשמות. מ"מ נצוצות הקדושה בירידתם למטה ממלכות משם יפרדו לי"ב. וכל שרף מעלה תפלת בני שבטו דרך חלון ומדרגה הקדושה המתווך לנשמתו. ועם זה הטעם נכון שבבית הכנסת יהיו י"ב חלונות. וממונים בכל בית הכנסת י"ב שרפים נגד שבטי יה ולי"ב צנורי שם ההוי"ה. ויש בכל ב"ה סוד פני אדם הנשמות הקהל היושבים לצד מזרח ופני אריה בסוד היושבים לצד דרום. וכן פני שור בסוד היושבים לצד צפון. ופני נשר בסוד היושבים לצד מערב. ומתחלק כל צד לשלש בחינות נגד י"ב שרפים נגד י"ב גבולי אלכסון ושליח צבור השושבין ביניהם ירמוז לכללות כלם יחד נגד בחינת הי"ג מקור לכלם על כן אין לשנות מטבע תפלתו שלמדוהו אבותיו כי אלו ואלו דברי אלהים חיים וכל המשנה ידו על התחתונה. ואמרי' בירושלמי שלח להו רבי ייסא אע"פ ששלחנו לכם סדר המועדות פי' בתפלות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ואין ללמוד מקצת בני דורות אחרונים ששינו סדר תפלתם מלועז לספרד או איפכא דמבר נש זעיר לא ילפין כדאמרי' בירושלמי מה את סבור ילפין עובדא מינך ואפי' קביעות מקום מיוחד בבית הכנסת צריך לתפלה וזה כדי שיבואו המלאכים והנשמות באותו ועד כמנהגם וברבים יהיו עמו כל שכן שאין להתפלל בב"ה אלא סדר התפלה הנהגה שם כי כל הבל קדוש מאחז פני כסא במקום הראוי ומכוון לו ועם שונים אל תתערב. ואפי' מאומנות אביו אמרו רבנן שאל ישנה בנו כל שכן סדר תפלתו כי אולי סדר התפלה שלמד בקטנותו מפי אבותיו ומוריו היא מוקבלת לנצוץ נשמתו מד' מחנות הנזכר דאינון תריסר משריין קדישין דאכניש משה ליחדא רתיכא עילאה קדישא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל לאעלאה מטרוניתא לאתחברא באבהן ובפרשה תרומה בפרק שלישי מספרא דצניעותא סדר הכוונה לכל תפלה ובקשה ואמר כי השאלות ששואלים מהקב"ה הם בא' מתשעה אופנים יעויין שם. וכתוב בתקון י' כי שלש חיילות מקב"ה באות בתוך עם ישראל בכח זמירות שירות ותושבחות. ובתקון י"ב מוכיח דשערי דמעה לא ננעלו מפ' ותפתח ותראהו והנה נער בוכה במאי אפתח ליה בדמעה וזהו בבכי יבואו בזכות בכיה יתאספו מהגלות: ואמר כי יש היכל למעלה גנוז שאינו נפתח אלא בנגון וליה כיון אלישע בשלש נגונין שנגן. והנשמה נהנית מהנגון לפי שהיא רגילה בנגונין בשיר של מ"ה ושיר הגלגלים ובהיותה בגוף ושמעת נגון נהנית כמו שהיתה רגילה בהיותה דבוקה ביסודה ומרוב הערבות ראויה לשרות עליה רוח אלהים כפי הנהגתה ויסודה הראשון ולכן דוד דלית ליה מגרמיה הוצרך לעורר עצמו במיני נגון להמשיך חיים למדתו. ויש היכל אור שנפתח באור התורה. ויש היכל הנבואה שאינו נפתח אלא לחכם גבור ועשיר. ויש היכל היראה שאינו נפתח רק למי שיש לו יראה. ויש היכל שאינו נפתח אלא לעניים בעטוף בציצית ותפילין. ויש היכל צדיקים שאינו נפתח אלא להם וזהו שער צדיק חי עלמין. והנגון כשעולה עולה בו' מדרגות. וכן כשיורד יורד בו'. ועליו נאמר שוקיו עמודי שש. ועשרה נימין הם סוד העשר אצבעות הבוטשים בנגון. וכן חמשה בכנור של חמש או שש. עוד בנגון נרמז שבעה ושבעה מוצקות וזהו ודוד מנגן ביד. וש"צ המנגן בתפלתו מעלה השכינה לפני המלך העליון מקושטת בשבע רעותיה המובאות לה על ידי התחתונים. ובעלותה כמה מלאכים וכמה מחנות וכמה נשמות עולים עמה שהם נימין דילה. וכמה מלאכים ונשמות מאירים לפניה הנקראים עיני ה'. וכמה מצות עולים לפניה וכמה מלאכים עולים עמה הנקראים אזני ה' הממונים על קבלת התפלות. עוד עמה עולים אותם הנקראים פני ה' מאירים בכמה גוונים ורוחין ואישים הממונים על ריח ועשן הקרבן והם בעלי החוטם. וכן עולין מארי דקלין ודבור הפה. ומארי דצוארי הנקראים אישים. ומארי דידין ומארי דגופא. ומארי דברית. ומארי דרגלין כולם עולים עמה. וכשהיא בהיכלה כל הנביאים עולים שם ודופקים ואומרים אדני שפתי תפתח. עיין מזה בתקון י"ח מדף כ"ח עד דף ל"ז כי יערב ויבוסם לכל קוראי בצדק ואשרי המכוין בתפלתו לתקון כזה:
1
ב׳וההבל העולה מהמתפלל מעלה ה"א העליונה לגבי יו"ד ועולה על ידי הקול שהוא וא"ו הבל היורד היא ה"א תתאה שעושה הדבור קריבות מכל ההבלים ומיחד אור ישר בחוזר וחוזר בישר עד אין תכלית. וקי"ל ודבו"ר יחד וכשאדם מוציא הבלים ודבורים בתפלתו כמה עופין פתחין גדפייהו לקבלא לון. הדא הוא דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול ומהם בורא הקב"ה עולמות. ואמרו בתקון כ' שבינה עולה אל המלך בעשרה זכרונות ובעשרה מלכיות ובעשרה שופרות שהם ג' פעמים עשר ועשרה כתות דמלאכין יתערון לגבייהו וסלקין לגבי עשר ספירות ונגונים סלקין מינייהו מרובעים מסטרא דרביע בד' חיות וחיות קטנות עם גדולות הם שמנה שם ההוי"ה ואדנו"ת יחד. ואמר כי הנגון בד' פנים ולמה תקן דוד כנור עם שמנה נימין. ויש נגון העולה בו' ויש נגון העולה בב'. ויש בחמש כגון ה'. ויש בשש דהוא אבגי"תץ. והוא וא"ו. ויש שעולה בג' תש"ת תקיעה לחסד שברים עולה בנגון הקול לתרועה. תרועה עולה לעמוד האמצעי. ביחוד המלך עם המלכה יתעוררו כל מיני נגון. הה"ד הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. ושופר הוא שכינתא: ולכן מנהגן של ישראל לנגן בפה בבתי כנסיותיהם בשבתות וימים טובים זמני היחוד אך צריך התעוררות יותר חזק בי"ט לעורר האושפיזין שהם מקראי קדש העליון שהוא קדושת השבת ולקדשם. אבל השבת הקב"ה מקדש ישראל כנזכר ולכן נאמר שמחה במועדים אך קדושת השבת מסתפק מעצמו: ומכוון הנגון בפה בכל יום טוב ובפרט ביום שבועות שהיחוד מתמיד כל היום ובשמיני חג העצרת שהוא גמר היחוד מהמועדים שעברו מיום ר"ה עד אז כנדרש אצלנו. מזה נראה כמה כח הנגון להשלמת יחוד העליון ונתבאר בתקונים במזמור הללו אל בקדשו כל כלי זמר הנזכרים בו על סדר עשר ספירות וכל הנשמה הם חכמה ובינה שבהם תהיה הגאולה לוא"ו וה"א שבשם ואמרו עוד בתקון כ"ב כי ציור נשמותיהם של ישראל חקוקה בכסא. ובעת שהיא מתעוררת למטה בתפלה הכסא מתעורר למעלה וציור הרוח חקוק במלאכים וכשהוא מתעורר למטה בתפלה המלאכים מתעוררים למעלה. והנפש היא חקוקה בד' פינות העולם ובזמן שתתעורר בתפלה או מצוה ד' פינות העולם מתעוררים עמה. עיין בסוף תקון מ"ה סוד עליית וירידת התפלה לצדיק לבינוני ולרשע והקול סליק והדבור נחית ומלאכי אלהים סלקין ונחתין ביה. עוד בר"מ פרשה כי תצא דף רמ"ג. כי בקול רנה ובקול תפלה ובקול שופר מתקשר יצר הרע תחת יצר טוב. באדרת האזינו אמרו מאן דבעי דירכין מלכא אודניה לגביה יסלסל ברישיה דמלכא היינו תקון ומיתוק הדינים הנרמזים בשערות ויפנה שערי מעל אודנוהי וישמע ליה מלכא בכל מה דבעי. ובספר החסידים מביא ראיה בסימן תתשכ"ח שלכל אדם יש מזל ברקיע הגם שאין מזל לישראל בכלל אבל בפרט יש. ובעוד מלאך מזלו אצלו אין מזיק יכול להתקרב אליו. ואולי יצדק בו שהוא המלאך מליץ וממנו יוצא הקול שמודיע הגיע זמנו של פלוני לגדולה או לירידה או למות ח"ו או להמלט. ואם אפי' העשבים דקים יש לכל אחד מהם מלאך מלמעלה המשורר ובזה מגדל העשב ההוא כל שכן לאדם הכולל עליונים ותחתונים. ואמרו בזהר פרשת תרומה דף קכ"ט שממונה יש על הדיוקנאות של צדיקים הנקרא יהודיעם והארכנו בדרוש הזה להיותו ערב ומועיל וטוב לזרז האדם ומה שנוגע לכוונתנו הוא המתבאר לפנינו בפרק הבא בע"ה:
2