מעבר יבק, שפתי צדק ל״בMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 32
א׳כשמגיע זמן האדם למות הוא יודע ומכיר המתים הבאים לקראתו ואם זוכה משיג גם כן בניצוץ השכינה ובכבודה כי אז בהתבטל כח גופניי אין הראיה והשמיעה באמצעות הכלים בעין ואזן אלא בעין הנפש לבד והיא הראיה והשמיעה האמיתית והנכונה וזהו תוסף רוחם יגועון. ומלאך מזלו כאשר בארנו למעלה הוא רואה מלאך המות כאלו מלא עינים. וזה גרם לנו אכילת עץ הדעת טוב ורע דכתיב ביה וכי תאוה הוא לעינים פי' לראות מ"ה שהוא מלא עינים: ואולי בחינת היותו מלא עינים יורה כי שט בארץ ומתהלך בה כמו שאמר הוא עצמו משוט בארץ. ירצה אז בקטרוגו כנהוג לו שבני אדם בכל מקום נותנים לו כח בעונותיהם כי מלאה הארץ חמס ושוד. ובכל מקום יש לו שליטה מחמת רבוי העבירות. ועל כן הוא מלא עינים כי יש לו צפייה בכל אדם כי אין צדיק בארץ שלא יחטא. הנה כי בדמות פרצופו ג"כ מקטרג לפני הקב"ה וכשאדם וחוה עמדו על הרעה שגרמו ידעו כי ערומים הם מלבושי ימיהם שהיו כתנות אור ככתוב בספרא דר"מ בסוד תפלין דמארי עלמא והיו בו להכנה להוליד נשמות כלן קדושות. ובכתנות עור נתערב טמא בטהור. וכל פגם שיש בו תפיסת ידי אדם קשה לתקן מה שאין כן כשאין בו. וראיה מההרים והאשרות הנעבדות והם ירדו למטה בעונם להתלבש בחצונים ובעלי תאוה המביאים תואנה לעולם אלא שהקב"ה בחסדו עשה להם כתנות עור בסוד תפלין של עור כנדרש אצלנו במקומו. ולנו לדעת כי מעולם לא עלה על דעת אבינו הראשון ועל דעת אשתו חוה שניהם יציר כפיו של הקב"ה אשר נשמתם חצובה בגבהי מרומים כדאיתא בפרשת בראשית ובפ' בשלח דף נ"ה ע"א וכן בהרבה מקומות. ולא מלא לבם לעבור על רצון בוראם בעשה ולא תעשה שנצטוו על האכילה ההיא אלא הוסיפו על הצווי וסברו לתקן ולקדש ש"ש בכח אכילתם הקדושה שכן נצטוו אכל תאכל לתקון וסלסול נטיעות הגן בלעיסה רוחנית להעלות הנאכל למדרגה העליונה בכח ל"ב שנים נגד ל"ב נתיבות חכמה העליונה ששם היו מוצק ותקון לבריאת כל הנבראים שכלם בחכמה נעשו בכח כ"ב אותיות והעשרה מאמרות שנכלל רוחניות האותיות בעשר מאמרות שהם במלכות האדריכל לכל. וכתב הגאון מורי מפאנו זצ"ל במאמר חקור דין שלו כי אכל תאכל היה מ"ע וכל האכילה האמורה בפסוק הזה בתורה ובמ"ט הכתוב מדבר. שאלו זכינו היתה האכילה ההוא נחשבת לנו כאכילת קדשים וכהנחת תפלין כמו שהיה מצות פרו ורבו לעין כל קודם החטא. ואמר כי כן דוד שהוא חי בגן עדן מקיים עכשיו המצוה הזאת בכל עת ובאכילה הזאת הנחש הסביר להם פנים והיו סבורים לקדש ש"ש ג"כ למטה במקום הנהגת הטוב והרע יחד. ודימו להגביר צד הטוב ולבלע צד הרע שבעץ ההוא אלא שנהפכו עליהם ציריהם וסברו לתקן וקלקלו שגבר הרע ונחלש הטוב כי כן צפה מגיד מראשית אחרית בצווייו ואמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות שגם שכוונתך תהיה להמליך ש"ש שם ולהגביר צד הטוב והחיים ושיתוקן גם הנהגה זו על ידך לעת עתה מעשיך לא יהיו רצויים כי תגביר הדין למעלה והמיתה למטה וזהו מות תמות. וטעם מצוה זו היא כטעם האיסור והמותר שיש לנו שכל ל"ת שבתורה הוא מפני היות שליטת סמאל עליו והנהנה ממנו המיתה הטבעית והרוחנית קופצת עליו כי סוד האיסור שיש לנו הוא מה שמתפשטים ענפיו בעולם הגשמי הזה וכן האיסור לאדם היה מטעם שליטת ס"מ בענפי הדעת טוב והיינו רע המתפשט ועושה פירות ופרי ההוא גורם המיתה אל הגוף והנפש וחלק הרע שבעץ הזה אינו לא תאנה ולא רימון ולא אתרוג ולא חטה אלא עץ ידוע הנעשה לבוש וקליפה לשני העצים פנימיים עץ החיים ועץ הדעת טוב. כי שלש בחינות הם כנדרש אצלנו במקום כבודו בשפה ברורה אלא חכמים המשילו סדר הרמז בספירות ובכחות רוחניים בתאנים וכו'. וכן אמרו בתקונים דף ס"ח ע"א סחטה ענבים ברשו אחרא ועבד יין נסך ואתעביד אילנא דטוב ורע. הנה כי מתחלה לא נקרא עדיין שם רע על אותו האילן ירצה ההנהגה ההיא עד אחר החטא על דרך שכתבנו למעלה ביצר הרע. שהיצר הרע היה תבלין באדם ומעטרא ליה כסאסאה לשבולתא וידיעה בחצונים הגם שהיא תאוה לעינים אינה אלא תאוה כלביות כי פנימה הוא כהפך כדכתיב כי נופת תטופנה שפתי זרה וגו' ומ"ד תאנה ליקט אותה קודם זמנה כי רצה לעשות התקון ממטה למעלה והוא לא כן צוה רק כי יאכל תחלה מעץ הגן ואח"כ יזכה להמתיק גם עץ הדעת טוב ורע. ובזה היה מוכן לאכול מעץ החיים כי ג' מיני פירות היו בגן. א' פרי הגן. הב' עץ הדעת טוב. הג' עץ החיים נגד ג' הנהגות בי"ע. ואמרו בב"ר פט"ו ומה היתה אותה תאנה ר' אבין אמר ברת שבע דאמטי ז' יומי אבלא לעלמא ר' יהושע דסכנין בשם ר' אלעזר אמר ברת אליתא דאמטיאת אליתא לעלמא. ולא פליגי רק מר ביאר פגם עונו בעולם היצירה בז' היכלות שבו. ומר פירשו בז' מדורין דעשייה כי גבר הפגם בכלן. פוק עיין ותבין. וב' מיתות אלו לדעתי ירמוז עוד הפגם שעשה ביצירה ובעשיה ב' הנהגות התחתונות שלא היה לו לירד שם אז. וכן אמרו בתקון י"ט דף מ"א דאדם תניינא דחב במחשבה ואדם תליתא חב במעשה דתלת אדם אינון אדם דבריאה דיצירה דעשיה דלאו כל חובין שוין. ובתקון נ"ט ביאר טעם משטמת הנחש לאדם ובתיקון ס' פירש איך היה המות בעץ הדעת טוב ורע והרבה מיני עץ יש יעויין שם. ומתקון נ"ט עד תקון ס"ט מדבר בעון אדם ובפרט בדף קי"ג ע"א רשב"י הודיע שם פגם עון זה לר"א בנו דמטא לאתר עילאה דכל עלאין ועל כן לא יראני האדם וחי ושם ביאר הספירות והצחצחות ואור קדמון. ולמעלה ממנו עילת העילות. ובתקון ע' ביאר נעשה אדם על אדם קדמון. ושם פי' כמה דרכים על פסוק נעשה אדם וכלם כאחד טובים וישרים למוצאי דעת ושם הודיענו עוד כי יש שבעה היכלות שבניינם הם בשבע שמות מאבגי"תץ. ובתקון כ"א מהנוספים פי' ז' שמות ממ"ב עם ז' ספירות ועם שבעה קולות: ואגב אמר בתקון ע' כי שכינה עליונה אינה יורדת על הצדיקים אלא בשבת ויום טוב ברם בעלי תשובה מורידים אותה עליהם בכל יום ושעה ורגע. וכבר כתבנו למעלה טעם לזה. ומתבאר שם חלוק שבין אדם דאצילות לאדם דבריאה יצירה ועשיה ואמר כי במשה היה מרכבה שלמה לבדו כמו שהיה בג' אבות. ואדם עילאה הוה במשה. וזהו וירא ראשית לו. וזהו מה שהיה הוא שיהיה ואשר להיות כבר היה זה אדם הראשון ונצוצות נשמת משה מתפשטות בכל דור ודור בבעלי תורה להאירם בה:
1