מעבר יבק, שפתי צדק ל״גMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 33
א׳נחזור לדרושנו כי מדברי המדרשים מתברר שראוי היה אבינו הראשון לזכות גם לתקן ולהעלות בכחו גם ההנהגה התחתונה הלזו אלא שאכלה פגה. ובכח האכילה ההיא היה מוכן לילך מחיל אל חיל ולהגיע בגוף ונפש אל העדן אשר אין שם אכילה ושתיה אלא ההנאה מזיו השכינה. אבל אחר החטא התמידה ההתכה בכל יום ואין המזון תמורה מספקת וכ"ש בהיותו יגע בו אלא לסעדו לחיי שעה עד שהגיע לגויעה בסוף ימיו לכלה הפשע ולהתם חטאת ולהביא צדק עולמים. ובתקון ס"ד אמרו דחטא אדם היה תלוי בת"ת וחטא חוה בשכינתא ונתקללה הארץ שהיה לה למחות בידו דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ. ושם פירש טעם השתנות טבע האדם ובתקון ס"ט פירש כי שתי חוות היו חד מגרמא שהחטיאו וחד מבשרא סוד יצר הרע ויצר הטוב. ואמרו בתוספתא בפ' וארא שמסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי ומסטרא דעץ הדעת טוב ורע כל רחמי מתהפכן לדינא. וכל מיני אסורין ואכילות אסורות היו באכילת עץ ההוא ולזה אמרו שעבר על ע"א ג"ע וש"ד שלכן הוצרכו ג' האבות למתק ג' עבירות אלו ועל כן פה שאכל נבלות לא יהיה ראוי לאכול מעץ החיים ח"ו כי בזה יתן חיות וקיום לחצונים וטמאים אלא צריך לירד לעפר בגין דיתמחי יצר הרע דבגוה. הנה כי אבינו הראשון ירד למקום הדין למתקו ולא עלה בידו. וחנוך זכה לירש נשמה עליונה שהפסיד אדם הראשון כמו שנתבאר בזהר שיר השירים. ולכן רוחו שהיה לו לעמוד בג"ע של מטה כשאר רוחות הצדיקים זכה לעלות ולהיות מלאך שר הפנים לקבל השפע היורד מהכסא ולחלקו לכל שאר המלאכים והעולמות. ועוד גופו הגשמי נהפך ללפידי אש ועלה עם רוחו להיות מלאך ובזה ירש מקומו של אדם הראשון שעקר בריאת אדם היה שיהיה מקור לכל השפע המתחלק לעליונים ותחתונים ולהשפיע ממנו להם עד שכלם היו רוצים להוריד לו השפע בהשתחויתם לו והוא הודיעם כי ראוי להמשיך מן המקור האמיתי ולהיותו מקור השפע בחטאו גרם מיתה לו ולכל הנבראים גם כן. דוגמא לחטא אדם היה חטא נח בשתייתו מהיין כי נהפך לו לסורי הגפן נכריה ונשתכר. ואמרו בפ' פקודי בהיכל ראשון כי נכנס להיכלות הטומאה. והושע ירא להסתכל בהיכלות שנדבקו בהם ישראל עד שהורשה מהקב"ה ואמר לו לך קח לך אשת זנונים. וכן חטא בני אהרן בהקריבם אש זרה כנדרש בכמה מקומות מהזהר. אך אברהם שהיה ראשון לאבות העולם לתקון עון אדם הראשון לכן הושלך לכבשן האש לכפר על עון ע"א שהיה נכלל בעונו של אדם וקיים בעצמו פסילי אלהיהם תשרפון באש. ואח"כ ירד למצרים ערות הארץ עומק הקליפות ונכנס בה בשלום ויצא בשלום והתחיל להוציא את בלעם מפיהם נשמות הקדושות שהיו עשוקות בעמקם. וזהו ואברם כבד מאד במקנה וגו' ומשם חזר למסעיו מנגב ועד בית אל. ויצחק נתעצם מאד מארץ פלשתים וזהו שדרשו על פסוק כי עצמת ממנו. וכן עשה יעקב שגנב לבו של לבן הארמי. ירצה תוכו ופנימיותו וחיותו שגזלו החצונים בחטא הקדום דוגמא לזה ד' נכנסו לפרדס ואחד מהם יצא בשלום. והדרוש הלז נתבאר אצלנו באור רחב במקום כבודו. וריש מלין לבד העלינו פה לבל יאשם אבינו הראשון בתחלת מחשבתו כי חשב להרבות כבוד עליון בגולות עליות וגולות תחתיות וחסיד גדול היה ועיין בפ"ב מחלק ד' כיצד היה דבורו של נחש עם חוה וטענה נצחת להענש אדם על ידו. עוד שם פרק ט' מחלק ג' ביאר כיצד נכנס יצר הרע באדם כי האלהים עשה את האדם ישר. ואמרו בתקונים וגם בפרקי היכלות כי אז ס"מ בעט באדוניו ויצא לתרבות רעה והוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות או כחותיו הם. נקרא מלא עינים המתראה לנגד מזלו של אדם כדאמרן שמתחלה היה אחד מהשרפים בעלי שש כנפים. ואם האדם בעה"ז מגביר הטוב ע"י עבודתו משבר ומכתת כח החצונים וזהו הוא ישופך ראש אפי' בבחינה עליונה בחצוניותם מלבד המתקן הדינין הקדושים שרשי שרשם אמנם אם שומע לו תשופנו עקב סוף המות ואחריתו לנפול בידו לכן אמרי טוב שבנחשים רצוץ את מוחו. וכן כל המחניף לרשע סופו נופל בידו טב לביש וגו' וכדומה. ועתה שחוה ירדה אל העצב יש צער לגדל הבנים כי צריך להעלותו מעט מעט משפלת עמק המצב אל מקום הקדש שהוא כצמח שתחת האבן שצריך דוחק גדול עד שיבקע האבן. כך אבן נגף דוחק התינוק עד שיבקע הקליפה ויתעלה מעט מעט יוצא מתחת יד אסכרא אל תחת יד סכנה אחרת. ואחר כך אל תחת יד מלאך המות. ולזה אחרית הכל המות וזה מחמת לבושי עור הנחש הזה הכרוך עלינו. והנה כבר יצאנו מכוונת דרושנו לכבוד אבינו הראשון:
1