מעבר יבק, שפתי צדק ל״דMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 34
א׳אמרו החכמים כי בשעת פטירתו של אדם רשע המלאך הממונה על הדין עומד כנגדו ואומר אוי על זה הגוף שיצא מן העולם ריקם מזכיות ומלא עונות. וכתבו בתקונים דף ס"ד כי הנחש הורג בני אדם וגורם הדמעה עכ"פ והורג בסם המות שלו שהוא גיהנם ודא איהו ס"מ. ואינו זז מן האדם עד שיכלה בעפר כי בשרו הוא מעורו ומארבעה מיני צרעת שהם בנחש נובעים מהם ד' מיני חולאים שהם מרה לבנה. מרה אדומה מרה ירוקה מרה שחורה. וכתוב בתקון כ' דף מ"ב ע"ב בר נש בהאי עלמא איהו צרעת ממשכא דחויא. וזה הראה הקב"ה למשה בסנה שאמר לו אל תקרב הלם עד שיופשט מהגוף שהלבישה אותו בת פרעה שהיא נטהרה בנגיעתה למשה ונתרפאת מצרעתה. ומשה אז נצטרע כי פרחה ממנו שכינה. והיה זה דוגמת פרה אדומה המטהרת הטמאים מצד ימין ומטמאת הטהורים מצד שמאל שלה דמסטרה ס"מ שנפל מקדושתו. ואחר שנתפשט מאותו הגוף וחזר לג"ע נתלבש בגוף קדוש שלו וזהו והנה שבה כבשרו. וכן האדם אם שב בתשובה יורד עליו סם חיים לרפואתו. וכתב בעל ראשית חכמה כי הנשמה נדונת בדקדוק גמור אחר פטירתה ומביא מעשים על זה וזהו אצלי זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. ירצה כי ורחמים והחסדים הם מתנהגים עם האדם בעולם הזה שהוא עולם המעשה והתשובה. וכן אברהם ויעקב שהיו בע"הז היו מרכבה לרחמים וחסדים וזהו כי מעולם המה. ולכן ביד החוטא לתקן מה שעוות ומעט יסורין ימרקו לו הרבה. אבל בעולם הגמול אין הנשמה יכולה לעלות בצרור עליון והרוח בג"ע של מטה והנפש אינה יכולה להתעדן בצחצחות נפשה בסוד לבוש הראוי לה דמתחזי ולא מתחזי עד כי יתלבנו ויצטרפו שלשתן יחד מכל וכל כי כל אשר בו מום לא יקרב וכל היסורים והנגעים וכ"ש יום המיתה כלם ודאי טהרה הם מצד האש. וטבע האש ללבן מבית ומחוץ כפגם שהרתיח עצמו באש היצר כן צריך הטהרה והליבון. ולכן התענית הוא אש מטהר לאש היצר מצד ענוי נפשו והתכת חלבו ודמו. ואמרו בפ' שמות דף י"ג בסוד עדון הרוח בג"ע תחתון דכמה דגופא אתהני בהאי עלמא מקטורא דארבע יסודות ומצטייר בהאי עלמא אוף הכי רוחא קיימא בג"ע תתאה בדיוקנא דהאי עלמא וחדאן ברוחיהון דצדיקייא דעאלין תמן ואינון רוחין מצטיירין תמן מקטורא דארבע רוחין דקיימא בגנתא. ואלמלא אינון ד' רוחין דאינון אוירא דגנתא רוחא לא מצטיירא בציורא כלל ולא אתלבשא בהו בגין כך כתיב מארבע רוחות בואי הרוח:
1