מעבר יבק, שפתי צדק ה׳Ma'avar Yabbok, Siftei Tzedek 5
א׳וכמו שאין להזכיר עונות החולה. גם כן לאשה המקשה לילד דריע מזלא אין להזכיר עונה. וראיתי כי לאשה המקשה לילד מביאים לה ע"י בעלה נר של בית הכנסת ומשתדלים עמה שהיא בעצמה תדליק אותה וזה כדי להזכיר לה זכות הדלקת הנר שחובה עליה להתפלל בהדלקת נ"ש ויו"ט ויום הכפורים על חיי בעלה ועל בניה שיזכו לתורה כדאמרי' בזהר וכן היא תהרהר אז בתשובה על ג' עבירות שעליהם נשים מתות בשעת לדתן. וראוי לאשה שתזהר בימי עבורה שלא ללכת וגם לא להסתכל במקום עבירה וכ"ש שתשמור עצמה מכל טינוף חטא יען כי העובר במעיה צופה ומביט ויודע הרבה כההיא עובדא דר' יהושע בן חנניה ודומיהן, והנשים צריכות ג"כ זהירות לענין חייהם מפני שהם למטה באילנא דמותא והם בבחינה זו כעין דוד שלא היה לו חיים. ולהשיג החיים העליונים צריכות להשמר בג' דברים שאותן עבירות גורמות דבקות החצונים אליהם והיא המיתה והקליפה הכרוכה במדתם שהמות היא נקבה נמשכת מס"מ. זהירות ראשון נדה להבדל מן החצונים שאם ח"ו יתקרבו אל הזכר הוא ע"רו"ה ולזה מיד מדת הדין תתעורר אליהן מלמעלה והמיתה כרוכה בעקבם. הב' אחר תקונן ורחקן מן החיצונים צריכות עוד זהירות חלה דהיינו סלוק המלכות שהיא חלה ראשית עריסותיכם העולה לידבק בימין ליחוד. ואחר זה צריכות עוד הדלקת הנר שהיא מדתן הנגזרת בסוד תקונה העליון בפתילה ושמן ועריכת נר כי הכלי ה"א והפתילה ו' והשמן י' והנר אש מצד ה' עליונה שממנה יצאו ה' אורות ולכן צריך לכוין בתקון הנר לרחוץ ולקנח אותה יפה דהיינו תקון מלכות ורחיצתה מכל טנוף וזהו לשון הטבת הנרות הנאמר במנורה שבזה מכינה לקבל חסד הנקרא אור כי יהל עליה. ובג' מצות אלו החיים העליונים שהם מחכמה בסוד רוח החיים פנימיות הספירות נמשכים למטה ובשעת לידה א"א כי לא יתנו חלק לנחש הנושך באותו מקום דהיינו טומאת לידה והדם והצירים כלם חלק לחצונים והנולד בלא חבלי לידה כ"כ סי' יפה לו. ואם המדה הזאת אינה מתוקנת כראוי להציל לה מאלו החצונים הנכרכים בעקבה ח"ו. מיד יסתלקו למעלה ויאחזו בה. ובתקון י"ז דף כ"ו ע"א אמרו כי חטה סוד כ"ב אותיות התורה היה האילן שאכל אדה"ר ולא הוציא ממנו חלה. ע"כ לא חל בו ה' רק א' שהוא חטא וגרם לו מיתה. וחלה היא שכינה כלולה מז' מינים וצריך להפריש מהעיסה חלה ומיד חל ה' על ההיא טפה ונותן לו זרע כולל לזכר ולנקבה בסוד הא לכם זרע ונצטווה מצוה זו לאשה שהמיתה חלתו של עולם לכן צריכה להפריש חלה מעיסתה שהיא טפה שלה להחזירה על אדם וצריכה להדליק נר של שבת בהתעוררות להבות אש אהבה לגבי בעלה כי התעורות החמימות בליל שבת מאשתו צריך שתהיה באהבה וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר על שפיכות דמים של אדם הראשון נזרקת דמה ע"כ צריכה לשמור אותו מדם נדה. ואמרו בתקון כ"ד כי נר שבת תהיה לימין ותחשב לאשה כאלו תקנה מנורה בדרום ששה חכמה והשלחן בצפון בינה מטה בין צפון לדרום בסוד החבוק הכנה לזווג ושלחן היא שכינה הבאה מן הצפון וצריך לתקן אותה לבעלה כי שבת דמעלי שבתא הוא תקוני דמטרוניתא שכינה ות"ת יורדים אליה. וג"פ מקדש השבת שהם בערבית עם הקידוש על הכוס הם במלכות וג"פ מקדש השבת שהם בשחרית עם המפטיר יהיה סוד קדושת שבת בבינה ששם עולים מלכות ות"ת וב' פעמים שבמוסף יהיה הקדושה מכח הכתר ע"י יסוד המוסיף קדושה על קדושה וזה סוד תפלת מוסף בכל מקום וב"פ במנחה יהיה סוד הקדושה בת"ת שעולה שם מלכות ויורדת שם בינה. ואמר הסבא דף קי"ט שהנשים שאינן שומרות מצות וטהרתן כדקא יאות או שמקדימות לטבול כי עון הנחש אוחז בהן ובקולן ככל בכלבתא שהולך אחר הטומאה מין אחר מינו וממית הרבה פעמים התינוקות הנולדים מהן רחמנא ליצלן לכן כל בת ישראל תשמור פתחי טהרתה כראוי וכל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת וכמה פעמים צווחתי על אותן המקדימות לטבול בעוד היום גדול כי אינה טבילה בזמנה ביום שביעי ומשם והלאה איכא משום סרך בתה. כי צריך לעולם להמתין עד הערב בדליכא אונס ניכר. ואמר הסבא כי על עון זה מתאבדי בני עלמא בלא דעתא ווי לנשי בישא דגרמין דא להון ולבעליהון ולבניהון. והרבה דברים תלויים בעליית האשה מבית טבילתה כפי מה שתפגע בה כן יהיו בניה ככתוב בספרי החכמים ומשום הכי רבי יוחנן הוה יתיב אשערי טבילה ומעשה באלישע כהן גדול שלא היו בניו מקויימין מפני שלא היתה אשתו נזהרת במי שפוגעת בצאתה מהטבילה עד שפגע בה מטטרון שר הפנים. ושמשה עם בעלה בשמחה ונתעברה מרבי ישמעאל כהן גדול והיה דיוקנו דומה לו. וכשמקדמת לטבול יש יותר חשש שתפגע בדברים שאינם מהוגנים כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ומי שפוגע באשה דסלקא מבית הטבילה לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. ובטן אשה רעה נמסר לס"מ ובזה נדחה מבטן אשה טובה בגרמא דא ובגין דבלבושין דיליה גזילו מיניה כל ברכאן עילא אשכחו רתיכין דיליה לרבנן במאניהון דבלו מחופייא דידהו ובגין דגזלו מיניה ירך דאשה טובה בג"ד הני ברכי דשלהי מינייהו הוי ולית מלה בלא דינא וכל מלה תב לאתריה וכל דינין דקב"ה דינין דקשוט אינון. ותנוקות אלו שאמרנו מורידים דמעות ואומרים מארי עלמא מה פשענו בזה ועוד תנוק בן יומו דחב עבדין ביה דינא וקב"ה קרי להון בן דכתיב אני היום ילידתיך. ואינון עם אותם דמסתלקי מעלמא באובי אבוהון דמעה דלהון מגינים על החיים ויש להם מקום דאפילו צדיקים גמורים אינם עולים שם וקב"ה רחים לון ומתדבק בהון ואתקן בהו מתיבתא עלאה דיליה ועליהם כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריך ובזה משביתים אויב ומתנקם. ולהיות כי בעידן ריתחא מענשי אפילו אעשה גם כן לאיש היוצא למלחמה אין לדבר בחטאתיו פן יופקד עליו למצוא עונו לשנא ח"ו. וזה כלל לכל עת סכנה שאין ללמוד קטגוריא על שום איש ואשה:
1