מחברת מנחם, עMachberet Menachem, Letter Ayin
א׳עב
1
ב׳מתחלק לשלש ענינים: האחד, עבים סתר לו (איוב כה, יד), בקר לו עבות (ש"ב כג, ד), אם ימלאו העבים (קהלת יא, ג), הנה עב קטנה ככף איש (מ"א יח, מד), ענין גשם.
2
ג׳השני, ועב עץ (יחזקאל מא, כה), וצלעות הבית והעבים (שם מא, כו).
3
ד׳השלישי, קטני עבה (מ"א יב, י), שמנת עבית כשית (דברים לב, טו), במעבה האדמה (מ"א ז, מו), בעבי גבי מגיניו (איוב טו, כו), ועביו טפח (מ"א ז, כו), כמשמעו.
4
ה׳עבד
5
ו׳עבד ואמה (ויקרא כח, מד), ועבדך שש שנים (דברים טו, יב), עבדת עבד (ויקרא כה, לט), לעבד עבדת עבדה (במדבר ד, מז), ועבדה רבה (בראשית כו, יד), ולעבד עברתו נכריה עבדתו (ישעיהו כח, כא).
6
ז׳עבט
7
ח׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, לא תבא אל ביתו לעבט עבטו (דברים כד, י), יוציא לך את העבט (שם כד, יא), לא תשכב בעבטו (שם כד, יב), ענין חבל המה.
8
ט׳השני, לא יעבטון ארחותם (יואל ב, ז), פתרונו לפי ענינו לשון עיקול הוא.
9
י׳עבר
10
י״אמתחלק לחמש מחלקות: האחד, ויאמר אליהם עברי אנכי (יונה א, ט), כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), כי לא כנשים המצרית העברית (שם א, יט), בא אלי העבד העברי (בראשית לט, יז).
11
י״בהשני, ויתעבר ד' בי למענכם (דברים ג, כו), שמע ד' ויתעבר (תהלים עח, כא), מתעברו חוטא נפשו (משלי כ, ב), עֹבֵר מתעבר על ריב לא לו (שם כו, יז), ליום עברות יובלו (איוב כא, ל), יום עברה היום ההוא (צפניה א, טו), ועל עם עברתי אצונו (ישעיהו י, ו), לשון קצף המה.
12
י״גהשלישי, בעבר הירדן (בראשית נ, י), כל מעבר מטה מוסדה (ישעיהו ל, לב), את מעבר יבק (בראשית לב, כב), בעברי פי פחת (ירמיהו מח, כח), ואת העם העביר אתו לערים (בראשית מח, כא), שן הסלע מהעבר מזה (ש"א יד, ד), כתובים משני עבריהם (שמות לב, טו), ויעבר ברתוקות זהב (מ"א ו, כא), ושלום היה לו מכל עבריו (שם ד, כד), ואתן להם יעברום (ירמיהו ח, יז), וכל ישראל עברו את תורתך (דניאל ט, יא), כי עברתי את פי ד' ואת דבריך (ש"א טו, כד), לא אוכל לעבר את פי ד' (במדבר כב, יח), מעבירים עם ד' (ש"א ב, כד), יסוד אחד להם והענין מחלקם. ויתכן להיות מגזרתם שורו עבר ולא יגעיל (איוב כא, י), ויש מהפותרים אשר אומרים מלה זאת מלשון משנה. וגם יתכן להיות מגזרתם לא אוסיף עוד עבור לו (עמוס ז, ח), גם ד' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב, יג), נשא עון ועבר על פשע (מיכה ז, יח), ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני (איוב ז, כא), ענין אחד להם.
13
י״דהרביעי, כי לבעבור נסות אתכם (שמות כ, כ), למען ייטב לי בעבורך (בראשית יב, יג), לבעבור סבב את הדבר (ש"ב יד, כ). 'בעבור ובגלל ולמען', ענין אחד להם.
14
ט״והחמישי, ויאכלו מעבור הארץ (יהושע ה, יא), ענין תבואה הוא.
15
ט״זעבשׁ
16
י״זעבשו פרדות תחת מגרפתיהם (יואל א, יז), פתרונו לפי הענין, אותו הלבן שיגדל בחביות.
17
י״חעבת
18
י״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, עבתים חדשים (שופטים טו, יג), וכעבות העגלה חטאה (ישעיהו ה, יח), אסרו חג בעבתים (תהלים קיח, כז), בעבתות אהבת (הושע יא, ד), קצץ עבות רשעים (תהלים קכט, ד).
19
כ׳השני, תחת כל אלה עבתה (יחזקאל ו, יג), וענף עץ עבת (ויקרא כג, מ), והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה (מיכה ז, ג).
20
כ״אעג
21
כ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, ועגת שערים (יחזקאל ד, יב), תעגינה לעיניהם (שם), עגת מצות (שמות יב, לט), אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד (מ"א יז, יב), ענין חלה חם.
22
כ״גהשני, הלהן תעגנה (רות א, יג).
23
כ״דהשלישי, בחנפי לעגי מעוג (תהלים לה, טז), ענין איסר כלא הוא.
24
כ״העגב
25
כ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, ועגבי לקול בכים (איוב ל, לא), והנך להם כשיר עגבים (יחזקאל לג, לב), הללוהו במנים ועגב (תהלים קן, ד), כלי זמר הוא.
26
כ״זהשני, אל בני אשור עגבה (יחזקאל כג, יב), ותעגבה עליהם (יחזקאל כג, טז), ובכל אשר עגבה (יחזקאל כג, ז).
27
כ״חעגל
28
כ״טמתחלק לחמש מחלקות: האחד, עגל בן בקר (ויקרא ט, ב), עגלה יפה פיה מצרים (ירמיהו מו, כ), בעגלים בני שנה (מיכה ו, ו), לעגלות בית און (הושע י, ה), עגלים ישקון (שם עג, ב), עגלה משלשת (בראשית טו, ט), בין בתרי העגל (ירמיהו לד, יט), כמשמעם.
29
ל׳השני, עגל סביב (מ"א ז, כג), ושאול שכב במעגל (ש"א כו, ה), ענין הקפה הם.
30
ל״אהשלישי, ועגילים על אזנך (יחזקאל טז, יב), עגיל וכומז (במדבר לא, ג), מיני נזמים.
31
ל״בהרביעי, עגלה על שני הנשיאים (שם ז, ג), עגלות ישרף באש (תהלים מו, י), שש עגלת צב (במדבר ז, ג), והעגלה באה (ש"א ו, יד), מלאכת אופני גלגל המה.
32
ל״גהחמישי, מעגל צדיק תפלס (ישעיהו כו, ז), נעו מעגלתיה (משלי ה, ו), פלס מעגל רגלך (שם ד, כו), ענין נתיב המה.
33
ל״דעגם
34
ל״העגמה נפשי לאביון (איוב ל, כה), ענין עצבון הוא.
35
ל״ועד
36
ל״זמתחלק לאחד עשר מחלקות: האחד, בטחו בד' עדי עד (ישעיהו כו, ד), עדיך כל בשר יבאו (תהלים סה, ג), עד פה תבוא (איוב לח, יא), ותבאי בעדי עדיים (יחזקאל טז, ז), עד עולמי עד (ישעיהו מה, יז), לעד עד עולם (שם ל, ח), ענין אחד להם.
37
ל״חהשני, ותעד נזמה וחלייתה (הושע ב, טז), את הנזר ואת העדות (מ"ב יא, יב), הורד עדיך (שמות לג, ה), ואעדך עדי (יחזקאל טז, יא), וצבי עדיו (שם ז, כ), המשביע בטוב עדיך (תהלים קג, ה), ענין חלי הם.
38
ל״טהשלישי, אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), בבקר יאכל עד (בראשית מט, כז), חבלי רשעים עודני (תהלים קיט, סא), ענין שלל המה, וכל שלל בלשון ארמי 'עדאה'.
39
מ׳הרביעי, מעדה בגד ביום קרה (משלי כה, כ), שן רעה ורגל מועדת (שם כה, יט), וכבגד עדים כל צדקתינו (ישעיהו סד, ה), מלכותא עדת מנך (דניאל ד, כח), העדיו שלטנהון (שם ז, יב), די לא תעדה (שם ו, ט), לא עדה עליו שחל (איוב כח, ח), מהעדה מלכין ומהקים מלכין (דניאל ב, כא), כמו [נ"וו כלומר] מעביר מלכים ומקים מלכים, ענין אחד להם.
40
מ״אהחמישי, עדת ישראל (שמות יב, ו), עדת דברים (שופטים יד, ח), עדת אבירים (תהלים סח, לא), ענין להק וקהלה הם.
41
מ״בהששי, עדות ביהסף שמו (תהלים פא, ו), צור תעודה (ישעיהו ח, יז), עדותיו ואת חקתיו (מ"ב כג, ג), והועד בבעליו (שמות כא, כט), בשמים עדי (איוב טז, יט), על פי שני עדים (דברים יט, טו), עדותיך וחקיך (דה״א כט, יט), ויעדהו לאמר (מ"א כא, י), לשון סעד המה.
42
מ״גהשביעי, עוד היום (ישעיהו י, לב), הן בעודני חי (דברים לא, כז), עוד זה מדבר (איוב א, טז), ולא אם עודני חי (ש"א כ, יד), עודם מדברים עמו (אסתר ו, יד), עד כל ימי הארץ (בראשית ח, כב), עודנו מדבר עמם (שם כט, ט).
43
מ״דהשמיני, ואנחנו קמנו ונתעודד (תהלים כ, ט), מעודד ענוים ה' (שם קמז, ו), יתום ואלמנה יעודד (תהלים קמו, ט).
44
מ״ההתשיעי, כי למועד מועדים וחצי (דניאל יב, ז), עוד חזון למועד (חבקוק ב, ג), המלכים נועדו (תהלים מח, ה), מן המועד אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), הנועדים (במדבר יד, לה), ונועדתי (שמות כה, כב), אשר אועד לכם (שם כט, מב), אנה פניך מעדות (יחזקאל כא, כא), אלה מועדי ה' (ויקרא כג, ד).
45
מ״והעשירי, מה אעידך (איכה ב, יג), מי כמוני ומי יעדני (ירמיהו מט, יט).
46
מ״זהעשתי עשרה, האזינה עדי (במדבר כג, יט), ועדיכם אתבונן (איוב לב, יב), ענין אמירה הם. ויתכן להיות מגזרת המחלקה הראשונה.
47
מ״חעדן
48
מ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, והוא יתן מעדני מלך (בראשית מט, כ), האכלים למעדנים (איכה ד, ה), ונחל עדניך תשקם (תהלים לו, ט), ויתעדנו בטובך הגדול (נחמיה ט, כה), שמעי זאת עדינה (ישעיהו מז, ח), וילך אליו אגג מעדנת (ש"א טו, לב), ענין תענוגים המה.
49
נ׳השני, התקשר מעדנות כימה (איוב לח, לא).
50
נ״אעדף
51
נ״בולא העדיף המרבה (שמות טז, יח), ואת כל העדף (שם טז, כג), חצי היריעה העדפת (שם כו, יב), כמו הנותרת.
52
נ״געדר
53
נ״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, עדר עדר לבדו (בראשית לב, יז), וישת לו עדרים לבדו (שם ל, מ).
54
נ״ההשני, וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (ישעיהו ז, כה), לא יזמר ולא יעדר (שם ה, ו), וכל אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם (דה״א יב, לח), פתרונו לפי ענינו, ענין תקון המה.
55
נ״והשלישי, אחת מהנה לא נעדרה (ישעיהו לד, טז), איש לא נעדר (שם מ, כו), כמו: לא נפקד, לא נחסר.
56
נ״זעדש
57
נ״חלחם ונזיד עדשים (בראשית כה, לד), מיני זרעונים הם.
58
נ״טעו
59
ס׳ועוה פניה (ישעיהו כד, א), עַוָּה עַוָּה עַוָּה (יחזקאל כא, לב), עותה ושתי המלכה (אסתר א, טז), העוינו הרשענו (תהלים קו, ו), רוח עועים (ישעיהו יט, יד), כמשמעם.
60
ס״אעור
61
ס״בעורת או שבור (ויקרא כב, כב), או פקח או עור (שמות ד, יא), העורים והפסחים (ש"ב ה, ו), ואת עיני צדקיהו עור (מ"ב כה, ז), כמשמעו.
62
ס״געות
63
ס״דמעות לא יוכל לתקן (קהלת א, טו), ראיתה ד' עותתי (איכה ג, נח), לעות אדם בריבו (שם ג, לו).
64
ס״העז
65
ס״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), ד' עזי ומעזי (ירמיהו טז, יט), מגדל עז (תהלים סא, ד), ד' בעזך ישמח מלך (שם כא, ב), ובמים עזים נתיבה (ישעיהו מג, טז), יתר שאת ויתר עז (בראשית מט, ג), עזי אליך אזמרה (תהלים נט, יח), ענין כח הם.
66
ס״זהשני, העיזו בני בנימן (ירמיהו ו, א), העיזו אל תעמדו (שם ד, ו), שלח העז את מקנך (שמות ט, יט), לשון קביצה המה.
67
ס״חהשלישי, ועז משולשת (בראשית טו, ט), וצפיר העזים (דניאל ח, ח), כמשמעו.
68
ס״טעזב
69
ע׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, בצאת עזבוניך מימים (יחזקאל כו, לג), עזב תעזב עמו (שמות כג, ה), עליך יעזב חלכה (תהלים י, יד), ענין עזרה המה.
70
ע״אהשני, אל נא תעזב אתנו (במדבר י, לא), כי רצץ עזב דלים (איוב כ, יט), ואל תעזבני אלהי ישעי (תהלים כז, ט), ועזבו לאחרים חילם (שם מט, יא), לשון נטישה המה.
71
ע״בעזק
72
ע״גויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), פתרונו לפי ענינו, כמו ויפנהו.
73
ע״דעזר
74
ע״המתחלק לשני מחלקות: האחד, עזרה בצרות נמצא מאד (תהלים מו, ב), וד' אלהים יעזר לי (ישעיהו נ, ז), עזרי מעם ד' (תהלים קכא, ב).
75
ע״והשני, ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה (יחזקאל מג, יד).
76
ע״זעט
77
ע״חמתחלק לחמש מחלקות: האחד, לשוני עט סופר מהיר (תהלים מה, ב), בעט ברזל ועפרת (איוב יט, כד), לשקר עשה עט שקר ספרים (ירמיהו יח, ח).
78
ע״טהשני, עטה אור (תהלים קד, ב), מעיל צדקה יעטני (ישעיהו סא, י), מעטה תהלה (שם סא, ג), כבגד יעטה (תהלים קט, יט), ועל שפם יעטה (ויקרא יג, מה).
79
פ׳השלישי, התיב עטא וטעם (דניאל ב, יד), ושבעת יעטהי (עזרא ז, יד), קרא ממזרח עיט (ישעיהו מו, יא), מעטה לטבח (יחזקאל כא, כ), ענין מחשבה הם. ויתכן להיות מגזרתם ויעט העם אל השלל (ש"א יד, לב), כמו עצה.
80
פ״אהרביעי, וירד העיט (בראשית טו, יא), וקץ עליו העיט (ישעיהו יח, ו), העיט צבוע נחלתי העיט סביב עליה (ירמיהו יב, ט), לעט צפור כל כנף (יחזקאל לט, ד), שלמה אהיה כעטיה (שיר א, ז).
81
פ״בהחמישי, ויעט בהם (ש"א כה, יד), כמו ויגער בהם לפי הענין.
82
פ״געטן
83
פ״דעטיניו מלאו דם (איוב כד, כא).
84
פ״העטף
85
פ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, תפלה לעני כי יעטף (תהלים קב, א), כי רוח מלפני יעטוף (ישעיהו נז, טז), בהתעטפם כחלל (איכה ב, יב), בהתעטף עלי נפשי (יונה ב, ח).
86
פ״זהשני, ועמקים יעטפו בר (תהלים סה, יד), המחלצות והמעטפות (ישעיהו ג, כב), ענין כסות הם. ויתכן להיות מגזרתם ובהעטיף הצאן (בראשית ל, מב), והיה העטפים ללבן (שם).
87
פ״חעטר
88
פ״טולקחת כסף וזהב ועשית עטרות (זכריה ו, יא), על צר המעטירה (ישעיהו כג, ח), עטרת שנת טובתך (תהלים סה, יג), עטרים אל דוד (ש"א כג, כו), לעטרת צבי (ישעיהו כח, ה), ועטרת זהב (אסתר ח, טו), ענין כתר ונזר הם.
89
צ׳עטש
90
צ״אעטשותיו תהל אור (איוב מא, י), כמשמעו.
91
צ״בעכס
92
צ״גוכעכס אל מוסר אויל (משלי ז, כב), וברגליהם תעכסנה (ישעיהו ג, טז), את תפארת העכסים (שם ג, יח).
93
צ״דעכר
94
צ״הוכאבי נעכר (תהלים לט, ג), עכר אבי את הארץ (ש"א יד, כט), מה עכרתנו יעכרך ד' (יהושע ז, כה).
95
צ״ועל
96
צ״זמתחלק לעשר מחלוקת: האחד, על העצים אשר על האש (ויקרא א, ח), עלי עשור ועלי נבל (תהלים צב, ד), למקרה במים עליותיו (שם קד, ג), ומעלתהו (יחזקאל מג, יז), ולא תעלה במעלת (שמות כ, כו), עלית קיר (מ"ב ד, י), הבית הזה יהיה עליון (מ"א ט, ח), המה יעלו בהר (שמות יט, יג), עלתיך הבשר והדם (דברים יב, כז), הקם על (ש"ב כג, א), הבוטה בשמים מעלותו (עסוס ט, ו), יעלו בתהו ויאבדו (איוב ו, יט).
97
צ״חהשני, בתוך הריפות בעלי (משלי כז, כב), יתכן מלה זאת להיות מגזרת 'מעלי', ועוד השני. בהעלתך את הנרות (במדבר ח, ב), ובהעלת אהרן (שמות ל, ח), העלה נרתיה (במדבר ח, ג), ואף אלהים עלה בהם (תהלים עח, לא), אם תעלה חמת המלך (ש"ב יא, כ), לשון הבערה המה.
98
צ״טהשלישי, אל אמונה ואין עול (דברים לב, ד), מכף מעול וחומץ (תהלים עא, ד), אף בלב עולת תפעלון (שם נח, ג), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), מה מצאו אבותיכם בי עול (ירמיהו ב, ה).
99
ק׳הרביעי, נורא עלילה (תהלים סו, ה), הודיעו בעמים עלילותיו (שם ט, יב), את אשר התעללתי (שמות י, ב), ושם לה עלילת (דברים כב, יד), רב העליליה (ירמיהו לב, יט), וכל עלה ושחיתה (דניאל ו, ה).
100
ק״אהחמישי, עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), התשכח אשה עולה (שם מט, טו), שתי פרות עלות (ש"א ו, י), עלות ינהל (ישעיהו מ, יא), מפי עוללים וינקים (תהלים ח, ג), והבקר עלות עלי (בראשית לג, יג).
101
ק״בהששי, קול עלה נדף (ויקרא כו, לו), ועלהו לא יבול (תהלים א, ג), עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים (נחמיה ח, טו), והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח, יא).
102
ק״גהשביעי, ופרקת עלו (בראשית כז, מ), עול ברזל (דברים כח, מח), שברתי עלך (ירמיהו ב, כ), וחבל על מפני שמן (ישעיהו י, כז).
103
ק״דהשמיני, עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו, ט), וכרמך לא תעולל (ויקרא יט, י), ונשאר בו עללות (ישעיהו יז, ו), ועללתי בעפר קרני (איוב טז, טו). ואף יתכן להיות מגזרת עול, שני המראות נראים בדבר.
104
ק״ההתשיעי, רפאות תעלה אין לך (ירמיהו ל, יג), מה הועיל פסל (חבקוק ב, יח), נחלו ולא יועילו (ירמיהו יב, יג), ומה נועיל כי נפנע בו (איוב כא, טו).
105
ק״והעשירי, מי פלג לשטף תעלה (איוב לח, כה), וגם את התעלה מלא מים (מ"א יח, לה), המים אשר בתעלה לחכה (שם יח, לח), תעלה הברכה (ישעיהו ז, ג), כמו גולה.
106
ק״זעלג
107
ק״חולשון עלגים תמהר לדבר צחות (ישעיהו לב, ד).
108
ק״טעלז
109
ק״יעליזי גאותי (ישעיהו יג, ג), ושאונה ועלז בה (שם ה, יד), העיר העליזה (צפניה ב, טו), ותעלזנה כליותי (משלי כג, טו), 'עלז ועלץ ועלס' קרובי ענין המה.
110
קי״אעלט
111
קי״בועלטה היה (בראשית טו, יז), לשון מאפל הוא.
112
קי״געלם
113
קי״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, הנה העלמה הרה (ישעיהו ז, יד), על כן עלמות אהבוך (שיר א, ג), בן מי זה העלם (ש"א יז, נו), ישוב לימי עלומיו (איוב לג, כה), לשון נערות.
114
קי״ההשני, ואם העלם יעלימו (ויקרא כ, ד), עלימו יתעלם שלג (איוב ו, טז), ומבשרך לא תתעלם (ישעיהו נח, ז), עלמינו למאור פניך (תהלים צ, ח), ועם נעלמים לא אבוא (שם כו, ד), עצמותיו מלאו עלומיו (איוב כ, יא), כי בשת עלומיך (ישעיהו נד, ד). ויתכן עלומיך כנעוריך, שתי מראות נראים במלה, והענין נוטה עמהם.
115
קי״והשלישי, עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), חסדי ד' עולם אשירה (שם פט, ב), אגורה באהלך עולמים (שם סא, ה), הוא ינהגנו על מות (שם מח, טו), אשים את שמי לעילום (דה״ב לג, ו), והוא בדברי הימים ענין תמיד.
116
קי״זהרביעי, למנצח על מות לבן (תהלים ט, א), על עלמות שיר (שם מו, א), כלי נגינות המה, וכמהו בנבלים על עלמות (דה״א טו, כ). ופתרון 'למנצח על מות לבן', כה נראה ענינו, למשורר נגינות ללמד, כמו למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד (שם ס, א). ויהיה לבן כמו להבין ולבונן.
117
קי״חעלס
118
קי״טנחעלסה באהבים (משלי ז, יח), כחיל תמורתו ולא יעלס (איוב כ, יח), כנף רענים נעלסה. (שם לט, יג).
119
ק״כעלף
120
קכ״אתתעלפנה הבתולות היפות (עמוס ח, יג), מעלפת ספירים (שיר ה, יד), ותכס בצעיף ותתעלף (בראשית לח, יא), ותך השמש על ראש יונה ויתעלף (יונה ד, ח).
121
קכ״בעלץ
122
קכ״געלץ לבי בד' (ש"א ב, א), תעלץ קריה (משלי יא, י), עליצתם כמו לאכל עני (חבקוק ג, יד).
123
קכ״דעלק
124
קכ״הלעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל, טו), כמשמעו.
125
קכ״ועם
126
קכ״זמתחלק לחמש מחלקות: האחד, עם זו יצרתי לי (ישעיהו מג, כא), עמים הר יקראו (דברים לג, יט), אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה, יד), ואת עממי הארץ (נחמיה ט, כד).
127
קכ״חהשני, ארזים לא עממהו (יחזקאל לא, ח), כל סתום לא עממוך (שם כח, ג), איכה יועם זהב (איכה ד, א), ענין כהוה הוא.
128
קכ״טהשלישי, עמו עז ותושיה (איוב יב, טז), ועמכם תמות חכמה (שם יב, ב).
129
ק״להרביעי, לעמת המסגרת (שמות כה, כז), זה לעמת זה (קהלת ז, יד), מלעמת הבטן (מ"א ז, כ), לעמתם (יחזקאל א, כ), ענינו קרוב ממול.
130
קל״אהחמישי, והניף ידו על הנהר בעים (ישעיהו יא, טו), ענין עז הוא לפי הענין.
131
קל״בעמד
132
קל״גמתחלק לארבע ענינים ולשני מחלקות: הענין האחד, והעמדת להם כל מתנים (יחזקאל כ, טז), יקח מכם עמדתו (מיכה א, יא), רגלי עמדה במישור (תהלים כו, יב).
133
קל״דוהענין השני הוא קרוב לראשון. העמודים שנים (ירמיהו נב, כ), ויקם את העמודים (מ"א ז, כא), ולעמוד ברזל (ירמיהו א, יח).
134
קל״הוהענין השלישי, שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה (הושע י, ט), ותעמד מלדת (בראשית כט, לה), ויך שלש פעמים ויעמד (מ"ב יג, יח), כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), וירח עמד (יהושע י, יג), ויעמד השמש בחצי השמים (שם), ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן (מ"ב ד, ו).
135
קל״והענין הרביעי, למען יעמדו ימים רבים (ירמיהו לב, יד), על כן עמד טעמו בו (שם מח, יא), ואם בעיניו עמד הנתק (ויקרא יג, לז), ואם תחתיה תעמד הבהרת (שם יג, כג), היעמד לבך התחזקנה ידיך (יחזקאל כב, יד).
136
קל״זהמחלקות השני, בעוד שדי עמדי (איוב כט, ה), וצור יצוק עמדי (שם כט, ו), כבודי חדש עמדי (איוב כט, ה).
137
קל״חעמל
138
קל״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, עמל וכעס תביט (תהלים י, יד), ואון ועמל בקרבה (שם נה, יא), עמל שפתימו יכסומו (שם קמ, י).
139
ק״מהשני, וישלט בכל עמלו (קהלת ב, יט), מה יתרון לאדם בכל עמלו (שם א, ג), ואת עמלנו ואת לחצנו (דברים כו, ז), ראה עניי ועמלי (תהלים כה, ח), וימינה להלמות עמלים (שופטים ה, נו), ענין עבדות הם.
140
קמ״אעמס
141
קמ״בויעמס איש על חמורו (בראשית מד, יג), אבן מעמסה (זכריה יב, ג), כל עמסיה שרוט ישרטון (שם), העמוסים מני בטן (ישעיהו מו, ג), ועמסים על החמרים (נחמיה יג, טו), יעמס לנו האל ישועתנו סלה (תהלים סח, כ), לשון הרמה המה.
142
קמ״געמק
143
קמ״דועמק עמק מי ימצאנו (קהלת ז, כד), עברי בעמק הבכא (תהלים פד, ז), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), העמיקו סרה בני ישראל (ישעיהו לא, ו).
144
קמ״העמר
145
קמ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחצנו מעמר (תהלים קכט, ז), המלאה לה עמיר (עמוס ב, יג), והבאתם את עמר (ויקרא כג, י).
146
קמ״זהשני, לא תתעמר בה (דברים כא, יד), והתעמר בו ומכרו (שם כד, ז), ענין סחורה.
147
קמ״חהשלישי, והעמר עשירית האיפה הוא (שמות טז, לו).
148
קמ״טעמת
149
ק״נגבר עמיתי (זכריה יג, ז), ואל אשת עמיתך (ויקרא יח, כ), ולא תונו איש את עמיתו (שם כה, יז).
150
קנ״אען
151
קנ״במתחלק לענינים ולמחלקות: האחד, ותען להם מרים (שמות טו, כא), אשר יענו לו במחלות (ש"א כט, ה), קול ענות אנכי שמע (שמות לב, יח), על מחלת לענות (תהלים פח, א), ושרים כחללים כל מעיני בך (שם פז, ז), ענין נגינות הם.
152
קנ״גהשני, לא תענה ברעך (שמות כ, טו), שקר ענה באחיו (דברים יט, יח), וענתה בי צדקתי (בראשית ל, לג), בפני יענה (איוב טז, ח), הכרת פניהם ענתה בם (ישעיהו ג, ט), הנני ענו בי (ש"א יב, ג), וכפיס מץ יעננה (חבקוק ב, יא), ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו, ג), ענין עדות. והקרוב לענינם ויענו כל העם יחדו (שמות יט, ח), ולא יכלו אחיו לענות אתו (בראשית מה, ג), ענינם תשובת דבר, על כן רחקו כמעט מהעליונים.
153
קנ״דהשלישי, מענה אלהי קדם (דברים לג, כז), ומעונתם בציון (תהלים עו, ג), ומעונתיו טרפה (נחום ב, יג), וענה איים באלמנותיו (ישעיהו יג, כב), וענהה שמה כימי נעוריה (הושע ב, יז), בטח בדד עין יעקב (דברים לג, כה).
154
קנ״ההרביעי, ויענך וירעבך (דברים ח, ג), וענה גאון ישראל (הושע ה, ה), לענת מפני (שמות י, ג), אולי יראה ד' בעיני (ש"ב טז, יב), ועויתך בְּמִחַן עֲנָיִן (דניאל ד, כד), זמיר עריצים יענה (ישעיהו כה, ה), ענה בי (רות א, כא).
155
קנ״והחמישי, והאיש משה ענו מאד (במדבר יב, ג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענתך תרבני (ש"ב כב, לו), וענוים ירשו ארץ (תהלים לז, יא).
156
קנ״זהששי, עין תחת עין (שמות כא, כד), עיני כל (תהלים קמה, טו).
157
קנ״חהשביעי, קרוב לזה הענין: על עין המים (בראשית טז, ז), עינת ותהמת (דברים ח, ז), מעינות תהום רבה (בראשית ז, יא), ותרד העינה (שם כד, טו), וכסה את עין הארץ (שמות י, ה), כמשמעם.
158
קנ״טהשמיני, ועינו כעין הבדלח (במדבר יא, ו), וארא כעין חשמל (יחזקאל א, כז), בעיניו עמד הנתק (ויקרא יג, לז), כי יתן בכס עינו (משלי כג, לא), ויכס את עין כל הארץ (שמות י, טו).
159
ק״סהתשיעי, מעונן ומנחש (דברים יח, י), אל מעננים ואל קסמים (שם יח, יד), לא תנחשו ולא תעוננו (ויקרא יט, כו), ענין כשפים המה.
160
קס״אהעשירי, כבחצי מענה צמד שדה (ש"א יד, יד), האריכו למעניתם (תהלים קכט, ג), באסרם לשתי עונתם (הושע י, י), ענין חרישה המה.
161
קס״בהעשתי עשרה, שארה כסותה וענתה (שמות כא, י). אם עונה משכב, המלה מגזרת ענין, אבל דברה תורה בלשון כבוד. ומהפותרים אשר אומרים ענין שכינה ודירה הוא, דנין אותו מגזרת מעונה.
162
קס״גהשנים עשר, והיה בענני ענן (בראשית ט, יד), כי ענן ד' על המשכן (שמות מ, לח), יפיץ ענן אורו (איוב לז, יא), כמשמעו.
163
קס״דענב
164
קס״הענבמו ענבי רוש (דברים לב, לב), ורם ענב תשתה חמר (שם לב, יד), הבשילו אשכלתיה ענבים (בראשית מ, י), ואשכול ענבים אחד (במדבר יג, כג).
165
קס״וענג
166
קס״זהרכה בך והענגה (דברים כח, נו), אהבה בתענוגים (שיר ז, ז), וקראת לשבת ענג (ישעיהו נח, יג), ענין עדנים.
167
קס״חענד
168
קס״טאענדנו עטרות לי (איוב לא, לו).
169
ק״עענף
170
קע״אפריה וענפיה (יחזקאל יט, י), וענפיה ארזי אל (תהלים פ, יא), שרש וענף (מלאכי ג, יט), ענין סנסנים המה.
171
קע״בענק
172
קע״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, באחד ענק מצוארניך (שיר ד, ט), לכן ענקתמו גאוה (תהלים עג, ו), וענקים לגרגרתיך (משלי א, ט), לבד מן הענקות אשר בצוארי גמליהם (שופטים ח, כו).
173
קע״דהשני, העניק תעניק לו (דברים טו, יד).
174
קע״ההשלישי, וגם ילידי הענק (במדבר ג, כב).
175
קע״וענש
176
קע״זויין ענושים ישתו (עמוס ב, ח), וענשו אתו מאה כסף (דברים כב, יט), גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז, כו), ענוש יענש (שמות כא, כב).
177
קע״חעס
178
קע״טוכעסיס דמם ישכרון (ישעיהו מט, כו), יטפו ההרים עסיס (יואל ד, יח), על עסיס כי נכרת מפיכם (שם א, ה), מעסיס רמני (שיר ח, ב), עסיס כמשמעו. ויתכן להיות 'עסיס' ענינו עיצור ענבים. ויתכן להיות מגזרתם ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כג, ג), ועשיתם רשעים (מלאכי ג, כא), הנני עשה את כל מעניך (צפניה ג, יט).
179
ק״פע
180
קפ״אלעי השדה (מיכה א, ו), מעי מפלה (ישעיהו יז, א), אך לא בעי ישלח יד (איוב ל, כד), ויעה ברד (ישעיהו כח, יז).
181
קפ״בעף
182
קפ״גמתחלק לששה מחלקות: האחד, עוף יעופף על הארץ (בראשית א, כ), כעוף יתעופף כבודם (הושע ט, יא), מגלה עפה (זכריה ה, א), כחלום יעוף (איוב כ, ח).
183
קפ״דהשני, ועפעפינו יזלו מים (ירמיהו ט, יז), לעפעפי תנומה (תהלים קלב, ב), התעוף עיניך בו (משלי כג, ה), בעפעפי שחר (איוב ג, ט).
184
קפ״ההשלישי, ארץ עפתה כמו אפל (איוב י, כב), עשה שחר עיפה (עמוס ד, ג), והנה צרה וחשכה מעוף צוקה (ישעיהו ח, כב), ענין מאפל המה.
185
קפ״והרביעי, מבין עפאים יתנו קול (תהלים קד, יב), ועפיה שפיר (דניאל ד, יח), ענין ענפים המה.
186
קפ״זהחמישי, מים קרים על נפש עיפה (משלי כה, כה), כי עיפה נפשי להרגים (ירמיהו ד, לא), אין עיף ואין כושל בו (ישעיהו ה, כז), ויעפו נערים ויגעו (שם מ, ל), ענין יגיעה המה.
187
קפ״חהששי, ותועפות הרים לו (תהלים צה, ד), כתועפות ראם לו (במדבר כג, כב), ענין מעוז המה.
188
קפ״טעפל
189
ק״צמתחלק לשני מחלקות: האחד, הנה עפלה לא ישרה נפשו בו (חבקוק ב, ד), ויעפלו לעלות (במדבר יד, מד).
190
קצ״אהשני, עפל ובחן היה בעד מערות (ישעיהו לב, יד), עפל בת ציון (מיכה ד, ח), ויבא אל העפל (מ"ב ה, כד), כמו פלטרין.
191
קצ״בעפר
192
קצ״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, עפר מן האדמה (בראשית ב, ז), ועפר בעפר (ש"ב טז, יג), ונחש עפר לחמו (ישעיהו סה, כה), והך את עפר הארץ (שמות ח, יב), כמשמעו.
193
קצ״דהשני, שני שדיך כשני עפרים (שיר ד, ה), או לעפר האילים (שם ב, ט).
194
קצ״ההשלישי, צללו כעופרת (שמות טו, י), ובדיל וברזל ועופרת (יחזקאל כב, יח), כמשמעם.
195
קצ״ועץ
196
קצ״זמתחלק לארבע מחלקות: האחד, עץ פרי (בראשית א, יא), כרתו עצה ושפכה על ירשלים סללה (ירמיהו ו, ו), לחטב עצים (דברים יט, ה), מקום שיפול העץ שם יהוא (קהלת יא, ג).
197
קצ״חהשני, עצת ד' לעולם תעמד (תהלים לג, יא), אמר עצתי תקום (ישעיהו מו, י), את מי נועץ ויבינהו (שם מ, יד).
198
קצ״טהשלישי, העצה יסרנה (ויקרא ג, ט).
199
ר׳הרביעי, עצה עיניו לחשב תהפכות (משלי טז, לו), כמו סותם.
200
ר״אעצב
201
ר״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, בעצב תלדי בנים (בראשית ג, טז), בעצבן תאכלנה (שם ג, יז), אכלי לחם העצבים (תהלים קכז, ב), ומחבש לעצבותם (שם קמז, ג), ירבו עצבותם (שם טז, ד), בקל עציב זעק (דניאל ו, כא).
202
ר״גהשני, והמה מרו ועצבו (ישעיהו סג, י), יעציבוהו בשימון (תהלים עח, מ), וראה אם דרך עוצב בי (שם קלט, כד), ענין מרדות המה.
203
ר״דהשלישי, עצביהם כסף וזהב (שם קטו, ד), פן תאמר עצבי עשם (ישעיהו מח, ה), חבור עצבים אפרים (הושע ד, יז), כמו אלילים.
204
ר״העצל
205
ר״ואמר עצל שחל בדרך (משלי כו, יג), אמר עצל ארי בחי. (משלי כב, יג), טמן עצל ידו בצלחת (שם יט, כד), ולחם עצלות לא תאכל (שם לא, כז), עצלה תפיל תרדמה (שם יט, טו), בעצלתים ימך המקרה (קהלת י, יח).
206
ר״זעצם
207
ר״חמתחלק לארבע מחלקות: האחד, עצם מעצמי (בראשית ב, כג), וזה האחרון עצמו (ירמיהו נ, יז), לשון גרם המה.
208
ר״טהשני, וכעצם השמים לטוהר (שמות כד, י), אדמו עצם מפנינים (איכה ד, ז), לא נכחד עצמו ממך (תהלים קלט, טו), ענין עין המראה.
209
ר״יהשלישי, וירבו ויעצמו (שמות א, ז), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ, כט), כי עצמת ממנו מאד (בראשית כו, טו), עם רב ועצום (יואל ב, ב), הגישו עצמותיכם (ישעיהו מא, כא), ואיבי חיים עצמו (תהלים לח, כ).
210
רי״אהרביעי, ועצם עיניו מראות ברע (ישעיהו לג, טו), ויעצם את עיניכם (שם כט, י), ענין סתימה המה. בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז, יג), נראית המלה הזאת כי איננה מהמחלקות האלה, כי אם מחלקות חמישית, ונכונה היא בלשון משנה, כמו בעצמו בגופו.
211
רי״בעצר
212
רי״גהן יעצר במים ויבשו (איוב יב, טו), כי עצר עצר ד' (בראשית כ, יח), מעצר וממשפט לקח (ישעיהו נג, ח), כי אשה עצורה לנו (ש"א כא, ח), שאול ועצר רהם (משלי ל, טז). והקרוב אליהם קראו עצרה (יואל א, יד), עצרת תהיה לכם (במדבר כט, לה), עצרת בגדים (ירמיהו ט, א). והקרוב אליהם זה יעצר בעמי (ש"א ט, יז), ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר (שופטים יח, ז), יסוד אחד לכלם, אבל הענין יפרידם כמעט.
213
רי״דעק
214
רי״המתחלק לשני ענינים: האחד, ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח).
215
רי״ווענין שני, שמת מועקה במתנינו (תהלים סו, יא), מפני עקת רשע (שם נה, ד), הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה (עמוס ב, יג), ענין מצוק ודוחק המה.
216
רי״זעקב
217
רי״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, עקב הלב מכל (ירמיהו יז, ט), והיה העקב למישור (ישעיהו מ, ד), ולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב לז, ד), כי כל אח עָקוֹב יַעְקֹב (ירמיהו ט, ג), עקבה מדם (הושע ו, ח), ויעקבני זה פעמים (בראשית כז, לו).
218
רי״טהשני, צאי לך בעקבי הצאן (שיר א, ח), הנשך עקבי סוס (בראשית מט, יז), אז הלמו עקבי סוס (שופטים ה, כב), ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז, כ).
219
ר״כהשלישי, והיה עקב תשמעון (דברים ז, יב), עקב כי בזתני (ש"ב יב, י), עקב כי זאת אעשה לך (עמוס ד, יב), עקב אשר שמע אברהם בקלי (בראשית כו, ה), בשמרם עקב רב (תהלים יט, יב), לעולם עקב (שם קיט, קיב), ואצרנה עקב (שם קיט, לג), מלה זו איננה קרובה מהעליונה, כי הענין יפרידם כמעט [נו"לוב יפרידנה ממנה].
220
רכ״אעקד
221
רכ״בויעקד את יצחק בנו (בראשית כב, ט), עקדים נקדים וטלאים (שם ל, לט).
222
רכ״געקל
223
רכ״דעל כן יצא משפט מעקל (חבקוק א, ד), נחש עקלתון (ישעיהו כז, א), ארחות עקלקלות (שופטים ה, ו), והמטים עקלקלותם (תהלים קכה, ה).
224
רכ״העקר
225
רכ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, ועת לעקור נטוע (קהלת ג, ב), מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג, ט), ועקרן תעקר (צפניה ב, ד), אתעקרו מן קדמיה (דניאל ז, ח), או לעקר משפחת גר (ויקרא כה, מז).
226
רכ״זהשני, ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו (דניאל ד, יב) כמשמעו, ויש כמוהו בלשון משנה.
227
רכ״חהשלישי, ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא, ל), רני עקרה לא ילדה (ישעיהו נד, א), עקר ועקרה (דברים ז, יד), רעה עקרה (איוב כד, כא), כמשמעם.
228
רכ״טעקש
229
ר״לואת כל הישרה יעקשו (מיכה ג, ט), ומעקשים למישור (ישעיהו מב, טז), דור עקש ופתלחל (דברים לב, ה).
230
רל״אער
231
רל״במתחלק לשמנה מחלקות: האחד, העירה והקיצה למשפטי (תהלים לה, כג), ולבי ער (שיר ה, ב), כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד, א), עוררה את גבורתך (תהלים פ, ג), עד יערה עלינו רוח ממרום (ישעיהו לב, טו), מעיר עליהם את מדי (שם יג, יז), מי העיר ממזרח (שם מא, ב), אנכי העירתהו בצדק (שם מה, יג), מתעורר להחזיק בך (שם סד, ו), ונקי על חנף יתערר (איוב יז, ח), פנה אל תפלת הערער (תהלים קב, יח), נראים כלם מיסוד אחר.
232
רל״גהשני, ותער כדה אל השקת (בראשית כד, כ), אל תער נפשי (תהלים קמא, ח), תחת אשר הערה למות נפשו (ישעיהו נג, יב), כמער איש וליות סביב (מ"א ז, לו).
233
רל״דהשלישי, ערי קדשך היה מדבר (ישעיהו סד, ט), עיר בעיר ממלכה בממלכה (שם יט, ב), כמשמעו.
234
רל״ההרביעי, ויי' סר מעליך ויהי ערך (ש"א כה, טז), נשוא לשוא עריך (תהלים קלט, כ), ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו יד, כא), ופשרה לערך (דניאל ד, טז), ענין אויבים המה.
235
רל״והחמישי, ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), ערות יסוד עד צואר סלה (חבקוק ג, יג), ואת ערם ועריה (יחזקאל טז, ז), וערות אביהם לא ראו (בראשית ט, כג), את מקורה הערה (ויקרא כ, יח), למען הביט על מעוריהם (חבקוק ב, טו), ענין חשפה המה. ויתכן להיות מגזרתו ערירים ימתו (ויקרא כ, כ), חשופי קלון לעיני השמש ולעיני כל ישראל.
236
רל״זהששי, ער ועונה מאהלי יעקב (מלאכי ב, יב), ואנכי הלך ערירי (בראשית טו, ב).
237
רל״חהשביעי, ערות על יאור (ישעיהו יט, ז), ומתערה כאזרח רענן (תהלים לז, לה), ענין צמיחה ורטיבה הם.
238
רל״טהשמיני, ותהינה כערוער במדבר (ירמיהו מח, ו), והיה כערער בערבה (שם יז, ו), עץ הוא מעצי היער 'וערער' שמו, והיה כעץ שתול על מים (שם יז, ח), יורה עליו.
239
ר״מערב
240
רמ״אמתחלק לאחד עשר מחלקות: האחד, ערב ובקר וצהרים (תהלים נח, יח), והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד, ז), ומראה הערב והבקר (דניאל ח, כו), בין הערבים (שמות יב, ו), הנה נא רפה היום לערוב (שופטים יט, ט), כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו, ד).
241
רמ״בהשני, ערב לאיש לחם שקר (משלי כ, יז), ולא יערבו לו זבחיהם (הושע ט, ד), וערבה ליי' מנחת יהודה וירושלים (מלאכי ג, ד), ערב עבדך לטוב (תהלים קיט, קכב), כי קולך ערב (שיר ב, יד), אדני עשקה לי ערבני (ישעיהו לח, יד). ויתכן להיות מגזרתו ואת ערבתם תקח (ש"א יז, יח).
242
רמ״גהשלישי, וערבי נחל (ויקרא כג, מ), כערבים על יבלי מים (ישעיהו מד, ד).
243
רמ״דהרביעי, בני אם ערבת לרעך (משלי ו, א), שימה נא ערבני עמך (איוב יז, ג), אנכי אערבנו (בראשית מג, ט), בעורבים משאות (משלי כב, כו).
244
רמ״ההחמישי, עם שונים אל תתערב (משלי כד, כא), ויתערבו בגוים (תהלים קו, לה), מתערבין להון בזרע אנשא (דניאל ב, מג), לא מתערב עם חספא (שם).
245
רמ״והששי, או בשתי או בערב (ויקרא יג, מח), או השתי או הערב (שם יג, נח).
246
רמ״זהשביעי, ומלאו בתי מצרים את הערב (שמות ח, יז), ויסר הערב מפרעה (שם ח, כז).
247
רמ״חהשמיני, וכל מלכי הערב (מ"א י, טו), ערב וכל נשיאי קדר (יחזקאל כז, כא), משא בערב (ישעיהו כא, יג).
248
רמ״טהתשיעי, את כל ערב למינו (ויקרא יא, טו), יקרוה ערבי נחל (משלי ל, יז).
249
ר״נהעשירי, סלו לרכב בערבות (תהלים סח, ה).
250
רנ״אהאחד עשרה, ערבת מואב (במדבר לא, יב), בערבה מול סוף (דברים א, א), אשר שמתי ערבה ביתו (איוב לט, ו).
251
רנ״בערג
252
רנ״גלחיו כערודת הבשם (שיר ה, יג), כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים (תהלים מב, ב), גם בהמת שדה תערוג אליך (יואל א, כ).
253
רנ״דערד
254
רנ״הומסרות ערוד מי פתח (איוב לט, ה), ועם ערדיא מדורה (דניאל ה, כא), כמשמעו.
255
רנ״וערך
256
רנ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח, יז), לא יערכנה פטדת כוש (שם כח, יט), בערכך נפשות לה' (ויקרא כז, ב), יעריכנו הכהן (שם כז, ח), בערכך כסף שקלים (ויקרא ה, טו).
257
רנ״חהשני, תערך לפני שלחן (תהלים כג, ה), ויערך עליו ערך לחם (שמות ט, כג), וערך בגדים ומחיהך (שופטים יז, י), שתים המעכות שש המערכת (ויקרא כד, ו), היערך שועך לא בצר (איוב לו, יט), בקר אערך לך (תהלים ה, ד), וחין ערכו (איוב מא, ד). ומגזרתם מערכה לקראת מערכה (ש"א יז, כא).
258
רנ״טערל
259
ר״סואני ערל שפתים (שמות ו, יב), הנה ערלה אזנם (ירמיהו ו, י), ערלי לב וערלי בשר (יחזקאל מד, ז), וערל בשר (שם מד, ט), ופקדתי על כל מול בערלה (ירמיהו ט, כד), יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט, כג), וערלתם ערלתו את פריו (שם), שתה גם אתה והערל (חבקוק ב, טז).
260
רס״א,ערם
261
רס״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, ערם יצאתי (איוב א, כא), פן אפשיטנה ערומה (הושע ב, ה), כי תראה ערם וכסיתו (ישעיהו נח, ו), כמשמעו.
262
רס״גהשני, ערם יערם הוא (ש"א כג, כב), על עמך יערימו סוד (תהלים פג, ד), מפר מחשבות ערומים (איוב ה, יב).
263
רס״דהשלישי, ערמת חטים (שיר ז, ג), סלוה כמו ערמים (ירמיהו נ, כו), ויבא לשכב בקצה הערמה (רות ג, ז), מביאים הערמות (נחמיה יג, טו), וברוח אפך נערמו מים (שמות טו, ח), ענין חמרים הם.
264
רס״הערמון
265
רס״ולח ולוז וערמון (בראשית ל, לו).
266
רס״זערס
267
רס״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, ראשית ערסותיכם (במדבר טו, כ), ענין בצק הוא.
268
רס״טהשני, על ערש דוי (תהלים מא, ד), הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג, יא), ערשי אמסה (תהלים ו, ז), ענין מטה הם, אך זה בשׂין, וזה בסמך.
269
ר״עערף
270
רע״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, על העגלה הערופה בנחל (דברים כא, ו), ואת ערפך הקשה (שם לא, כז), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד), ואם לא תפדה וערפתו (שמות יג, יג), הוא יערף מזבחותם (הושע י, ב), חשך בעריפיה (ישעיהו ה, ל).
271
רע״בהשני, יערף כמטר לקחי (דברים לב, ב), ענין רעף הוא, וענינו יורה עליו.
272
רע״גערפל
273
רע״דומשה נגש אל הערפל (שמות כ, כא), וערפל חתלתו (איוב לח, ט), לשכן בערפל (מ"א ח, יב), ענין קטור וענן המה, וזה יורה עליו חשך ענן וערפל (דברים ד, יא).
274
רע״הערץ
275
רע״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט, ח), והוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיהו ח, יג), קרית גוים עריצים (ישעיהו כה, ג), מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), ענין מעוז המה.
276
רע״זהשני, כי אערוץ המון רבה (איוב לא, לד), אל תערץ ואל תחת (יהושע א, ט), העלה נדף תערץ (איוב יג, כה), ענין שבר המה.
277
רע״חערק
278
רע״טוערקי לא ישכבון (איוב ל, יז), הערקים ציה (שם ל, ג), ענין מנוס הם. וכל מנוס בלשון ארמית 'ערק' כמשמעו.
279
ר״פעשׁ
280
רפ״אמתחלק לשלש מחלקות: האחד, עשה עש כסיל וכימה (איוב ט, ט), ועיש על בניה תנחם (שם לח, לב).
281
רפ״בהשני, עושו ובאו כל הגוים (יואל ד, יא), פתרונו לפי ענינו, 'עושו' כמו: חושו, מהרו.
282
רפ״גהשלישי, כבגד יאכלם עש (ישעיהו נא, ח), ידכאום לפני עש (איוב ד, יט), עששה מכעס עיני (תהלים ו, ח), ועצמי עששו (שם לא, יא).
283
רפ״דעשן
284
רפ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, ויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות יט, יח), עשן כלו (שם).
285
רפ״והשני, עלה עשן באפו (ש"ב כב, ט), עד מתי עשנת בתפלת עמך (תהלים פ, ה), יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים עד, א), יעשן אף יי' וקנאתו (דברים כט, יט).
286
רפ״זעשׁק
287
רפ״חעשוק אפרים (הושע ה, יא), אם עשק רש וגזל (קהלת ה, ו), עשה משפט לעשוקים (תהלים קמו, ז), כמשמעו.
288
רפ״טעשׁר
289
ר״צויאמר אפרים אך עשרתי (הושע יב, ט), והעשר והכבוד מלפניך (דה״א כט, יב), את כבוד עשרו ורב בניו (אסתר ה, יא), כמשמעו.
290
רצ״אעשת
291
רצ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, אולי יתעשת האלהים (יונה א, ו), אבדו עשתנתיו (חלים קמו, ד), ומלכא עשית להקמותה (דניאל ו, ד), ענין מחשבה הם.
292
רצ״גהשני, עשת שן (שיר ה, יד), ברזל עשת (יחזקאל כז, יט), שמנו עשתו (ירמיהו ה, כח), לעשתות שאנן (איוב יב, ה), ענין צהל הם.
293
רצ״דהשלישי, עשתי עשרה יריעות (שמות כו, ז), לעשתי עשר חדש (זכריה א, ז).
294
רצ״העשתר
295
רצ״וועשתרת צאנך (דברים ז, יג), אבירי בשן מבחר הצאן הם. ויתכן להיות מגזרתם ואת העשתרות (שופטים י, ו), מיני אליל הם העשוים כתבניתם.
296
רצ״זעשׂ
297
רצ״חמתחלק לארבע מחלקות: האחד, העשוי לבלי חת (איוב מא, כה), כל הזהב העשוי למלאכה (שמות לח, כד), ולא יהיה למצרים מעשה (ישעיהו יט, מו), מעשה והשבן (קהלת ט, י).
298
רצ״טוענין שני, ותעש זהב וכסף באוצרותיך (יחזקאל כח, ד), ותעש הארץ בשבע שני השבע (בראשית מא, מז).
299
ש׳השלישי, ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו (ש"ב יט, כה), ועשתה את צפרניה (דברים כא, יב).
300
ש״אהרביעי, ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כג, ג), הנני עשה את כל מעניך (צפניה ג, יט).
301
ש״בעשב
302
ש״גונתתי עשב בשדך לבהמחך (דברים יא, טו), עשבים כמשמעו.
303
ש״דעשׂק
304
ש״הויקרא שם הבאר עשק (בראשית כו, כ), ענין מריבה המה שם מקום הוא.
305
ש״ועשׂר
306
ש״זעשרה בקר בראים (מ"א ה, ג), ועשר אתנת (בראשית מה, כג), ועשרון סלת (שמות כט, מ), שתים עשרה שנה (בראשית ה, ח).
307
ש״חעת
308
ש״טכי עת לכל חפץ (קהלת ג, יז), עת לעשות (תהלים קיט, קכו), ביד איש עתי (ויקרא טז, כא), מדוע משדי לא נצפנו עתים (איוב כד, א), לעות את יעף דבר (ישעיהו נ, ד), בידך עתתי (תהלים לא, טז).
309
ש״יעתד
310
שי״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, וחש עתדת למו (דברים לב, לה), אשר התעתדו לגלים (איוב טו, כח), כמלך עתיד לכירור (שם טו, כד), ולהיות היהודים עתידים (אסתר ח, יג), ועתודתיהם שושתי (ישעיהו י, יג), העתידים עורר לויתן (איוב ג, ח), עורר לך רפאים כל עתודי ארץ (ישעיהו יד, ט).
311
שי״בהשני, ואלים בני בשן ועתודים (דברים לב, יד), והנה העתודים העולים על הצאן (בראשית לא, י).
312
שי״געתק
313
שי״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, יצא עתק מפיכם (ש"א ב, ג), עתקו גם גברו חיל (איוב כא, ז), עתקה בכל צוררי (תהלים ו, ח), המעתיק הרים ולא ידעו (איוב ט, ה), ויעתק משם ההרה (בראשית יב, ח), אשר העתיקו אנשי חזקיה (משלי כה, א), העתיקו מהם מלים (איוב לב, טו).
314
שי״ההשני, ועתיק יומין יתב (דניאל ז, ט).
315
שי״ועתר
316
שי״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, העתירו בעדי (שמות ח, כד), ויעתר לו יי' (בראשית כה, כא), ונעתר להם ורפאום (ישעיהו יט, כב), עתרי בת פוצי (צפניה ג, י), ויעתר אל אלוה וירצהו (איוב לג, כו).
317
שי״חהשני, והעתרתם אלי דבריכם (יחזקאל לה, יג), ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז, ו), ועתר ענן הקטרת עלה (יחזקאל ח, יא), ענין מעבה המה, אך כל אחד בלשון בני אדם.
318
שי״טותשלם מחברת העיי"ן.
319