מחברת מנחם, חMachberet Menachem, Letter Chet
א׳חב
1
ב׳מתחלק לשלש מלקות: האחד, חבי כמעט רגע (ישעיהו כו, כ), לטמון בחבי עוני (איוב לא, לג), ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד), ויתחבא האדם ואשתו (בראשית ג, ח), לשון מצפונות [נ"ה משפונות] המה.
2
ג׳השני, וחיבתם את ראשי למלך (דניאל א, י), חבלתי חוב ישיב (יחזקאל יח, ז), לשון חובה המה.
3
ד׳השלישי, אף חבב עמים (דברים לג, ג), נכון חבב להיות מגזרת חביון (חבקוק ג, ד), החביאני (ישעיהו מט, ב). וכה יהיה פתרונו, בצל ידו החביא עם קדושו, כדבר הנביא בצל ידי החביאני (שם), באשפתו הסתירני (שם). פרש ענן למסך ויסך עלימו, ונכון לתלות בידך בחובב. ואנשי פתרון אמרו 'חובב' לשון אהבה.
4
ה׳חבט
5
ו׳יחבט יי' משבלת (ישעיהו כז, יב), כי תחבט זיתך (דברים כד, כ), חבט חטים (שופטים ו, יא).
6
ז׳חבל
7
ח׳מתחלק לשבע מחלקות: האחד, בטרם יבוא חבל לה (ישעיהו סו, ז), חבלי יולדה (הושע יג, יג), צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו יג, ח), חבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), הנה יחבל און (תהלים ז, טז), שמה חבלתך אמך (שיר ח, ה)
8
ט׳.
9
י׳השני, כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל (איוב לד, לא), מחבלי' כרמים (שם ב, טו), וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה, ה), וחבל על מפני שמן (ישעיהו י, כז), בז לדבר יחבל לו (משלי יג, יג), ולאחד קראתי חבלים (זכריה יא, ז), רוחי חבלה (איוב יז, א), לא יחבל רחים ורכב (דברים כד, ו), חבל חבלני לך (נחמיה א, ז), ואף קדמיך מלכא חבולה לא עברת (דניאל ו, כג), כולם לשון השחתה המה. וחבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), גם הוא קרוב לאלה, וראוי להיות מגזרתם.
10
י״אהשלישי, חבלתו חוב ישיב (יחזקאל יח, ז), ועל בגדים חבלים יטו (עמוס ב, ח), אם חבל תחבל (שמות כב, כה), כי תחבל אחיך חנם (איוב כב, ו), ובעד נכריה חבלהו (משלי כז, יג), ענין ערבון.
11
י״בהרביעי, חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז, ה), גורל אחד וחבל אחד (שם יז, יד), משליך חבל בגורל (מיכה ב, ה), יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט), ענין גורל המה.
12
י״גהחמישי, מלחיך וחבליך (יחזקאל כז, כז), וכשכב בראש חבל (משלי כג, לד), לקול זעקת חבליך (יחזקאל כז, כח), אלה הם חבלי הספינות אשר בהן תקון מלאכתן. חבלים כמשמעו, כמו חבל הכסף (קהלת יב, ו), בחבלי אדם אמשכם (הושע יא, ד), והשיאו כל־ישראל אל העיר ההיא חבלים (ש"ב יז, יג), וימשכו את ירמיהו בחבלים (ירמיהו לח, יג).
13
י״דהששי, חבלי רשעים עודני (תהלים קיט, סא), חבל נבאים ירדים מהבמה (ש"א י, ה), להקת הנביאים לפי הענין.
14
ט״והשביעי, כי בתחבלות תעשה לך מלחמה (משלי כד, ו), ונבון תחבלות יקנה (שם א, ה), ענין מועצות המה.
15
ט״זחבצלת
16
י״זחבצלת השרון (שיר ב, א), ותפרח כחבצלת (ישעיהו לה, א), נצה הנותנת ריח כמשמעו.
17
י״חחבּק
18
י״טויחבק לו וינשק לו (בראשית כט, יג), מעט חבק ידים (משלי ו, י), הכסיל חבק את ידיו (קהלת ד, ה), ועת לרחק מחבק (שם ג, ה), ענין דבק המה. פתרונו כפי ענינו.
19
כ׳חבר
20
כ״אמתחלק לשלש מחלקות: האחד, חבר אני לכל אשר יראוך (תהלים קיט, סג), וארה לחברה (איוב לד, ח), חברת אשה אל אחתה (שמות כו, ג), ויחבר (שם לו, י), כל אלה חברו (בראשית יד, ג), את חבר יהושפט (דה״ב כ, לה), וכל בית ישראל חברו (יחזקאל לז, טז).
21
כ״בהשני, חבורה תחת חבורה (שמות כא, כה), חברות פצע (משלי כ, ל), נמקו חבורתי (תהלים לח, ו), ענין שרט המה. ונראה כי מגזרתו ונמר חברברתיו (ירמיהו יג, כג).
22
כ״גהשלישי, וחבר חבר (דברים יח, יא), חובר חברים מחכם (תהלים נח, ו), עמדי נא בחבריך (ישעיהו מו, יב).
23
כ״דחבש
24
כ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, ביום חבש יי' את שבר עמו (ישעיהו ל, כו), לא אהיה חבש (ישעיהו ג, ז), כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח), ומחבש לעצבותם (תהלים קמז, ג), האף שונא משפם יחבוש (איוב לד, יז). וכה פתרונו, הטוב לרפוא מי שהוא שונא משפט עליון, היתרפא? לא חבשה (יחזקאל ל, כא), ולא חבשו (ישעיהו א, ו), כולם לשון תרופה וארוכה ורפואה ותעלה.
25
כ״והשני, וחבשת להם מגבעת (שמות כט, ט), מבכי נהרות חבש (איוב כח, יא), סוף חבוש לראשי (יונה ב, ו), פניהם חבוש בטמון (איוב מ, יג), בחבלים חבשים (יחזקאל כז, כד), כולם לשון אזירה וחגירה. ופתרון מבכי נהרות חבש כה הוא, מימי נבך חוגר נהרות, שם מים עזים חגורי נהרות.
26
כ״זחבת
27
כ״חמחבת ברזל (יחזקאל ד, ג), על מחבת (ויקרא ו, יד), ולמחבת ולמרבכת (דה״א כג, כט), לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים (שם. ט, לא), ואם מנחה על המחבת קרבנך (ויקרא ב, ה).
28
כ״טחג
29
ל׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחג האסיף (שמות כג, טז), חגי יהודה חגיך (נחום ב, א), אכלים ושתים וחגגים (ש"א ל, טז), המון חוגג (תהלים מב, ה), לחג את חג הסכות (זכריה יד, יח), ענין מועד הם.
30
ל״אהשני, אסרו חג בעבותים (תהלים קיח, כז), חגים ינקפו (ישעיהו כט, א), המה הזבחים המועדים למועד יי'. ויתכן להיות העליון מגזרתו.
31
ל״בהשלישי, יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז, כז), והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו יט, יז), בחקו חוג על פני תהום (משלי ח, כו), חק חג על פני מים (איוב כו, י), הישב על חוג הארץ (ישעיהו מ, כב), ענין הקפה הם. ובמחוגה יתארהו (שם מד, יג), הוא כלי ממלאכת הרש, ויתכן להיות מגזרת זה העליון, ויהיה פתרונו כענין מפעל, הוא הברזל המקיף וסובב וחוגג לתקן בו צורת הפסל.
32
ל״גחגב
33
ל״דואת החגב למינהו (ויקרא יא, כב), הוא שרץ עוף ממין ארבה.
34
ל״החגו
35
ל״ויונתי בחגוי הסלע (שיר ב, יד), שכני בחגוי הסלע (ירמיהו מט, טו), פתרונו כמו נקיקי הסלעים (ישעיהו ז, מט), והרי הכפים (איוב ל, ו), ולא נודע אם הוא"ו יסוד אם אין, ויש ווי"ן במלים נאחזים וש אשר יוצאים, הנם כתובים במחברת ו"ו, והווין היוצאים מהמלים לולי כי נמצאו נעדרים מהמלים הנגזרים מגזרתם לא נודע יסודתם.
36
ל״זחגר
37
ל״חחגורי אזור (יחזקאל כג, טו), חגרת שק (יואל א, ח), ויחגר אתו באבנט (ויקרא ח, ז), לשון אזירה המה.
38
ל״טחד
39
מ׳מתחלק לארבע מחלקות: האחד, ודבר חד את אחד (יחזקאל לג, ל), פתרון 'חד' כאחד, ומגזרתו לאתונא חד שבעה (דניאל ג, יט), די דניאל חד מנהון (שם ו, ג), בשנת חדה (שם ז, א). ומלבד אלה יש מלים בלשון עברית, אשר נראים מגזרת חד כמו יחדו, ויענו כל־העם יחדו (שמות יט, ח), וכמו את־בנך את־יחידך (בראשית כב, ב), כמספר על־היחיד (זכריה יב, י), ומיד כלב יחידתי (תהלים כב, כא), ונראים המלים האלה כי היודין אינם יסוד, ואל יחד בימי שנה (איוב ג, ו) יוכיח.
40
מ״אהשני, תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז), ויחד יתרו (שמות יח, ט), כי חדות יי' הוא מעזכם (נחמיה ח, י), עז וחדוה במקמו (דה״א טז, כז), ענין משוש המה.
41
מ״בהשלישי, חוד חידה (יחזקאל יז, ב), אפתח בכנור חדתי (תהלים מט, ה), החידה חדתה לבני עמי (שופטים יד, טו), דברי חכמים וחדתם (משלי א, ו), ענין דומיות קרוב ממשל המה.
42
מ״גהרביעי, חרב חדה (יחזקאל ה, א), וחדו מזאבי ערב (חבקוק א, ח), ברזל בברזל יחד (משלי כז, יז), תחתיו חדודי חרש (איוב מא, כב), ענין לטישה המה. ויש בלשון ארמית, הדוהי ודרעוהי די כסף (דניאל ב, לב), וחָזֶה בלשון ארמית חַדְיָא.
43
מ״דחדל
44
מ״החדל בני לשמע מוסר (משלי יט, כז), והחדל יחדל (יחזקאל ג, כז), כי לא יחדל אביון (דברים טו, יא), לשון מניעה. ויתכן להיות מגזרתו יושבי חדל (ישעיהו לח, יא), חדל ממנו (שמות יד, יב).
45
מ״וחדק
46
מ״זטובם כחדק (מיכה ז, ד), כמשכת חדק (משלי טו, יט), ממיני סירים, וקמשונים וחוחים, וחרולים, וקוצים, ודרדרים, וסלונים ובאושים, וברקנים המה.
47
מ״חחדר
48
מ״טמן החדר תבוא סופה (איוב לז, ט), היא חרב חלל הגדל החדרת להם (יחזקאל כא, יט), ויבא החררה (בראשית מג, ל).
49
נ׳חדש
50
נ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, חדשים לבקרים (איכה ג, כג), חדשים גם ישנים (שיר ז, יד), ותחדש פני אדמה (תהלים קיד, ל), מלך חדש (שמות א, ח), לב חדש (יחזקאל יח, לא).
51
נ״בהשני, החדש הזה לכם (שמות יב, ב), חדשיכם ומועדיכם (ישעיהו א, יד), לשון ירחים הם.
52
נ״גחו
53
נ״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, מחות רעי אתכם (איוב לב, ו), יחוה דעת (תהלים יט, ג), ואחוית אחידן (דניאל ה, יב), החוני (שם ב, ו), ענין הגדה המה.
54
נ״ההשני, חות יאיר (במדבר לב, מא), וחותיהם (שם), ענין כפרים הם.
55
נ״וחוח
56
נ״זובחוחים (ש"א יג, ו), מיני שיחים ובורות תחתים, כמשמעו.
57
נ״חחור
58
נ״טחור כרפס ותכלת (אסתר א, ו), לא עתה פניו יחודו (ישעיהו כט, כב), ואורגים חורי (שם יט, ט), ענין לובן המה, וכל לבן בלשון ארמית חוָר. וכבר אמרנו, ונקדמה מלה זאת במחברות חר, ולא השניתיה כי אם עקב הוא"ו אף על פי שאין הוא"ו יסוד.
59
ס׳חז
60
ס״אמתחלק לארבע מחלקות: האחד, חזון נראה אלי (דניאל ח, א), במחזה (בראשית טז, א), חזיונות (יואל ג, א), שמאל בעשתו ולא אחז (איוב כג, ט), ענין ראיה ומבט המה.
61
ס״בהשני, אל מחוז חפצם (תהלים קז, ל), [ומחזה אל מחזה (מ"א ז, ד)], וחזותכם את שאול (ישעיהו כח, יח), בית אבנים יחזה (איוב ח, יז), ועם שאול עשינו חזה (ישעיהו כח, טו), ענין גבול המה.
62
ס״גהשלישי, חזה התנופה (שמות כט, כו), עושה חזיזים (זכריה י, א).
63
ס״דהרביעי, ודרך לחזיז קולות (איוב כח, כו).
64
ס״החזק
65
ס״וחזק ונתחזק (ש"ב י, יב), חזקים כראי מוצק (איוב לז, יח).
66
ס״זחח
67
ס״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, חח ונזם (שמות לה, כב), ושמתי חחי באפך (מ"ב יט, כה).
68
ס״טהשני, חוח עלה ביד שכור (משלי כו, ט), כשושנה בין החוחים (שיר ב, ב), לשון קמשונים הם.
69
ע׳חט
70
ע״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, חטה ושעורה (דברים ח, ח), חטין ושעורים (יחזקאל ד, ט), בחטי מנית (שם כז, יז).
71
ע״בהשני, כחוט השני שפתותיך (שיר ד, ג), והחוט המשולש (קהלת ד, יב), חוט השני (יהושע ב, נ), אם מחוט ועד שרוך הנעל (בראשית יד, כג), ואשיא יחיטו (עזרא ד, יב), ענין פתיל המה.
72
ע״גחטא
73
ע״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נא, ט), וחטא את הבית (ויקרא יד, נב), ויתחטאו הלוים (במדבר ה, כא), ענין טוהר הם.
74
ע״ההשני, כי אין אדם אשר לא יחטא (מ"א ח, מו), וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), וכעבות העגלה חטאה (ישעיהו ה, יח), לשון שגגה הם. ונראה כימגזרתו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ, טז), והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ"א א, כא), טועים [נ"ול תועים] ושוגים, ומגזתו אנכי אחטנה (בראשית לא, לט) השגויה. אנכי השגיתיה לי והשלמתיה. והפותרים אומרים לשון סבל ועמל, ונראים כי מגזרת חטא אשר פתרונו שגגה המה, אף על פי שקצות המלים גרועי אלפין אחר ענין אחד נוטים יחדו.
75
ע״וחטב
76
ע״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, בנותינו כזויות מחטבות (תהלים קיד, יב), חטבות אטון מצרים (משלי ז, טו), לשון גובה ומעל המה.
77
ע״חהשני, לחטב עצים (דברים יט, ה), וחטבי עצים ושאבי מים (יהושע ט, כג), כורתי עצים.
78
ע״טחטם
79
פ׳ותהלתי אחטם לך (ישעיהו מח, ט), הענין יורה על המלה כמשמעו, למען שמי אאריך אפי ולמען תהלתי אסלח לך.
80
פ״אחטף
81
פ״ביחטף עני (תהלים י, ט), וחטפתם לכם (שופטים כא, כא), יחטף עני ואביון, כמו יטרוף.
82
פ״גחטר
83
פ״דויצא חטר מגזע ישי (ישעיהו יא, א), חטר גאוה (משלי יד, ג), לשון שבט הוא כמשמעו.
84
פ״החי
85
פ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, חיים וחסד (איוב י, יב), חי חי הוא יודך (ישעיהו לח, יט), כי למחיה (בראשית מה, ה), ודי הוה צבא הוה מחא (דניאל ה, יט), אלמנות חיות (ש"א כ, ג), לא יחיה דוד (ש"א כז, יא), כלם לשון חיים.
86
פ״זוגם אלה מגזרת חיים, וחיתם בקדשים (איוב לו, יד), וחיתו באור תראה (שם לג, כח), חית ענייך (תהלים עד, יט), וחיתו לממתים (איוב לג, כב), ווהמתו חיתו לחם (שם לג, כ), ענין נפש חיה.
87
פ״חוגם אלה מגזרת חיים בלשון שבועה, וישבע בחי העולם (דניאל יב, ז), חי יי' וחי נפשך (ש"א כה, כו), חי פרעה (בראשית מב, טו), חי אלהיך דן, וחי דרך באר שבע (עמוס ח, יד).
88
פ״טויש חיים בלשון תרופה, כאלה: וימרחו על השחין ויחי (ישעיהו לח, כא), האחיה מחלי זה (מ"ב ח, ח), במחנה עד חיותם (יהושע ה, ח), אל נחש הנחשת וחי (במדבר כא, ט), ונרפא.
89
צ׳ויש חי אשר איננו חי, הבשר החי (ויקרא יג, טו), בשר מבשל כי אם חי (ש"א ב, טו), ומחית בשר חי (ויקרא יג, י), חיות קטנות עם גדלות (תהלים קד, כה), ואת כל נפש החיה הרמשת (בראשית א, כא), ותבוא חיה במו ארב (איוב לו, ח), חיתו שדי (תהלים קד, יא), וארבע חיון רברבין (דניאל ז, ג), וארן חיוה רביעיא (שם ז, ז), שוב אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח, י), למועד הזה כעת חיה (מ"ב ד, טז), ענינם שנה האחרת שנה הבאה, מלה זאת דבורה כלשון בני אדם. ויתכן להיות בענינם ואמרתם כה לחי (ש"א כה, ו), לשון ברכה הוא, כאשר יבקר האדם אוהבו ביום שמחתו ומברכו ואומר: גם לשנה, ולשנים רבות. ויש מהפותרים אשר אומרים מיושבי כפרים היה, וגזרתו חי מחותיהם (במדבר לב, מא), חות יאיר (שם), והמראה הראשון קרוב ממנו לענין ולפתרון, נראים המראות האלה כי מגזרת חיים הנה, אבל הענינים יטו אותם כמעט מני הדרך.
90
צ״אהשני, גער חית קנה (תהלים סח, לא), וחית פלשתים חנה (ש"ב כג, יג), ענין טפסר וצבא.
91
צ״בחיל
92
צ״גחיל גדול (מ"ב ז, ו), חילי הגדול (יואל ב, כה), על פקודי החיל (במדבר לא, יד), לשון צבא המה.
93
צ״דימין יי' רוממה ימין יי' עשה חיל (תהלים קיח, טז), וחילים יגבר (קהלת י, י), שיתו לבכם לחילה (תהלים מח, יד), לשון כח ואונים [נ"וו ועוצם] המה.
94
צ״החיק
95
צ״ואל חיק אמתם (איכה ב, יב), נתתי שפחתי בחיקך (בראשית טז, ה), ויוציאה מחיקו (שמות ד, ז), ושחד בחק (משלי כא, יד), אל חיקו (שמות ד, ז).
96
צ״זחך
97
צ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחכיתי ליי' (ישעיהו ח, יז), אשרי כל חוכי לו (שם ל, יח), וכחכי איש גדודים (הושע ו, ט), אשרי המחכה (דניאל יב, יב), ואליהו חכה את איוב בדברים (איוב לב, ד), לשון תוחלת המה.
98
צ״טהשני, כל משליכי ביאור חכה (ישעיהו יט, ח), כלה בחכה העלה (חבקוק א, טו), הוא כלי הדייג אשר יצוד בו.
99
ק׳השלישי. חכו ממתקים (שיר ה, טז), וחכך כיין הטוב (שם ז, י), כי אמת יהגה חכי (משלי ח, ז), וחלק משמן חכה (שם ה, ג).
100
ק״אחכליל
101
ק״בחכללי עינים מיין (בראשית מט, יב), למי חכללות עינים (משלי כג, כט), ענין אודם המה.
102
ק״גחל
103
ק״דמתחלק לחמש עשר מחלקות: האחד, ישועה ישית חומות וחל (ישעיהו כו, א), חל וחומה (איכה ב, ח), ובאו במערות צרים ובמחלות עפר (ישעיהו ב, יט), בחל יזרעאל (מ"א כא, כג), ענין גאיות ושוחי עמק העשויות סביבות החומה.
104
ק״ההשני, וחלי כתם (משלי כה, יב), ותעד נזמה וחליתה (הושע ב, טו), כמו חלאים (שיר ז, ב), ענין עגולים המה.
105
ק״והשלישי, תף וחליל (ישעיהו ה, יב), ושרים כחללים (תהלים פז, ז), והעם מחללים בחללים (מ"א א, מ), לחול במחולת (שופטים כא, כא), על מחלת (תהלים פח, א), כהולך בחליל (ישעיהו ל, כט), הם כלי שיר וזמר.
106
ק״זהרביעי, חליתי פניך בכל־לב (תהלים קיט, נח), חלו נא פני אל (מלאכי א, ט), ויחל משה (שמות לב, יא), רבים יחלו פני נדיב (משלי יט, ו), חל נא את פני יי' אלהיך (מ"א יג, ו), ופני יי' לא חליתי (ש"א יג, יב).
107
ק״חהחמישי, אבן חלינו הוא נשא (ישעיהו נג, ד), גם כל חלי וכל מכה (דברים כח, סא), ואני דניאל נהייתי ונחליתי (דניאל ח, כז), נחלו לא יועילו (ירמיהו יב, יג), ולא נחלו על שבר יוסף (עמוס ו, ו), מחוללת תנין (ישעיהו נא, מ), החליתי הכותך (מיכה ו, יג), אשר חלה יי' בה (דברים כט, כד), ואין חלה מכם עלי (ש"א כב, ח), לשון מדוה.
108
ק״טהששי, חיל כיולדה (ירמיהו ו, כד), כי חלה גם ילדה (ישעיהו סו, ח), הרינו חלנו (שם כו, יח), לא חלתי לא ילדתי (שם כג, ד), לשון יצורים המה. ויש חל קרוב לענין מגור מורא, מפניו יחילו עמים (יואל ב, ו), הכיתה אתם ולא חלו (ירמיהו ה, ג), ויחל מאד מהמורים (ש"א לא, ג), ותתחלחל המלכה מאד (אסתר ד, ד), אם מפני לא תחילו (ירמיהו ה, כב).
109
ק״יהשביעי, חללי חרב (ישעיהו כב, ב), כמו חללים (במדבר כג, כד), ורבו חללי יי' (ישעיהו סו, טז).
110
קי״אהשמיני, אז חללת יצועי עלה (בראשית מט, ד), ויחללו את שם קדשי (יחזקאל לו, ד), ואחלל שרי קדש (ישעיהו מג, כח), כי איך יחל (שם מח, יא), בין הקדש ובין החל (ויקרא י, י), והואך דרך חל (ש"א כא, ו), חללה לך (בראשית יח, כה), חול כמשמעו.
111
קי״בהתשיעי, יחלו על ראש יואב (ש"ב ג, כט), וסער מתחולל על ראש רשעים יחיל (ירמיהו כג, יט).
112
קי״גהעשירי, תחלת דבר יי' (הושע א, ב), אחל תת פחדך (דברים ב, כה), אתה החלות (שם ג, כד), היום החלותי לשאל לו באלהים (ש"א כב, טו), החל וכלה (שם ג, יב), הוא החל (בראשית י, ח), ויחל נח (שס ט, כ), ועיניו החלו כהות (ש"א ג, ב), ענין ראשית המה.
113
קי״דהעשתי עשרה, אל מחללך (דברים לב, יח), ותחולל ארץ ותבל (תהלים צ, ב), ולפני גבעות חוללת (איוב טו, ז), באין תהמות חללתי (משלי ח, כד), חללה ידו נחש ברח (איוב כו, יג), הרפאים יחללו (שם כו, ה), ענין בריאה המה.
114
קי״ההשתים עשרה, ויחל עוד שבעת ימים אחרים (בראשית ח, י), ותוחלת אונים אבדה (משלי יא, ז), הן תוחלתו נכזבה (איוב מא, א), הן הוחלתי לדבריכם (שם לב, יא), מה אוחל ליי' עוד (מ"ב ו, לג), ויחלו לקים דבר (יחזקאל יג, ו), ויחלו מעט ממשא מלך שרים (הושע ח, י).
115
קי״והשלש עשרה, וכחול ימים (תהלים עח, כז), ושמתי את־זרעך כחול הים (בראשית לב, יג), ויהי כחול זרעך (ישעיהו מח, יט), וכחול ארבה ימים (איוב כט, יח).
116
קי״זהארבע עשרה, חלה תרימו תרומה (במדבר טו, כ), על חלות לחם (ויקרא ז, יג), ענין עגות הם.
117
קי״חהחמש עשרה, סיר אשר חלאתה בה (יחזקאל כד, ו), ולא תצא ממנה רבת חלאתה (שם כד, יב), ענין זהם.
118
קי״טחלב
119
ק״כמתחלק לשלשה ענינים: האחד, ודי חלב עזים (משלי כז, כז), בחלב אמו (שמות כג, יט), יין וחלב (ישעיהו נה, א), מיץ חלב (משלי ל, לג).
120
קכ״אהשני, כל־חלב וכל־דם (ויקרא ג, יז), חלבו האליה (שם ג, ט), חלב ודם (יחזקאל מד, ז).
121
קכ״בהשלישי, כל־חלב יצהר (במדבר יח, יב), חלב חטים (תהלים קמז, יד), ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה, יח), ביין חלבון (יחזקאל כז, יח), ענין טוב כמשמעו.
122
קכ״גחלד
123
קכ״דוחלדי כאין נגדך (תהלים לט, ו), ומצהרים יקום חלד (איוב יא, יז), ומן האדם וימי חיי הבלו. [נשמט: החלד והעכבר (ויקרא יא, כט), מין שר. הוא].
124
קכ״החלט
125
קכ״ואין למלה זו דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה ויחלטו הממנו (מ"א כ, לב), כמו חטפוה ממנו.
126
קכ״זחלך
127
קכ״חונפל בעצומיו חלכאים (תהלים י, י), עיניו לחלכה יצפנו (שם י, ח), עליך יעזב חלכה (שם י, יד), ענין נמוכים ומרודים.
128
קכ״טחלם
129
ק״למתחלק לשני מחלקות: האחד, הנה חלמתי חלום (בראשית לז, ט), היינו כחלמים (תהלים קכו, א).
130
קל״אהשני, ותחלימני והחייני (ישעיהו לח, טז), יחלמו בניהם ירבו בבר (איוב לט, ד), אם יש טעם בריר חלמות (שם ו, ו), כולם לשון גודל ורבוי המה. ופתרון אם יש טעם בריר חלמות כה הוא לפי הענין היש טעם ודעת בריר איש משתגע בדברי [נ"וו ברבוי] הבליו.
131
קל״בחלמיש
132
קל״גחלמיש למעינו מים (תהלים קיד, ח), ושמן מחלמיש צור (דברים לב, יג), מצור החלמיש (שם ח, טו), ענין צור אמיץ [נ"וו ואומץ].
133
קל״דחלון
134
קל״הנשקפה בעד החלון (ש"ב ו, טז), משגיח מן החלנות (שיר ב, ט), לשון כַוִּין (דניאל ו, יא).
135
קל״וחלף
136
קל״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, אז חלף רוח ויעבר (חבקוק א, יא), חלף הלך לו (שיר ב, יא), יציץ וחלף (תהלים צ, ו), ויחלף ולא אבין לו (איוב ט, יא), וחלפת משם והלאה (ש"א י, ג), כלבוש תחליפם ויחלפו (תהלים קב, כז), יחלפון עלוהי (דניאל ד, יג), ענין מעבר המה.
137
קל״חהשני, חלפת בגדים (שופטים יד, יב), והחלף את משכרתי (בראשית לא, מא), לא יחליפנו (ויקרא כז, י), עד בוא חליפתי (איוב יד, יד), חליפות וצבא עמי (שם י, יז), ענין תמורה המה.
138
קל״טחלץ
139
ק״ממתחלק לחמש מחלקות: האחד, חלוצים תעברו (דברים ג, יח), ואנחנו נחלץ חשים (במדבר לב, יז), ענין שנס המה.
140
קמ״אהשני, המחלצות והמעטפות (ישעיהו ג, כב), והלבש אתך מחלצות (זכריה ג, ד), וקח לך את חלצתו (ש"ב ב, כא), ענין מלבוש המה.
141
קמ״בהשלישי, מחלציך יצאו (בראשית לה, יא), והאמונה אזור חלציו (ישעיהו יא, ה), אזר נא כגבר חלציך (איוב לח, ג), ידיו על חלציו כיולדה (ירמיהו ל, ו).
142
קמ״גהרביעי, וחלצה נעלו (דברים כה, ט), וחלצו את האבנים (ויקרא יד, מ), ילכו לבקש את יי' ולא ימצאו חלץ מהם (הושע ה, ז), פתרונו סר מעליהם.
143
קמ״דהחמישי, חלצה נפשי (תהלים ו, ה), חלצני יי' מאדם רע (שם קמ, ב), יחלץ עני בעניו (איוב לו, טו), ועצמתיך יחליץ (ישעיהו נח, יא), צדיק מצרה נחלץ (משלי יא, ח), ענין הצלה.
144
קמ״החלק
145
קמ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, חלקי יי' אמרה נפשי (איכה ג, כד), כי חלק יי' עמו (דברים לב, ט), סלע המחלקות (ש"א כג, כח).
146
קמ״זהשני, חלקו מחמאת פיו (תהלים נה, כב), ואנכי איש חלק (בראשית כז, יא), בחלקי נחל חלקך (ישעיהו נז, ו), חלקי אבנים מן הנחל (ש"א יז, מ), מחליק פטיש (ישעיהו מא, ז), שפת חלקות (תהלים יב, ג), ועל חלקת צואריו (בראשית כז, טז), כחלקלקות באפלה (ירמיהו כג, יב), וחלק משמן חכה (משלי ה, ג), כי החליק עליו בעיניו (תהלים לו, ג), אמריה החליקה (משלי ב, טז). ופתרון בחלקי נחל חלקך כה הוא, מאבני נחל תבחרי אבנים חלוקות ראויות להקים מהם אבן משכית, וצלמי תעתועים הם הם חלקך וגורלך, להם שפכת נסך העלית מנחה.
147
קמ״חהשלישי, חלקת השדה (בראשית לג, יט), בחלק יזרעאל (מ"ב ט, י), ואכלה את החלק (עמוס ז, ד), עתה יאכלם חדש את חלקיהם (הושע ה, ז). וכה פתרונו, הנה חדש בא ויאכל אותם עם שדותיהם ולחמם וקצירם, וחלק ענין שדה.
148
קמ״טחלש
149
ק״נהחלש יאמר גבור אני (יואל ד, י), ויחלוש יהושע (שמות יז, יג), ואין קול ענות חלושה (שם לב, יח), חולש על גוים (ישעיהו יד, יב), ענין שבר המה.
150
קנ״אחם
151
קנ״במתחלק לתשע מחלקות: האחד, חמת תנינם יינם (דברים לב, לג), אשר חמתם שתה רוחי (איוב ו, ד), חמה עכשוב (תהלים קמ, ד), ענין ראש ולענה המה.
152
קנ״גהשני, חמת מלך מלאכי מות (משלי טז, יד), ולא יעיר כל־חמתו (תהלים עח, לח), חמה אין לי (ישעיהו כז, ד), לשון קצף.
153
קנ״דהשלישי, ברחץ הליכי בחמה (איוב כט, ו), ויקה חמאה וחלב (בראשית יח, ח), חלקו מחמאות פיו (תהלים נה, כב), חמאות כמשמעו.
154
קנ״ההרביעי. חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד, טו), כחם היום (בראשית יח, א), וחם השמש ונמס (שמות טז, כא), ומגז כבשי יתחמם (איוב לא, כ), בחמו נדעכו ממקומם (שם ו, יז), לשון סכן המה.
155
קנ״והחמישי, ויחמו הצאן (בראשית ל, לט), ויחמן בבאן לשתות (שם ל, לח), ליחמנה במקלות (שם ל, מא), ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא, ז), הנחמים באלים (ישעיהו נז, ה), בכל־יחם הצאן (בראשית ל, מא).
156
קנ״זהששי, ברה כחמה (שיר ו, י), והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל, כו), ענין חרסה ולשון חמום הוא.
157
קנ״חהשביעי, חומה היה עלינו (ש"א כה, טז), אני חומה (שיר ח, י), חומת בת־ציון (איכה ב, ח), חומתיך נגדי תמיד (ישעיהו מט, טז), לשון שור המה.
158
קנ״טהשמיני, הנה חמיך עלה תמנתה (בראשית לח, יג), והיא שלחה אל חמיה (שם לח, כה).
159
ק״סהתשיעי, וחמת מים (שם כא, יד), ויכלו המים מן החמת (שם כא,טו).
160
קס״אחמד
161
קס״בכי חמודות אתה (דניאל ט, כג), נתנו מחמדיהם (איכה א, יא).
162
קס״גחמל
163
קס״דויחמל על עמו (יואל ב, יח), בחמלת יי' עליו (בראשית יט, טז), אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר (ש"א טו, טו), ענין רחמים.
164
קס״החמן
165
קס״ווהכרתי את חמניכם (ויקרא כו, ל), ואת החמנים (דה״ב יד, ד), ענין במות ואשרות המה.
166
קס״זחמס
167
קס״חמתחלק לשתי ענינים. האחד, חמס ושד (ירמיהו ו, ז), חמסו ושארי על בבל (שם נא, לה), וחטאי חמס נפשו (משלי ח, לו), כולם ענין מעשקות הם.
168
קס״טהשני, ויחמוס כגן שכו (איכה ב, ו), יחמס כגפן בסרו (איוב טו, לג), נגלו שוליך נחמסו עקביך (ירמיהו יג, כב), ענין השחתה המה.
169
ק״עחמץ
170
קע״אמתחלק לארבע מחלקות: האחד, חמוץ בגדים מבצרה (ישעיהו סג, א), כמו אדום.
171
קע״בהשני, כי יתחמץ לבבי (תהלים עג, כא), אשרו חמוץ (ישעיהו א, יז), מכף מעול וחומץ (תהלים עא, ד).
172
קע״גהשלישי, חמץ יין וחמץ שכר (במדבר ו, ג), כחמץ לשנים (משלי י, כו), חמץ על נתר (שם כה, כ), כמשמעו.
173
קע״דהרביעי, חמץ תאפינה (ויקרא כג, יז), בליל חמיץ (ישעיהו ל, כד), כל מחמצת (שמות יב, כ), לשון שאור וחמץ המה.
174
קע״החמק
175
קע״וודודי חמק עבר (שיר ה, ו), חמקי ירכיך (שם ז, ב), עד מתי תתחמקין (ירמיהו לא, כב), ענין עגול וסביב.
176
קע״זחמר
177
קע״חמתחלק לששה מחלקות: האחד, חמרמרו מעי (איכה ב, יא), פני חמרמרו (איוב טז, טז), יהמו יחמרו מימיו (תהלים מו, ד).
178
קע״טהשני, ותחמרה בחמר (שמות ב, ג), והחֵמָר היה להם לחמר (בראשית יא, ג), בארת חמר (שם יד, י).
179
ק״פהשלישי, כרם חמר (ישעיהו כז, ב), ויין חמר (תהלים עה, ט), חמרא שתה (דניאל ה, א), לשון יין.
180
קפ״אהרביעי, זרע חמר שערים (ויקרא כז, טז), מעשר החמר הבת, ועשירת החמר והאיפה, אל החמר יהיה מתכנתו (יחזקאל כה, יא), ענין מדה המה.
181
קפ״בהחמישי, חמרים חמרים (שמות ח, י), חמר מים רבים (חבקוק ג, טו), בלחי החמור, חמור חמרתים (שופטים טו, טז), לשון ערימות.
182
קפ״גהששי, יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), חמור יתומים ינהגו (איוב כד, ג).
183
קפ״דחמש
184
קפ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, וחמשים עלו (שמות יג, יח), ואם תעברו חמשים (יהושע א, יד), ויתכן להיות מגזרתו ויכהו אל החמש (ש"ב ד, ו), מקום החגורה.
185
קפ״והשני, חמש וששים (בראשית ה, כה), וחמש את ארץ מצרים (שם מא, לד), ונתתם חמישית לפרעה (שם מז, כד), וחמשתו יוסף עליו (במדבר ה, ז), ענין מנין המה.
186
קפ״זחן
187
קפ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, חן וכבוד יתן יי' (תהלים פד, יב), לוית חן (משלי ד, יט), ויתן חנו (בראשית לט, כא), חנינה (ירמיהו טז, יג).
188
קפ״טהשני, והיא קרובה לראשונה חנני אלהים חנני (תהלים נז, ב), חנוני (איוב יט, כא), חנון ורחום (תהלים קמה, ח), ויחננו ויאמר (איוב לג, כד), לשון רחמים.
189
ק״צהשלישי, והחנים עליו (במדבר ב, ה), חנה מלאך יי' (תהלים לד, ח), מה נחנת בבא לך חבלים (ירמיהו כב, כג), כי אלהים פזר עצמות חנך (תהלים נג, ו), הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט), ענין שכונה המה. ופתרון עצמות חונך, עצמות האויב החונה עליך, מלה זאת מהמלים הנחלקים לשנים.
190
קצ״אחנט
191
קצ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, חנטה פגיה (שיר ב, יג), לחנט את אביו, ויחנטו הרפאים (בראשית נ, ב), ימי החנטים (שם נ, ג).
192
קצ״גהשני, חִנְטִין מלה חמר ומשח (עזרא ו, ט), כמו חטין.
193
קצ״דחנך
194
קצ״החנן לנער (משלי כב, ו), וירק את חניכיו (בראשית יד, יד), חנכת המזבח (במדבר ז, י), ולא חנכו, ואיש אחר יחנכנו (דברים כ, ה).
195
קצ״וחנם
196
קצ״זכי חנם טמנו לי שחת רשתם (תהלים לה, ז), ויצאה חנם אין כסף (שמות כא, יא).
197
קצ״חחנמל
198
קצ״טושקמותם בחנמל (תהלים עח, מז), הוא קרח וסער, הקרח החזקה והפליאה לפי הענין כמשמעו.
199
ר׳חנף
200
ר״אלעשות חנף (ישעיהו לב, ו), ולא תחניפו את הארץ (במדבר לה, לג), והארץ חנפה תחת ישביה (ישעיהו כד, ה), אחזה רעדה חנפים (שם לג, יד).
201
ר״בחנק
202
ר״גותבחר מחנק נפשי (איוב ז, טו), ומחנק ללבאותיו (נחום ב, יג), חניקה כמשמעה.
203
ר״דחס
204
ר״המתחלק לשתי מחלקות: האחד, חוסה יי על עמך (יואל ב, יז), לא חסה עליך עין (יחזקאל טז, ה), יחס על דל (תהלים עב, יג), ועינכם אל תחס (בראשית מה, כ), ותחם עליך (ש"א כד, יא), אתה חסתה על הקיקיון (יונה ד, י), אל תחוס עינכם (יחזקאל ט, ה), ענין חמלה.
205
ר״והשני, באו חסו בצלי (שופטים ט, טו), מחסה מזרם (ישעיהו כה, ד), לחסות תחת כנפיו (רות ב, יב), צור חסיו בו (דברים לב, לו), אלהי צורי אחסה בו (ש"ב כב, ג), וישמחו כל חוסי בך (תהלים ה, יב), מושיע חוסים (שם יז, ז), וכה פתרונו הפלה נא חסדיך אל המושיע חוסים מיד מתקוממים.
206
ר״זחסד
207
ר״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, חסדי יי' (תהלים פט, ב), חסדך יי' מלאה הארץ (שם קיט, סד), כי חסדי אני (ירמיהו ג, יב).
208
ר״טהשני, והיא תראה את ערותו חסד הוא (ויקרא כ, יז), פן יחסדך שמע (משלי כה, י), חסד אל כל היום (תהלים נב, ג), ענין קלון המה.
209
ר״יחסל
210
רי״אכי יחסלנו הארבע (דברים כה, לח), ויתר הילק אכל החסיל (יואל א, ד), ענין ארבה הוא.
211
רי״בחסם
212
רי״גאשמרה לפי מחסום (תהלים לט, ב), לא תחסם שור בדישו (דברים כה, ד), וחסֶמֶת היא את העברים (יחזקאל לט, יא), ענין סתימת [נ"וו סגירת] פה ואף, הפה שלא יטעם, והאף שלא יריח ריח הפגרים.
213
רי״דחסן
214
רי״החסן ישועת (ישעיהו לג, ו), והיה החסן לנערת (שם א, לא), התקף חסני (דניאל ד, כז), מלכותא חסנא (שם ב, לז), ענין תוקף ומעוז המה.
215
רי״וחסף
216
רי״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, רק מחספס (שמות טז, יד), כמו מחשוף הלבן (בראשית ל, לז), לפי הענין.
217
רי״חהשני, חסף די פחד (דניאל ב, מא), מנהון פרזל ומנהון חסף (שם ב, מב), לשון חרס בלשון ארמית [נ"וו תלמוד].
218
רי״טחסר
219
ר״ככי חסר יבאנו (משלי כח, כב), די מחסרו אשר יחסר לו (דברים טו, ח), רק כל מחסורך עלי (שופטים יט, כ), אל יחסר המזג (שיר ז, ג), בחסר ובכפן (איוב ל, ג), ענין מגרע המה כמשמעו.
220
רכ״אחף
221
רכ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, חף אנכי (איוב לג, ט), פתרונו כפי ענינו, חף כזב.
222
רכ״גהשני, וחפו ראשם (ירמיהו יד, ג), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), חפף עליו (דברים לג, יב), וראש לו חפוי (ש"ב טו, ל), ענין מכסה הוא.
223
רכ״דהשלישי, לחוף ימים שכן, והוא לחוף אניות (בראשית מט, יג), ויחפאו בני ישראל (מ"ב יז, ט), חפאו כמו בדאו לפי ענין.
224
רכ״החפז
225
רכ״וואכלתם אתו בחפזון (שמות יב, יא), ויהי בחפזה לנוס (ש"ב ד, ד), ענין בהלה הם.
226
רכ״זחפן
227
רכ״חמלא חפניכם (שמות ט, ח), ומלא חפניו (ויקרא טז, יב).
228
רכ״טחפץ
229
ר״לועת לכל חפץ (קהלת ג, א), את האהבה עד שתחפץ (שיר ג, ז), כי חפץ בבת יעקב (בראשית לד, יט).
230
רל״אחפר
231
רל״במתחלק לשלשה מחלקות: האחד, משם חפר אכל (איוב לט, כט), לחפר את הארץ (יהושע ב, ב), ויחפרהו ממטמונים (איוב ג, כא), ויחפרו לנו (דברים א, כב), ענין חקר המה.
232
רל״גהשני, חפר גומץ (קהלת י, ח), בור ברה ויחפרהו (תהלים ז, טז), באר חפרוה שרים (במדבר כא, יח), כמו כרוה.
233
רל״דהשלישי, וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיהו כד, כג), יבשו ויחפרו (תהלים לה, כו), בושה וחפרה (ירמיהו טו, ט), ענין בושת וכלימה.
234
רל״החפשׁ
235
רל״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, יצא לחפשי (שמות כא, ב), במתים חפשי (תהלים פח, ו), כי לא חפשה (ויקרא יט, כ), לשון [נ"וו ענין] דרור.
236
רל״זהשני, בבגדי חפש (יחזקאל כז, כ), וישב בבית החפשית (מ"ב טו, ה).
237
רל״חחפשׂ
238
רל״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, חפש כל חדרי בטן (משלי כ, כו), אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א, יב), ויחפש בגדול החל (בראשית מד, יב), ענין חקירה.
239
ר״מהשני, ויתחפש שאול (ש"א כח, ח), ויתחפש באפר על עיניו (מ"א כ, לח), התחפש ובא במלחמה (שם כב, ל), ויתחפש מלך ישראל ויבא במלחמה (שם), אנשי פתרון החליפו בה, והוסיפו ואמרו, אתחפש ואבא במלחמה. ונראה המלים כי הם עומדים ונפתרים כמשפטם, וכה פתרון הענין, אמר מלך ישראל למלך יהודה התחפש ובא במלחמה, השיבו מלך יהודה, ואתה לְבַשׁ בגדיך (שם). ואם איננו כה איפוא תשובתו או מה ענהו. וכמהו ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני (איוב ל, יח).
240
רמ״אחץ
241
רמ״במתחלק לחמש מחלקות: האחר, חצי גבור שנונים (תהלים קכ, ד), חציו כגבור משכיל (ירמיהו נ, ט), ויצא כברק חצו (זכריה ט, יד), כוננו חצם על יתר (תהלים יא, ב), בני קשת המה.
242
רמ״גהשני, אף חצציך יתהלכו (שם עז, יח), ויגרס בחצץ שני (איכה ג, טז), ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ, יז), ענין אבנים המה.
243
רמ״דהשלישי, מקול מחצצים (שופטים ה, יא), ויצא חצץ כלו (משלי ל, כז), פתרונם לפי ענינם, סדרים ומערכות. וכה פתרון 'מקול מחצצים', מקום מערכת המלחמה ומסדרי קרב מקום הנורא [נו"ול המורא] שם יתנו צדקות ה'.
244
רמ״ההרביעי, חצות לילה (תהלים קיט, סב), אשר חצה משה (במדבר לא, מב), חצי היריעה העדפת (שמות כו, יב), יחצוהו בין כנענים (איוב מ, ל), ער צואר יחצה (ישעיהו ל, כה), ומספר חדשיו חצצו (איוב כא, כא), בחצי ימיו יעזבנו (ירמיהו יז, יא), והוא בנה חיץ (יחזקאל יג, י)ץ
245
רמ״והחמישי, חוץ ממני (קהלת ב, כה), עד החצרי החיצנה (יחזקאל י, ה), ויוצא אתו החוצה (בראשית טז, ה), ענין אחד להם. כי היה דבר המלך נחוץ (ש"א כא, ט), פתרו בו אנשי פתרון [נ"וו הפותרים] לשון מהרה. ויתכן להיות מגזרת חצצו, ועד צואר יחצה, וכה יפתר כי היה דבר המלך גזור, כי באשר דבר מלך שלטון (קהלת ה,ד).
246
רמ״זחצב
247
רמ״חוברת חצובים אשר לא חצבת (דברים ו, יא), לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכילו המים (ירמיהו ב, יג), על כן חצבתי בנביאים (הושע ו, ה), ענין גזר ומפסל המה.
248
רמ״טחצן
249
ר״נוהביאו בניך בחצן (ישעיהו מט, כב), גם חצני נערתי (נחמיה ה, יג), שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר (תהלים קכט, ז), חצן הוא הזרוע והעליה [נ"ב והאליה].
250
רנ״אחצף
251
רנ״במן די מלת מלכא מחצפה (דניאל ג, כב), פתרונו כפי ענינו, ענין עזות, גזירה עזה היא.
252
רנ״גחצר
253
רנ״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, חצצרה ברמה (הושע ה, ח), מחצרים בחצצרות לפני ארון האלהים (דה״א טו, כד), ותקעתם בחצצרות (במדבר י, י), כלי תקע המה.
254
רנ״ההשני, חצר המשכן (שמות כז, ט), חצרים תשב קדר (ישעיהו מב, א), מן הבתים מן החצרות ומן השדה (שמות ח, ).
255
רנ״והשלישי, חצר כבקר יאכל (איוב מ, טו), כחציר גגות (תהלים קכט, ו), גלה חציר ונראה דשא (משלי כז, כה), יבש חציר (ישעיהו טז, ו), ענין דשאים ועשבים.
256
רנ״זהרביעי, ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים (במדבר יא, ה), כמשמעו.
257
רנ״חחק
258
רנ״טמתחלק לארבע מחלקות: האחד, חק עולם (שמות ל, כא), בשומו לים חקו (משלי ח, כט), בחקו חוג על פני תהום (שם ח, כו), ענין גבול.
259
ר״סהשני, כי חק לכהנים מאת פרעה, ואכלו את חקם (בראשית מז, כב), לחם חקי (משלי ל, ח), וחק לנערתיה (שם לא, טו), כי חקך וחק בנך היא (ויקרא י, יג).
260
רס״אהשלישי, זאת חקת התורה (במדבר יט, ב), את חקיך אשמר (תהלים קיט, ח), ענין אחד להם.
261
רס״בהרביעי, ומחקק מבין רגליו (בראשית מט, י), פן ישתה וישכח מחקק (משלי לא, ה), הוי החקקים חקקי און (ישעיהו י, א), ועל ספר חקה (שם ל, ח), וחקות עליה עיר (יחזקאל ד, א), מחקה על הקיר (שם ח, י), מי יתן בספר ויחקו (איוב יט, כג).
262
רס״גחקר
263
רס״דויחקרו מוסדי ארץ (ירמיהו לא, לז), עד תחקרון מלין (איוב לב, יא), ולגדלתו אין חקר (תהלים קמח, ג), עשה גדלות עד אין חקר (איוב ט, י).
264
רס״החר
265
רס״ומתחלק לחמש מחלקות: האחד, חריה ואין שם מלוכה יקראו (ישעיהו לד, יב), את החרים ואת הסגנים (נחמיה ה, ז), מרבים חרי יהודה אגרתיהם (שם ו, יז), שופטים המה.
266
רס״זהשני, ויקב חר בדלתי (מ"ב יב, י), על חר פתן (ישעיהו יא, ח), שלח ידו מן החור (שיר ה, ד), חרי עפר וכפים (איוב ל, ו), ענין נקב המה.
267
רס״חהשלישי, לאכול את חראיהם (ישעיהו לו, יב), וישימה למחראות עולם (מ"ב י, כז), ענין טנף צואת אדם. ויתכן להיות מגזרת זה העליון, 'מחראות מחור', כמו צואים מצואת אדם.
268
רס״טהרביעי, וחרה נחשתה (יחזקאל כד, יא), ועצמי חרה מני חרב (איוב ל, ל), נחר מַפֻחַ מאש (ירמיהו ו, כט), והעצמות יחרו (יחזקאל כד, י), לחרחר ריב (משלי כו, כא), ושכן חררים במדבר (ירמיהו יז, ו), ובחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמותי כמוקד נחרו (תהלים קב, ד), וַיַחַר עלי אפו (איוב יט, יא), חרו ישבי ארץ (ישעיהו כד, ו), ענין חרבני קר.
269
ר״עהחמישי, ולא עתה פניו יחורו (שם כט, כב), חור כרפס (אסתר א, ו), ואורגים חוֹרָי (ישעיהו יט, ט), ענין לובן הוא. והלבן בלשון ארמית 'חור', לבושה כתלג חִוָר (דניאל ז, ט).
270
רע״אחרב
271
רע״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, חרב ליי' ולגדעון (שופטים ז, כ), חרב פתחו רשעים (תהלים לז, יד).
272
רע״גהשני, חרב אל מימיה ויבשו (ירמיהו נ, לח), אכלני חרב (בראשית לא, מ), חרבו המים מעל הארץ (שם ח, יג), לשון יבשת.
273
רע״דהשלישי, וחרבות מחים גרים יאכלו (ישעיהו ה, יז), למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה (דניאל ט, ב), ואת מחריב ארצנו (שופטים טז, כד), הערים תחרבנה (יחזקאל ו, ו), החרבות והנשמות והנהרסות (שם לו, לה), ענין שממה המה.
274
רע״החרג
275
רע״וויחרגו ממסגרותיהם (תהלים יח, מו), אין למלה זאת דמיון בתורה. ופתרונה כפי ענינה כמו רפיון חגורה, כמשמעו.
276
רע״זחרד
277
רע״חעתה יחרדו האין (יחזקאל כו, יח), ותהי לחרדת אלהים (ש"א יא, טו), ויחרד יצחק חרדה גדלה (בראשית כז, לג).
278
רע״טחרז
279
ר״פצוארך בחרוזים (שיר א, י), פתרונו כפי ענינו, כמו סדרים כמשמעו.
280
רפ״אחרט
281
רפ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש (ישעיהו ח, א), ענינו כמו בעט ברזל (ירמיהו יז, א), בעט סופר (תהלים מה, ב). וזכרון הגליון יוכיח, כי לא יתכן מכתב גליון כי אם בעט סופר.
282
רפ״גהשני, ויצר אתו בחרט (שמות לב, ד), ענינו יורה עליו, חרוט, וחרוש, וחרות, קרובי ענין הם.
283
רפ״דהשלישי, ויצר ככרים כסף בשני חרטים (מ"ב ה, כג), והמטפחות והחריטים (ישעיהו ג, כב), מיני בגדים המה.
284
רפ״החרך
285
רפ״ומתחלק לשני מחלקות. האחד, מציץ מן החרכים (שיר ב, ט), כמו החלונות.
286
רפ״זהשני, לא יחרך רמיה צידה (משלי יב, כו), ושער ראשהון לא התחרך (דניאל ג, כז). ופתרון 'לא יחרך רמיה צידה' כה הוא, איש רמיה לא ישלטנו האלהים לצלות ולקלות צידו כי חמס הוא, זהו פירושו כמשמעו.
287
רפ״חחרם
288
רפ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, זבה לאלהים יחרם (שמות כב, יט), החרם כל־עיר מתים (דברים ג, ו), ענין הרג המה.
289
ר״צהשני, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (שם יג, ח), כל־חרם בישראל (במדבר יח, יד), כל־חרם קדש קדשים הוא ליי' (ויקרא כז, כח).
290
רצ״אהשלישי, יגרהו בחרמו (חבקוק א, טו), משלח חרמים (יחזקאל כו, ה), מצודים וחרמים (קהלת ז, כו), ענין מכמורת המה.
291
רצ״בחרמש
292
רצ״גמהחל חרמש בקמה (דברים טז, ט), וחרמש לא תניף על קמת רעך (שם כג, כו), כמו מגל, וענינו יורה עליו.
293
רצ״דחרס
294
רצ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, בטרם יבא החרסה (שופטים ד, יח), האומר לחרס ולא יזרח, ובעד כוכבים יחתם (איוב ט, ז), כמו שמש.
295
רצ״והשני, ובגרב ובחרס (דברים כח, כז), כמשמעו.
296
רצ״זחרף
297
רצ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וקיץ וחרף (בראשית ח, כב), והכיתי בית החרף (עמוס ג, טו), מחרף עצל לא יחרש (משלי כ, ד), וכל בהמת ארץ עליו תחרף (ישעיהו יח, ו), ענין סתיו המה.
298
רצ״טהשני, חרפוני צוררי (תהלים מב, יא), אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב, ב), זבלון עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח), כי לא אויבי חרפני (תהלים נה, יג). וכה פתרון 'כי לא אויבי חרפני', יש עליו מן הענין, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה (שם נה, ז), אולי יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויבי חרפני, ולא הייתי נושא כלימתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם.
299
ש׳השלישי, כאשר הייתי בימי חרפי (איוב כט, ד), פתרונו כפי ענינו, ימי חרפי כמו ימי עתי [נ"ה ימים של עתים], וכמו ימי זמני, וכמהו והיא שפחה נחרפת לאיש, והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה, לא יומתו כי לא חֻפָּשָׁה (ויקרא יט, כ), נחרפת מזומנת ומועדת לבעל.
300
ש״אחרץ
301
ש״במתחלק לששה מחלקות: האחד, בעמק החרוץ (יואל ד, יד), כי כלה ונחרצה (ישעיהו י, כג), נחרצת שממות (דניאל ט, כו), אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר (איוב יד, ה), כליון חרוץ (ישעיהו י, כב), ענין קפרה וקרץ המה. והקרוב לענין, כי לא בחרוץ יורש קצה (שם כח, כו), למורג חרוץ חדש בעל פיפיות (שם מא, טו), הוא הכלי העשוי לדוש חטי הגרנות.
302
ש״גהשני, חריצי החלב (ש"א יז, יח), ענינו יורה עליו. ופתרונו כמו גבינת חלב.
303
ש״דהשלישי, ויד חרוצים תעשיר (משלי י, ד), מחשבות חרוץ (שם כא, ה). פתרונו כפי ענינו, ענין סוחרים.
304
ש״ההרביעי, לא יחרץ כלב לשנו (שמות יא, ו), לא חרץ לבני ישראל את לשנו (יהושע י, כא), בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה, כד). פתרנו לפי ענינו, לשון הנעה הם, לא ינוע כלב לשונו. 'ואז תחרץ', אז תתנועע ותעלה.
305
ש״והחמישי, ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח, יד), טוב פריי מחרוץ ומפז (משלי ח, יט), ומחרוץ תבואתה (שם ג, יד), הוא זהב טהור.
306
ש״זהששי, וקטרי חרצה משתרין (דניאל ח, ז), לשון מתנים הם.
307
ש״חחרצב
308
ש״טפתח חרצבות רשע (ישעיהו נח, ו), כי אין חרצבות למותם (תהלים עג, ד), לשון אסירות הם. וכה פתרון 'אין חרצבות למותם' לפי הענין, הפושעים והמורדים עושי רשעה, הנאספים מהם [נ"ה והנואפים הם] על ערסותם ימותו, לא לקוחים למות, ולא אסורים בזיקים, ולא תפושים [נ"ה תפוסים] בכבל, ולא מוגשים לנחושחים, לא יקרה להם מקרה זה, ולא נלכדים באחד מאלה, כי בשלום ימות.
309
ש״יחרצן
310
שי״אמחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו, ד).
311
שי״בחרק
312
שי״גחרק עליו בשניו (איוב טז, ט), שניו יחרק ונמס (תהלים קיב, י), שרקו ויחרקו שן (איכה ב, טז).
313
שי״דחרשׁ
314
שי״המתחלק לחמש מחלקות: האחד, והחריש יעקב עד באם (בראשית לד, ה), החרישו ממני ואדברה אני (איוב יג, יג), אל תחרש ואל תשקט אל (תהלים פג, ב), ענין שתיקה המה.
315
שי״והשני, החרשים שמעו (ישעיהו מב, יח), ואני כחרש לא אשמע, וכאלם לא יפתח פיו (תהלים לח, יד), לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל (ויקרא יט, יד), אטומי אזן.
316
שי״זהשלישי, אל תחרש על רעך רעה (משלי ג, כט), חורש רע בכל־עת (משלי ו, יד), וחכם חרשים (ישעיהו ג, ג), מרמה בלב חרשי רע (משלי יב, כ), והחרש והמסגר מירושלים (ירמיהו כט, ב), ענין מחשבות.
317
שי״חהרביעי, חרש חכם יבקש לו (ישעיהו מ, כ), חרשי צירים (שם מה, טו), הפסל נסך חרש (שם מ, יט), בחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ (שמות לא, ה), ענין אומנים, חושבי מחשבות הם.
318
שי״טהחמישי, ויראני יי' ארבעה חרשים (זכריה ב, ג), בחריש ובקציר תשבת (שמות לד, כא), איש את מחרשתו ואת אתו (ש"א יג, כ), חרשו חרשים (תהלים קכט, ג), לא תחרש בשור ובחמור יחדו (דברים כב, י), חורש שדה. חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם (ירמיהו יז, א), כמו חרות כמשמעו.
319
ש״כחרשׂ
320
שכ״אויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב, ח), במכתתו חרש (ישעיהו ל, יד), וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר (ויקרא ו, כא).
321
שכ״בחרת
322
שכ״גוהמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות (שמות לב, טו). חרות על הלחת כמו חרוש, וכמו חרושה על לוח לבם (ירמיהו יז, א).
323
שכ״דחש
324
שכ״המתחלק לשלש מחלקות: האחד, אחישה מפלט לי (תהלים נה, ט), חושה לעזרתי (שם לח, כג), חשתי ולא התמהמתי (שם קיט, ס), וחש עתדת למו (דברים לב, לה), בעתה אחשנה (ישעיהו ס, כב), כי גז חיש ונעפה (תהלים צ, י), ותחש על מרמה רגלי (איוב לא, ה), ענין מהירות.
325
שכ״והשני, החשיתי מעולם (ישעיהו מב, יד), הלא אני מחשה ומעולם (שם נז, יא), גם אני ידעתי החשו (מ"ב ב, ג), עת לחשות (קהלת ג, ז), ענין שתק הם.
326
שכ״זהשלישי, תהרו חשש (ישעיהו לג, יא), וחשש להבה ירפה (שם ה, כד), ענינו יורה עליו, חשש, וקש, ומוץ, קרובי ענין הם.
327
שכ״חחשב
328
שכ״טמעשה חשב (שמות כו, א), רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום (משלי יט, כא).
329
ש״לחשח
330
של״אושאר חשחות בית אלהך (עזרא ז, כ), ומה חשחן (שם ו, ט), לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבוחך (דניאל ג, טז).
331
של״בחשׁך
332
של״גכחשכה כאורה (תהלים קלט, יב), יגיה חשכי (שם יח, כט), לפני חשכים (משלי כב, כט), חשכת מים (תהלים יח, יב), אור חשך באהלו (איוב יח, ו), לשון מאפל הוא.
333
של״דחשׂך
334
של״הואחשך גם אנכי (בראשית כ, ו), גם אני לא אחשך פי (איוב ז,יא), מרדף בלי חשך (ישעיהו יד, ו), לא חשכו רק (איוב ל, י), ולא חשכת את בנך את יחידך ממני (בראשית כב, יב), ענין מניעה המה.
335
של״וחשל
336
של״זויזנב בך כל־הנחשלים אחריך (דברים כה, יח), מהדק וחשל (דניאל ב, מ), ענין חלש הוא.
337
של״חחשמל
338
של״טוארא כעין חשמל (יחזקאל א, כז), כעין החשמלה (שם ח, ב).
339
ש״מחשמן
340
שמ״איאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים סח, לב), וחשמון ובית פלט (יהושע טו, כז), ויסעו מחשמנה (במדבר לג, ל), חשמנים יושביהם, כמשמעו.
341
שמ״בחשן
342
שמ״גחשן ואפוד (שמות כח, ד), ועשית על החשן (שם כח, כב), ועשית חשן משפט (שם כב, טו).
343
שמ״דחשׂף
344
שמ״החשׂף יי' את זרוע קדשו (ישעיהו נב, י), מחשף הלבן (בראשית ל, לו), ויחשף יערות ובהיכלו (תהלים כט, ט), חשף חשפה והשליך (יואל א, ז), ולחשף מים מגבא (ישעיהו ל, יד), כשני חשיפי עזים (מ"א כ, כו), וחשופי שת (ישעיהו כ, ד), חשפי שובל (שם מז, ב), ענין גלוי הם.
345
שמ״וחשק
346
שמ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, ואת כל־חשק שלמה (מ"א ט, א), שכם בני חשקה נפשו בבתכם (בראשית לד, ח), ענין רצון הם.
347
שמ״חהשני, וחשקיהם כסף (שמות כז, י), מחשקים כסף (שם כז,יז).
348
שמ״טחשר
349
ש״נחשרת מים (ש"ב כב, יב), פתרונו. לפי ענינו, חשרת כמו חשכת.
350
שנ״אחת
351
שנ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, הַחִתֹּתָ כיום מדין (ישעיהו ט, ג), יחת אפרים מעם (שם ז, ח), חתת אלהים (בראשית לה, ח), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), אל תהיהלי למחתה (ירמיהו יז, יז), העשו לבלי חת (איוב מא, כה), ושד בהמות יחיחן (חבקוק ב, יז), חתו לא ענו עוד (איוב לב, טו), תראו חתת ותיראו (שם ו, כא).
352
שנ״גהשני, לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל, יד), ולקח מלא המחתה (ויקרא טז, יב), היחתה איש אש בחקו (משלי ו, כז), ומלקחיה ומחתתיה (שמות כה, לח), כי גחלים אתה חתה על ראשו (משלי כה, כב), לשון שיק ותבערה המה.
353
שנ״דחתך
354
שנ״החתך על עמך (דניאל ט, כד), כמו נגזר, והענין יורה עליו.
355
שנ״וחתל
356
שנ״זוערפל חתלתו (איוב לח, ט), והחתל לא חתלתי (יחזקאל טז, ד), לשון חתול.
357
שנ״חחתם
358
שנ״טישימני כחותם על לבך (שיר ח, ו), פתוחי חותם (שמות כח, יא), יומם חתמו למו (איוב כד, טז), ענין אחד לכלם והענינים נפרדים כמעט.
359
ש״סחתן
360
שס״אמי לך פה חתן (בראשית יט, יב), ביום חתנתו (שיר ג, יא), קול חתן (ירמיהו ז, לד), לשון אחד הם.
361
שס״בחתף
362
שס״גהן יחתף מי ישיבנו (איוב ט, יב), אף היא כחתף תארב (משלי כג, כח), יחתף לפי ענינו כמו יטרוף.
363
שס״דחתר
364
שס״החתר בחשך בתים (איוב כד, טז), לא במחתרת מצאתים (ירמיהו ב, לד), ויחתרו האנשים (יונה א, יג), ענין מִכְרֵה המה.
365
שס״ונשלם מחברת חי"ת.
366