מחברת מנחם, גMachberet Menachem, Letter Gimel
א׳גא
1
ב׳כי גאה גאה (שמות טו, א), ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), מגאון הירדן (ירמיהו מט, יט), כמשמעו.
2
ג׳גאל
3
ד׳מתחלק לארבע מחלקות: האחד, גאלנו י"י צבאות (ישעיהו מז, ד), גאל י"י עבדו יעקב (שם מח, כ), והלכו גאולים (שם לה, ט), קרבה אל גפשי גאלה (תחלים סט, יט), גאלת בזרוע עמך (שם עז, טז), לשון פדיון הם. השני, אנשי גאלתך (יחזקאל יא, טו), גאל הדם (במדבר לה, יט), ובא גאלו (ויקרא כה, כה), הם בעלי המשפט. אך המחלקת הזאת קרובה אל הראשונה אבל הענין ירחיקם כמעט, ויתכן להיות מגזרתו יגאלהו חשך וצלמות (איוב ג, ה). השלישי, אשר לא יתגאל (דניאל א, ח), לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך (מלאכי א, ז), הוי מוראה ונגאלה (צפניה ג, א), וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו סג, ג), כלם לשון טנוף. הרביעי, ויגאלו מן הכהנה (עזרא ב, סב), ענין בדול הוא, כמו ויבדלו מן הכהנה.
4
ה׳גב
5
ו׳מתחלק לארבע מחלקות: האחד, גב המזבח (יחזקאל מג, יג), ותבני לב גב (שם טז, כד), על גבי חרשו חורשים (תהלים קכט, ג), בעבי גבי מגניו (איוב טו, כו), לגבי חמר גביכם (שם יג, יב). ואנשי פתרון אמרו על גוי חרשו חרשים, החליפו בי"ת בוא"ו, והעמידו פשר המלה גו, ונראת המלה כי מבלי תמורה ומאין חליפות עומדת כמשפט מכתבה. ופתרון 'על גבי', כמו על במתי, ו'גב המזבח' קומת המזבח.
6
ז׳וכמהו ותבני לך גב, גב כבמה. וגם כה החליפו אותיות הקודש אשר לא כרת, ואפס לא היו ראויות להחליף, וישימו לאותיות תמורות, ולא כן עשו.
7
ח׳וסר אל משמעתך ונכבד בביתך (ש"א כב, יד), החליפו סמ"ך בשי"ן, והעמידו הפתרון וכה אמרו: שר אל קהילתך, הרחיקו המלה מהיותה מגזרת סורה אדני סורה (שופטים ד, יח), וקרבוה לשר שרים (דניאל ח, כה), ובי שרים ישרו (משלי ח, טז), ונראה שזה הפתרון קרוב ממנו, והוא הראוי להיות מבלי תמורת אותיות, וכה פתרונו סר אל משמעתך, נוטה אחרי דבריך להקשיב קשב.
8
ט׳אכן סר מר המות (ש"א טו, לב), גם פה החליפו הפותרים סמ"ך בשי"ן, וכה אמרו: אכן שר מר המות, בי אדני שר מר המות, בעל המות. ויען כי אין המלים שקולים על הפשר ולא נוטים אחרי הענין, כי כה פתרון אכן סר מר המות, עתה ידעתי כי קרוב מר המות. סר אלי ויגש.
9
י׳על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי (הושע ז, יד), תקנו הפותרים יסורו ממני לא החליפו האותיות כי אם הסירו המלה מעקרה, ומלה אחרת הביאו תחתיה, ולא נכון לעשות כן, כי המלים נכונים הם וסדורים כמשפט, וכה מראה פתרון על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי, על רוב טובי יפשעו וימרדו בי, ויהיה מגזרת סורר ומורה (דברים כא, יח), ודבר סרה (דברים ג, ו), לשון מרי ומרדות הם.
10
י״אוגם כה פתרו שתה גם אתה והערל (חבקוק ב, טז), תשתה ותשתכר וְהֵרָעֵל, הפכו את המלה והעמידו פתרונה מכוס התרעלה (ישעיהו נא, יז), וכה פתרונו ופשר ענינו, שתה אתה וגם הערל וְתֵעָרֵל ותגלה ערותך, ויהי הערל מגזרת אשר לו ערלה (בראשית לד, יד), לעת שכרותו יגלה קלונו וערות ערלתו.
11
י״בשן רעה ורגל מועדת (משלי כה, יט), השוו הפותרים 'מועדת' ללא מעדו קרסולי (תהלים יח, לז), ולא תמעד אשריו (שם לז, לא), ומתניהם תמיד המעד (שם סט, כד), סברו כי הם המלים האלה מגזרה אחת הם, ואפס כי המלים לא נראים כן, כי המ"ם אשר במועדת איננו יסוד, כי אלו היה מגזרת מעדו קרסלי, היה על המחוקק להכפיל המ"ם ולחקות רגל ממֻעדת כיתר המלים, ועתה הואיל ואין המ"ם יסוד במלה ראוי להיות גזרתה ממעדה בגד ביום קרה (משלי כה, כ), וכמהו וכבגד ערים כל צדקתינו (ישעיהו סד, ה), פתרונו כבגד המוסר אשר איננו ראוי לגעת בו.
12
י״גגל נעול מעין חתום (שיר ד, יב), גם פה החליפו למ"ד בנו"ן, וכה העמידו פתרונו: החזיקוה מגולה אשר הוא ענינו וקרבוה לגגה אשר איננו ענינו, מעין חתום יורה על גל נעול שהוא גולה.
13
י״דנשוב לענין ראשון, המחלקת השני, עשה הנחל הזה גבים (מ"ב ג, טז), ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל, יד), בצאתיו וגבאיו (יחזקאל מז, יא), באו על גבים (ירמיהו יד, ג), לגבא די אריוחא (דניאל ו, יז), לשון ברוות המה. השלישי, הנה יוצר גובי (עמוס ו, א), כמשק גבים שקק בו (ישעיהו לג, ד), לשון ארבה וחסיל המה. הרביעי, ואת גבת עיניו (ויקרא יד, ט), וגבתם מלאת עינים (יחזקאל א, יה).
14
ט״וגבה
15
ט״זמלה זאת כלה יסוד והוא מפיק ה"א, וכל מפיק ה"א הוא עשוי ללשון נקבה, אך בהעלות לשון נקבה מהמלה ונותרה במפיק ה"א אתו [נ"ה אות] הה"א מיוסד במלה. ואלה הם מראות המלה וענינה, המראה האחד, העשוי ללשון נקבה, כאלה, אז ראה ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ (איוב כח, כז), והשבתי כל משושהּ חגהּ חדשהּ ושבתהּ וכל מועדהּ (הושע ב, יג), וכל מפיק ה"א אשר איננו עשוי ללשון נקבה, אותו הה"א יסוד במלה ואינו יוצא ממנה. כאלה, אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג, ג), ונגה כאור תהיה (שם ג, ד), ותכה מכעש עיני (איוביז, ז), ולא נח בהם (יחזקאל ו, יא), אל תתמה על החפץ (קהלת ה, ז), ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), כי ביה י"י צור עולמים (ישעיהו כו, ד), ויתמהמה (בראשית יט, טז), ירום ונשא וגבה מאד (ישעיהו נב, יג), תוה וקם בחתבהלה (דניאל ג, כד), כמה לך בשרי (תהלים םג, ג), ולא יגהה מכם (הושע ה, יג), ואל תרהו (ישעיהו מד, ח), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מז, יג), אנשי פתרון פתרו ותלה ארץ מצרים יגיעה ועיפה ונלאתה ארץ מצרים מפני כובד רעבון, והעמידו המלה מגזרת תלאה (שמות יח, ח), ומהם אשר אמרו ותרעב הארץ ותהי תלויה ואפס כי לא יתכנו הפותרים האלה מפני דקדוקי המלה, כי כה יכול לטעון הטוען: אם מגזרת תליה נעשה התי"ו יסוד, ובהיותו יסוד צריכה המלה תי"ו שני, האחד ליסוד והאחד לשרת, כאלה: ותלך ותתע במדבר (בראשית מא, יד), ותתש בחמה (יחזקאל יט, יב), ותתם השנה ההיא (בראשית מו, יח), ואם כה יאמר ותלה איננו מפיק ה"א כי אם ללשון נקבה. אמנם לא יתכן להיות לשון נקבה משני צדיה, כי אמרנו אם התי"ו עשוי ללשון נקבה נעשה הה"א יסוד, ואם הה"א עשוי ללשון נקבה נעשה התי"ו יסוד, ומבלעדי אלה לא תקום כל מלה, הן נמצא הה"א יסוד. ובהיותו יסוד הוא מגזרת מתלהלה, ומתלהלה הוא מהמלים הנכפלים, והלמ"ד והה"א הם מיסדות המלה כמלים הנחברים בספר הזה. ופתרון ותלה ארץ מצרים כה הוא, נבערה ארץ מצרים, נכסלו שוכניה מכובד רעבון, כי לא יכלו למצוא מחיה, וגם כה פתרון כמתלהלה הירה זקים, כארם [נאו"ל כערום] המשתגע היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני, נשוב לענין ראשון.
16
י״זגבח
17
י״חגבח הוא טהור הוא (ויקרא יג, מא), בקרחח או בגבחת (שם יג, מב), בקרחתו או בגבחתו (שם),.
18
י״טגבל
19
כ׳גבול שמת (ההלים קד, ט), והגבלת את העם (שמות יט, יב), הגבל את ההר וקדשתו (שם יט, כג), אשר גבלו ראשגים (דברים יט, יד), ויצא הגבול (יהושע טו, יא), בחטאת בכל גבוליך (ירמיהו יז, ג), לא תסיג גבול רעך (דברים יט, יד).
20
כ״אגבּן
21
כ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, או גבן או דק (ויקרא כא, כ), פתרונו לפי ענינו מענין דק, נלמד פתרון גבן יתכן להיות עבה, אש עב וארוך וכבד, וכבדותו ימנענו לעבוד עבודת הקודש. ויתכן להיות מגזרתם הרים גבננים (תהלים סח, יז). השני, וכגבנה תקפיאני (איוב י, י), קפאון יורה על גביגה, גביני חלב כחריצי חלב.
22
כ״גגבע
23
כ״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, גבעת עולם (בראשית מט, כו), גבעת שאול נסה (ישעיהו י, כט), מימי הגבעה (הושע י, ט), גבע מלון לנו (ישעיהו י, כט). השני, ומגבעות תעשה להם (שמות כח, מ), מגבעות הראש. השלישי, ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מד, ב), שלשה גבעים משקדים (שמות כה, לג), מיני כלים [נוו"ל כוסות] הם.
24
כ״הגבעל
25
כ״ווהפשתה גבעל (שמות ט, לא), מלה זו אין לה דמיון בתורה, אבל בלשון משנה יש, זרע פשתן בגבעולין (בבא מציעא דף מ' ע"א), הוא הפשתן הנראה בראשי זרעונים.
26
כ״זגבר
27
כ״חמתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.
28
כ״טגביש
29
ל׳ראמות וגביש (איוב כח, יח), אבן מאבני השהם הוא.
30
ל״אגג
31
ל״באת גגו ואת קירתיו (שמות ל, ג), העלתם הגגה (יהושע ב, ו).
32
ל״גואלה הגימלי"ן המחוברים לאותיותם ונשאר גימ"ל לבדו אשר איננו מחובר ליתר האותיות, ויקום ממנו מלה באותיות המשרתים ואין יסודתה כי אם גימ"ל לבדו, כאלה: עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), כי י"י הוגה (איכה א, ה), כאשר הגה מן המסילה (ש"ב כ, יג), בתולתיה נוגות (איכה א, ד), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), הגו סיגים מכסף (משלי כה, ד), ויגה בני איש (איכה ג, לג), הגה ברוחו (ישעיהו כז, ח), מתחלק לשני מחלקות לשון נפץ ולשון דאגה, והנו"ן אשר ביגון איננו יסוד כי הוא כמו שברון ועצבון וחשבון.
33
ל״דגד
34
ל״המתחלק לתשע מחלקות: האחד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), תתגדדי בת גדוד (מיכה ד, יד), יגודו על נפש צדיק (תהלים צד, נא), לעלות לעם יגודנו (חבקוק ג, טו), הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך (ישעיהו סה, יא), וכה פתרונו: העורכים ללהקת הכמרים שלחן וממלאים גביעי יין לחלק להם, ויהיה 'גד' מגזרת 'גדוד', ול'מני' מגזרת 'מנה', ומניתי אתכם לחרב (שם סה, יב), יורה על גזרת 'מנין', כמו למנות ולספור ולחלק להם. השני, כזרע גד הוא (במדבר יא, ז), פותרים בו אנשי פתרון 'כוסברת'. השלישי, ויתגדדו כמשפטם (מ"א יח, כח), על כל ידים גדדת (ירמיהו מח, לז), לא תתגדדו (דברים יד, א), וקרעי בגדים ומתגדדים (ירמיהו מא, ה), גדו אילנא (דניאל ד, יא), ויתכן להיות מגזרתם הגידו ונגידנו (ירמיהו כ, י). גם יתכן להיות מגזרתם לחלק יגיד רעים (איוב יז, ה), ענין השחתה הם. הרביעי, גדי עזים (בראשית לח, יז), גדיי העזים (שם כז, טו). החמישי, וממגד תבואת שמש (דברים לג, יד), עם פרי מגדים (שיר ד, יג), ומגדנות נתן לאחיה (בראשית כד, נג). הששי, ומגיד לקראת מגיד (ירמיהו נא, לא), הגידה לי (שיר א, ז). השביעי, את גיד הנשה (בראשית לב, לג), גידי פחדיו (איוב מ, יז), והנה עליהם גידים (יחזקאל לז, ח), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד). השמיני, מלא על כל גדותיו (יהושע ג, טו), והלך על כל גדותיו (ישעיהו ח, ז), תלמיה רוה נחת גדודיה (ההלים סה, יא), ענין אחד להם, הם גפי הנהרות מרומי הירדן אפיקיו וגאיותיו. התשיעי, לא תבשל גדי (שמות כג, יט), פתרונו לפי ענינו גרגרי פירותם, ויתכן להיות מגזרת מגדים (שיר ד, יג).
35
ל״וגדבריא
36
ל״זגדבריא דתבריא תפתיא (דניאל ג, ב), לשון סגנים.
37
ל״חגדל
38
ל״טמתחלק לארבע מחלקות, אבל קרובי ענין הם: האחד, גדלים תעשה לך (דברים כב, יב), גדלים מעשה שרשרות (מ"א ז, יז), ענין חוטין הם. השני, אלהי גדלת מאד (תהלים קד, א), מה גדלו מעשיך (שם צב, ו), את גדלך (דברים ג, כד), ענין גדולה הם. השלישי, בנים גדלתי (ישעיהו א, ב), ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), ויגדלו הנערים (שם כה, כז). הרביעי, מגדל עז (תהלים סא, ד), ומגדל וראשו בשמים (בראשית יא, ד), ומגדלתיך יתץ (יחזקאל כו, ט).
39
מ׳גדע
40
מ״אגדע בחרי אף (איכה ב, ג), שקמים גדעו (ישעיהו ט, ט), ובריחי ברזל אגדע (שם מה, ב), ורמי הקומים גדעים (שם י, לג).
41
מ״בגדף
42
מ״גאת מי חרפת וגדפת (מ"ב יט, כב), את ה' הוא מגדף (במדבר טו, ל).
43
מ״דגדר
44
מ״הגרר מזה וגדר מזה (במדבר כב, כד), איש גודר גדר ועמד בפרץ (יחזקאל כב, ל), פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיהו ה, ה), גדרת צאן (במדבר לב, טז), וגדרת לצאנכם (שם לב, כד).
45
מ״וגדש
46
מ״זמגדיש ועד קמה (שופטים טו, ה), ונאכל גדיש (שמות כב, ה), אסיפת עומר.
47
מ״חגה
48
מ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), ונגה כאור תהיה (חבקוק ג, ד), לנגהות באפלות (ישעיהו נט, ט), מנגה נגדו (ש"ב כב, יג), לב שמח ייטיב גהה (משלי יז, כב), ענין מאור המה. השני, ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג), פתרון המלה כפי ענינה, יגהה כמו יסיר.
49
נ׳גהר
50
נ״אויגהר עליו ויחם (מ"ב ד, לד), פתרון המלה כפי ענינה, נשחטה עליו.
51
נ״בגו
52
נ״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), מגוית האריה (שופטים יד, ט), וגויתו כתרשיש (דניאל י, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ותשימי כארץ גוך (ישעיהו נא, כג), ענין גוף הם. כי השלכת אחרי גוך כל חטאי (שם לח, יז), ראוי להיות מגזרת 'גויה' וראוי להיות מגזרת 'אוה וגאות', אם אעמידנו מגזרת גויה יכול הפותר גאמד 'דברה תורה כלשון בני אדם', ואנשי לבב ישכילו, כי לא נכון לשום לאלהינו תבנית וצורה וגויה, אבל התורה הרחיבה הענינים והפתרונות והרבתה המליצות כפי דעת בני אדם ולפי כח שכלם, למען יבינו. ואלו דברה תורה כפי עוז [אולי ענין] גיאות, פליאתו לא יוכלו הבין, כי הוא ממעל למדעם. השני, מן גו יגרשו (איוב ל, ה), שלף ויצא מגוה (שם כ, כה), בגו נדנה (דניאל ז, טו), לגוא אתון נורא יקדתא (שם ג, ו), פתרון 'גו' כמו 'תוך', וכל תוך בלשון ארמי 'גו'. השלישי, ותאמר גוה (איוב כב, כט), תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז), וגוה מגבר יכסה (איוב לג, יז), ודי מהלכין בגוה (דניאל ד, לד), ענין גאות להם.
53
נ״דגוי
54
נ״הוגוי קדוש (שמות יט, ו), גוים ואלהיו (ש"ב ז, כג), כל גויי הארץ (בראשית יח, יח), לגויהם (שם י, לא).
55
נ״וגוע
56
נ״זוגוע מנער (תהלים פח, טו), יגוע כל בשר (איוב לד, טו), ויגוע אדם ואיו (שם יד, י), ענין אסיפה הם.
57
נ״חגז
58
נ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, גז צאנך (דברים יח, ד), ויגז את ראשו (איוב א, כ), גזי נזרך (ירמיהו ז, כט), כמטר על גז (תהלים עב, ו), והנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז, א), ופתרון ירד כמטר על גז כה הוא, יען עובדי אדמה בעלות צמחי שדותיהם יגזו הצמחים פן יכבדו וירקבו, וברדת רביבים על הגז יוסיפו הצמחים כח, ויעלו עלה מנגה וממטר. ויתכן להיותם מגזרתם גזית (שמות כ, כה). השני, כי גז חיש ונעפה (תהלים צ, י), נגוזו ועבר (נחום א, יב), אתה גוזי (תהלים עא, ו), ויגז שלוים (במדבר יא, לא), ענין מעבר הם.
59
ס׳גזל
60
ס״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה, כג), גזל גזל אח (יחזקאל יח, יח), גוזל אביו ואמו (משלי כח, כד), ענין עשק הם. השני, ותר וגזל (בראשית טו, ט), על גוזליו ירחף (דברים לב, יא), ענין אפרוחים ויונים הם, כמשמעו.
61
ס״בגזם
62
ס״גיתר הגזם אכל הארבה (יואל א, ד).
63
ס״דגזע
64
ס״הויצא חטר מגזע ישי (ישעיהו יא, א), אף בל שרש בארץ גזעם (שם מ, כד).
65
ס״וגזר
66
ס״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, לגזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו, יג), ותגזר אמר ויקם לך (איוב כב, כח), גזר ממכלה צאן (חבקוק ג, יז), נגזרנו לנו (יחזקאל לז, יא), והמה מידך נגזרו (תהלים פח, ו), גזרו את הילד החי (מ"א ג, כה), ויגזרו העצים (מ"ב ו, ד), חרטמין גזרין (דניאל ב, כז), הם גוזרים גזרה ואין מניא [נ"וו מוחה]. השני, אל פני הגזרה (יחזקאל מא, יב), הוא כמו עורה ולשכה ובנין [נאו"ל ובמה].
67
ס״חגח
68
ס״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, גחי מבטן (תהלים כב, י), יגיח ירדן (איוב מ, כג), וארב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ, לג), ענין יציאה המה. השני, על גחנך תלך (בראשית ג, יד), ויתכן להיות מגזרת וותגח בנהרחיך (יחזקאל לב, ב), חולי וגחי בת ציון (מיכה ד, י), דבקי גחון לארץ. השלישי, וכי יגח שור (שמות כא, כח), מנגח ימה וצפונה ונגבה (דניאל ח, ד), בהם עמים ינגח (דברים לג, יז).
69
ע׳גחל
70
ע״אאין גחלת לחמם (ישעיהו מז, יד), גחלי אש (ויקרא טז, יב).
71
ע״בגי
72
ע״גגיא המון גוג (יחזקאל לט, יא), והגי בינו ובין העי (יהושע ח, יא), כל גיא ינשא (ישעיהו ט, ד), מקום שפל הוא.
73
ע״דגל
74
ע״המתחלק לי"ד מחלקות: האחד, גלת מים (יהושע טו, יט), גלת עליות (שם), גל נעול (שיר ד, יב), וגלה על ראשה (זכריה ד, ב), ומהפותרים אשר אמרו גל נעול (שיר ד, יב) כמו גן נעול, החליפו למ"ד בנו"ן ואיננו כן, כי מעין חתום (שם) יורה על גל נעול, וכה פתרון גלות המנורה. יש על אנשי לבב לתמוה [נ"ה להשתומם] מדבר המנורה איך מענינה יתבונן המשכיל כי בנין בית אלהינו יקום ויכון בלא כח ובלא חיל כי אם ברוחו? הלא אחרי ראותו המנורה הודיעו המלאך משפט ענינה, ועל אודותיה אמר זו הנבואה, והמשיל בנין המקדש למעשה המנורה שנאמר זה דבר י"י אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י"י צבאות (זכריה ד, ו), ומה ענין המנורה לבנין המקדש [נ"וו הבית], ואיך צורתה תלמד על מקדש המעון כי לא בחיל יקום ולא בכח יבנה? דע כי המנורה המופלאה הזאת [נ"ה הזאת היא מופלאה] שבעה נרותיה עליה, ועל שבעת הנרות שבעה מוצקות, אשר על פיהם ירד השמן לנרות, ועל גביהם גולה, ועל שפת הגלה שנים זתים מימנה ומשמאלה, הן ממוצא דבר יתבונן המשכיל כי ענין המנורה יורה על בנין בית המקדש, כי לא בכח יבנה ויקום כי אם בכה ענין המנורה, דע כי גרגרי הזיתים נחבטים מאליהם לעת הבשלם, ונופלים בגולה עד זוב מהם שמן זית זך, ויגר על פי הצנתרות ואל הגולה ומהגולה אל המוצקות, ומהמוצקות אל הנרות, אך המוצקות עשויים שעורים כדי מדת שמן די דליקת נרות, הנה קמה מלאכת הנרות מבלי מעלה ומבלי מטיב, ומלאכת הזית מבלי כותש, והשמן מבלי מפנה, ויתר כל מלאכותיה מבלי משרתים, זה מעשה המנורה וצורתה ונרותיה ומצוקותיה צנתרותיה וגולותיה וזיתיה, וממתכונתה ישכיל איש שכל כי המקדש יקום ויבנה ויכונן בלא חיל ובלא כח כי אם ברוח י"י כדבר המלאך. עד הנה משפט המחאה [נ"ה המנורה] וענין החזיון, אבל זכריה הגריע מהמראה שתי הצנתרות ולא הזכירם תחלה, אבל השלימם באחרונה, אפס כי לא יתכן משמר לזיתים מבלעדי הצנתרות אשר לעמת הזיתים מאחוריהם המריקים זית אל הגולה, והזהב הנזכר פה (שם ד, ב), פתרונו זך וצח וטהור, ואיננו זהב כמשמעו, וכמהו מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), וכמהו כוס זהב בבל ביד י"י (ירמיהו נא, ז), הן פרשנו מעשה המנורה.
75
ע״והמחלקות השני, כל משבריך וגליך (תהלים מב, ח), רגע הים ויהמו גליו (ישעיהו נא, טו), ויתכן להיות מגזרתם אגלי טל (איוב לח, כח).
76
ע״זהשלישי, גל אבנים גדול (יהושע ז, כו), כי שמת מעיר לגל (ישעיהו כה, ב), והיתה בבל לגלים. (ירמיהו נא, לז), על גל שרשיו (איוב ח, יז), גל כמו תל.
77
ע״חהרביעי, וגלתי ברושלים (ישעיהו סה, יט), השמחים אלי גיל (איוב ג, כב), גיל יגיל (משלי כג, כד), ענין משוש הם.
78
ע״טהחמישי, גלילי כסף (אסתר א, ו), גלילי זהב (שיר ה, יד), גלת הכתרת (מ"א ז, מא), ענין אופן. ומגזרתם גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), לאופנים להם קורא הגלגל (יחזקאל י, יג), אלהי שיתמו כגלגל כקש (תהלים פג, יד), וכגלגל לפני סופה (ישעיהו יז, יג). ומגזרתם ויגל את האבן (בראשית כט, י), וגלל אבן (משלי כו, כז), גלו אבנים גדולות (יהושע י, יט), די אבן גלל (עזרא ו, ד), ומגזרתם ושמלה מגוללה בדמים (ישעיהו ט, ד), גליון גדל (שם ה, א), ונגלו כספר השמים (שם לד, ד), במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), אין פתרונם כי אם כפי ענינם, נפתחים ונגללים.
79
פ׳הששי, בגללי צאת האדם. (יחזקאל ד, יב), ולחמם כגללים (צפניה א, ז), כאשר יבער הגלל (מ"א יד, י), ענין טנוף הם.
80
פ״אהשביעי, איש גלוליו (יחזקאל כ, לט), אל גלולי בית ישראל. (שם יח, ו), ענין אלילים, [נבו"ל פסילים] הם. ויתכן להיות מגזרתם בגללי צאת האדם, (שם ד, יב).
81
פ״בהשמיני, ונגלה יסודו. (שם יג, יד), אגלה את נבלתה (הושע ב, יב), יגלו שמים עונו (איוב כ, כו), והנגלת לנו ולבנינו (דברים כט, כה), וצדקתי להגלות (ישעיהו נו, א), גל עני ואביטה (תהלים קיט, יח).
82
פ״גהתשיעי, דורי נסע ונגלה (ישעיהו לח, יב), עתה יגלו בראש גלים (עמוס ו, ז), כי גלו ממך (מיכה א, טז), מן הילדים אשר כגילכם (דניאל א, י), כולם לשון שביה. ופתרון 'כגילכם', מן הילדים אשר נשבו בשביכם, אין במראות קרוב לנו ממנו.
83
פ״דהעשירי, עמר לגלגלת (שמות טז, טז), בקע לגלגלת (שם לח, כו), ותרץ את גלגלתו (שופטים ט, נג), כי אם הגלגלת והרגלים (מ"ב ט, לה).
84
פ״ההעשתי עשרה, שלחו מגל כי בשל קציר (יואל ד, יג), ויתכן להיות 'מגל' כמו מזמרות, ומחרשות, ומקבות, אשר אין המ"ם יסוד בהם.
85
פ״והשנים עשר, גלילות פלשת (יואל ד, ד), את קדש בגליל (יהושע כא, לב), אל גלילות הירדן (שם כב, י), גלל הגוים (ישעיהו ח, כג), ענין מחוזי גבולים המה.
86
פ״זהשלש עשרה, בגלל הדבר הזה (דברים טו, י), בגלל, למען, בעבור, ענין אחד להם.
87
פ״חהארבע עשרה, צהלי קלך בת גלים (ישעיהו י, ל), פלטי בן ליש אשר מגלים (ש"א כה, מד), שם מקום הוא.
88
פ״טגלב
89
צ׳תער הגלבים (יחזקאל ה, א), אין למלה זו דמיון בתורה, אבל ענינה יורה עליה הוא [נ"ה כמו] תער הגלחים, ויש בתורה מלין אשר אין להם דמיון אבל ענינם יורה עליהם, ולולא אחיזתם במחזה ותלייתם מענין לא נודע פתרונם, כאלה: אבחת, אטון, אפריון, ארגז, אשפר, אחנן, בג, בחל, בחקוך, גבח [ג"וו גביש], גלש, [בנ"וו נוסף גלם], גמד, נומץ [בנ"וו נוסף גפר], גנוך, גרד, גרז, דהב, דהם, זבד, זהם, זנק, זרב, זרם, זרזיף, ותיר, חלט, חלמות, חלמיש, חרג, חרצן, חרת, חתך, טנף, טרפי צמחה, טש, כמה, כמוס, כסם, כרש, חכרך, להג, להק, לועז, מהול, מלק, מרח, מתח, סחיש, סלד, סמדר, סס, 1נה"וב סם], אסק שמים, סרב, סרעף, סרפד, סתיו, ענם, עזק, עועים, עטיניו, עטישותיו, עלט, יעלעו דם, עוצה עיניו, ערוד, עשק, פגיה, פדר, פדע, פענח, פצל, פצמתה, פרשז, צבט, צהב, צבת, צחן, צנח, צנם, צנק, צקלון, צרך, קנצי, קסם, יקוסם, קרם, רבך, רגש, תרהו, רטפש, רפסד, רפק, רפש, רצד, רצע, שדים, שחט, שחיס, שלאנן, שנס, שעטה, שעטנז, שצף, משקרות, משרכת, וששאתיך, שפי, שתי, שתם, התז, נתסו.
90
צ״אגלדי
91
צ״בעלי גלדי (איוב טז, טו), כמו עלי עורי.
92
צ״גגלח
93
צ״דויגלח ויחלף שמלתיו (בראשית מא, יד), והתגלח ואת הנתק לא יגלח (ויקרא יג, לג), וגלח את כל שערו (שם יד, ח).
94
צ״הגלם
95
צ״וגלמי ראו עיניך (תהלים קלט, טו), בגלומי תכלת ורקמה (יחזקאל כז, כד), ויקח אליהו את אדרתו ויגלם (מ"ב ב, ח).
96
צ״זגלמוד
97
צ״חהנה הלילה ההוא יהי גלמוד (איוב ג, ז), כמו בדד [נ"ה נדור].
98
צ״טגלע
99
ק׳לפני התגלע הריב נטוש (משלי יז, יד), בכל תושיה יתגלע (שם יט, א), ענינו יורה עליו ופתרונו לפני הלבט והתחייב הריב נטוש.
100
ק״אגלש
101
ק״בשגלשו מן הנלעד (שיר ו, ה), אין למלה ואת דמיון בתורה, ופתרונו לפי ענינו שגלשו כמו שנראו שעלו מן הגלעד.
102
ק״גגם
103
ק״דגם י"י יתן הטוב (תהלים פה, יג), גם כל קויך (שם כה, ג).
104
ק״הגמא
105
ק״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, תבת גמא (שמות ב, ג), ובכלי גמא (ישעיהו יח, ב), היגאה גמא בלי בצה (איוב ח, יא), ענין אחד הם. השני, הגמיאיני נא (בראשית כד, יז), יגמא ארץ (איוב לט, כד), מגמת פניהם (חבקוק א, ט), שניהם בדבר הסוס ובשבח גבורתו נאמרו, כי הסוס לעת מרוצתו ישחה ארץ בלשון בני אדם. וכמהו בענין מגמת פניהם קדימה, הסוסים בהפנותם פניהם אל פאת קדים יגמאו הדרך כנשר הש לאכול.
106
ק״זגמד
107
ק״חגמד ארכה (שופטים ג, טו), ענין המלה יורה עליו תבנית החרב ושיעוריה, קצורת ארך באמה ארכה.
108
ק״טגמל
109
ק״ימתחלק לשלש מחלקות: האחד, גמולי מחלב (ישעיהו כה, ט), כגמל עלי אמו (תהלים קלא, ב), ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), כאשר גמלתו (ש"א א, כד), ויגמל שקדים (במדבר יז, כג), ובסר גמל יהיה נצה (ישעיהו יח, ה), כולם לשון רבוי וגדול. השני, גמלתהו טוב ולא רע (משלי לא, יב), ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת (ש"ב יט, לז), יגמלני י"י כצדקתי (שם כב, כא), הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי (יואל ד, ד), כי רעה גמלוך (בראשית נ, יז), גמל על עברך (תהלים קיט, יז), לשון [נ"ה ענין] שילומים המה. השלישי, ותשאב לכל גמליו (בראשית כד, כ), גמלים מיניקות (שם לב, טז).
110
קי״אגמץ
111
קי״בחפר גומץ בו יפל (קהלת י, ח), כמשמעו.
112
קי״גגמר
113
קי״דגמר אמר (תהלים עז, ט), כי גמר חסיד (שם יב, ב), יגמר נא רע רשעים (שם ז, י), יגמר בעדי (שם קלח, ח), ענין [ג"ה לשון] כליון ותכלית המה, נוטה הנה והנה לפי ענינם.
114
קי״הגן
115
קי״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, גן נעול אחותי כלה (שיר ד, יב), וכגנה זרועיה תצמיח (ישעיהו סא, יא), גן בעדן (בראשית ב, ח), ועל גנתי יונקתו תצא (איוב ח, טז). השני, גנון והציל (ישעיהו לא, ה), וגנותי על העיר (מ"ב כ, ו), אנכי מגן לך (בראשית טו, א), יי' צבאות יגן עליהם (זכריה ט, טו).
116
קי״זגנב
117
קי״חגנבתי יום וגנבתי לילה (בראשית לא, לט), כי כל הגנב מזה כמו נקה (זכריה ה, ג), וגנב איש ומכרו (שמות כא, טז), אין למלה הזאת כי אם מראה אחד וענין אחד, אבל הפותרים הקדמונים חלקוה לשתי מחלקות: האחד, מן לא תגנב (שמות כ, יג), וגנב איש ומכרו (שם כא, טז), אם גנבים באו לך (עובדיה א, ה). והשני, פתרו בו לשון שמירה וכה אמרו [נ"ה פתרו]: גנבתי יום וגנבתי לילה, שמרתי יום ושמרתי לילה, והחבירו דמיון למלה והשוו ערך לה, וזה דמיונה אשר השוו אליה [נ"ה לה] כי כל הגנב מזה כמוה נקה. כי כל השומר מזה כמוה נקה ינקה מן האלה, אבל המלים אינם יוצאים מגזרת גניבה כמשמעה, וכה הוא פתרון הפסוק [נ"ב המקרא] ותוכן ענינו, גנבתי יום וגנבתי לילה מידי תבקשנה ואנכי שלמתיה [נ"ה אשלמנה], הייתי נעור כל הלילה כגנב לשמור. ואלו היתה גנבתי יום כמו שמרתי היה על המחוקק לחקות 'גָנַבְתִּי' ולא 'גנובתי', ולא היה עליו להביא וי"ו בתוך [נ"ה והיה מוציא הוא"ו מתוך] המלה, כי בחקותו גנובתי הורנו על הגנובה ועל האבוד, ואורח היו"ד הנכתב באחרית המלה היא לנועם המבטא בדבר הידוע הנקדם, כאלה: העיר רבתי עם (איכה א, א) ענינו כמו רבת עם, וכמהו שרתי במדינות (שם). וכמהו לססתי ברכבי פרעה (שיר א, ט), וכמהו עגלה מלֻמדה אהבתי לדוש (הושע י, יא), וכמהו מלאתי משפט (ישעיהו א, כא), וכמהו גנבתי יום וגנבתי לילה. וזה פתרון כי כל הגנב מזה כמו נקה, אמנם המגלה הזאת היא כתובה פנים ואחור משני עבריה, כתובה מהעבר האחד וכמוה כתובה מהעבר השני, מזה כמוה ומזה כמוה, כה אמר יי' המגלה הזאת ערן לא הוצאתיה לכלות בה הנשבע והגונב, כי נקיים הם מאלתה, הגונב והנשבע נקה מאלת המגלה אשר היא שווית פנים הרואה אותה אם הופכה מפה מוצא כמוה בעבר השני, פנים כמו אחור ואחור כמו פנים, הגונב נקה מאלתה והנשבע גם הוא נקה, עתה הוצאתיה [נה"ול אוציאנה] נאם יי' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר.
118
קי״טגנז
119
ק״כאל גנזי המלך (אסתר ג, ט).
120
קכ״אגנזך
121
קכ״בגנזכיו (דה״א כח, יא), אסמיו גנזיו ואוצרותיו, לשון אחת הם.
122
קכ״גגע
123
קכ״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, וגע אל עצמו ואל בשרו (איוב ב, ה), מאנה לנגוע נפשי (שם ו, ז), ענין נגעים הם. השני, אם יגע השור על בלילו (שם ו, ה), הלך וגעו (ש"א ו, יב), ענין צוחה הם. וצוחה איננה לכל, על כי יש לכל חי הגה הראוי לו, כמו גהק לפרא, וגעה לשור, ושאג ללביא, ונהם לכפיר, ונבח לכלב, וצפצוף לסוס, והגיון ליונה. השלישי, יגיעי כח (איוב ג, יז), אל תיגע שמה (יהושע ז, ג), אל תיגע להעשיר (משלי כג, ד), יגיע מצרים וסחר כוש (ישעיהו מה, יד), והוא יגע ורפה ידים (ש"ב יז, ב), כל הדברים יגעים (קהלת א, ח), הוגעתם יי' בדבריכם (מלאכי ב, יז). הרביעי, הזמיר הגיע (שיר ב, יב), ולא יסיף עוד לגעת בך (ש"ב יד, י), ואם לא תגיע ידו (ויקרא ה, ז), לנגע אליה (בראשית כ, ו).
124
קכ״הגעל
125
קכ״וולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כו, יא), שורו עבר ולא יגעל (איוב כא, י), אם בציון געלה נפשך (ירמיהו יד, יט), כי שם נגעל מגן גבורים (ש"ב א, כא), לשון 'מאס' המה. כי שם נגעל מגן גבורים, שם נמאס מגינו, ויאבדו כלי מלחמתו, נמאס המגן כי לא נושע ונשנב כי סר מעליו עזר אלהיו ונשנא ויסוג אחור. ואנשי פתרון הפכו את המלה, וכה העמידו פתרונה, כי שם נגעל מגן גבורים, העמידוה מגזרת עגול עגלות (מ"א ז, לא), והמלה מבלי הפך עומדת כמשפטה.
126
קכ״זגער
127
קכ״חגוער בים ויבשהו (נחום א, ד), גער חית קנה (תהלים סח, לא), וגער בו ונס ממרחק (ישעיהו יז, יג).
128
קכ״טגעש
129
ק״לויתגעש ותרעש הארץ (ש"ב כב, ח), יגעשו עם ויעברו (איוב לד, כ), כמו רעש.
130
קל״אגף
131
קל״במתחלק לארבע מחלקות: האחד, אם בגפו יבא בגפו יצא (שמות כא, ג), יתכן מלה זאת מגזרת 'גוף'. גופת שאול (דה״א י, יב), אם בגופו יבא, בגופו יצא. השני, יגיפו הדלתות (נחמיה ז, ג), פתרונו לפי ענינו, ידביקו ויצמידו הדלתות. ואין למלה זאת דמיון בתורה, אבל בלשון ארמית יש, צמיד פתיל (במדבר יט, טו), מגופת שייע (בתרגום אונקלוס שם), ובלשון משנה, 'הגפת דלתות' (יומא דף ח"י ע"א, סוכה דף נ"ו ע"ב). השלשי, על גפי מרומי קרת (משלי ט, ג), גפין די נשר (דניאל ז, ד), ענין גפי כמו כפנות הארץ, לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, יג), מכנף הארץ (ישעיהו כד, טז), צלצל כנפים (שם יח, א), כאשר נכון לאמר כנף הארץ, ככה יתכן לאמר, גפי מרמי קרת. הרביעי, ויגף יי' את העם (שמות לב, לה), נגפים לפניך (דברים כח, ז), וכ יגף שור (שמות כא, לה), ובטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו יג, טז).
132
קל״גגפן
133
קל״דגפן בוקק ישראל (הושע י, יא), אין ענבים בגפן (ירמיהו ה, יג), שם גפני לשמה (יואל א, ז), כמשמעו.
134
קל״הגפר
135
קל״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, גפרית ומלח (דברים כט, כב), גפרית ואש (בראשית יט, כד), אבני הארץ המה, אבל המה האבנים אשר תאחז בהן האש. השני, עצי גפר (בראשית ו, יד), עץ קל כמשמעו.
136
קל״זגר
137
קל״חמתחלק לעשתי עשרה מחלקות: האחד, גר אנכי בארץ (תהלים קיט, יט), גרים ותושבים (ויקרא כה, כג), כי גרתי משך (תהלים קכ, ה), עם לבן גרתי (בראשית לב, ה), מרחוק לגור (ישעיהו כג, ז), אשר אני מתגורר עמה (מ"א יז, כ), וגורי באשר תגורי (מ"ב ח, א), אגורה באהלך עולמים (תהלים סא, ה), מי יגור באהלך (שם טו, א), לא יגרך רע (שם ה, ה), וחרבות מחים גרים יאכלו (ישעיהו ה, יז), לא יוסיפו לגור (איכה דם ו), יגורו בך נדחי (ישעיהו טז, ד), הן גור יגור (שם נד, טו), מי גר אתך (שם), לשון דירה הם. והן 'גור יגור' כה הוא פתרונו, הן שכון ישכון הנחדל מממי ואשר גר אתך וגלה עמך, ונלוה עליך יפול, וזה וזה יחדו ישובון לשכן בירושלם. ואין נפילה זאת כיתר הנפילות, כי יש בלשון עברית נפילה בלשון ליווי ושכן, כאלה: וממנשה נפלו על דוד, בבואו עם פלשתים (דה״א יב, יט), נפלו עליה ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל (שם יב, כ), חבלים נפלו עד היום הוה (ש"א כט, ג), חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), וכאלה הרבה.
138
קל״טהשני, כמים מגרים במורד (מיכה א, ד), והגרתי לגי אבניה (שם, ו), נגרות ביום אפו (איוב כ, כה), עיני נגרה ולא תדמה (איכה ג, מט), והגרם על ידי חרב (ירמיהו יח, כא), נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג), וכמים הנגרים (ש"ב יד, יד). פתרון מלא מסך ויגר מזה (תהלים עה, ט), כה הוא, הנה כוס יי' מלא מסך ומרוב מלאות הכוס יגור יינו על שפתיו מזה ומזה, מפה ומפה על עברי פיהו. פתרון פרץ נחל מעם גר (איוב כה, ד), יען אשר תמה איוב מנפלאות תמים דעים ונפלאתה בעיניו פליאת נתיבתו, ונלאה עמוד על הקר תכונתו, על כן אמר כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, כי אמנם לכל בנין יש יסוד, ולכל סעיפה שרשים, ולכל תכלית יש קץ, ולכל דבר יש מוצא מבלעדי הדעת אשר לא נמצא לה מוצא על כן אמר כי יש לכסף מוצא (שם, א), ברזל מעפר יקח, ואבן יצוק נחושה (שם, ב). פרץ נחל מעם גר, למימי הנחלים יש מקום אשר יפרצו ממנו מימיו ויגרו נוזליו ויפוצו מעינותיו. ופתרון גר כמו גיר, כי מוצא המים יגיר מי הנחל, וכה אמר איוב בתמהו כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, ומקום לברזל, ומחצב לנחשת, ויש מקום אשר ספיר אבנים ועפריו זהב, ומוצא למי הנחלים ובקיעת צורים למוצאי יאורים ולשרשי הים יש חקר ולבכי יש מוצא, אשר מימיו אזר נהרות ממציא, וישם זרם חגורתם לחבוש, וגם התעלומה לאור יורה עליה לכל אלה יש מוצא, ולמכון הדעת אין מוצא, והחכמה מאין תבוא ואיזה מקום בינה (איוב כח, כ).
139
ק״מנשוב לענין ראשון, השלישי, גורו לכם מפני חרב (איוב יט, כט), ומגורתם אביא להם (ישעיהו סו, ד), לא תגורו מפני איש (דברים א, יז), מגור מסביב (ירמיהו ו, כה), מגורת רשע (משלי י, כד), כי יגרתי (דברים ט, יט), שד רשעים יגרם (משלי כא, ז), ויגר מואב (במדבר כב, ג), מתגרת ידך (תהלים לט, יא), יגרתי כל עצבתי (איוב ט, כח), משתו יגורו אלים (שם יא, יז), לשון מורא המה.
140
קמ״אהרביעי, נהרסו ממגרות (יואל א, יז), העוד הזרע במגורה (חגי ב, יט), יגורהו בחרמו (חבקוק א, טו), לשון קביצה הוא.
141
קמ״בהחמישי, עשרים גרה (שמות ל, יג), שנים שלשה גרגרים (ישעיהו יז, ו), זרועי [נ"וו גרעיני] אשל הם.
142
קמ״גהששי, גרה לא יגור (ויקרא יא, ז), ממעלה הגרה (שם יא, ד), ויתכן להיות מלה זאת מגזרת הנגרים ארצה (ש"ב יד, יד).
143
קמ״דהשביעי, קרא בגרון (ישעיהו נח, א), וגרונך מצמאה (ירמיהו ב, כה), נחר גרוני (תהלים סט, ד), ותלכנה נטיות גרון (ישעיהו ג, טז), וענקים לגרגרתיך (משלי א, ט), ענין אחד להם, קרובות לגרה לא יגר (ויקרא יא, ז), ולהנגרים ארצה (ש"ב יד, יד).
144
קמ״ההשמיני, גור אריה (בראשית מט, מ), בדי גרותיו (נחום ב, יג), הניקו גוריהן (איכה ד, ג), אחד מגריה כפיר היה (יחזקאל יט, ג), בני לביא הם.
145
קמ״והתשיעי, כאבני גיר מנפצות (ישעיהו כו, ט), על גירא די כתל (דניאל ה, ה), לשון שיד הם, ושדת אותם בשיר (דברים כז, ב).
146
קמ״זהעשירי, מגררות במגרה (מ"א ז, ט), וישר במגרה (דה״א כ, ג), אנשי הפתרון החליפו רי"ש במ"ם, וכן פתרו המלה ואמרו כי ישר במגרה. וישם במגרה, ומבלי תמורה המלה דרושה כדת, שקולה כמשפט, כי לא נכתב בשין כי אם להיות גזרתו מגזרת 'משור', אם יתגדל המשור על מניפו (ישעיהו י, טו).
147
קמ״חהעשתי עשרה, אל תתגרו בם (דברים ב, ה), ואל תתגר בם מלחמה (שם ב, ט), איש חמה יגרה מדון (משלי טו, יח), כי ביי' התגרית (ירמיהו נ, כד), כל היום יגורו מלחמות (תהלים קמ, ג), יתגרה למלחמה (דניאל יא, כה), יתגוררו יסורו בי (הושע ז, יד), לשון מריבה ומצה ומדון המה. אבל 'יתגוררו' נוטה למריבה ונוטה לאסיפה, מגזרת יגורהו בחרמו (חבקוק א, טו), וכל מלה אשר היא רבת פנים, לא יכול [ג"וו רשאי] הפותר לפתור כי אם במראה הקרוב אליה והראוי לה.
148
קמ״טגרב
149
ק״נאו גרב או ילפת (ויקרא כא, כ), ובגרב ובחרס (דברים כח, כז), ממיני שחין המה, כמשמעו.
150
קנ״אגרד
151
קנ״בויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב, ח), אין למלה זו דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה, היה מעביר איוב חרש על עור בשרוו גורד ומפצל גלד לחומו. אבל בלשון משנה יש לה דמיון, 'גררו והעמידו על גלדו' (ראש השנה דף כ"ז ע"ב).
152
קנ״גגרז
153
קנ״דנגרזתי מנגד עיניך (תהלים לא, כג), אין למלה זו דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה כמו נגרשתי.
154
קנ״הגרזן
155
קנ״וונדחה ידו בגרון (דברים יט, ה), ומקבות והגרזן (מ"א ו, ז), ממיני קרדומות הם.
156
קנ״זגרל
157
קנ״חמדנים ישבית הגורל (משלי יח, יח), גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל (ויקרא טז, ח).
158
קנ״טגרם
159
ק״סמתחלק לשני מחלקות: האחד, שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר (צפניה ג, ג), ועצמתיהם יגרם (במדבר כד, ח), ואת חרשיה תגרמי (יחזקאל כג, לד), ענין שבר הם. ופתרון לא גרמו לבקר כה הוא, שריה בקרבה אריות שואגים, שופטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר, נדמו שטרי ישראל וכהניה לזאבים, טורפי טרף יטרפוהו לנתחיו וגרום יגרמוהו לעצמיו בעודנו בכפם יבלעוהו ולא יניחו טרפם עד הבקר, כי בהשיגם הטרף מיד יבלעוהו, לא סרו שופטי ישראל מני דרך זאבים משחרי לטרף.
160
קס״אהשני, גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), וכל גרמיהון הדקו (דניאל ו, כה), כל עצם בלשון ארמית 'גרמא'. יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), פתרו בו אנשי פתרון חמור גבה קומה, וישוו וידמו המלה לגרם המעלות (מ"ב ט, יג), ויתכן להיות פתרונו מגזרת גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), נעל עצם אשר בו כח לסבל.
161
קס״בגרן
162
קס״גכמץ יסער מגרן (הושע יג, ג), וגרנך יאסף (איוב לט, יב), מרשתי ובן גרני (ישעיהו כא, י). ופתרון 'בן גרני' כה הוא, התבן והמוץ הם בני הגורן, כאשר החצים בני האשפה ובני הקשת, כמו לא יבריחנו בן קשת (איוב מא, כ), והביא בכליותי בני אשפתו (איכה ג, יג).
163
קס״דגרע
164
קס״הכי יגרע נטפי מים (איוב לו, כז), למה יגרע שם אבינו (במדבר כז, ד), כי מגרעות נתן לבית (מ"א ו, ו), לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו, ז).
165
קס״וגרף
166
קס״זנחל קשון גרפם (שופטים ה, כא), תחת מגרפתיהם (יואל א, יז), פתרונו כפי ענינו, כמו כסותיהם.
167
קס״חגרש
168
קס״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, גרש האמה הזאת (בראשית כא, י), מן גו יגרשו (איוב ל, ה), הרימו גרשתיכם (יחזקאל מה, ט), וממגד גרש ירחים (דברים לג, יד). תבואת שמש (שם), יורה על גרש ירחים, מבוא השמש ומוצאי ירחים מוצאי ערב ובקר המה.
169
ק״עהשני, ואת מגרשה (יהושע כא, יא), ושדה מגרש עריהם (ויקרא כה, לד), ירעשו מגרשות (יחזקאל כז, כח), ומגרש לערים (במדבר לה, ב).
170
קע״אגרשׂ
171
קע״בגרשׂ כרמל (ויקרא ב, יד), מגרשָׂהּ ומשמנה (שם ב, טז), ויגרס בחצץ שניו (איכה ג, טז), גרסה נפשי לתאבה (תהלים קיט, כ), ענין כתישה המה, כמשמעו.
172
קע״גגש
173
קע״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, גש הלאה (בראשית יט, ט), ויראו מגשת אליו (שמות לד, ל), גשה נא ואמשך בני (בראשית כז, כא), וגוש עפר (איוב ז, ה), וכה פתרון לבש בשרי רמה וגוש עפר עד גשתו עד עפר, והו"ו המובא בתוך, עקב דבק המלים. אבל הפותרים והמחריזים אומרים, כי הגוש והעפר והאבק ענין אחד להם ופתרונם אחד, ולא נראין דבריהם.
174
קע״ההשני, נגששה כעורים קיר (ישעיהו נט, י), וכאין עינים נגששה (שם), ענינו יורה עליו, נגשש כמו נמשש.
175
קע״וגשׂ
176
קע״זלא יגש את רעהו (דברים טו,ב), שבת נגש (ישעיהו יד, ד), והנגשים אצים לאמר (שמות ה, יג), כמו דוחקים.
177
קע״חגשם
178
קע״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, גשם נדבות (תהלים סח, י), נטע ארז וגשם יגדל (ישעיהו מד, יד), הגשם והשלג (שם נה, י), לא גשמה ביום זעם (יחזקאל כב, כד), היש בהבלי הגוים מגשמים (ירמיהו יד, כב).
179
ק״פהשני, ויהבו גשמהון (דניאל ג, כח), גשמה יצטבע (שם ד, ל), ענין גוף הם.
180
קפ״אגת
181
קפ״בגת דרך אדני (איכה א, טו), ובגדיך כדרך בגת (ישעיהו סג, ב), דרכים גתות (נחמיה יג, טו), ענין יקבים הם. ויש גת ראוי להיות פתרונו כלי מכלי זמר, למנצח על הגתית (תהלים ח, א), כמו על עלמות שיר (שם מו, א), ועל מחלת (שם נג, א), ועל שמינית (שם ו, א), ועל הנבלים ועל הכנורים (שם נז, ט), ועל הנגינות (שם ד, א), ועל שגיונות (חבקוק ד, א), ועל עשור (תהלים צב, ד), כולם כלי זמר, וכפי המשא שמותם. ורבו העלמות, ויתכן להיות כלי חלול העשוי על חרשי גת, כמוהו חרשי צירים (ישעיהו מה, טז), הבאים מצור לעבודת בית אלהינו. ונקרא הכלי 'גתית' על שם המקום גת.
182
קפ״גותשלם מחברת גימ"ל.
183