מחברת מנחם, הMachberet Menachem, Letter Heh

א׳‎הא

ב׳הא לכם זרע (בראשית מז, כג), הא דרכך בראש נתתי (יחזקאל טז, מג), הא כדי פרזלא (דניאל ב, מג), ענינו קרוב מהנה, הנה לכם זרע פתרונו לפי ענינו.

ג׳‎הב

ד׳הבו ליי' בני אלים הבו לד' כבוד ועוז (תהלים כט, א), הכי אמרתי הבו לי (איוב ו, כב), אהבו הבו (הושע ד, יח), זבחי הבהבי (שם ח, יג), לעלוקה שתיבנות הב הב (משלי ל, טו), הבי המטפחת (רות ג, טו), השלך על יי' יהבך (תהלים נה, מ), ויהבו גשמיהון (דניאל ג, כח), ויתיהבון בידה (שם ז, כה), לשון מתנה [נוו"ל ענין נתינה] המה.

ה׳‎הבל

ו׳‎אך הבל בני אדם (תהלים סב, י), אדם להבל דמה (שם קמד, ד), הבל הבלים (קהלת א, ב), גם זה הבל (שם ב, יט).

ז׳‎הג

ח׳‎בינה הגיגי (תהלים ה, ב), עלי הגיון בכנור (שם צב, ד), ולאומים יהגו ריק (שם ב, א), כלינו שנינו כמו הגה (שם צ, ט), קינים והגה והי (יחזקאל ב, י), כאשר יהגה האריה (ישעיהו לא ד), והגה מפיו יצא (איוב לז, ב), ענין מלל הם.

ט׳‎מצאתי ראיתי בספר 'פתרוני רב סעדיה' במחברת ה"א, להדוף את כל איביך (דברים ו, יט), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח), והדך רשעים תחתם (איוב מ, יב), שלח העז את מקנך (שמות מ, יט), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), כהתם הפשעים (דניאל ח, כג), הוזים שוכבים (ישעיהו נו, י), הברי שמים (שם מז, יג), גנת הביתן (אסתר ו, ז), תהותתו על איש (תהלים סב, ד), וכאלה הרבה באותיות אשר אינם יסוד במלים, וכה יצאו מהם ומקצתם יורה על רובם, להדף את כל איביך (דברים ו, יט), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), ובאמרך עלה נדף (ויקרא כו, לו), כהנדוף עשן תנדף (תהלים סח, ג), יצא הה"א והובא הנו"ן תחתיו לחלף ענינם, ובאמרך בבן אמך תתן דופי (שם נ, כ), יצאו שניהם ונשארה המלה על עקרה, וכמהו תהותתו על איש (תהלים סב, ד), נראתה המלה הזאת כי יסודתה ה"א וחי"ו, ואיננו כן, על כי ברוב המלים אשר נכונו האי"ן לשרת עשויה למלאכה לפנים הרבה, כמו תהדפו (יחזקאל לד, כא), תהכרו (איוב יט, ג), הוזים (ישעיהו נו, י), הולכים (בראשית לו, כה), הן יצאו האותיות ונותר התי"ו לבדו. אבל יש על המדקדק עוד לדרוש ולחקור עד כלות חקר המלה ולעמוד על יסודתה, נמצאת בלשון הקודש העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מא, כה), אתיו אקחה יין (שם נו, יב), כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד), קרבו ויאתיון (ישעיהו מא, כה), ויתא ראשי עם (דברים לג, כא), הן עמדה המלה על שתי אותיות אל"ף ותי"ו, ובאמרך אתא בקר (ישעיהו כא, יב), נתאלפה המלה משתי קצותיה, אפס באמרך התיו לאכלת (ירמיהו יב, ט) נגרעו ונפלו שניהם מן המלה וישאר התי"ו לבדו, הן נמצא תהותתו מגזרת התיו, ונתקנו המלים שניהם בה"א ואיננו יסוד. ופתרון 'תהותתו על איש', תבואו והגודו על נפש עני, וכענינו כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד). ובעלי פתרון החליפו ה"א בחי"ת, והעמידו המלה מגזרת מְחִתָּה, והמלה סדורה כמשפט מאין חליפות, ולא נכפלו התוי"ן במלה כי עם עקב קצרה.

י׳‎גינת הביתן (אסתר ז, ז), אמרו אנשי פתרון 'הביתן' אין לו פתרון, כי הוא שם מקום [נוו"ל מקום שם] הגינה כמו שושן הבירה (אסתר א, ב), ויתכן להיות גזרתו [נוו"ל פתרונו] מגזרת 'בית', כמו: והנה השק על בשרו מבית (מ"ב ו, ל), מבית ומחוץ (בראשית ו, יד), ופתרון בית כמו פנימה, ענין אחר להם, ופתרון גנת הביתן כמו גנה הפנימית, כי כן מצאנו [נ"וו מצאנוהו] בהיכלי מלכים, ויש בו כח לדבר ועזר לפתרון, ויקבר בגן ביתו (מ"ב כא, יח), ובזאת נראה כי כל גנה הסמוכה לבנין ולהיכל פנימה נקראת גנת הביתן, ותהי שקלת הביתן כשלמן.

י״א‎אבל רב סעדיה אשר החביר המלים האלה במחברת ה"א, לא יכלתי לדעת מה ראה על ככה, ומה היתה סברתו, ודקדוקי פתרוניו ומרחבי מליצתו יורו על תבונתו, על כן יש מאמתת מוסר ומדרך אמונה, לבלתי שום משגה בסדרי עניניו.

י״ב‎הד

י״ג‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ולא הד הרים (יחזקאל ז, ז), הוד מלכות (דה״‎א כט, כה), ונתת מהודך עליו (במדבר כז, כ), כסה שמים הודו (חבקוק ג, ג), ענין זוהר הם.

י״ד‎השני, כסוס הודו במלחמה (זכריה י, ג), הוד נחרו אימה (איוב לט, כ), הירד כדרכים יענה (ירמיהו כה, ל), לא ידרך הידר הירד לא הירד (שם מח, לג), וענו עליך הירד (שם נא, יד), הירד השבתי (ישעיהו טז, י), ענין קול המה, אפס לא קול ענות מלה ולא קול ענות [נ"וול פצות] שיחה, כי אם קול שאון המולת גרון בלי הנעת לשון המה, וענינם יורה עליהם.

ט״ו‎הדם

ט״ז‎והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א), והשתחוו להדם רגליו (תהלים צט, ה), הדם כמו ארץ.

י״ז‎הדס

י״ח‎ועלי הדס (נחמיה ח, ט), בין ההדסים (זכריה א, ח), ותחת (הספרד) [הסרפד] יעלה הדס (ישעיהו נה, יג).

י״ט‎הדר

כ׳בהדרת קדש (תהלים כט, ב), זה הדור בלבושו (ישעיהו סג, א), אל תתהדר לפני מלך (משלי כה, ו), לא תהדר בריבו (שמות כג, ג), ענין נועם המה.

כ״א‎ה

כ״בהוי אשור שבט אפי (ישעיהו י, ה), בכל חוצות יאמרו הו הו (עמוס ה, טז), הה ליום (יחזקאל ל, ב), אהה אדני יי' (ירמיהו א, ו), נהה על המון מצרים (יחזקאל לב, יה), ונהה נהי נהיה (מיכה ב, ד), אל יורע נהי (עמוס ה, טז), וינהו כל בית ישראל (ש"א ז, ב), ולא נה בהם (יחזקאל ז, יא), ענין לילה הם.

כ״ג‎הי

כ״ד‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, יהי שם יי' מברך (תהלים קיג, ב), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), והיה ברכה (בראשית יב, ב), ויהי כן (שם א, ז), אהי דברך מות, אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (ש"ב ד, ב), הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו), ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו, ו), ודי הוה צבי הוה מחא (דניאל ה, יט), הוו בעין עלה (שם ו, ה), יסוד אחד לכלם, והווין והיודין ברוב המלים מתחלפין אלה באלה, בהעלות היורין יבאו ווין תחתם, וגם ככה משפט הווין.

כ״ה‎השני, הוה על הוה (יחזקאל ז, כו), והותי במאזנים ישאו יחד (איוב ו, כ), עד יעבר הוות (תהלים נו, ב), הוות תחשב לשונך (שם נב, ד), יתכן להיות לשון שבירה, וינטה עמהם נהייתי ונחליתי (דניאל ח, כז), ושנתו נהיתה עליו (שם ב, א). ואם בא הפותר המדקדק לחקוק [נ"וול דקדק] בהיו בן שאול להוציאו מענין [נ"וו מכלל] הויה להחבירו [נוו"ל ולהביאו] עם אלה על דבר הלמד הנגרע מהמלה כי יאמר היה ראוי להכתב היו לבן שאול, ועתה הואיל ואיננו כן כי אם בן שאול יתכן להיות מגזרת נהייתי ונחליתי, ושנתי נהיתה עליו, ויהי פתרונו השמו [נ"וו המיתו] בן שאול ויש עליו עזר מעט באיכות [נ"ה בהורות, ונו"ל באודות] הענין, ונמצא הפותר לא גורע ולא מוסיף. אבל יש להשיב, יש בתורה מלים נדברים בלשון ערומים שלומי ענין מעוטי מלים גרועי אותיות אבל גריעה אשר איננו גרעון, ויש ענינים אשר אמורים בלשון ערומים אשר במזער מלים תשלם מהותם, כי מפני חרוד המסדר רומז ודולג, ומאודות הענין יודע מגרע המלה. גם אלה לחכמים יש בתורה ענינים אמורים בלשון רבוי, ומלים נשנים ונכפלים, והיה די בקצות המלים, כה יקרה לענינים ולמלים ולפסוקים ולאותיות אלה המלים הנדברים בלשון ערומים שלומי ענין מעוטי אותיות, ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, היה ראוי להכתב לבן שאול, אבל יוצא בלשון ואין גריעתו גרעון, וכמהו: ותקח האשה בית פרעה (בראשית יב, טו) היה ראוי להכתב לבית פרעה, וכמהו למועד אשר שמואל (ש"א יג, ח) היה ראוי להכתב לשמואל, וכמהו השלום אביכם הזקן (בראשית מג, כז) היה ראוי להכתב לאביכם, וכמהו בענין אחר והקל נשמע בית פרעה (שם מה, טז) היה ראוי להכתב בבית פרעה, וכמהו הנה הוא בית מכיר (ש"ב ט, ד), וכמהו אשר עשה המלך שלמה בית יי' (מ"א ז, נא), וכמהו ובית זונה יתגדדו (ירמיהו ה, ז), וכמהו והמלך יושב בית החרף (שם לו, כב), וכמהו למה אשכל גם שניכם יום אחד (בראשית כז, מה), היה ראוי להכתב ביום אחד.

כ״ו‎גם אלה לחכמים במראה אחד, להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה (שם מח, יז), היה על המחוקק לחקות לשום אותה על ראש מנשה, וכמהו אולי יי' אותי (יהושע יד, יב), וכמהו אולי יעשה יי' לנו (ש"א יד, ו), וכמהו חלקיהו ואשר המלך (דה״‎ב לד, כב), וכמהו ותקח תמר אפר על ראשה (ש"ב יג, יט), וכמהו ויקחה על החמור (שופטים יט, כח), וכמהו ויקח איש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידה (בראשית כד, כב).

כ״ז‎גם אלה לחכמים, ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית יי' בלשכת גמריהו בן שפן הסופר בחצר העליון פתח שער בית יי' החדש באזני כל העם (ירמיהו לו, י), הנה אחרי רבוי המלים נטה הענין לענינו, וכמהו בעצם היום הזה בא נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה (בראשית ז, יג), וכמהו ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה (שם כה, כ), וכאלה הרבה בתורה.

כ״ח‎ואלה הענינים הנדברים בלשון רבוי הנשנים במליהם, ונכפלים במחותם אשר לא יקרה להם כמקרה העליונים, ואלה הם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו (נחמיה ט,ח), השנה המחוקק לתת פעמים והיה די באחד מהם כענין זה העליון. וכמהו אשר אנכי נתן להם לבני ישראל (יהושע א, ב), והיה די 'בלהם' או 'בלבני ישראל'. וכמהו והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכרנצר מלך בבל (ירמיהו כז, ח), והיה די 'באותו' או 'את נבוכדנצר'. וכמהו כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם (שם מה, מד), והיה די ב'אליה' או 'אל מואב'. וכמהו כי בא עליה על בבל שודד (שם נא, נו), והיה די ב'עליה' או 'על בבל'. וכמהו כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא אל הארץ, וכמהו ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו (שמות לט, לב), תחלת הפסוק וסופו ענין אחד והיה די באחד מהם. וכמהו ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל (במדבר ה, ד), גם פה השנה הענין פעמים. וכמו ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה ה' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל (שם ח, כ), גם פה הכפיל הענין פעמים. וכמו קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' (שמות לה, ה), וכמו ארך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורוחב ארבע באמה היריעה האחת (שם כו, ב), גם פה הזכיר היריעה פעמים. ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים (בראשית מא, י), הכפיל אותי פעמים. וכמוהו כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלנו כה תאמר להם (מ"א יב, י), השנה 'כה תאמר' וכבר הקדימו בתחלתו. וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את נתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים (ירמיהו כו, כא), נמצא 'אל מצרים' תוספת בפסוק, על כי כבר נקדם זכרו. לבלתי עבד בם יהודי אחיהו איש (שם לד, ט), ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' ויאמר בילדכן, השנה 'ויאמר'. זבדני אלהים אתי זבד טוב (בראשית ), והיה די ב'זבדני' [בלי מלה 'אתי']. וכמהו ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית (ויקרא יד, טו), היה על המחוקק לחקות ויצק על כפו, אבל רבה הענין והשנה במלת 'הכהן'. וכמהו וילכו שלשת בני ישי הגדולים הלכו אחרי שאול (ש"א יז, יג), היה די ב'וילכו' או ב'הלכו'. וכמהו ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול על שבועת יי' אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן שאול (ש"ב כא, ז), גם פה נכפל הענין, אבל יש טעם לכפילתו, על דבר אשר נשבע לשניהם. וכמהו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב, ו), והיה די ב'ותראהו' או ב'ותראה את הילד'. וכמהו אין כסף לא נחשב (מ"א י, כא), כאשר כתוב (בדה״‎ב ט, כ), ועתה הואיל ושב המחוקק והעמיד פסוק זה על מתכונתו בלי כפל, הורה חדוד שפת יתר ודברי מבטא שפתים, וזה שכל חדוד הלשון.

כ״ט‎נשוב לענין הראשון, לא רבים יחכמו וזקנין יבינו משפט (איוב לב, ט), הן לא הראשון עומד במקום שנים. וכמהו ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע (משלי ל, ג), וכמהו כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיהו לח, יח), וכמו יי' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהלים לח, ב), וכמהו ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה (איוב לה, י), אל תתן ה' מאויי רשע זממו (על) [אל] תפק ירומו סלה (תהלים קמ, ט), כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעוני (איוב ג, י), וכאלה הרבה בתורה, וחלופם באותיות כאלה: מספר צעדי אגידנו (שם לא, לז), היה ראוי להכתב 'אגידה לו', וכמהו בני יצאני ואינם (ירמיהו י, כ), וכמהו כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), וכמהו כי נשני אלהים (בראשית מא, נא), וכמהו תשאני אל רוח תרכיבני ותמגנני תשיה (איוב ל, כב), וכמהו ויבאני חסדך ה' (תהלים קיט, מא), וכמהו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (שם ה,ה), ענינו לא יגור באהלך רע. וכמהו פזר עצמות חנך (שם נג, ו), ענינו חונה עליך וכמהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ענינו אחוה לך. וכמהו השלך על יי' יהבך (תהלים נה, כג), ענינו יהב לך. וכמהו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), וכמהו הצום צמתני אני (זכריה ז, ה), ענינו מצתם לי אני [נ"וו למעני]. וכמהו ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישבו ויזעקוך (נחמיה ט, כה), ענינו ויזעקו אליך. וכמהו ובכלי הבקר בשלם הבשר (מ"א יט, כא), ענינו בשל להם הבשר, וכאלה הרבה בתורה. נשוב לענין ראשון.

ל׳‎היך

ל״אוהיך יוכל עבד אדני זה (דניאל י, יז), אין למלה זאת דמיון בתורה. ופתרונו כפי ענינו היך כמו איך, שתי לשונות המה כמשמעו.

ל״ב‎היכל

ל״גהיכל יי' (ירמיהו ז, ד), ויבן היכלות (הושע ח, יד), ופתאם יבא אל היכלו (מלאכי ג, א).

ל״ד‎הין

ל״הוהין צדק. (ויקרא יט, לו), רביעת ההין (שמות כט, מ), מיני מדות המה כמשמעו.

ל״ו‎הל

ל״ז‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, בהלו נרו עלי ראשי (איוב כט, ג), לא יהלו אורם (ישעיהו יג, י), הילל בן שחר (שם יד, יב), עטישתיו תהל אור (איוב מא, י), ענין נהגות הם.

ל״ח‎השני, [נ"וול ויש למלה מראה שני] מהלל אקרא יי' (תהלים יח, ד), אהללה שם אלהים בשיר (שם סט, לא), מעטה תהלה (ישעיהו סא, ג), תהלת ה' ידבר פי (תהלים קמה, כא), איש לפי מהללו (משלי כז, כא), ענין [נ"וול לשון] שבח.

ל״ט‎השלישי, [נ"וול ועוד מראה אחר], הללות ושכלות (קהלת א, יז), לשחוק אמרתי מהולל (שם ב, ב), אמרתי להוללים אל תהלו (תהלים עה, ה), ויתהלל בידם (ש"א כא, יד), לשון שגעון המה.

מ׳‎הלא

מ״א‎ומיום השמיני והלאה (ויקרא כב, כז), ויאמרו גש הלאה (בראשית יט, ט), מן היום ההוא והלאה (יחזקאל לט, כג), והנהלאה לגוי עצום (מיכה ד, ז), מן הוא והלאה (ישעיהו יח, ב).

מ״ב‎הלם

מ״ג‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, את הולם פעם (ישעיהו מא, ז), יהלמני צדיק חסד (תהלים קמא, ה), והלמה סיסרא (שופטים ה, כו), אז הלמו עקבי סוס (שם ה, כב), ומהלמות לגו כסילים. (משלי יט, כט), וימינה להלמות עמלים (שופטים ה, כו), הלמוני בל ידעתי (משלי כג, לה), בכשיל וכילפות יהלמון (תהלים עד, ו), ענין כתישה המה. ויתכן להיות מגזרתו לכן ישב עמו הלום (שם עג, ג), ישוב רשע עריץ להלום עם ה', אל תקרב הלום (שמות ג, ה), ומי הביאך הלם (שופטים יח, ג), פתרונו מי הביאך פה.

מ״ד‎הם

מ״ה‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, המו גוים מטו ממלכות (תהלים מו, ז), המית נבליך (ישעיהו יד, יא), כהמות ימים יהמיון (שם יז, יב), ותהם כל־העיר (רות א, יט), עיר הומיה (ישעיהו כב, ב), נהם ככפיר (משלי יט, יב), בראש המיות (שם א, כא), מהומ (עמוס ג, ט), ויתכן להיות ממגזרת תהמת (שמות טו, ה), המון גוים (בראשית יז, ד), וקול המון (ישעיהו יג, ד), המנים המנים בעמק החרוץ (יואל ד, יד), שחק להמון קריה (איוב לט, ז), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), יען המנכם מן הגוים (יחזקאל ה, ז). וכה פתרון, יען המנכם מן הגוים, יען הרבתם לפשוע יתר מן הגוים יתרה עשיתם.

מ״ו‎השני, אנחנא המו עבדוהי די אלה שמיא וארעא (עזרא ה, יא), קטל המון שביבא די נורא (דניאל ג, כב), ונשא המון רוחא (שם ב, לה), לשון הם המה.

מ״ז‎המל

מ״ח‎לקול המולה גדלה (ירמיהו יא, טז), אין למלה זאת דמיון בתורה, אבל ענינה יורה עליה, המולה כמו שאון.

מ״ט‎הן

נ׳‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והנה נצב על עלתו (במדבר כג, ו), הנם כתובים (מ"א יד, יט), הנה הנם (ישעיהו מא, כז), הנני בני (בראשית כב, ז), הנכם היום (דברים א, י), ויתכן להיות מגזרתו ותהינו לעלת ההרה (דברים א, מא), פתרונו אמרתם הננו ועלינו. וקרוב מגזרתו ויאמר לבן הן לו יהי כדברך (בראשית ל, לד), אבל הענין יפרידם כמעט. ויש 'הן' בלשון ארמית אשר הוא כמו 'אם' כלשון עברית, והן לא ידיע להוא לך מלכא (דניאל ג, יח), די הן חלמא לא תהודענני (שם ב, ט).

נ״א‎השני, הון עשיר קרית עזו (משלי יח, יא), הון מהבל ימעט (שם יג, יא), ואש לא אמרה הון (שם ל, טז), כל הון יקר נמצא (שם א, יג), ענין די המה.

נ״ב‎הס

נ״גהס כל בשר (זכריה ב, יז), ויהס כלב (במדבר יג, ל), והלוים מחשים כל־העם לאמר הסו (נחמיה ח, יא), בכל־מקום השליך הס (עמוס ח, ג), ויאמר הס כי לא להזכיר בשם יי' (שם ו, י), לשון שתק [נ"וו ענין שתיקה] המה.

נ״ד‎הפך

נ״ההפך לבן (ויקרא יג, ג), אפרים היה ענה בלי הפוכה (הושע ז, ח), נהפך לנחש (שמות ז, טו), ותחתיה נהפך כמו אש (איוב כח, ה), ואת להם החרב המתהפכת (בראשית ג, כד), ויהי בך הפך מן הנשים (יחזקאל טז, לד), ההפוכה כמו רגע (איכה ד, ו), ענין אחד להם. אבל יש 'הפך' ענין אחר, ויהפך יהורם ידיו וינס (מ"ב ט, כג), ויהפכו נערי דוד (ש"א כה, יב), ותהפך ותלך לארצה (דה״‎ב ט, יב), הפכה רסן מרכבותיה להלוך.

נ״ו‎הר

נ״ז‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, על הר סיני (שמות יט, יא), הר גבננים (תהלים סח, טז), על בקעם הרות הגלעד (עמום א, יג), והנשארים הרה נסו (בראשית יד, י), הררי קדם (דברים לג, טו), הררי עד (חבקוק ג, ו), הררי בשרה (ירמיהו יז, ג), ופתרונו כן הוא. הר קדש שדה יחרש, ליער יחשב. והררי והרי ענין אחד להם, כמו לא כרת שxך (משלי ג, ח), ושררך אגן הסהר (שיר ז, ג), צרי וצוררי, וכהנה רבות.

נ״ח‎השני, ותהר ותלד בן (בראשית ל, כג), ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (שם יט, לו), הרינו חלנו (ישעיהו כו, יח), הרה עמל וילד און (איוב טו, לה), תהרו חשש (ישעיהו לג, יא), והרתיהם תבקע (מ"ב ח, יב), עצבונך והרנך (בראשית ג, טז), ענין אחד להם.

נ״ט‎השלישי, הרו והגו מלב (ישעיהו נט, יג), זד יהיר לץ שמו (משלי כא, כד), גבר יהיר ולא ינוה (חבקוק ב, ה), והרהרין על משכבי (דניאל ד, ב).

ס׳‎הרג

ס״אהרג רב (ישעיהו ל, כה), אל תהרגם (תהלים נט, יב), כי לאויל יהרג כעס (איוב ה, ב), ויהרג יי' כל־בכור בארץ מצרים (שמות יג, טו).

ס״ב‎הרס

ס״גהרס בעברתו (איכה ב, ב), הן יהרוס ולא יבנה (איוב יב, יד), אלהים הרס שנימו בפימו (תהלים נח, ז), ענין נתיצה המה.

ס״ד‎התל

ס״ה‎ואביכן התל בי (בראשית לא, ז), אל יסף פרעה התל (שמות ח, כה), ויהתל בהם אליהו (מ"א יח, כו), חזו מהתלות (ישעיהו ל, י), אם כהתל באנוש תהתלו בי (איוב יג, ט), אם לא התלים עמדי (שם יז, ב), ענין כחש הם, כמשמעו וכפי ענינו.

ס״ו‎נשלם מחברת ה"א.