מחברת מנחם, קMachberet Menachem, Letter Kof
א׳קב
1
ב׳מתחלק לשש מחלקות: האחד, נקבה שכרך (בראשית ל, כה), אשר פי יי' יקבנו (ישעיהו סב, ב), נקבי ראשית הגוים (עמוס ו, א), אשר נקבו בשמות (במדבר א, יז), ענין פרוש וכנוי הם.
2
ג׳השני, מה אקב לא קבה אל (שם כג, ח), וקבתו לי משם (שם כג, כז), ונקב שם יי' (ויקרא כד, טז), בנקבו שם יומת (שם), יקבהו אררי יום (איוב ג, ה), מנע בר יקבהו לאום (משלי יא, כו), ענין קללה ומארה הם.
3
ד׳השלישי, ויקב חר בדלתו (מ"ב יב, י), ובחוח תקב לחיו (איוב מ, כו), ובא בכפו ונקבה (מ"ב יח, כא), מלאכת תפיך ונקביך בך (יחזקאל כח, יג), ומקבות והגרזן (מ"א ו, ז), ענין חור המה.
4
ה׳הרביעי, ויבא אחר איש ישראל אל הקבה (במדבר כה, ח), ענין אהל ושפריר הוא.
5
ו׳החמישי, ואת האשה אל קבתה (שם), הזרע והלחיים והקבה (דברים יח, ג).
6
ז׳הששי, ורבע הקב דביונים בחמשה כסף (מ"ב ו, כה), ענין מרה הוא.
7
ח׳קבל
8
ט׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), ולהסיר שקו מעליו ולא קבל (שם ד, ד), ויקבלון מלכותא (דניאל ז, יח).
9
י׳השני, מקבילת הללאות (שמות כו, ה), וזיוה יתיר קאם לקבלך (דניאל ב, לא), וכתבן לקבל נברשתא (שם ה, ה), ומחי קבלו יתן בחמותיך (יחזקאל כו, ט), מכלי קרב הוא, מגישים ומקבילים אותו לקיר החומה לשחתה.
10
י״אהשלישי, כל קבל די חזיתין (דניאל ב, ח), כל קבל די הוא עבד (שם ו, יא), כל קבל דנה (שם ו, י).
11
י״בקבע
12
י״גוקבע את קבעיהם נפש (משלי כב, כג), היקבע אדם אלהים (מלאכי ג, ח), במה קבענוך (שם).
13
י״דקבץ
14
ט״ווקבץ על ידי ירבה (משלי יג, יא), קבצת כסף ונחשת (יחזקאל כב, כ).
15
ט״זקבר
16
י״זומצרים מקברים (במדבר לג, ד), והוא לקברות יובל (איוב כא, לב), עלה וקבר את אביך (בראשית נ, ו), ויקבר בקבר אביו (ש"ב יז, כג).
17
י״חקד
18
י״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, ועצמותי כמוקד נחרו (תהלים קב, ד), ותיקד עד שאול תחתית (דברים לב, כב), ותחת כבדו יקד יקד, כיקוד אש (ישעיהו י, טז), על מוקדה על המזבח (ויקרא ו, ב), ענין תבערה הם.
19
כ׳השני. ויקד האיש (בראשית כד, כו), ויקדו וישתחוו (שם מג, כח), ולקדקד נזיר אחיו (שם מט, כו), מכף רגלו ועד קדקדו (ש"ב יד, כה), ענין שחוח כפיפת קדקד. וענינו כענין באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני יי' עשנו (תהלים צה, י), נכרעה מן כרעים, נברכה מן ברכים.
20
כ״אהשלישי, וקדה חמש מאות (שמות ל, כד), ממיני סמנים הוא.
21
כ״בקדח
22
כ״גכקדח אש המסים (ישעיהו סד, א), כי אש קדחה באפי (דברים לב, כב), בשחפת ובקדחת (שם כח, כב).
23
כ״דקדם
24
כ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, מענה אלהי קדם (דברים לג, כז), במה אקדם יי' (מיכה ו, ו), מגמת פניהם קדימה (חבקוק א, ט), מי הקדמני ואשלם (איוב מא, ג), נקדמה פניו בתודה (תהלים צה, ב), הן קדם אהלך ואיננו (איוב כג, ח), לפאת קדמה מזרחה (שמות כז, יג), ויי' נהג רוח קדים בארץ (שם י, יג).
25
כ״והשני, מחכמת כל בני קדם (מ"א ה, י), גדול מכל בני קדם (איוב א, ג), בן מלכי קדם (ישעיהו יט, יא).
26
כ״זקדר
27
כ״חוכי הלכנו קדרנית (מלאכי ג, יד), הקדרים מני קרח (איוב ו, טז), וקדר עליהם הים (מיכה ג, ו), למה קדר אלך (תהלים מב, י), ענין שחרות הם.
28
כ״טקדש
29
ל׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אין קדוש כיי' (ש"א ב, ב), אל נערץ בסוד קדשים רבה (תהלים פט, ח), מקדוש ישראל (ירמיהו נא, ה), קדש קדשים הוא ליי' (שמות ל, י), ויקדש בם (במדבר כ, יג), בקרבי אקדש (ויקרא י, ג), והיה למקדש ולאבן גגף (ישעיהו ח, יד), והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל לח, כג).
30
ל״אהשני, קדשו צום (יואל א, יד), התקדשו למחר (במדבר יא, יח), אני צויתי למקדשי (ישעיהו יג, ג), עד אבוא אל מקדשי אל (תהלים עג, יז), והקדשם ליום הרגה (ירמיהו יב, ג), וקדשו עליו מלחמה (מיכה ג, ה), ענין הכנה המה.
31
ל״בהשלישי, לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל (דברים כג, יח), וגם קדש היה בארץ (מ"א יד, כד), וחיתם בקדשים (איוב לו, יד).
32
ל״גקה
33
ל״דאם קהה הברזל (קהלת י, י), תקהינה שניו (ירמיהו לא, ל), ותנו ליקהת אם (משלי ל, יז), לעת שיבתה ככלות כחה, לעת יקהה חדוד כהה. ויתכן להיות מגזרתו ולו יקהת עמים (בראשית מט, י).
34
ל״הקהל
35
ל״וכל קהל עדת ישראל (שמות יג, ו), במקהלות ברכו אלהים (תהלים סח, כז).
36
ל״זקו
37
ל״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, או מי נטה עליה קו (איוב לח, ה), וקו ינטה על ירושלם (זכריה א, טז), ונטה עליה קו תהו (ישעיהו לד, יא), קו לקו קו לקו (שם כח, י), את תקות חוט השני הזה (יהושע ב, יח), בכל הארץ יצא קום (תהלים יט, ה).
38
ל״טהשני, יקוו המים (בראשית א, ט), מקוה מים (ויקרא יא, לו), ונקוו אליה כל הגוים (ירמיהו ג, יז).
39
מ׳השלישי, קוה קויתי יי' (תהלים מ, ב), קויתי יי' קותה נפשי (שם קל, ה), ותקותי מי ישורנה (איוב יז, טו). ויתכן להיות הו"ו לתוכן המלה כיתר הווי"ן, וקוי יי' (ישעיהו מ, לא), יוכיח.
40
מ״אקח
41
מ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, קחה לי עגלה משלשת (בראשית טו, ט), קחו מוסרי ואל כסף (שמות ח, י), ולא יקח שחד (דברים י, יז).
42
מ״גהשני, קח על מים יבים (יחזקאל יז, ה), ענין צמח הוא.
43
מ״דהשלישי, ולאסורים פקח־קוח (ישעיהו סא, א), נראים שלשת המלים האלה מיסוד אחד הם נגזרים, אבל הענין יפרידם כמעט, ויתכן להיות פקח־קוח מלה אחת.
44
מ״הקט
45
מ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, נקטה נפשי בחיי (איוב י, א), אשר יקוט כסלו (שם ח, יד), ארבעים שנה אקוט בדור (תהלים צה, י), ראיתי בגדים ואתקוטטה (שם קיט, קנח), ובמתקוממיך אתקוטט (שם קלט, כא).
46
מ״זהשני, כמעט קט (יחזקאל טז, מז), ראוי להיות מגזרת קטן, כיתר המלין אשר אחריהם נו"ן, ואיננה יסוד במלה ונראה כיסוד.
47
מ״חהשלישי, כעור מן אדרי קיט (דניאל ב, לה), ענין קיץ הם בתרגום.
48
מ״טקטב
49
נ׳אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), וקטב מרירי (דברים לב, כד), מקטב ישוד צהרים (תהלים צא, ו), ענין מכאוב הם.
50
נ״אקטל
51
נ״באם תקטל אלוה רשע (תהלים קלט, יט), מהר עשו מקטל (עובדיה א, ט), הן יקטלני לו איחל (איוב יג, טו), ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב, יג), הרג בלשון ארמית 'קטל'.
52
נ״גקטן
53
נ״דקטני עבה ממתני אבי (מ"א יב, י), קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא), כי מי בז ליום קטנות (זכריה ד, י), להקטין איפה ולהגדיל שקל (עמוס ח, ה), כמשמעו.
54
נ״הקטף
55
נ״ווקטפת מלילת בידך (דברים כג, כו), הקטפים מלוח עלי שיח (איוב ל, ד), את ראש יניקותיו קטף (יחזקאל יז, ד), מראש ינקותיו רך אקטף (שם יג, כב).
56
נ״זקטר
57
נ״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, קטר יקטרון (ש"א ב, טז), מקטר קטרת (שמות ל, א), וקטר מחמץ תודה (עמוס ד, ה), לא תקטירו ממנו אשה ליי' (ויקרא ב, יא), וכסה ענן הקטרת (שם טז, יג), והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן (בראשית יט, כה), אש וברד שלג וקיטור (תהלים קמח, ח), כי הייתי כנאד בקיטור (שם קיט, פג).
58
נ״טהשני, וקטרי חרצה משתרין (דניאל ה, ו), ומשרא קטרין (שם ה, יב), ענין קשר ואסירה המה.
59
ס׳קל
60
ס״אמתחלק לשש מחלקות: האחד, קל הוא על פני מים (איוב כד, יח), וקלו מנמרים סוסיו (חבקוק א, ח), קלים היו רדפינו (איכה ד, יט), והקל מעליך ונשאו אתך (שמות יח, כב), רכב על עב קל (ישעיהו יט, א), ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם (שם ל, טז).
61
ס״בהשני, ומדוע הקלתני (ש"ב יט, מד), ואנכי איש רש ונקלה (ש"א יח, כג), ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז, יד), ובזי יקלו (ש"א ב, ל), מלא פניהם קלון (תהלים פג, יז), הן קלתי (איוב מ, ד), מקלל אביו ואמו (משלי כ, כ), וקיקלון על כבודך (חבקוק ב, טז).
62
ס״גהשלישי, יקללו המה ואתה תברך (תהלים קט, כח), לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד), כי קללת אלהים תלוי (דברים כא, כג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י).
63
ס״דהרביעי, אביב קלי באש (ויקרא ב, יד), מצות וקלוי (יהושע ה, יא), אשר קלם מלך בבל באש (ירמיהו כט, כב), ונצצים כעין נחשת קלל (יחזקאל א, ז), והוא לא פנים קלקל (קהלת י, י), בלחם הקלקל (במדבר כא, ו).
64
ס״ההחמישי, קלקל בחצים (יחזקאל כא, כו), וכל הגבעות התקלקלו (ירמיהו ד, כד).
65
ס״והששי, קול יי' חצב להבות אש (תהלים כט, ז), וישמע את הקול מדבר עליו (במדבר ז, פט), וכל העם ראים את הקולת (שמות כ, טו), קל מן שמיא נפל (דניאל ד, כח).
66
ס״זקלח
67
ס״חאו בקלחת או בפרור (ש"א ב, יד).
68
ס״טקלט
69
ע׳ושור ושה שרוע וקלוט (ויקרא כב, כג), גרוע וחסר. ערי מקלט (במדבר לה, יא).
70
ע״אקלס
71
ע״בוהוא במלכים יתקלס (חבקוק א, י), ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז, לא), לעג וקלס לסביבותינו (תהלים מד, יד), ענין לעג ובזיון המה.
72
ע״גקלע
73
ע״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, בתוך כף הקלע (ש"א כה, כט), נהפכו לו אבני קלע (איוב מא, כ), בקלע ובאבן (ש"א יז, ג), כל זה קלע באבן (שופטים כ, טז), ובילקוט וקלעו בידו (ש"א יז, מ).
74
ע״ההשני, את קלעי החצר (שמות לה, יז), ענין יריעות המה.
75
ע״והשלישי, וקלע עליהם מקלעות (מ"א ו, לב), פתוחי מקלעות כרובים (שם ו, כט), מקלעת פקעים (שם ו, יח), ענין פתוח המה.
76
ע״זקלש
77
ע״חולשלש קלשון ולהקרדמים (ש"א יג, כא).
78
ע״טקם
79
פ׳מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ז, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ו, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).
80
פ״אהשני, נקמת נקם ברית (ויקרא כו, כה), נקם נקמת בני ישראל (במדבר לא, ב), בשמך נבוס קמינו (תהלים מד, ו), ואל ישבי לב קמי (ירמיהו נא, א), שבעתים יקם קין (בראשית ד, כד), לא יקם כי כספו הוא (שמות כא, כא), לא תקם ולא תטר (ויקרא יט, יח).
81
פ״בקמח
82
פ״גקמח סלת (בראשית יח, ו), קחי רחים וטחני קמח (ישעיהו מז, ב), צמח בלי יעשה קמח (הושע ח, ז), כמשמעו חטים.
83
פ״דקמט
84
פ״האשר קמטו ולא עת (איוב כב, טז), ותקמטני לעד היה (שם טז, ח), ענין נקטה (איוב י, א), המה.
85
פ״וקמל
86
פ״זקנה וסוף קמלו (ישעיהו יט, ו), החפיר לבנון קמל (שם לג, ט), כמשמעו [כריתה].
87
פ״חקמץ
88
פ״טקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו (ויקרא ה, יב), בשבע שני השבע לקמצים (בראשית מא, מז), וקמץ משם מלא קמצו (ויקרא ב, ב), ענין מלא כף כמשמעו.
89
צ׳קמש
90
צ״אוהנה עלה כלו קמשונים (משלי כד, לא), קמוש וחוח במבצריה (ישעיהו לד, יג).
91
צ״בקן
92
צ״גמתחלק לשמנה מחלקות: האחד, קנים תעשה את התבה (בראשית ו, יד), שמה קננה קפוז ותמלט (ישעיהו לד, טו), והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת (ירמיהו מח, כח), כצפור נודדת מן קנה (משלי כז, ח), ואמר עם קני אגוע (איוב כט, יח).
93
צ״דהשני, קנה שמים וארץ (בראשית יד, יט), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד, כד), יי' קנני ראשית דרכו (משלי ח, כב), ומקנהו פרץ בארץ (איוב א, י), מקנה אף על עולת (שם לו, לג), ומקנה רב היה לבני ראובן (במדבר לב, א), ארץ מקנה הוא (במדבר לב, ד), עשה מקנה וקנין (יחזקאל לח, יב), הבו מקניכם (בראשית מז, טז), ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר (שם מז, יז), כי אדם הקנני מנעורי (זכריה יג, ה), ענינו הפקידני על מקנה.
94
צ״ההשלישי, כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), או קנה מיד עמיתך (ויקרא כה, יד), אשר קוניהן יהרגן (זכריה יא, ה), רע רע יאמר הקונה (משלי כ, יד), ויקן את חלקת השדה (בראשית לג, יט).
95
צ״והרביעי, וקנה הטוב מארץ מרחק (ירמיהו ו, כ), קנה וקנמון (שיר ד, יד), וקנמון בשם מחציתו (שמות ל, כג).
96
צ״זהחמישי, כאשר ינוד הקנה במים (מ"א יד, טו), ואזרעי מקנה תשבר (איוב לא, כב), וששה קנים יצאים מצדיה (שמות כה, לב), כפתריהם וקנתם (שם כה, לו), קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט, ו).
97
צ״חהששי, וכסף בקנה ישקלו (ישעיהו מו, ו), חמש מאות קנים בקנה המדה סביב (יחזקאל מב, טו), וקנה המדה (שם מ, ג).
98
צ״טהשביעי, קינה היא וקוננוה (שם לב, טז), בנות הגוים תקוננה אותה (יחזקאל לב, טז), ויקונן ירמיהו על יאשיה (דה״ב לה, כה), והנם כתובים על הקינות (שם), וקראו למקוננות (ירמיהו ט, טז), ענין הספד הם.
99
ק׳השמיני, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת (ש"ב כא, טז), סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח, ג).
100
ק״אקנא
101
ק״ב<hal2>ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה, יד), כי מנחה קנאת הוא (שם ה, טו), יקנאהו בזרים (דברים לב, טז), אל קנוא ונקם יי' (נחום א, ב), אל קנא (שמות כ, ה).
102
ק״גקנמן
103
ק״דנרד וכרכם קנה וקנמון (שיר ד, יד), מר אהלים וקנמון (משלי ו, יז), וקנמן בשם מחציתו (שמות ל, כג).
104
ק״הקנץ
105
ק״ועד אנה תשימון קנצי למלין (איוב יח, ב), ענין תכל המה.
106
ק״זקס
107
ק״חואת פריה יקוסס ויבש (יחזקאל יז, ט), פתרונו כפי ענינו כמו יקוצץ.
108
ק״טקסם
109
ק״יקסם על שפתי מלך (משלי טז, י), קסם קסמים (דברים יח, י), וקסמים בידם (במדבר כב, ז), ולא קסם בישראל (שם כג, כג), וחשכה להם מקסם (מיכה ג, ו), יסוד אחד להם.
110
קי״אקסת
111
קי״בוקסת הספר במתניו (יחזקאל ט, ג) [עיין להלן שרש 'קשׂ'].
112
קי״גקע
113
קי״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, והוקע אותם ליי' (במדבר כה, ד), וכתבות קעקע (ויקרא יט, כח).
114
קי״ההשני, פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו, ח), כאשר נקעה נפשי (יחזקאל כג, יח), ענין הסרה המה.
115
קי״וקער
116
קי״זקערת כסף אחת (במדבר ז, יג), קערת כסף שתים עשרה (שם ז, פד), ועשית קערתיו (שמות כה, כט).
117
קי״חקף
118
קי״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, הקף את העיר (יהושע ו, ג), עדת מרעים הקיפוני (תהלים כב, יז), ויהי כי הקיפו ימי המשתה (איוב א, ה), ויקפו על העיר (מ"ב ו, יד), לא תקפו פאת ראשכם (ויקרא יט, כז). ויתכן לא תקפו, ענין השחתה.
119
ק״כהשני, ונקף סבכי היער בברזל (ישעיהו י, לד), חגים ינקפו (שם כט, א), כנקף זית (שם יז, ו), ותחת חגורה נקפה (שם ג, כד), ענין השחתה.
120
קכ״אהשלישי, שנהבים וקפים ותכיים (מ"א י, כב).
121
קכ״בקפא
122
קכ״גקפאו תהמת בלב ים (שמות טו, ח), וכגבינה תקפיאני (איוב י, י), לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד, ו).
123
קכ״דקפד
124
קכ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, קפדה בא (יחזקאל ז, כה), קפדתי כארג חיי (ישעיהו לח, יב).
125
קכ״והשני, וירשוה קאת וקפוד (שם לד, יא).
126
קכ״זקפץ
127
קכ״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים עז, י), ולא תקפץ את ידך (דברים טו, ז), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), עליו יקפצו מלכים יפיהם (ישעיהו נב, טו).
128
קכ״טהשני, מקפץ על הגבעות (שיר ב, ח), ענינו יורה עליו.
129
ק״לקץ
130
קל״אמתחלק לשבע מחלקות: האחד, קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו, יג), מקצה גבול מצרים ועד קצהו (שם מז, כא), לכל תכלה ראיתי קץ (תהלים קיט, צו), מקץ שבע שנים (דברים טו, א), בקצה המטה אשר בידי (ש"א יד, מג), מקצה בחברת (שמות כו, ד), הקיצונה במחברת השניה (שם), הן אלה קצות דרכיו (איוב כו, יד).
131
קל״בהשני, קיץ וחרף (תהלים עד, יז), כלוב קיץ (עמוס ח, א), כי על קיצך (ישעיהו טז, ט), על בית הקיץ (עמוס ג, טו), וקץ עליו העיט (ישעיהו יח, ו).
132
קל״גהשלישי, ויקץ מואב מפני בני ישראל (במדבר כב, ג), ויקצו מפני בני ישראל (שמות א, יב), נעלה ביהודה ונקיצנה (ישעיהו ז, ו), ענין מצוק ודחק המה.
133
קל״דהרביעי, החל יי' לקצות בישראל (מ"ב י, לב), כי את כל אלה עשו ואקץ בם (ויקרא כ, כג), קצתי בחיי (בראשית כז, מו), ואל תקץ בתוכחתו (משלי ג, יא), ענין מאיסה המה.
134
קל״ההחמישי, וייקץ יעקב משנתו (בראשית כח, טז), לא הקיץ הנער (מ"ב ד, לא), ויקץ כישן אדני (תהלים עח, סה), הקיצה אל תזנח לנצח (שם מד, כד), הקיצתי ואראה (ירמיהו לא, כו).
135
קל״והששי, וקצתה את כפה (דברים כה, יב), וקצץ פתלים (שמות לט, ג), בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים (שופטים א, ז), יי' צדיק קצץ עבות רשעים (תהלים קכט, ד).
136
קל״זהשביעי, וקוץ ודרדר (בראשית ג, יח), את קוצי המדבר (שופטים ח, ו), קוצים כסוחים (ישעיהו לג, יב).
137
קל״חקצב
138
קל״טמדה אחת וקצב אחד (מ"א ו, כה), כעדר הקצובות (שיר ד, ב), ויקצב עץ וישלך שמה (מ"ב ו, ו), לקצבי הרים ירדתי (יונה ב, ז).
139
ק״מקצח
140
קמ״אוהפיץ קצח וכמן יזרק (ישעיהו כח, כה), כי לא בחרוץ יודש קצח (שם כח, כז).
141
קמ״בקצן
142
קמ״גקציני סדם (ישעיהו א, י), כל קציניך נדדו יחד (שם כב, ג), אשר אין לה קצין (משלי ו, ז).
143
קמ״דקצע
144
קמ״המתחלק לשלש מחלקות: האחד, מר ואהלות קציעות (תהלים מה, ט), עצי קטורת המה. וכמהו בלשון ארמית קדה - קציעתא (שמות ל, כד).
145
קמ״והשני, יקצע מבית סביב (ויקרא יד, מא), ענין מפצל הוא לפי ענינו.
146
קמ״זהשלישי, והנה חצר במקצע חצר (יחזקאל מו, כא), ומקצעותיו לו (שם מא, כב), למקצעות (שמות כו, כג), ענין זויות המה.
147
קמ״חקצף
148
קמ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, קצף ד' על אבתיכם קצף (זכריה א, ב), מקצפו תרעש ארץ (ירמיהו י, י), כי בקצפי הכיתיך (ישעיהו ס, י).
149
ק״נהשני, כקצף על פני מים (הושע י, ז), ותאנתי לקצפה (יואל א, ז). פתרונו כפי ענינו כרתח על פני מים.
150
קנ״אקצר
151
קנ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, כי קצר המצע מהשתרע (ישעיהו כח, כ), קצר ימי (תהלים קב, כד), קצר ימים (איוב יד, א), מקצר רוח (שמות ו, ט), הקצר רוח יי' (מיכה ב, ז), הקצור קצרה ידי מפדות (ישעיהו ג, ב).
152
קנ״גהשני, וקצרתם את קצירה (ויקרא כג, י), כי בשל קציר (יואל ד, יג), שלא מלא כפו קוצר (תהלים קכט, ז), כי תקצר קצירך בשדך (דברים כד, יט), אשר קצירו רעב יאכל (איוב ה, ה).
153
קנ״דהשלישי, ועשה קציר כמו נטע (שם יד, ט), תשלח קציריה עד ים (תהלים פ, יב), ענין יונקות [נ"ה יניקות] המה.
154
קנ״הק
155
קנ״וולא תקיא הארץ (ויקרא יח, כה), כאשר קאה (שם), פן תשבענו והקאתו (משלי כה, טז), שתו שכרו וקיו (ירמיהו כה, כז).
156
קנ״זקר
157
קנ״חמתחלק לתשע מחלקות: האחד, יקרת היא מפנינים (משלי ג, טו), ואת יקר תפארת גדולתו (אסתר א, ד), בנות מלכים ביקרותיך (תהלים מה, י), ואדם ביקר בל ילין (שם מט, יג), ענין הדר ויוקר המה.
158
קנ״טהשני, ויקר פדיון נפשם (תהלים מט, ט), הקר רגלך מבית רעך (משלי כה, יז), אף אני אלך עמכם בקרי (ויקרא כו, מא), בחמת קרי (שם כו, כח), אוקיר אנוש מפז (ישעיהו יג, יב), יקר רוח איש תבונה (משלי יז, כז), ענין מניעה המה.
159
ק״סהשלישי, מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת ט, ב), אם יקרך עון בדבר הזה (ש"א כח, י), הקרה נא לפני היום (בראשית כד, יב), ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג, ד), את כל אשר קרהו (אסתר ד, ז), וקרהו אסון (בראשית מד, כט), ויקר מקרה (רות ב, ג), ענין פגיעה המה.
160
קס״אהרביעי, מים קרים (משלי כה, כה), וממזרים קרה (איוב לז, ט), וקר וחם (בראשית ח, כב), לפני קרתו מי יעמד (תהלים קמז, יז), מעדה בגד ביום קרה (משלי כה, כ).
161
קס״בהחמישי, המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג), קרות בתינו ארזים (שיר א, יז), מפיל הקורה (מ"ב ו, ה), על כן באו בצל קרתי (בראשית יט, ח), בעצלתים ימך המקרה (קהלת י, יח), וקורי עכביש יארגו (ישעיהו נט, ה), המה קרוהו (נחמיה ג, ג).
162
קס״גהששי, מקור מים חיים (ירמיהו ב, יג), ושמתיך בנקרת הצור (שמות לג, כב), העיני האנשים ההם תנקר (במדבר טז, יד), מעין נרפש ומקור משחת (משלי כה, כו), וטהרה ממקור דמיה (ויקרא יב, ז), ועיני מקור דמעה (ירמיהו ח, כג), ואל מקבת בר נקרתם (ישעיהו נא, א), עצמי נקר עלי (איוב ל, יז), יקרוה ערבי נחל (משלי ל, יז), אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז, כה).
163
קס״דהשביעי, קרית מלך רב (תהלים מח, ג), קריה נאמנה (ישעיהו א, כא), בצאתי שער עלי קרת (איוב כט, ז), על גפי מרמי קרת (משלי ט, ג), והקריתם לכם ערים (במדבר לה, יא).
164
קס״השמיני, וקיר ערה מגן (ישעיהו כב, ו), ארמנות הקריות (עמוס ב, ב), ופלשתים מכפתור וארם מקיר (שם ט, ז), וגלו עם ארם קירה (עמוס א, ה), שם מדינה.
165
קס״והתשיעי, בקירת הבית (ויקרא יד, לז), והקיר ביני וביניהם (יחזקאל מג, ח), מקיר העיר וחוצה (במדבר לה, ד). ויתכן להיות מהמחלקה הששי, וקרקר כל בני שת (שם כד, יז), מקרקר קר (ישעיהו כב, ה).
166
קס״זקרא
167
קס״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, קרא הדרות מראש (ישעיהו מא, ד), מצרים קראו (הושע ז, יא).
168
קס״טהשני, כי יקרא קן צפור (דברים כב, ו), מדוע קראני אלה (ירמיהו יג, כב), ותקרא אתם (שם לב, כג), וגם הנה הוא יצא לקראתך (שמות ד, יד), ואקראה לך להודיעני מה אעשה (ש"א כח, טו).
169
ק״עהשלישי, קרא דגר ולא ילד (ירמיהו יז, יא), כאשר ירדף הקרא בהרים (ש"א כו, כ).
170
קע״אקרב
171
קע״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, קרב אתה ושמע (דברים ה, כו), קרבת אלהים יחפצון (ישעיהו נח, ב), כל הקרב הקרב אל משכן יי' (במדבר יז, כח), והיה כקרבכם אל המלחמה (דברים כ, ב).
172
קע״גהשני, נביא מקרבך מאחיך (שם יח, טו), ופרש ידיו בקרבו (ישעיהו כה, יא), בקרב אלהים ישפט (תהלים פב, א), וכל קרבי את שם קדשו (שם קג, א), וקרבו וכרעיו (ויקרא א, ט), ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב, ט), יסוד אחד להם.
173
קע״דהשלישי, כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד, ג), קרבות יחפצו (תהלים סח, לא), טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט, יח), עבדא קרב עם קדישין (דניאל ז, כא), לשון מלחמה המה.
174
קע״הקרח
175
קע״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, וקרח בלילה (בראשית לא, מ), משליך קרחו כפתים (תהלים קמז, יז), כעין הקרח הנורא (יחזקאל א, כב).
176
קע״זהשני, קרחי וגזי (מיכה א, טז), הרחיבי קרחתך כנשר (שם), לא יקרחו קרחה בראשם (ויקרא כא, ה), והקריחו אליך קרחא (יחזקאל כז, לא), בקרחתו או בגבחתו (ויקרא יג, מב), קרח הוא טהור הוא (שם יג, מ), עלה קרח עלה קרח (מ"ב ב, כג).
177
קע״חקרם
178
קע״טוקרמתי עליכם עור (יחזקאל לז, ו), וקרם עליהם עור מלמעלה (שם לז, ח), כמו ויסך עליהם.
179
ק״פקרן
180
קפ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, אלה הקרנות אשר זרו את יהודה (זכריה ב, ב), לקחנו לנו קרנים (עמוס ו, יג), ועל קרניא עשר (דניאל ז, כ).
181
קפ״בהשני, כי קרן עור פני משה (שמות לד, לה), קרנים מידו לו (חבקוק ג, ד), ענן הוד המה.
182
קפ״גקרס
183
קפ״דוהבאת את הקרסים בללאת (שמות כו, יא), קרסיו קרשיו (שם לט, לג), כרע בל קרס גבו (ישעיהו מו, א), קרסו קרעו יחדו (שם טו, ב).
184
קפ״הקרסל
185
קפ״וולא מעדו קרסלי (ש"ב כב, לז).
186
קפ״זקרע
187
קפ״חעת לקרוע (קהלת ג, ז), וקרעו לבבכם (יואל ב, יג), קרעו ולא דמו (תהלים לה, טו), ויקרעי את מעלו (איוב א, כ).
188
קפ״טקרץ
189
ק״צמתחלק לשלש מחלקות: האחד, קרץ מצפון בא בא (ירמיהו מו, כ), מחמר קרצתי גם אני (איוב לג, ו).
190
קצ״אהשני, קרץ בעיניו (משלי ו, יג), קרץ עין יתן עצבת (שם י, י), שנאי חנם יקרצו עין (תהלים לה, יט), ענין רמז הם.
191
קצ״בהשלישי, די אכלו קרצוהי די דניאל (דניאל ו, כה), ואכלו קרציהון די יהודיא (שם ג, ח).
192
קצ״גקרש
193
קצ״דועשית את הקרשים למשכן (שמות כו, טו), תחת הקרש האחד, (שם כו, יט), קרשך עשו שן (יחזקאל כז, ו).
194
קצ״הקש
195
קצ״ומתחלק לשש מחלקות: האחד, כקש לפני רוח (תהלים פג, יד), ואת קש יבש תרדף (איוב יג, כה), לקשש קש לתבן (שמות ה, יב), מקשש עצים ביום השבת (במדבר טו, לב), כמשמעו.
196
קצ״זהשני, ותקש בלדתה (בראשית לה, טו), אם לא בכיתי לקשה יום (איוב ל, כה), ויקש דבר איש יהודה (ש"ב יט, מד), וידבר אתם קשות (בראשית מב, ז).
197
קצ״חהשלישי, יקשת לך וגם נלכדת (ירמיהו נ, כד), נוקשת באמרי פיך (משלי ו, ב), פן תנקש אחריהם (דברים יב, ל), כי מוקש הוא לך (שם ז, טז), כהם יוּקשים בני אדם (קהלת ט, יב), ישור כשן יקושים (ירמיהו ה, כו).
198
קצ״טהרביעי, את הקשאים (במדבר יא, ה), כמלונה במקשה (ישעיהו א, ח).
199
ר׳החמישי, ותחת מעשה מקשה קרחה (שם ג, כד), מקשה תעשה המנורה (שמות כה, לא).
200
ר״אהששי, וארכבתא דא לדא נקשן (דניאל ה, ו), אין לו דמיון בתורה, ענין נענוע הוא.
201
ר״בקשׂ
202
ר״גמתחלק לשני ענינים: האחד, כל אשר לו סנפיר וקשקשת (ויקרא יא, ט), ושריון קשקשים (ש"א יז, ה).
203
ר״דהשני, ואת קשות הנסך (במדבר ד, ז), וקשותיו ומנקיותיו (שמות כה, כט). ויתכן להיות מגזרתם [נה"ו במגזרה], קסת הספר (יחזקאל ט, ג).
204
ר״הקשב
205
ר״ותקשב אזנך (תהלים י, יז), הקשיבי לקול שועי (שם ה, ג), והקשיב קשב רב קשב (ישעיהו כא, ז).
206
ר״זקשח
207
ר״חתקשיח לבנו מיראתך (ישעיהו סג, יז), הקשיח בניה ללא לה (איוב לט, יט), ענין קשיון הוא לפי הענין.
208
ר״טקשט
209
ר״ילהודיעך קשט אמרי אמת (משלי כב, כא), מפני קשט סלה (תהלים ס, ו), די כל מעבדוהי קשט (דניאל ד, לד), מן קשט די אלהכון (שם ב, מז).
210
רי״אקשׂט
211
רי״בבמאה קשיטה (בראשית לג, יט), ויתנו לו איש קשיטה אחת (איוב מב, יא).
212
רי״גקשר
213
רי״דוקשרתם לאות על ידך (דברים ו, ח), קשרם על גרגרתיך (משלי ג, ג), תקשרי בחלון (יהושע ב, יח), ותקשר על ידו שני (בראשית לח, כה). והקרובים אליהם, כי קשרתם כלכם עלי (ש"א כב, ח), לא תאמרון קשר, לכל אשר יאמר העם הזה קשר (ישעיהו ח, יב), קשר עליך עמוס (עמוס ז, י), ויהי הקשר אמץ (ש"ב טו, יב), והקשרים ליעקב (בראשית ל, מב).
214
רי״הקשת
215
רי״וקשת גברים חתים (ש"א ב, ד), עריה תעור קשתך (חבקוק ג, ט), ללמד בני יהודה קשת (ש"ב א, יח), נושקי רומי קשת (תהלים עח, ט), היו כקשת רמיה (הושע ז, טז).
216
רי״זקתרוס
217
רי״חקתרס סבכא פסנתרין סומפניה (דניאל ג, ה), כלי זמר המה.
218
רי״טותשלם מחברת קו"ף.
219