מחברת מנחם, לMachberet Menachem, Letter Lamed
א׳לא
1
ב׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, לא יש בינינו מוכיח (איוב ט, לג), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), אשר לא כרעים (ויקרא יא, כא), אשר לא חמה (שם קה, ל), לשון בל המה.
2
ג׳השני, ונלאו מצרים לשתות (שמות ז, יח), וילאו למצא הפתח (בראשית יט, יא), ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו, ג), הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד, ב), אך עתה הלאני (שם טז, ז), את כל התלאה (שמות יח, ח), הנה מתלאה (מלאכי א, יג), ענין עמל ויגיעה המה.
3
ד׳לאט
4
ה׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, והמלך לאט את פניו (ש"ב יט, ה), לוטה בשמלה (ש"א כא, י), וילט פניו באדרתו (מ"א יט, יג), פני הלוט הלוט על כל העמים (ישעיהו כה, ז), וטמנתם במלט במלבן (ירמיהו מג, ט), ענין כסות המה.
5
ו׳השני, ואני אתנהלה לאטי (בראשית לג, יד), לאט לי לנער לאבשלום (ש"ב יח, ה), ותבא אליו בלט (שופטים ד, כא), ההלכים לאט (ישעיהו ח, ו), בנחת לפי הענין.
6
ז׳לב
7
ח׳מתחלק לשני מחלקות, האחד, לב חכם לימינו (קהלת י, ב), לב בשר (יחזקאל יא, יט), לב חדש (שם יח, ל), לבבתני אחתי כלה, לבבתני באחד מעיניך (שיר ד, ט), ואיש נבוב ילבב (איוב יא, יב), לבבות כמשמעו. ויש לב הנדבר בלשון בני אדם, כאלה: בלבב ימים (יונה ב, ד), בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז, ד), קפאו תהמת בלב ים (שמות טו, ח), עודנו חי בלב האלה (ש"ב יח, יד), עד לב השמים (דברים ד, יא), בלבת אש (שמות ג, ב).
8
ט׳השני, ותלבב לעיני שתי לבבות (ש"ב יג, ו), ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות (שם יג, ח), ענין בריה המה.
9
י׳לבד
10
י״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד (זכריה יב, יב), להם לבדם נתנה הארץ (איוב טו, יט), כבשת הצאן לבדהן (בראשית כא, כח), אשר הצבת לבדנה (שם כא, כט), לשון יחוד המה.
11
י״בהשני, לבד ממכריו על האבות (דברים יח, ח), מלבד שבתת יי' (ויקרא כג, לח), לבד מאיל וצבי (מ"א ה, ג), כמו מבלעדי.
12
י״גלבט
13
י״דועם לא יבין ילבט (הושע ד, יד), ואויל שפתים ילבט (משלי י, ח), ענין יתחייב.
14
ט״ולביא
15
ט״זהתצוד ללביא טרף (איוב לח, לט), מה אמך לביא (יחזקאל יט, ב), נפשי בתוך לבאים (תהלים נד, ח), לביא וליש (ישעיהו ל, ו), שחץ, שחל, אריה, וכפיר, ענין אחד להם.
16
י״זלבן
17
י״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, לבנים נפלו (ישעיהו ט, ט), כמעשה לבנת הספיר (שמות כד, י), וטמנתם במלט במלבן (ירמיהו מג, ט), ותהי להם הלבנה לאבן (בראשית יא, ג), קח לך לבנה (יחזקאל ד, א), כמשמעו.
18
י״טהשני, מחשף הלבן (בראשית ל, לז), הלבינו שריגיה (יואל א, ז), כשגל ילבינו (ישעיהו א, יח), ולבן שנים מחלב (בראשית מט, יב), והוא כזרע גד לבן (שמות טז, לא), לבנה אדמדמת (ויקרא יג, מג), לשון חיור.
19
כ׳השלישי, וחפרה הלבנה (ישעיהו כד, כג), יפה כלבנה (שיר ו, י), והיה אור הלבנה (ישעיהו ל, כו), ענין ירח המה.
20
כ״אלבש
21
כ״בלבוש מלכות (אסתר ו, ח), לבוש הבדים (יחזקאל ט, יא), ואתה לבש בגדיך (מ"א כב, ל), וילבש אתו בגדי שש (בראשית מא, מב), אשר לבש (ויקרא טז, כג), לשון מעטה המה.
22
כ״גלג
23
כ״דולג אחד שמן (ויקרא יד, י), ואת לג השמן (שם יד, יב), ענין מדה הם שמודרין בו.
24
כ״הלד
25
כ״ובטרם לדת חק (צפניה ב, ב), עת ללדת (קהלת ג, ב), כי הילדות והשחרות הבל (שם יא, י), ומולדותיך ביום הולדת אותך (יחזקאל טז, ד), יום הלדת את (פרעת) [פרעה] (בראשית מ, כ), ויולד בנים ובנות (שם ה, ד), כמשמעו.
26
כ״זלה
27
כ״חותלה ארץ מצרים (בראשית מז, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ענין סכלות המה.
28
כ״טלהב
29
ל׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, חצב להבות אש (תהלים כט, ז), להבת שלהבת (יחזקאל כ, מו), ולהבה לא תבער בך (ישעיהו מג, ב), ולהבה להטה (יואל א, יט), בלהב המזבח (שופטים יג, כ), פני להבים פניהם (ישעיהו יג, ח).
30
ל״אהשני, ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג, כב), להב חנית וכידון (איוב לט, כג), ולהבת חניתו (ש"א יז, ז).
31
ל״בלהג
32
ל״גולהג הרבה יגיעת בשר (קהלת יב, יב), ענין הגיגי, כותבי ספרים לפי הענין. ויתכן להיות מגזרתו הגות (תהלים מט, ד), והגיון (שם יט, טו), וישבות הלמ"ד מיסוד המלה, ויהי פתרונו להגות הרבה יגיעת בשר.
33
ל״דלהט
34
ל״המתחלק לשני מחלקות, האחד, משרתיו אש להט (תהלים קד, ד), ואחריו תלהט להבה (יואל ב, ג), ותלהט מוסדי הרים (דברים לב, כב), ולהט אתם (מלאכי ג, יט), ענין להבה המה.
35
ל״והשני, חרטמי מצרים בלהטיהם כן (שמות ז, יא), ענין כשפים הם.
36
ל״זלהם
37
ל״חדברי נרגן כמתלהמים (משלי יח, ח), ענינו יורה עליו, כמתוה.
38
ל״טלהק
39
מ׳להקת הנביאים (ש"א ט, כ), ענין קבוץ הוא.
40
מ״אלו
41
מ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, אם כסף תלוה (שמות כב, כד), מלוה יי' חונן דל (משלי יט, יז), הוא ילוך ואתה לא תלונו (דברים כח, מד), לוינו כסף (נחמיה ה, ד), כמשמעו.
42
מ״גהשני, הנלוים על יי' לשרתו (ישעיהו נו, ו), ונלוה הגר עליהם (שם יד, א), ונלוו גוים רבים (זכריה ב, טו), וילוו עליך (במדבר יח, ב), ונלוו עליהם רבים (דניאל יא, לד), והוא ילונו בעמלו (קהלת ח, טו). והקרוב אליהם, ילוה אישי אלי (בראשית כט, לד), כי לוית חן (משלי א, ט), כמער איש וליות סביב (מ"א ז, לו), ענין מחברת ודבק המה.
43
מ״דלויתן
44
מ״ההעתידים ערר לויתן (איוב ג, ה), על לויתן נחש ברח (ישעיהו כז, א), תמשך לויתן בחכה (איוב מ, כה), ראשי לויתן (תהלים עד, יד), ענין תנין, בו נמשלו זדים, ודמו אליו פריצים.
45
מ״ולול
46
מ״זובלולים יעלו על התיכנה (מ"א ו, ח), ללאת תכלת (שמות כו, ד), חמשים ללאת (שם כו, ה).
47
מ״חלז
48
מ״טמתחלק לשלש מחלקות האחד, מי האיש הלזה (בראשית כד, סה), דבר אל הנער הלז (זכריה ב, ח), הארץ הלזו (יחזקאל לו, לה), כמשמעו.
49
נ׳השני, אל יליזו מעיניך (משלי ד, כא), ונלוזים במעגלותם (שם ב, טו), ותבטחו בעשק ונלוז (ישעיהו ל, יב), לשון נפתל [נ"וו ענין פתלתל] ומוטה הם.
50
נ״אהשלישי, לח ולוז וארמון (בראשית ל, לז), ממיני ארזים הם.
51
נ״בלח
52
נ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, לחים ויבשים (במדבר ו, ג), ולא נס לחה (דברים לד, ז), הקטפים מלוח עלי שיח (איוב ל, ד), הובשתי עץ לח (יחזקאל יז, כד), מקל לבנה לח (בראשית ל, לז), לשון רטיבה הם.
53
נ״דהשני, לחיו כערוגת הבשם (שיר ה, יג), ודמעתה על לחיה (איכה א, ב), על לחיי עמים (ישעיהו ל, כח), יתן למכהו לחי (איכה ג, ל), ולחיי למרטים (ישעיהו ג, ו), כמשמעו.
54
נ״הלחך
55
נ״וילחכו עפר כנחש (מיכה ז, יז), כלחך השור (במדבר כב, ד), ועפר רגלך ילחכו (ישעיהו מט, כג), אשר בתעלה לחכה (מ"א יח, לח).
56
נ״זלחם
57
נ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, אל תלחם את לחם רע עין (משלי כג, ו), לחם אבירים (תהלים עח, כה), כי לחמם לנפשם (הושע ט, ד), לחמו במעיו נהפך (איוב כ, יד), לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), כמשמעו.
58
נ״טהשני, ולחמם כגללים (צפניה א, יז), וימטר עלימו בלחומו (איוב כ, כג), ולחמי רשף (דברים לב, כד), לחם אשה ליי' (ויקרא ג, יא), לשון בשר הם.
59
ס׳השלישי, לחם את לחמי (תהלים לה, א), כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד, ג), אז לחם שערים (שופטים ה, ח), לחם יחלצני (תהלים נו, ב), לשון מלחמה הם.
60
ס״אלחץ
61
ס״בוגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם (שמות ג, ט), לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל, כ), ותלחץ אל הקיר (במדבר כב, כה), בלחץ אויב (תהלים מב, י), לשון מצוק הם.
62
ס״גלחש
63
ס״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, יחד עלי יתלחשו (תהלים מא, ח), לקול מלחשים (שם נח, ו), אם ישוך הנחש בלא לחש (קהלת י, יא), ונבון לחש (ישעיהו ג, ג), צקון לחש (שם כו, טז), כי עבדיו מתלחשים (ש"ב יב, יט), מדברים בלט ובנחת.
64
ס״ההשני. ובתי הנפש והלחשים (ישעיהו ג, כ), ממיני עדי הם.
65
ס״ולט
66
ס״זנכאת צרי ולט (בראשית לז, כד).
67
ס״חלטש
68
ס״טלטש כל חרש נחשת (בראשית ד, כב), צרי ילטוש עיניו לי (איוב טז, ט), כתער מלטש (תהלים נב, ד), לשון חדוד המה.
69
ע׳ליל
70
ע״אליל שמרים הוא ליי' (שמות יב, מב), שיתי כליל צלך (ישעיהו טז, ג), לילה לכם מחזון (מיכה ג, ו), כמשמעו.
71
ע״בלך
72
ע״גבלכתם ילכו (יחזקאל א, יז), לכו נא ונוכחה (ישעיהו א, יח), אלך אשובה (הושע ה, טו), מלכת ברחבתינו (איכה ד, יח), שועלים הלכו בו (שם ה, יח), אם יהלך איש על הגחלים (משלי ו, כח), ויבא הלך (ש"ב יב, ד), כמשמעו.
73
ע״דלכד
74
ע״הנלכדה רגלם (תהלים ט, טז), ומלכדתו עלי נתיב (איוב יח, י), ונלכד את כל עריו (דברים ב, לד), ולכוד לא ילכוד (עמוס ג, ה), לשון תופש המה.
75
ע״ול
76
ע״זהילל ברוש (זכריה יא, ב), כי ייללו על משכבותם (הושע ז, יד), ויתכן להיות מגזרתם הרה ללת (ש"א ד, יט), לשון אנינות.
77
ע״חלמד
78
ע״טלמדו היטב (ישעיהו א, יז), למדו לשונם (ירמיהו ט, ד), ויתכן להיות מגזרתם במלמד הבקר (שופטים ג, לא), כמו דרבן המדריך.
79
פ׳לן
80
פ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, וילן העם על משה (שמות יז, ג), אשר המה מלינים עלי (במדבר יד, כז), אשר הלינתם עלי (שם יד, כט), את תלנות בני ישראל (שם יז, כ), לשון תערומות הם.
81
פ״בהשני, ובא ולן (ש"ב יב, טז), ובהמרותם תלן עיני (איוב יז, ב), גבע מלון לנו (ישעיהו י, כט), כמלונה במקשה (שם א, ח), ולנו בגבעה (שופטים יט, יג), מלון כמשמעו.
82
פ״גלע
83
פ״דעל כן דברי לעו (איוב י, ג), ושתו ולעו (עובדיה א, טז), ילע קדש (משלי כ, כה), ושמת סכין בלעך (שם כג, ב), ואפרחיו יעלעו דם (איוב לט, ל), ענין בליעה המה.
84
פ״הלעב
85
פ״וויהיו מלעבים במלאכי האלהים (דה״ב לו, טז), לשון לעג המה.
86
פ״זלעג
87
פ״חכל ראי ילעיגו לי (תהלים כב, ח), בחנפי לעגי מעוג (שם לה, טז), זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז, טז), ענין קלס ובזיון ולצנות הם.
88
פ״טלעז
89
צ׳מעם לעז (תהלים קיד, א), ענין זדון הוא.
90
צ״אלעט
91
צ״בהלעיטני נא מן האדם (בראשית כה, ל), ענין טעם הוא, כמו ועשה לי מטעמים (שם כז, ד).
92
צ״גלען
93
צ״דלענה וראש (איכה ג, יט), ענין מרירות הוא.
94
צ״הלף
95
צ״ומלפנו מבהמות ארץ (איוב לה, יא), ענינו יורה עליו שהוא לשון למוד, מגזרת ואאלפך חכמה (שם לג, לג), פן תאלף ארחתיו (משלי כב, כה), ומגזרתו בנוי לתלפיות (שיר ד, ד).
96
צ״זלפיד
97
צ״חלפיד בוז (איוב יב, ה), מפיו לפידים (שם מא, יא), ולפיד אש (בראשית טו, יז), לפידים כמשמעו.
98
צ״טלפת
99
ק׳ויחרד האיש וילפת (רות ג, ח), וילפת שמשון (שופטים טז, כט), ילפתו ארחות דרכם (איוב ו, יח), ענין אסיפה המה.
100
ק״אלץ
101
ק״במתחלק לשני מחלקות: האחד, לץ תכה (משלי יט, כה), ועתה אל תתלוצצו (ישעיהו כח, כב), אם ללצים הוא יליץ (משלי ג, לד), אנשי לצון (שם כט, ח), לצים לצון חמדו להם (שם א, כב), לשון לעג ותעתועים המה.
102
ק״גהשני, מלאך מליץ (איוב לג, כג), כי המליץ בינתם (בראשית מב, כג), להבין משל ומליצה (משלי א, ו), לשון פשר ופתרון הם.
103
ק״דלק
104
ק״הכאשר ילק הכלב (שופטים ז, ה), ויהי מספר המלקקים (שם ז, ו), ענין לחך הם.
105
ק״ולקח
106
ק״זמתחלק לענינים הרבה, ומיסוד אחד הם נגזרים. האחד, כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד, ב), יערף כמטר לקחי (דברים לב, ב).
107
ק״חהשני, ומלקחיה ומחתתיה (שמות כה, לח), במלקחים לקח מעל המזבח (ישעיהו ו, ו), ולשוני מדבק מלקוחי (תהלים כב, טז), הן השנים אשר דומות למלקוחי חרשים.
108
ק״טהשלישי, ומלקוח עריץ ימלט (ישעיהו מט, כה), היקח מגבור מלקוח (שם מט, כד), את השבי ואת המלקוח (במדבר לא, יב).
109
ק״יהרביעי, כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב, כג), לקח פר אחד בן בקר (שמות כט, א), לקח את ספר התורה הזה (דברים לא, כו).
110
קי״אלקט
111
קי״בוילקט יוסף (בראשית מז, יד), לקטו לחם משנה (שמות טז, כב), ובילקוט וקלעו בידו (ש"א יז, מ), ולקט קצירך לא תלקט (ויקרא יט, ט), ופרט כרמך לא תלקט (שם יט, י), לקט כמשמעו.
112
קי״גלקש
113
קי״דוהנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז, א), ופיהם פערו למלקוש (איוב כט, כג), בעתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד), וכרם רשע ילקשו (איוב כד, ו), מורה ומלקוש בראשון (יואל ב, כג).
114
קי״הלשׁ
115
קי״ולושי ועשי עגות (בראשית יח, ו), והנשים לשות בצק (ירמיהו ז, יח), מלוש בצק עד חמצתו (הושע ז, ד), ותקח קמח ותלש (ש"א כח, כד), ענין בציקה הם.
116
קי״זלשם
117
קי״חלשם שבו ואחלמה (שמות כח, יט).
118
קי״טלשן
119
ק״כואת לשון הזהב (יהושע ז, כד), לשון אש (ישעיהו ה, כד), אל תלשן עבד אל אדניו (משלי ל, י), מלשני בסתר רעהו (תהלים קא, ה), את לשון ים מצרים (ישעיהו יא, טו), כמשמעו.
120
קכ״אלתח
121
קכ״בויאמר לאשר על המלתחה (מ"ב י, כב), כלי בגדים הנחבשים.
122
קכ״גלתך
123
קכ״דולתך שעורים (הושע ג, ב), ממיני מדות הוא.
124
קכ״הלתע
125
קכ״ומלתעות כפירים נתץ יי' (תהלים נח, ז), ואשברה מתלעות עול (איוב כט, יז).
126
קכ״זותשלם מחברת למ"ד.
127