מחברת מנחם, שMachberet Menachem, Letter Shin
א׳שא
1
ב׳מתחלק לארבע מחלקות: האחד, משביח שאון ימים שאון גליהם (תהלים סה, ח), קול שאון מעיר (ישעיהו סו, ו), ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון (שם יז, יב), תשאות מלאה (שם כב, ב), ענין המון [נו"וב המיה] המה.
2
ג׳השני, אם שאו ערים (שם ו, יא), והאדמה תשאה שממה (שם), ושאיה יכת שער (שם כד, יב), והאיש משתאה לה (בראשית כד, כא). קרוב מבהלה, כענין על יומו נשמו אחרנים (איוב יח, כ).
3
ד׳השלישי, בערבים משאות (משלי כב, כו), כי תשה ברעך משאה מאומה (דברים כד, י), לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), ענין חוב המה.
4
ה׳הרביעי, הנחש השיאני ואכל (בראשית ג, יג), אל ישאך אלהיך (מ"ב יט, י), השיאוך יכלו לך (עובדיה א, ז), ענין פתוי המה.
5
ו׳שׂא
6
ז׳מתחלק לענינים ולמחלקות רבים: האחד, לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא (שמות כ, ז), ישא ביום ההוא לאמר (ישעיהו ג, ז). ויש אשר ענינו מכה ושבירה, כאלה: כמעט ישאני עשני (איוב לב, כב), ממנו משפט ושאתו יצא (חבקוק א, ז), וישאם דוד ואנשיו (ש"ב ה, כא), ומשאתו לא אוכל (איוב לא, כג), ונשאו בדרך מצרים (ישעיהו י, כו). ויש אשר ענינו סליחה, שא נא פשע אחיך (בראשית נ, יז), כי נשא אשא להם (הושע א, ו), אשרי נשוי פשע (תהלים לב, א), נשא עון (ישעיהו לג, כד), נשא עון ופשע (שמות לד, ז), הלא אם תיטיב שאת (בראשית ד, ז). ויש אשר ענינו מלא הרצון, הנה נשאתי פניך (שם יט, כא), וישא יי' את פני איוב (איוב מב, ט), מלך יהודה אני נושא (מ"ב ג, יז), שאת פני רשע לא טוב (משלי יח, ה), אשר לא ישא פנים (דברים י, יז). ויש אשר ענינו עמס, כאלה: נשאתיכם עסוסות משא לעיפה (ישעיהו מו, א), רבץ תחת משאו (שמות כג, ה), כמשא כבד (תהלים לח, ה). ויש אשר ענינו נבואה, כאלה: ויחזו לך משאת שוא ומדוחים (איכה ב, יד), מה משא יי' (ירמיהו כג, לג), משא דבר יי' (זכריה ט, א), המשא אשר חזה (חבקוק א, א). ויש אשר ענינו הרמת קול, כאלה: וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא (דה״א טו, כב), ישאו בתף וכנור (איוב כא, יב), ישאו מדבר ועריו (ישעיהו מב, יא), ישאו קולם ירנו (שם כד, יד). ויש אשר ענינו מנין וחשבון, כאלה: כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל, יב), נשא את ראש (במדבר ד, ב), שא את ראש מלקוח השבי (שם לא, כו), מלה זאת היא רבת ענינים [נו"ול פנים] אבל מיעוטם יורה על רובם.
7
ח׳שאב
8
ט׳ושאבתם מים בששון (ישעיהו יב, ג), בין משאבים (שופטים ה, יא), לעת צאת השאבת (בראשית כד, יא), מאשר ישאבון הנערים (רות ב, ט).
9
י׳שאג
10
י״אאריה שאג מי לא יירא (עמוס ג, ח), שאגה לו כלביא (ישעיהו ה, כט), הכפירים שאגים לטרף (תהלים קד, כא).
11
י״בשאט
12
י״גבשאט בנפש (יחזקאל כה, טו), השאטים אותך (שם כח, כד).
13
י״דשאל
14
ט״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, שאל לך אות (ישעיהו ז, יא), העמק שאלה (שם), לא אשאל ולא אנסה (שם ז, יב), השאלתיהו ליי' (ש"א א, כח), בעיני מצרים וישאלום (שמות יב, לו).
15
ט״זהשני, שאול ועצר רחם (משלי ל, טז), שאול ואבדון נגד יי' (שם טז, יא), כי לא שאול תודך (ישעיהו לח, יח), כצאן לשאול (תהלים מט, טו).
16
י״זשאנן
17
י״חשאנן מואב מנעוריו (ירמיהו מח, יא), הוי השאננים בציון (עמוס ו, א), לעשתות שאנן (איוב יב, ה).
18
י״טשאף
19
כ׳שאפו רוח כתנים (ירמיהו יד, ו), אל תשאף הלילה (איוב לו, כ), כעבד ישאף צל (שם ז, ב), ושאף צמים חילם (שם ה, ה).
20
כ״אשׁאר
21
כ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, שאר ישוב שאר יעקב (ישעיהו י, כא), לקנות את שאר עמו אשר ישאר (שם יא, יא), כגפן שארית ישראל (ירמיהו ו, ט).
22
כ״גהשני, ברוך טנאך ומשארתך (דברים כח, ה), שארה כסותה וענחה (שמות כא, י), משארתם צררת בשמלתם (שם יב, לד), ובתנוריך ובמשארותיך (שם ז, כה), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ענין מזון הם.
23
כ״דהשלישי, ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג, ג), ועכר שארו אכזרי (משלי יא, יז), וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח, כז), איש איש אל כל שאר בשרו (ויקרא יח, ו), שארה הנה (שם יח, יז), כי את שארו הערה (שם כ, יט), ענין בשר המה.
24
כ״השׂאר
25
כ״וכי כל שאר וכל דבש (ויקרא ב, יא), שאר לא ימצא בבתיכם (שמות יב, יט), ולא יראה לך שאר (שם יג, ז).
26
כ״זשב
27
כ״חמתחלק לשבע מחלקות: האחד, שב לימיני (תהלים קי, א), ישב עולם לפני אלהים (שם סא, ח), הישבי בשמים (שם קכג, א), בכל מושבתיכם (שמות יב, כ), כמשמעו.
28
כ״טהשני, כי שב אפי ממנו (הושע יד, ה), אם ישוב ולא ישוב (ירמיהו ח, ד), ועליה למרום שובה (תהלים ז, ח), שם הם שבים ללכת (קהלת א, ז).
29
ל׳השלישי, מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחה (ירמיהו ח, ה), ומשבותיך תוכחך (שם ב, יט), שובו בנים שובבים (שם ג, יד), וילך שובב (ישעיהו נז, יז).
30
ל״אהרביעי, וישב ממנו שבי (במדבר כא, א), קום ברק ושבה שביך (שופטים ה, יב), עלית למרום שבית שבי (תהלים סח, יט), וראית בשביה (דברים כא, יא), שבו ויבזו (בראשית לד, כט), והיו שבים לשביהם (ישעיהו יד, ב), את השבי ואת המלקוח (במדבר לא, יב), גם שבי גבור יקח (שם מט, כה), כי שבבים יהיה עגל שמרון (הושע ח, ו).
31
ל״בהחמישי, בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל, טו), שובה יי' רבבות אלפי ישראל (במדבר י, לו), לשון מרגוע ומנוחה המה.
32
ל״גהששי, כי רוח יי' נשבה בו (ישעיהו מ, ז), ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז, יח).
33
ל״דהשביעי, ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), כרסיה שביבין די נור (דניאל ז, ט), לשון נצוץ אש המה.
34
ל״השׂב
35
ל״וגם שב גם ישיש בנו (איוב טו, י), וגם עד זקנה ושיבה (תהלים עא, יח), כי קמו עיניו משיבו (מ"ב יד, ד), ואני זקנתי ושבתי (ש"א יב, ב), יחשב תהום לשיבה (איוב מא, כד), כמו זקנה כמשמעו.
36
ל״זשבו
37
ל״חלשם שבו ואחלמה (שמות כח, יט).
38
ל״טשבח
39
מ׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, ושבח אני את המתים (קהלת ד, ב), דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמה, ד), שפתי ישבחונך (שם סג, ד), כמו יהללוך [נו"ל ענין תהלה].
40
מ״אהשני, משביח שאון ימים (תהלים סה, ח), נשוא גליו אתה תשבחם (שם פט, י), וחכם באחור ישבחנה (משלי כט, יא), ענין שבירה המה.
41
מ״בשבט
42
מ״גמתחלק לשלש ענינים: האחד, או משפחה או שבט (דברים כט, יז), בשבטי ישראל הודעתי נאמנה (הושע ה, ט), ששם עלו שבטים שבטי יה (תהלים קכב, ד), ואין בשבטיו כושל (שם קה, לז).
43
מ״דהשני, כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כו, לב), תרעם בשבט ברזל (תהלים ב, ט), כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט (ישעיהו כח, כז).
44
מ״ההשלישי, שבט משלים (שם יד, ה), לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, ו), שבט מישר שבט מלכותך (תהלים מה, ז).
45
מ״ושׂבך
46
מ״זבסבך עץ קרדמות (תהלים עד, ה), כי עד סירים סבוכים (נחום א, י), שׂבכים מעשה שׂבכה (מ"א ז, יז), תחת שובך (ש"ב יח, ט), ועל שבכה יתהלך (איוב יח, ח), נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב, יג), ענין ענפים הם.
47
מ״חשבל
48
מ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, אל תשטפני שבלת מים (תהלים סט, טז), ושבלת שטפתני (שם סט, ג), כמו שבלול תמס יהלך (שם נח, ט), ענין קבוץ מים המה.
49
נ׳השני, שבילי עולם (ירמיהו יח, טו), שביל כמו נתיב.
50
נ״אהשלישי, השבלים הדקות (בראשית מא, ז), וזרעו שבלים יקצור (ישעיהו יז, ה), וכראש שבלת ימלו (איוב כד, כד), שבלי הזתים (זכריה ד, יב).
51
נ״בשבם
52
נ״גגפן שבמה (ישעיהו טז, ח), שם מקום הוא.
53
נ״דשבס
54
נ״הוהשביסים והשהרנים (ישעיהו ג, יח), כלי נוי הוא כמשמעו.
55
נ״ושׁבע
56
נ״זמתחלק לשלש מחלקות: האחד, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז), שבע על הטאתיכם (ויקרא כו, יח).
57
נ״חהשני, שבעת חקות קציר (ירמיהו ה, כד), וטמאה שבעים כנדתה (ויקרא יב, ה), שבעה שבעת (דברים טז, ט), שבעים שבעים (דניאל ט, כד), והגביר ברית לרבים שבוע אחד (שם ט, כז), מלא שבע זאת (בראשית כט, כז).
58
נ״טהשלישי, השבעה לי כיום וישבע לו (שם כה, לג), בי נשבעתי (שם כב, טז), כי שם נשבעו שניהם (שם כא, לא), שבעות מטות אמר סלה (חבקוק ג, ט), וישבע בחי העולם (דניאל יב, ז).
59
ס׳שׂבע
60
ס״אשבע שמחות (תהלים טז, יא), אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז, טו), כמו ואכל ושבע ודשן (דברים לא, כ).
61
ס״בשבץ
62
ס״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, ושבצת הכתנת שש (שמות כח, לט), וכתנת תשבץ (שם כח, ד), ועשית משבצת זהב (שם כה, יג), משבצים זהב (שם כח, כ).
63
ס״דהשני, כי אחזני השבץ (ש"ב א, ט), ויתכן להיות מגזרת העליון.
64
ס״השבק
65
ס״ושרשוהי בארעא שבקו (דניאל ד, יב), וכל עזב וסלח בלשון ארמית 'שבק'.
66
ס״זשׁבר
67
ס״חמתחלק לארבע מחלקות: האחד, כי באו בנים עד משבר (מ"ב יט, ג), לא יעמד במשבר בנים (הושע יג, יג), האני אשביר ולא אוליד (ישעיהו סו, ט), ענין אבנים המה.
68
ס״טהשני, וברכה לראש משביר (משלי יא, כו), אכל תשברו מאתם (דברים ב, ו), כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א), שברו לנו מעט אכל (שם מג, ב), בשבר אשר הם שברים (שם מז, יד), שברו ואכלו (ישעיהו נה, א), ענין מקנה וקנין הם, ובלא מחיר יין וחלב (שם), יוכיח.
69
ע׳השלישי, ושברה כשבר נבל יוצרים (ישעיהו ל, יד), על שבר יוסף (עמוס ו, ו), אבד ושבר בריחיה (איכה ב, ט), דלתות נחושה אשבר (ישעיהו מה, ב), כמשמעו.
70
ע״אהרביעי, את מספר החלום ואת שברו (שופטים ז, טו), ענין פתרון הוא לפי הענין.
71
ע״בשׂבר
72
ע״געיני כל אליך ישברו (תהלים קמה, טו), שברתי לישועתך יי' (שם קיט, קסו), לא ישברו יורדי בור (ישעיהו לח, יח), כמו לא יקוו.
73
ע״דשבש
74
ע״הורברבנוהי משתבשין (דניאל ה, ט), [פתרונו נואלו].
75
ע״ושבת
76
ע״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, איך שבת נגש שבתה מדהבה (ישעיהו יד, ד), ויום ולילה לא ישבתו (בראשית ח, כב), משבית מלחמות (תהלים מו, י).
77
ע״חהשני, כי בו שבת (בראשית ב, ג), אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה (ויקרא כו, לד).
78
ע״טשׁג
79
פ׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, וכי תשגו (במדבר טו, כב), מאיש שגה ומפתי (יחזקאל מה, כ), וגם אלה ביין שגו (ישעיהו כח, ז), לשגות מאמרי דעת (משלי יט, כז).
80
פ״אהשני, שגיון לדוד (תהלים ז, א), ענין רנן הוא, וענינו יורה עליו. ויתכן להיות מגזרתו [נ"וו מגזרת] תפלה לחבקוק הנביא על שגינות (חבקוק ג, א), כמו על הנגינות, וסוף חזיונו יורה עליו למנצח בנגינותי (שם ג, יט).
81
פ״בשׂג
82
פ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), ואחריהן ישגה מאד (שם ח, ז), שגיא כח (שם לז, כג), משגיא לגוים ויאבדם (שם יב, כג), ביום נטעך תשגשגי (ישעיהו יז, יא), ושלוי עולם השגו חיל (תהלים עג, יב), לשון גודל המה.
83
פ״דהשני, ואין ידו משגת (ויקרא יד, כא), או השיגה ידו ונגאל (שם כה, מט), יררף אויב נפשי וישג (תהלים ז, ו), ארדף אשיג (שמות טו, ט), ואין משיג ידו אל פיו (ש"א יד, כו), וכי שיג לו (מ"א יח, כז).
84
פ״השגב
85
פ״וונשגב יי' לבדו (ישעיהו ב, יא), וקדרים שגבו ישע (איוב ה, יא), לא היתה קריה אשר שגבו ממנו (דברים ב, לו), וכחומה נשגבה (משלי יח, יא), בו ירוץ צדיק ונשגב (שם יח, י).
86
פ״זשגח
87
פ״חממכון שבתו השגיח (תהלים לג, יד), משגיח מן החלנות (שיר ב, ט).
88
פ״טוהשגל
89
צ׳והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב, ו), נצבה שגל לימינך (תהלים סה, י), שגלתה ולחנתה (דניאל ה, ב), ענין גבירה המה.
90
צ״אשגע
91
צ״בחסר משגעים אני (ש"א כא, טז), משגע איש הרוח (הושע ט, ז), כי בשגעון ינהג (מ"ב ט, כ).
92
צ״גשגר
93
צ״דשגר אלפיך (דברים ז, יג), וכל פטר שגר בהמה (שמות יג, יב), פתח בית הרחם.
94
צ״השׁד
95
צ״ומתחלק לחמש מחלקות: האחד, ואת שדוד מה תעשי (ירמיהו ד, ל), אמר שדוד נשדנו (מיכה ב, ד), משד עניים (תהלים יב, ו), מפני רשעים זו שדוני (שם יז, ט), נהפך לשדי (שם לב, ד), וסלף בגדים ישדם (משלי יא, ג).
96
צ״זהשני, על שדים ספדים (ישעיהו לב, יב), משד תנחמיה (שם סו, יא), ושד מלכים תינקי (שם ס, טז), בין שדי ילין (שיר א, יג), כלה שד (ישעיהו טז, ד), שמה מעכו שדיהן (יחזקאל כג, ג), לשון דדים הם.
97
צ״חהשלישי, כקול מים רבים כקול שדי (שם א, כד), בצל שדי יתלונן (תהלים צא, א), ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד), מחזה שדי יחזה (במדבר כד, טז), ויש מהפותרים אשר מחברים אליהם למען תדעון שדון (איוב יט, כט), ויתכן להיות מגזרת דין.
98
צ״טהרביעי, יזבחו לשדים (דברים לב, יז), ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים (תהלים קו, לז).
99
ק׳החמישי, שדה ושדות (קהלת ב, ח), ענין תענוג המה.
100
ק״אשׂד
101
ק״במתחלק לשני מחלקות: האחד, ושדת אתם בשיד (דברים כז, ב), והיו עמים משרפת שיד (ישעיהו לג, יב), עצמות מלך אדום לשיד (עמוס ב, א), ותשם בסד רגלי (איוב יג, כז), לשון גיר המה [נ"וו לשון שיד המה. עיין לעיל בשרש גר צד 59].
102
ק״גהשני, ישדר לו יעקב (הושע י, א), אם ישדר עמקים אחריו (איוב לט, י), יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כה, כד), שדות בכסף יקנו (ירמיהו לב, מד), עיניך בשדה אשר יקצרון (רות ב, ט), על ביתה ועל שדה (מ"ב ח, ה).
103
ק״דשדם
104
ק״הושדמה לפני קמה (ישעיהו לז, כז), כי שדמות חשבון אמלל (שם טז, ח), ושדמות לא עשה אכל (חבקוק ג, יז), ענין שורק המה.
105
ק״ושדף
106
ק״זהכתי אתכם בשדפן ובירקון (עמוס ד, ט), ושדופת קדים (בראשית מא, ו).
107
ק״חשדר
108
ק״טהוה משתדר להצלותה (דניאל ו, טו), [לשון השתדלות בחלוף הל' לרי"ש, מתורגמן].
109
ק״ישו
110
קי״אמתחלק לשלש מחלקות: האחד, שויתי עד בקר כארי (ישעיהו לח, יג), אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא, ב), פן תשוה לו גם אתה (משלי כו, ד), וכל חפציך לא ישוו בה (שם ג, טו), הלוא אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה).
111
קי״בהשני, שויתי יי' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), משוה רגלי כאילות (שם יח, לד), הוד והדר תשוה עליו (שם כא, ו), שויתי עזר על גבור (שם פט, כ), ולבבה עם חיותא שוי (דניאל ה, כא). תשים, תשית, תשוה, לשון אחד המה.
112
קי״גהשלישי, וישר העויתי ולא שוה לי (איוב לג, כז), ולמלך אין שוה להניחם (אסתר ג, ח), שוה בנזק המלך (שם ז, ד), איננו שוה לי (שם ה, יג), ענין תועלת [נ"ה הועילות] המה.
113
קי״דשוא
114
קי״הלשוא הכיתי את בניכם (ירמיהו ב, ל), בחבלי השוא (ישעיהו ה, יח).
115
קי״ושזב
116
קי״זמשיזב ומצל (דניאל ו, כח), ושזיב לעבדוהי (שם ג, כח), כל הצלה בלשון ארמית כמהו.
117
קי״חשזף
118
קי״טששזפתני השמש (שיר א, ו), עין שזפתו ולא תוסיף (איוב כ, ט), ולא שזפתו עין איה (שם כח, ז).
119
ק״כשזר
120
קכ״אשש משזר (שמות כו, א), ענין פתיל הוא לפי הענין.
121
קכ״בשׁח
122
קכ״גוהלכו אליך שחוח (ישעיהו ס, יד), ידכה ישח (תהלים י, י), שחי ונעברה (שם נא, כג), ושוחה בארץ ציה וצלמות (ירמיהו ב, ו), והמה משתחויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח, טז), ערבה ושוחה (ירמיהו ב, ו).
123
קכ״דשׂח
124
קכ״המתחלק לשלש מחלקות: האחד, אדיר בשיחי ואהימה (תהלים נה, ג), או שיח לארץ ותרך (איוב יב, ח), ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד, סג), למי מדינים למי שיח (משלי כג, כט), כמשמעו.
125
קכ״והשני, בין שיחים ינהקו (איוב ל, ז), וכל שיח השדה (בראשית ב, ה), תחת אחד השיחם (שם כא, טו), לשון אילנות המה.
126
קכ״זהשלישי, כי גאו המים מי שחו (יחזקאל מז, ה), כאשר יפרש השחה לשחות (ישעיהו כה, יא). אשחה בכל לילה (תהלים ו, ז).
127
קכ״חשחד
128
קכ״טכי השחד יעור (שמות כג, ח), ומכחכם שחדו בעדי (איוב ו, כב), כמשמעו.
129
ק״לשׁחט
130
קל״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, חץ שחוט לשונם (ירמיהו ט, ז), שוחט השור מכה איש (ישעיהו סו, ג), ושחטתם בזה ואכלתם (ש"א יד, לד), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), שחיטה כמשמעו.
131
קל״בהשני, זהב שחוט (דה״ב ט, טו), כמו זהב סגור (שם ד, כ), יתכן להיות שם מקום הזהב כמו זהב פרוים (שם ג, ו), מזהב אופיר (דה״א כט, ד).
132
קל״גשׂחט
133
קל״דואשחט אתם אל כוס פרעה (בראשית מ, יא), כמו ואעצור אותם [נ"ה את הענבים].
134
קל״השחל
135
קל״ועל שחל ופתן תדרך (תהלים צא, יג), אמר עצל שחל בדרך (משלי כו, יג). שחל ואריה, ענין אחד הוא.
136
קל״זשחן
137
קל״חוימרחו על השחין ויחי (ישעיהו לח, כא), לשחין פרח (שמות ט, ט), כמשמעו.
138
קל״טשחס
139
ק״מובשנה השנית שחיס (ישעיהו לז, ל), ספיחי ספיחים כמשמעו.
140
קמ״אשׁחף
141
קמ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, את השחפת ואת הקדחת (ויקרא כו, טז).
142
קמ״גהשני, ואת השחף (שם יא, טז), כמשמעו.
143
קמ״דשחף
144
קמ״השחיף עץ (יחזקאל מא, טו).
145
קמ״ושחץ
146
קמ״זהוא מלך על כל בני שחץ (איוב מא, כו), [ענין גאוה רד"ק].
147
קמ״חשחק
148
קמ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, ושחקת ממנה הדק (שמות ל, לו), אבנים שחקו מים (איוב יד, יט), וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ, טו), ואשחקם כעפר על פני רוח (תהלים יח, מג), ענין כתישה וכתיתה המה.
149
ק״נהשני, כי מי בשחק יערך ליי' (שם פט, ז), ועד בשחק נאמן סלה (שם פט, לח), ובגאותו שחקים (דברים לג, כו).
150
קנ״אשחק
151
קנ״בורוזנים משחק לו (חבקוק א, י), לויתן זה יצרת לשחק בו (תהלים קד, כו), שחוק לרעהו אהיה (איוב יב, ד), כשחוק לכסיל (משלי י, כג). שחוק כצחוק.
152
קנ״גשחר
153
קנ״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וכמו השחר עלה (בראשית יט, טו), כי עלה השחר (שם לב, כז), כשחר נכון מוצאו (הושע ו, ג), כשחר פרש על ההרים (יואל ב, ב), הילל בן שחר (ישעיהו יד, יב).
154
קנ״ההשני, ישחרנני ולא ימצאנני (משלי א, כח), לשחר פניך ואמצאך (שם ד, טו), שחר טוב יבקש רצון (שם יא, כד), אם אתה תשחר אל אל (איוב ח, ה), אלי אתה אשחרך (תהלים סג, ב), למנצח על אלית השחר (שם כב, א), ענין בקר [נ"א ביקור] המה.
155
קנ״והשלישי, שחורה אני ונאוה (שיר א, ה), חשך משחור תארם (איכה ד, ח), כי הילדות והשחרות הבל (קהלת יא, י).
156
קנ״זשחת
157
קנ״חמתחלק לשתי ענינים: האחד, שחת לו (דברים לב, ה), שחתך ישראל (הושע יג, ט), כי משחתם בהם (ויקרא כב, כה), ענין חבול המה.
158
קנ״טהשני, תורדם לבאר שחת (תהלים נה, כד), לאי ראה השחת (שם מט, י), נלכד בשחיתותם (איכה ד, כ), ענין פחת המה. ונראה התי"ו שאיננה יסוד במלה, כי שוחה עמוקה (משלי כג, כז) יורה.
159
ק״סשט
160
קס״אמתחלק לארבע מחלקות: האחד, בל תלך בו אני שיט (ישעיהו לג, כא), שוטטו בחוצות ירושלם (ירמיהו ה, א), שטו העם ולקטו (במדבר יא, ח), שוט נא בכל שבטי ישראל (ש"ב כד, כ), וישטו בכל הארץ (שם כד, ח), משוט בארץ (איוב א, ז), המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד, י), ענין מרוץ המה.
161
קס״בהשני, בשוט לשון חחבא (איוב ה, כא), אבי יסר אתכם בשוטים (מ"א יב, יא), קול שוט (נחום ג, ב), ולשטט בצדיכם (יהושע כג, יג), כמשמעו.
162
קס״גהשלישי, ארז שטה (ישעיהו מא, יט), ועצי שטים (שמות כה, ה), מיני ארזים המה.
163
קס״דהרביעי, ויושט המלך לאסתר (אסתר ה, ב), מאשר יושיט לו המלך (שם ד, יא), ענין נטיה המה. ויתכן להיות מגזרתם גם אלה, אלונים מבשן עשו משוטיך (יחזקאל כז, ו), היו שטים לך (שם כז, ח), וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט (שם כז, כט), השטים אתך (שם כז, כו), בהם יטו האניות ויישירו לכתם, ונקרא שמם מעין [נ"ה כענין] מלאכתם, כמפרש (שם כז, כז) ומלח וחובל [נ"ה מלחיך וחבליך].
164
קס״השׂט
165
קס״ואל ישט אל דרכיה לבך (משלי ו, כה), שטה מעליו ועבר (שם ד, טו), עשה סטים שנאתי (תהלים קא, ג), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), איש כי תשטה אשתו (במדבר ה, יב), ואם לא שטית (שם ה, יט), ושטי כזב (תהלים מ, ה).
166
קס״זשטח
167
קס״חשטחתי אליך כפי (תהלים פח, י), ושטחום לשמש ולירח (ירמיהו ח, ב), משטח חרמים (יחזקאל כו, ה), וישטחו להם שטוח (במדבר יא, לב), ענין פרישה המה.
168
קס״טשטם
169
ק״עוישטם עשו את יעקב (בראשית כז, מא), ורבה משטמה (הושע ט, ז), אפו טרף וישטמני (איוב טז, ט).
170
קע״אשטן
171
קע״בתחת אהבתי ישטנוני (תהלים קט, ד), ויקרא שמה שטנה (בראשית כו, כא), ולא יהיה לנו לשטן במלחמה (ש"א כט, ד).
172
קע״גשטף
173
קע״דונהרות לא ישטפוה (שיר ח, ז), ומרק ושטף במים (ויקרא ו, כא), וידיו לא שטף במים (שם טו, יא), תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד, יט), ענין רחיצה הם כמשמעו.
174
קע״השׁטר
175
קע״ושטר ומשל (משלי ו, ז), שפטים ושטרים (דברים טז, יח), אם תשים משטרו בארץ (איוב לח, לג).
176
קע״זשׂטר
177
קע״חולשטר חד הקימת (דניאל ז, ה), ענינו לצר אחר.
178
קע״טשי
179
ק״פלך יבילו מלכים שי (תהלים סח, ל), בעת ההיא יובל שי (ישעיהו יח, ז), כמו מנחה.
180
קפ״אשׁך
181
קפ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, וישכו המים (בראשית ח, א), כשך חמת המלך (אסתר ב, א), וחמת המלך שככה (שם ז, י), כמו נחה.
182
קפ״גהשני, ישור כשך יקושים (ירמיהו ה, כו), אם ישך הנחש בלוא לחש (קהלת י, יא), ופרץ גדר ישכנו נחש (שם י, ח), לא תשיך לאחיך נשך כסף (דברים כג, כ), והיה אם נשך הנחש את איש (במדבר כא, ט).
183
קפ״דשׂך
184
קפ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב, ח), טובם כחרק ישר ממסוכה (מיכה ד, ד), כמשכת חדק (משלי טו, יט), לשכים בעיניכם (במדבר לג, נה), הסר משוכתו (ישעיהו ה, ה), ענין סלונים המה.
185
קפ״והשני, כל שכיות החמדה (ישעיהו ב, טז), תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא), ושכתי כפי (שמות לג, כב), שכת בעדו (איוב א, י), ואבן משכית (ויקרא כו, א), את כל משכיתם (במדבר לג, נב).
186
קפ״זשכב
187
קפ״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, שכבת הטל (שמות טו, יג), ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח, לז). ונראה מגזרתם שכבת זרע (ויקרא טו, טז).
188
קפ״טהשני, שכב על צדך השמאלי (יחזקאל ד, ד), על משכבי בלילות (שיר ג, א).
189
ק״צשכח
190
קצ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, השכח חנות אל (תהלים עז, י), התשכח אשה עולה (ישעיהו מט, טו), כי שכחני עמי (ירמיהו יח, טו).
191
קצ״בהשני, הוו בעין עלה להשכחה (דניאל ו, ה), והשכחו לדניאל (שם ו, יב), והשתכח באחמתא בבירתא די במדי (עזרא ו, ב), לשון מציאה.
192
קצ״גשׁכל
193
קצ״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, לא תהיה משכלה (שמות כג, כו), ואני שכולה וגלמודה (ישעיהו מט, כא), ושכלה אין בהם (שיר ד, ב), אפגשם כדב שכול (הושע יג, ח), שכול ואלמון (ישעיהו מז, ט).
194
קצ״ההשני, ושוריא ישתכללון (עזרא ד, יג), בנהי ושכללה (שם ה, יא), ושוריא אשכללו (שם ד, יב), ובנו ושכללו (שם ו, יד).
195
קצ״ושׂכל
196
קצ״זשכל את ידיו (בראשית מח, יד), ושום שכל (נחמיה ח, ח), ומצא חן ושכל טוב (משלי ג, ד), לא השכילו נפלאותיך (תהלים קו, ז), ומנדע ושכלתנו (דניאל ה, יב), שכל טוב לכל עשיהם (תהלים קיא, י).
197
קצ״חשכם
198
קצ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, דרך ירצחו שכמה (הושע ו, ט), לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט), כי תשיתמו שכם (תהלים כא, יג), שכם אחד על אחיך (בראשית מח, כב).
199
ר׳השני, ויט שכמו לסבל (שם מט, טו), כתפי משכמה תפול (איוב לא, כב), והיה כהפנותו שכמו (ש"א י, ט), משכמו ומעלה גבה מכל העם (שם ט, ב).
200
ר״אהשלישי, והשכמתם והלכתם לדרככם (בראשית יט, ב), וישכם בבקר (שמות כד, ד), וכטל משכים הלך (הושע ו, ד), שוא לכם משכימי קום (תהלים קכז, ב).
201
ר״בשׁכן
202
ר״גוישכן ישראל בטח (דברים לג, כח), ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וישכן כבוד יי' (שם כד, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), כמשמעו.
203
ר״דשׂכן
204
ר״הושמת שכין בלעך (משלי כג, ב), ענין מאכלת הוא.
205
ר״ושׁכר
206
ר״זשכרו ולא יין (ישעיהו כט, ט), שתו ושכרו וקיו (ירמיהו כה, כז), ולרוזנים אי שכר (משלי לא, ד), יין ושכר אל תשת (ויקרא י, ט).
207
ר״חשׂכר
208
ר״טשכר שכיר (דברים טו, יח), שבעים בלחם נשכרו (ש"א ב, ה), וישכר מישראל מאה אלף (דה״ב כה, ו), יגלח יי' בתער השכירה (ישעיהו ז, כ), גם שכריה בקרבה כעגלי מרבק (ירמיהו מו, כא), אומרים בעלי פתרון 'שכריה' כמו 'גדוליה' לפי הענין.
209
ר״ישל
210
רי״אמתחלק לחמש מחלקות: האחד, כי ישל זיתך (דברים כה, מ), כי ישל אלוה נפשו (איוב כז, ח), ונשל הברזל מן העץ (שם יט, ה), ונשל גוים רבים מפניך (שם ז, א), ובשליתה היוצאת מבין רגליה (שם כח, נז), וינשל את היהודים מאילות (מ"ב טז, ו), של נעליך מעל רגליך (שמות ג, ה).
211
רי״בהשני, בני עתה אל תשלו (דה״ב כט, יא), ויכהו שם האלהים על השל (ש"ב ו, ז), הלא אמרתי לא תשלה אתי (מ"ב ד, כה), וכל שלו ושחיתה (דניאל ו, ה), ענין שגגה המה.
212
רי״גהשלישי, שלו כל בגדי בגד (ירמיהו יב, א), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), ישליו אהלים לשדדים (שם יב, ו), לשון שקט המה.
213
רי״דהרביעי, שלות גוים רבים ישלוך כל יתר עמים (חבקוק ב, ח), וסר מרע משתולל (ישעיהו נט, טו), כמוצא שלל רב (תהלים קיט, קסב).
214
רי״ההחמישי, על שולי המעיל (שמות כח, לד), נגלו שוליך (ירמיהו יג, כב), טמאתה בשוליה (איכה א, ט).
215
רי״ושלאנן
216
רי״זכלו שלאנן ושלו (איוב כא, כג), ענין שקט הוא לפי הענין.
217
רי״חשלב
218
רי״טמשלבת אשה אל אחתה (שמות כו, יז), כמו מקושרות בין השלבים (מ"א ז, כה).
219
ר״כשלג
220
רכ״אשלג לבנון (ירמיהו יח, יד), תשלג בצלמון (תהלים סח, טו), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו).
221
רכ״בשלהב
222
רכ״גרשפי אש שלהבת יה (שיר ח, ו), להבת שלהבת (יחזקאל כא, ג), כמשמעו.
223
רכ״דשלח
224
רכ״המתחלק לשלש ענינים וארבע מחלקות: האחד, בשלחי אתם מקדש ברנע (במדבר לב, ח), וישלח ישראל מלאכים (שם כא, כא), ומשלח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט), שלחיך פרדס רמונים (שיר ד, יג), ואת תעלתיה שלחה (יחזקאל לא, ד).
225
רכ״והשני, בשלחי את חצי הרעב (שם ה, טז), וישלח את לוט (בראשית יט, כט), הן ישלח איש את אשתו (ירמיהו ג, א), ושלחה מביתו (דברים כד, א), תשלח קציריה עד ים (תהלים פ, יב).
226
רכ״זהשלישי, שלחו באש מקדשיך (שם עד, ז), ואת העיר שלחו באש (שופטים א, ח), פתרונו נוטה לשריפה, ונטה לענין העליון.
227
רכ״חהמחלקה הרביעי, בשלח יעברו (איוב לו, יב), וחיתו מעבר בשלח (שם לג, יח), ואחת מחזקת השלח (נחמיה ד, יא), כלי קרב המה.
228
רכ״טשלחן
229
ר״לועשית שלחן עצי שטים (שמות כה, כג), לערך שלחן במדבר (תהלים עח, יט), תערך לפני שלחן (תהלים כג, ה), כמשמעו.
230
רל״אשׁלט
231
רל״במתחלק לשני מחלקות: האחד, ויוסף הוא השליט (בראשית מב, ו), ולא ישלטנה אלהים (קהלת ו, ב).
232
רל״גהשני, שלטיהם תלו על חומתיך (יחזקאל כז, יא), כל שלטי הגבורים (שיר ד, ד), כלי מלחמה המה.
233
רל״דשלך
234
רל״המשליך קרחו כפתים (תהלים קמז, יז), אשר בשלכת מצבת בם (ישעיהו ו, יג), וישליכו איש מטהו (שמות ז, יב), [ונחסר כאן ואת השלך (ויקרא יא, יז), מין עוף טמא].
235
רל״ושׁם
236
רל״זמתחלק לשש מחלקות: האחד, שממה תהיה (ירמיהו ד, כז), לא תשם (בראשית מז, יט), ישים עליהם נוהם (ירמיהו מט, כ), והנשמות והנהרסות (יחזקאל לו, לה).
237
רל״חהשני, פנו עלי והשמו (איוב כא, ה), ישמו ישרים (שם יז, ח), נשמו אחרנים (שם יח, כ), שמו שמים (ירמיהו ב, יב).
238
רל״טהשלישי, שם העיר (בראשית ד, יז), יהי שמו לעולם (תהלים עב, יז), ידעתיך בשם (שמות לג, יב), כמשמעו.
239
ר״מהרביעי, שמה קברו (בראשית מט, לא), שמה קננה קפוז (ישעיהו לד, טו), משם נסעו (במדבר כא, יג), כמשמעו.
240
רמ״אהחמישי, בשמי שמי קדם (תהלים סח, לד), על השמים (שמות ט, כב).
241
רמ״בהששי, ואת השומים (במדבר יא, ה).
242
רמ״גשׂם
243
רמ״דשמו אותתם אתות (תהלים עד, ד), שם על לב (ישעיהו נז, א), מבלי משים (איוב ד, כ), היתה שומה (ש"ב יג, לב), בתשומת יד (ויקרא ה, כא).
244
רמ״השלם
245
רמ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, הן צדיק בארץ ישלם (משלי יא, לא), כי אתה תשלם (תהלים סב, יג), המעמך ישלמנה (איוב לד, לג).
246
רמ״זהשני, ותשלם כל המלאכה (מ"א ז, כא), ושלמה ימי אבלך (ישעיהו ס, כ), מי עור כמשלם (שם מב, יט).
247
רמ״חהשלישי, שלמי אמוני ישראל (ש"ב כ, יט), והיה אם שלום תענך (דברים כ, יא), ואם לא תשלים עמך (שם כ, יב), שלח ידיו בשלמיו (תהלים נה, כא), כמוצאת שלום (שיר ח, י).
248
רמ״טשׂלם
249
ר״נעל שה על שלמה (שמות כב, ח), אם חבל תחבל שלמת רעך (שם כב, כה), כמו שמלה.
250
רנ״אשלף
251
רנ״בוחרבו שלופה בידו (במדבר כב, כג), שלף איש נעלו (רות ד, ז), שקדמת שלף יבש (תהלים קכט, ו), שלף ויצא מגוה (איוב כ, כה).
252
רנ״גשלש
253
רנ״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, ושלשת תרד מאד (ש"א כ, יט), עד הערב השלשית (שם כ, ה), כמשלש חדשים (בראשית לח, כד), והחוט המשלש (קהלת ד, יב), כמשמעו.
254
רנ״ההשני, ושלשים על כלו (שמות יד, ז), ויען השליש (מ"ב ז, ב), הממונה.
255
רנ״והשלישי, וכל בשלש (ישעיהו מ, יב), ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו), בתפים בשמחה ובשלשים (ש"א יח, ו), כלי נבלים הם. ויתכן להיות בני שלשה יתרים, כמו 'עלי עשור', 'על השמינית'.
256
רנ״זשלשם
257
רנ״חגם מתמול גם משלשם (שמות ד, י), ויהי כל יודעו מאתמול שלשם (ש"א י, יא), כמשמעו.
258
רנ״טשמאל
259
ר״סאם השמאל ואימנה (בראשית יג, ט), שמאל בעשותו (איוב כג, ט), וכי תשמאילו (ישעיהו ל, כא).
260
רס״אשמד
261
רס״בונשמדו במות און (הושע י, ח), השמידם וישבו תחתם (דברים ב, כג).
262
רס״גשמח
263
רס״דכי בשמחה תצאו (ישעיהו נה, יב), ששון ושמחה (שם כב, יג).
264
רס״השמט
265
רס״ותשמטנה ונטשתה (שמות כג, יא), ושמטתה ובך מנחלתך (ירמיהו יז, ד), ענין עזיבה המה.
266
רס״זשמך
267
רס״חותכסהו בשמיכה (שופטים ד, יח).
268
רס״טשמל
269
ר״עמי צרר מים בשמלה (משלי ל, ד), שמלתך לא בלתה (דברים ח, ד), ויחלף שמלתיו (בראשית מא, יד), כמו לבוש ובגד.
270
רע״אשׂממית
271
רע״בשממית בידיה תתפש (משלי ל, כח), היא העש שבונה ביתה אפילו בהיכלי מלך, רד"ק. [השורש הזה נרשם בתוך כל השרשים בראש מחברת השי"ן, אבל לא נמצא בכל ההעתקות בגוף המחברת].
272
רע״גשמן
273
רע״דמתחלק לשלש מחלקות: האחד, שמנו עשתו (ירמיהו ה, כח), שמנת עבית (דברים לב, טו), ובשרי כחש משמן (תהלים קט, כד), במשמניו רזון (ישעיהו י, טז). ויתכן להיות מגזרתם השמן לב העם הזה (שם ו, י), וטפש כחלב לבם (תהלים קיט, ע) יוכיח.
274
רע״ההשני, שמן זית זך (שמות כז, כ), ושמן ימינו יקרא (משלי כז, טז), שמן ראש אל יניא ראשי (תהלים קמא, ה), שמן תורק שמך (שיר א, ג).
275
רע״והשלישי, על השמינית (תהלים יב, א), ובן שמנת ימים (בראשית יז, יב), שמנים שנה (שם טז, טז).
276
רע״זשמע
277
רע״חמתחלק לשתי ענינים: האחד, הנה שמע מזבח טוב (ש"א טו, כב), להשמעות אזנים (יחזקאל כד, כו), וקרוב לשמע (קהלת ד, יז). ויתכן להיות מגזרתם וסר אל משמעתך (ש"א כב, יד).
278
רע״טהשני, וישמע שאול (ש"א טו, ד), וישימהו דוד על משמעתו (ש"ב כג, כג), איסירם כשמע לעדתם (הושע ז, יב), ענין קבוץ המה.
279
ר״פשמץ
280
רפ״אותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד, יב), ומה שמץ דבר (שם כו, יד), לשמצה בקמיהם (שמות לב, כה), ענין סרה הם.
281
רפ״בשמר
282
רפ״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, ושקט הוא אל שמריו (ירמיהו מח, יא), הקפאים על שמריהם (צפניה א, יב), אך שמריה ימצו ישתו (תהלים עה, ט), משתה שמרים (ישעיהו כה, ו).
283
רפ״דהשני, שמר ושמעת (דברים יב, כח), ליל שמרים (שמות יב, מב), אל משמר (בראשית מב, יז).
284
רפ״ההשלישי, כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר (יחזקאל ג, ט), בצפרן שמיר (ירמיהו יז, א), ולבם שמו שמיר (זכריה ז, יב), ועלה שמיר ושית (ישעיהו ה, ו), ענין סירים המה.
285
רפ״ושמש
286
רפ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, שמש וירח (תהלים קמח, ג), כי בא השמש (בראשית כח, יא), כמשמעו.
287
רפ״חהשני, אלף אלפין ישמשונה (דניאל ז, י), ושמתי כרכר שמשתיך (ישעיהו נד, יב).
288
רפ״טשן
289
ר״צמתחלק לעשר מחלקות: האחד, שן תחת שן (שמות כא, כד), הנשכים בשניהם (מיכה ג, ה).
290
רצ״אהשני, אם שנותי ברק חרבי (דברים לב, מא), חצי גבור שנונים (תהלים קכ, ד), וחץ שנון (משלי כה, יח), שננו לשונם (תהלים קמ, ל), ענין מלוטש ומחודד.
291
רצ״בהשלישי, כחום השני שפתותיך (שיר ד, ג), אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעיהו א, יח), את תקות חוט השני הזה (יהושע ב, יח), ושני תולעת (ויקרא יד, ד), ותולעת שני (שמות כה, ד), כמו אדום.
292
רצ״גהרביעי, מתוקה שנת העבד (קהלת ה, יא), מניח לו לישון (שם), אם אתן שנת לעיני (תהלים קלב, ד), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), אני ישנה ולבי ער (שיר ה, ב).
293
רצ״דהחמישי, ושננתם לבניך (דברים ו, ז), למשל ולשנינה (שם כח, לז), ענין מחוה המה.
294
רצ״ההששי, ישנא הכתם הטוב (איכה ד, א), משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, כ), עם שונים אל תתערב (משלי כד, כא), ודתיהם שנות מכל עם (אסתר ג, ח), וכלים מכלים שונים (שם א, ו), וישנו את טעטו (ש"א כא, יד).
295
רצ״והשביעי, במספר שני תבואת (ויקרא כה, טו), כפי שניו ישיב (שם כה, נב), במספר שנים (שם כה, ג), נשאר בשנים (שם כה, נכ), ספו שנה על שנה (ישעיהו כט, א), כי שנות מספר יאתיו (איוב טז, כב).
296
רצ״זהשמיני, ומשנה כסף (בראשית מג, טו), ויאמר שנו וישנו (מ"א יח, לד), אם תשנו יד (נחמיה יג, כא), ועל השנות החלום (בראשית מא, לב), ויחלם שנית (שם מא, ה), יוסיף אדני שנית ידו (ישעיהו יא, יא).
297
רצ״חהתשיעי, ואכלתם ישן נושן (ויקרא כו, י), צרעת נושנת הוא (שם יג, יא), ונושנתם בארץ (דברים ד, כה), למנצח על שושן עדות (תהלים ס, א), חדשים גם ישנים (שיר ז, יד).
298
רצ״טהעשירי, עשת שן (שם ה, יד), כסא שן גדול (מ"א י, יח), קרשיך עשו שן (יחזקאל כז, ו), השכבים על מטות שן (עמוס ו, ד).
299
ש׳שׂנא
300
ש״אאשר שנא ה' אלהיך (דברים טז, כב), שנא לרעהו (שם יט, יא), שנאי בצע (שמות יח, כא), שנואה לאה (בראשית כט, לא), הבן הבכר לשניאה (דברים כא, טו), כי גדולה השנאה אשר שנאה (ש"ב יג, טו), ויסיפו עוד שנא אתו (בראשית לז, ה), יראת ה' שנאת רע (משלי ח, יג), וינסו משנאיך מפניך (במדבר י, לה), כמשמעו.
301
ש״בשנאן
302
ש״גאלפי שנאן (תהלים סח, יח).
303
ש״דשנהב
304
ש״השנהבים וקפים ותכיים (מ"א י, כב), ממיני חיות רעות ועופות המה כמשמעו.
305
ש״ושנס
306
ש״זוישנס מתניו (מ"א יח, טו), ענינו יורה עליו, כמי 'ויאסור על מתניו'.
307
ש״חשס
308
ש״טשסהו כל עברי דרך (תהלים פט, מב), הוא ישסה (הושע יג, טו), מי נתן למשסה יעקב (ישעיהו מב, כד), ענין בזה המה.
309
ש״ישסע
310
שי״אושסע אתו בכנפיו (ויקרא א, יז), ושסע איננה שסעת (שם יא, כו), וישסעהו כשסע הגדי (שופטים יד, ו), ושסע שסע (ויקרא יא, ז), וישסע דוד את אנשיו (ש"א כד, ח), ענינו פלג לבתם בדברים.
311
שי״בשסף
312
שי״גוישסף שמואל את אגג (ש"א טו, לג), כמו וידקר לפי הענין כמשמעו.
313
שי״דשע
314
שי״המתחלק לאחד עשר מחלקות: האחד, ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד, ה), וישע ד' אל הבל (שם ד, ד), יתכן להיות מלה זאת כענין 'עתרת'.
315
שי״והשני, ושעשע יונק (ישעיהו יא, ח), אם ילד שעשועים (ירמיהו לא, כ), ושעשעי את בני אדם (משלי ח, לא), ובמים לא רחצת למשעי (יחזקאל טז, ד).
316
שי״זהשלישי, ולא תעשנה עיני ראים (ישעיהו לב, ג), ואזניו הכבד ועיניו השע (שם ו, י), השתעשעו ושעו (שם כט, ט), אל תשתע כי אני אלהיך (שם מא, י).
317
שי״חהרביעי, ביום ההוא ישעה האדם על עשהו (ישעיהו יז, ז), ולא ישעה אל המזבחות (שם יז, ח), ולא שעו על קדוש ישראל (שם לא, א), ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה, ט), ענין בטחון המה.
318
שי״טהחמישי, ישועה ישית חומות וחל (ישעיהו כו, א), הנותן תשועה למלכים (תהלים קמד, י), כי כל ישעי וכל חפץ (ש"ב כג, ה), עם נושע ביי' (דברים לג, כט).
319
ש״כהששי, אשוע אליך ולא תענני (איוב ל, כ), ותעל שועתם אל האלהים (שמות ב, כג), ישועו ואין מושיע (תהלים יח, מב), ישעו ואין מושיע (ש"ב כב, מב), יתכן להיות עתירה הנופלת על השומע, ועל המשמיע. וראוי להיות מהמחלוקת הראשון.
320
שכ״אהשביעי, שעו מני אמרר בבכי (ישעיהו כב, ד), השע ממני ואבליגה (תהלים לט, יד), כמו הרפה ממני (שופטים יא, לז) לפי הענין.
321
שכ״בהשמיני, מקרקר קר ושוע אל ההר (ישעיהו כב, ה), שעה מעליו ויחדל (איוב יד, ו), כמו עלה מעליו.
322
שכ״גהתשיעי, ולא נכר שוע לפני דל (שם לד, יט), ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו לב, ה), ענין נשיאות המה. ויתכן להיות שעו מני, ושוע אל ההר, ולא נכר שוע מיסוד אחד, לשון מעל [ר"ל עליה], אך 'שעו מני' ירחק מהם כמעט, אבל 'שעה מעליו ויחדל', יוכיח לקרבה אליהם, לחברה אותם, והיה העקר אחד.
323
שכ״דהעשירי, אשתומם כשעה חדא (דניאל ד, טז), בה שעתה נפק (שם ה, ה), בה שעתא יתרמא (שם ג, ו), ענין רגעים המה.
324
שכ״ההעשתי עשרה, ונשתעה ונראה יחדו (ישעיהו מא, כג), ואשעה בחקיך תמיד (תהלים קיט, קיז), כמו 'אספרה בחקיך', וכל ספור בלשון ארמית 'אשתעי', ונכון להיות מגזרתם.
325
שכ״ושעט
326
שכ״זמקול שעטת פרסות אביריו (ירמיהו מז, ג), כמו 'דהרת', מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה, כב).
327
שכ״חשעטנז
328
שכ״טובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויקרא יט, יט), ענינו יורה עליו, 'מחברת צמר ופשתים'.
329
ש״לשעל
330
של״אמתחלק לשלש מחלקות: האחד, בשעלי שעורים ובפתותי לחם (יחזקאל יג, יט), מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ, יב), עפר שמרון לשעלים (מ"א כ, ו), ענין מלא כף מלא חופן.
331
של״בהשני, אחזו לנו שעלים שעלים קטנים (שיר ב, טו), שלש מאות שועלים (שופטים טו, ד), אם יעלה שועל (נחמיה ג, לה), כמשמעו.
332
של״גהשלישי, במשעול הכרמים (במדבר כב, כד), כמו מסלול.
333
של״דשען
334
של״הוהוא נשען על ידי (מ"ב ה, יח), ישען על ביתו (איוב ח, טו), משענת קנה (יחזקאל כט, ו), משען ומשענה (ישעיהו ג, א), על משענתו (שמות כא, יט).
335
של״ושׂעף
336
של״ז[עיין לעיל שרש 'סעף' במחברת סמך].
337
של״חשׁער
338
של״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, שערי הנהרות נפתחו (נחום ב, ז), שער המים (נחמיה ג, כו), בצאתי שער עלי קרת (איוב כט, ז), וזה שער השמים (בראשית כח, יז).
339
ש״מהשני, בשנה ההוא מאה שערים (שם כו, יב), כי כמו שער בנפשו (משלי כג, ז), כמו שיעור.
340
שמ״אהשלישי, שמה ושערורה (ירמיהו ה, ל), שעררת עשתה מאד (שם יח, יג), כתאנים השערים (שם כט, יז).
341
שמ״בשׂער
342
שמ״גמתחלק לארבע מחלקות: האחד, שער קטב (ישעיהו כח, ב), וקדמנים אחזו שער (איוב יח, כ), וישתער עליו מלך הצפון (דניאל יא, מ), ומלכיהם שערו שער (יחזקאל כז, לה).
343
שמ״דהשני, שער ראשו (במדבר ו, ה), קלע באבן אל השערה (שופטים כ, טז), כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת (בראשית כז, כג), איש שער (שם כו, יא), כמשמעו.
344
שמ״ההשלישי, ויקח את שעיר החטאת (ויקרא ט, טו), שעירת עזים (שם ד, כח), והמשלח את השעיר (שם טז, כו), כמשמעו.
345
שמ״והרביעי, לשעירם אשר הם זונים אחריהם (שם יז, ז), חדשים מקרוב באו לא שׂערום אבתיכם (דברים לב, יז), פתרונו לא אלהים, ולא חשבום לאלוה ולא עבדום. וראש הפסוק יורה על סופו ותחלתו על אחריתו.
346
שמ״זשף
347
שמ״חמתחלק לחמש מחלקות: האחד, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראשית ג, טו), אשר בשערה ישופנו (איוב ט, יז), ושפו עצמתיו לא ראו (שם לג, כא). ויתכן להיות מגזרתם וילך שפי (במדבר כג, ג), וגם יתכן להיות מגזרתם שפיפן עלי ארח (בראשית מט, יז). ונקרא שמו על ענין [נ"ה שם] מפעלו, 'ואתה תשופנו עקב', ונראה הפתרון ראוי ונכון היטב, אבל לא יוכל כל פותר, וכל יודע פשר, אשר איננו משיג מחקרי הלשון, לדעת אם על אודות מפעלו נקרא 'שפיפון', או הוא שמו כמו נחש, ושרף, וצפעון, אשר לא יורו שמותם על טעם מפעלם, ואף על פי שיש מלים ראוים להגזר כפי ענינם לקרבת מפעלם, לא יוכל למצוא תכונת היסוד כי נעלם.
348
שמ״טהשני, יחשכו כוכבי נשפו (איוב ג, ט), ועין נאף שמרה נשף (שם כד, טו), בנשף בערב יום (משלי ז, ט), אך חשך ישופני (תהלים קלט, יא), ענין אשמורה הם.
349
ש״נהשלישי, על כל שפים במדבר (ירמיהו יב, יב), רוח צח שפים (שם ד, יא).
350
שנ״אהרביעי, אם תשכבון בין שפתים (תהלים סח, יד), והשפתים טפח אחד (יחזקאל מ, מג).
351
שנ״בהחמישי, נשפת ברוחך כסמו ים (שמות טו, י), וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ, כד), ענין נפיחה המה.
352
שנ״גשׂף
353
שנ״דשפה יהיה לפיו סביב (שמות כח, לב), כמעשה שפת כוס (מ"א ז, כו), על שפת היריעה (שמות כו, ד), על שפת היאור (בראשית מא, ג), כמשמעו.
354
שנ״השׁפח
355
שנ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, כעיני שפחה אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), הנה שפחתך בידך (בראשית טז, ו), בא נא אל שפחתי (שם טז, ב), לשון אמה.
356
שנ״זהשני, כי זבח משפחה לנו (ש"א כ, כט), ואם משפחת מצרים לא תעלה (זכריה יד, יח), כמשמעו.
357
שנ״חשׂפח
358
שנ״טושפח אדני קדקד בנות ציון (ישעיהו ג, יז), כמו מספחת כמשמעו.
359
ש״סשפט
360
שס״אמתחלק לשני ענינים: האחד, פתח פיך שפט צדק (משלי לא, ט), כי המשפט לאלהים (דניאל א, יז), צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט, טו).
361
שס״בהשני, כמשפט הראשון (בראשית מ, יג), כמשפטו אשר הראית (שמות כו, ל), מה משפט האיש (מ"ב א, ז), ויעשה כמשפט (ויקרא ט, טז), כה עשה דוד וכה משפטו (ש"א כז, יא).
362
שס״גשפך
363
שס״דאל שפך הדשן (ויקרא ד, יב), שפך דם האדם (בראשית ט, ו), וישפך עליו חמה אפו (ישעיהו מב, כה), ושפכו את העפר (ויקרא יד, מא), ולפני יי' ישפך שיחו (תהלים קב, א), שפכו לפניו לבבכם (שם סב, ט), כאין שפכו אשרי (שם עג, ב), אשפוך את רוחי (יואל ג, א). ומגזרתם וכרות שפכה (דברים כג, ב).
364
שס״השפל
365
שס״וועל כל נשא ושפל (ישעיהו ב, יב), כי השפילו ותאמר גוה (איוב כב, כט), משפיל אף מרומם (ש"א ב, ז).
366
שס״זשפם
367
שס״חועל שפם יעטה (ויקרא יג, מה), ולא עשה שפמו (ש"ב יט, כה), כמשמעו.
368
שס״טשפן
369
ש״עואת השפן כי מעלה גרה הוא (ויקרא יא, ה), מחסה לשפנים (תהלים קד, יח), [השרש הזה נרשם בראש מחברת השין, ולא בחוך המחברת עצמה].
370
שע״אשפע
371
שע״בכי שפע ימים יינקו (דברים לג, יט), ושפעת מים תכסך (איוב כב, יא), שפעת גמלים תכַסֵּךְ (ישעיהו ס, ו), משפעת סוסיו (יחזקאל כו, י), וירא את שפעת יהוא בבאו ויאמר שפעת אני ראה (מ"ב ט, יז), ענין רבוי הוא.
372
שע״גשפיפן
373
שע״דשפיפן עלי ארח (בראשית מט, יז).
374
שע״השׂפק
375
שע״ופן יסיתך בשפק (איוב לו, יח), ובילדי נכרים ישפיקו (ישעיהו ב, ו), יתכן להיות מלה זאת לשון ארמית 'ספק צרכיהון' [תרגום ימצאהו בארץ מדבר (דברים לב, י)].
376
שע״זשׁפר
377
שע״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, הנותן אמרי שפר (בראשית מט, כא), אף נחלת שפרה עלי (תהלים טז, ו), עפיה שפיר (דניאל ד, ט), מלכא ישפר עלך (שם ד, כד), שפר קדמי להחויה (שם ג, לב), לשון נועם.
378
שע״טהשני, ברוחו שמים שפרה (איוב כו, יג), ונטה את שפרירו עליהם (ירמיהו מג, י), ענין אהל וקובה.
379
ש״פהשלישי, כי קול שופר שמעת נפשי (שם ד, יט), ויהי קול השופר (שמות יט, יט), יום שופר ותרועה (צפניה א, טז).
380
שפ״אשפרפר
381
שפ״בבאדין מלכא בשפרפרא (דניאל ו, כ).
382
שפ״גשפת
383
שפ״דיי' תשפת שלום לנו (ישעיהו כו, יב), שפת הסיר הגדולה (מ"ב ד, לח), שפת הסיר שפת (יחזקאל כד, ג), ולעפר מות תשפתני (תהלים כב, טז), כמו 'תשימני' כמשמעו.
384
שפ״השץ
385
שפ״וושיציא ביתה דנה (עזרא ו, טו).
386
שפ״זשצף
387
שפ״חבשצף קצף (ישעיהו נד, ח), כמו בחרי קצף, לפי הענין.
388
שפ״טשק
389
ש״צמתחלק לשבע מחלקות: האחד, גשה נא ושקה לי בני (בראשית כז, כו), משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג, יג), ישקני מנשיקות פיהו (שיר א, ב).
390
שצ״אהשני, משקה הרים מעליותיו (תהלים קד, יג), והשקות בכלי זהב (אסתר א, ז), וישק את צאן לבן (בראשית כט, י), וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד), פקדת הארץ ותשקקה (תהלים סה, י), שמני ושקויי (הושע ב, ז).
391
שצ״בהשלישי, בעיר ישקו בחומר ירצון (יואל ב, ט), והשיקו היקבים תירוש ויצהר (שם ב, כד), יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבֹת (נחום ב, ה), כמשק גבים שקק בו (ישעיהו לג, ד), ותשק ידי לפי (איוב לא, כז), ענין מרוץ המה.
392
שצ״גהרביעי, ואל אישך תשוקתך (בראשית ג, טז), אני לדודי ועלי תשוקתו (שיר ז, יא), אליך תשוקתו ואתה תמשל בו (בראשית ד, ז), ונפשי שוקקה (ישעיהו כט, ח), נשקו בר פן יאנף (תהלים ב, יב), ענין תאוה וחמדה המה.
393
שצ״דהחמישי, בשוקים וברחבות (שיר ג, ב), וסגרו דלתים בשוק (קהלת יב, ד).
394
שצ״ההששי, ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא, מ), ובן משק ביתי (שם טו, ב), ענין כלכלה הם.
395
שצ״והשביעי, ואת שוק הימין (שמות כט, כב), שוקיו עמודי שש (שיר ה, טו), על הברכים ועל השקים (דברים כה, לה), גלי שק (ישעיהו מז, ב), שקוהי די פרזל (דניאל ב, לג).
396
שצ״זשׂק
397
שצ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, ואש נשקה ביעקב (תהלים עח, כא), והשיקו בנשק ומגן (יחזקאל לט, ט), אף ישיק ואפה לחם (ישעיהו מד, טו), ענין תבערה המה.
398
שצ״טהשני, ויפתח האחד את שקו (בראשית מב, כז), ויקחו שקים בלים לחמוריהם (יהושע ט, ד), כלי בליל ומספוא המה.
399
ת׳השלישי, שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז, טו), וישם שק במתניו (בראשית לז, לד), והנה השק על בשרו (מ"ב ו, ל), ואני בחלוחם לבושי שק (תהלים לה, יג), פתחתי שקי (שם ל, יב).
400
ת״אשׁקד
401
ת״במתחלק לשני מחלקות: האחד, שקדו ושמרו (עזרא ח, כט), נמר שקד על עריהם (ירמיהו ה, ו), וישקד יי' על הרעה (דניאל ט, יד), לשקד על דלתותי יום יום (משלי ח, לד), ענין שמירה המה.
402
ת״גהשני, מקל שקד אני ראה (ירמיהו א, יא), ויגמל שקדים (במדבר יז, כג), וינאץ השקד (קהלת יב, ה), בטנים ושקדים (בראשית מג, יא).
403
ת״דשׂקד
404
ת״הנשקד על פשעי בידו (איכה א, יד), ענינו יורה עליו כמו 'נאסר ונעצר'.
405
ת״ושקט
406
ת״זנחה שקטה כל הארץ (ישעיהו יד, ו), השמר והשקט אל תירא (שם ז, ד), ושקט הוא על שמריו (ירמיהו מח, יא).
407
ת״חשקל
408
ת״טוישקל אברהם לעפרן (בראשית כג, טז), מחצית השקל (שמות ל, יג), חמשת חמשת שקלים (במדבר ג, מז), משפט לקו וצדקה למשקלה (ישעיהו כח, יז), כמשמעו.
409
ת״ישקם
410
תי״אשקמים גדעו (ישעיהו ט, ט), ובולס שקמים (עמוס ז, יד), עצי יער הם.
411
תי״בשׁקע
412
תי״גותשקע האש (במדבר יא, ב), או אשקיע מימיהם (יחזקאל לב, יד), ככה תשקע בבל (ירמיהו נא, סד), ענין שקיעה הם.
413
תי״דשקערר
414
תי״השקערורת ירקרקות (ויקרא יד, לז).
415
תי״ושקף
416
תי״זוישקף על פני סדום (בראשית יט, כח), כי השקיף ממרום קדשו (תהלים קב, כ), מי זאת הנשקפה (שיר ו, י), חלוני שקופים אטמים (מ"א ו, ד), רבעים שקף (שם ז, ה), נשקפה ותיבב (שופטים ה, כח), והגעתם אל המשקוף (שמות יב, כב).
417
תי״חשקץ
418
תי״טשקץ תשקצנו (דברים ז, כו), אל תשקצו את נפשתיכם (ויקרא יא, מג), שקץ הוא לכם (שם יא, יב).
419
ת״כשׁקר
420
תכ״אמדבר שקר תרחק (שמות כג, ז), עד שקרים (משלי יט, ה), אם תשקר לי (בראשית כא, כג), עשה רםיה דבר שקרים (תהלים קא, ז).
421
תכ״בשׂקר
422
תכ״גומשקרת עינים (ישעיהו ג, טז), ענין הבטה כמשמעו.
423
תכ״דשׁר
424
תכ״המתחלק לשנים עשר מחלקות: האחד, רפאות תהי לשרך (משלי ג, ח), שררך אגן הסהר (שיר ז, ג), לא כרת שרך (יחזקאל טז, ד), ענין טבור המה.
425
תכ״והשני, ושר בשרים על לב רע (משלי כה, כ), ושרים כחללים (תהלים פז, ז), ויאמרו כל השרים והשרות (דה״ב לה, כה).
426
תכ״זהשלישי, ותשרי למלך בשמן (ישעיהו נז, ט), ומשוח בששר (ירמיהו כב, יד), יתכן להיות לשון סיכה.
427
תכ״חהשביעי, ישור כשך יקושים (ירמיהו ה, כו), אשורנו ולא קרוב (במדבר כד, יז), כנמר על דרך אשור (הושע יג, יז), תשורי מראש אמנה (שיר ד, ח), ותשורה אין להביא (ש"א ט, ז), מחיר הראיה אשר יביאון אל [נוסח שד"ל לבית] הרואה, ענינו יורה עליו.
428
תכ״טהחמישי, הנטפות והשרות (ישעיהו ג, יט), ענין 'עדי הוא'. ונזמים בלשון ארמית 'שירין' (תרגום אונקלוס - בראשית כד, כב), יתכן להיות 'שרות' מגזרתו.
429
ת״להששי, ישיב הרע לשררי (תהלים נד, ז), למען שוררי (שם ה, ט), אלהים יראני בשוררי (שם נט, יא), ותבט עיני בשורי (שם צב, יב), ענין אויבים המה. אבל יתכן להיות כמו 'עוינים', ויהי שאול עוין את דוד (ש"א יח, מ), כמלים הנגזרים לפי ענין מפעלם.
430
תל״אהשביעי, ישר על אנשים (איוב לג, כז), כי בשררות לבי אלך (דברים כט, יח), והיה העקב למישור (ישעיהו מ, ד), ישר יחזו פנימו (תהלים יא, ז).
431
תל״בהשמיני, עלו בשרותיה ושחתו (ירמיהו ה, י), באלהי אדלג שור (ש"ב כב, ל), בנות צעדה עלי שור (בראשית מט, כב), ושורי אשכללו (עזרא ד, יב).
432
תל״גהתשיעי, ואם שור נגח הוא (שמות כא, כט), בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז), שורו עבר ולא יגעל (איוב כא, י), בגלגל שורים זבחו (הושע יב, יב).
433
תל״דהעשירי, ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא (דניאל ג, כה), ומשרא קטרין (שם ה, יב), וקטרי חרצה משתרין (שם ה, ו), ענין התור המה.
434
תל״ההעשתי עשרה, ושריו למבנא (עזרא ה, ב).
435
תל״והשתים עשרה, וגם כל שרית ישראל (דה״א יב, לח), אם לא שריתך לטוב (ירמיהו טו, יא).
436
תל״זשׂר
437
תל״חמתחלק לארבע מחלקות: האחד, בי שרים ישרו (משלי ח, טז), למרבה המשרה (ישעיהו ט, ו), כי תשתרר עלינו גם השתרר (במדבר טז, יג), השירו ולא ידעתי (הושע ח, ד), וישר אל מלאך (שם יב, ה), כי שרית עם אלהים (בראשית לב, כט).
438
תל״טהשני, אם יתגדל המשור על מניפו (ישעיהו י, טו), וישר במגרה (דה״א כ, ג), ברזל חרש בעל פיפיות שכלו שִנַיִם.
439
ת״מהשלישי, ולכל משורה ומדה (שם כג, כט), במדה במשקל ובמשורה (ויקרא יט, לה), ומים במשורה תשתה (יחזקאל ד, יא), ענין מדה המה.
440
תמ״אהרביעי, ותקח את המשרת (ש"ב יג, ט). על המחבת (ויקרא ב, ה) בלשון ארמית 'עלם מסריתא' [נו"ל ושד"ל משריתא].
441
תמ״בשרב
442
תמ״גשרב ושמש (ישעיהו מט, י), והיה השרב לאגם (שם לה, ז), ענין ציון וחורב המה.
443
תמ״דשׂרג
444
תמ״הובגפן שלשה שריגם (בראשית מ, י), ישתרגו עלו על צוארי (איכה א, יד), הלבינו שריגיה (יואל א, ו), כמשמעו.
445
תמ״ושרד
446
תמ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, אז ירד שריד לאדירים עם (שופטים ה, יג), עם שרידי חרב (ירמיהו לא, ב), ענין שארית המה.
447
תמ״חהשני, את בגדי השרד לשרת בקדש (שמות לט, מא), ענין עבודה הוא לפי הענין.
448
תמ״טהשלישי, יתארהו בשרד (ישעיהו מד, יג), כלי מכלי חרשים.
449
ת״נשׂרט
450
תנ״אושרט לנפש (ויקרא יט, כח), ובבשרם לא ישרטו שרטת (שם כא, ה), כל עמסיה שרוט ישרטו (זכריה יב, ג), ענין גרידה והשחתה המה.
451
תנ״בשרך
452
תנ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, אם מחוט ועד שרוך הנעל (בראשית יד, כג), ולא נתק שרוך נעליו (ישעיהו ה, כז).
453
תנ״דהשני, בכרה קלה משרכת דרכיה (ירמיהו ב, כג), כמו מעקלת דרכיה לפי הענין.
454
תנ״השרע
455
תנ״ושרוע וקלוט (ויקרא כב, כג), כי קצר המצע מהשתרע (ישעיהו כח, כ), כמו מהסתרח מהותיר [נ"א מהותר], לפי הענין.
456
תנ״זשרעף
457
תנ״חברב שרעפי בקרבי (תהלים צד, יט), ודע שרעפי (שם קלט, כג), כמו מחשבותי כמשמעו.
458
תנ״טשרף
459
ת״סמתחלק לענינים: נחש שרף ועקרב (דברים ח, טו), הנחשים השרפים (במדבר כא, ו), ופריו שרף מעופף (ישעיהו יד, כט), ממיני נחשים המה.
460
תס״אוישנו מלאכים, וישנו קטרת, וישנו מוקדה. ישנו מלאכים, שרפים עומדים ממעל לו (שם ו, ב). וישנו קטרת חנוטים, ונשאו רודו ומסרפו (עמוס ו, י), וישרפו לו שרפה גדולה (דה״ב טז, יד). וישנו מוקדה, ושרף את הפרה לעיניו (במדבר יט, ה), והשרף אתה (שם יט, ח), ושרף אתו כאשר שרף (ויקרא ד, כא), והנה שרף (שם י, טו).
461
תס״בשרץ
462
תס״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, ובכל השרץ השרץ על הארץ (בראשית ז, כא).
463
תס״דהשני, ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א, ז).
464
תס״השרק
465
תס״ואשרקה להם ואקבצם (זכריה י, ח), ושרק לו מקצה הארץ (ישעיהו ה, כו), לשמע שרקות עדרים (שופטים ה, טז), קל קרנא משרוקיתא קתרס (דניאל ג, ה).
466
תס״זשׂרק
467
תס״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, ואנכי נטעתיך שורק (ירמיהו ב, כא), ולשרקה בני אתנו (בראשית מט, יא), הלמו שרוקיה (ישעיהו טז, ח), שרוק כשריג [נ"וול ענין שריגים].
468
תס״טהשני, שרקים ולבנים (זכריה א, ח), ממיני צבעונים [נ"ה צבעים]. ויתכן להיות מגזרתו, עבדי פשתים שריקות (ישעיהו יט, ט), וחורי (שם) יורה על 'שריקות'.
469
ת״עשרש
470
תע״אמתחלק לשתי ענינים: האחד, שרשי פתוח עלי מים (איוב כט, יט), ושרשי הים כסה (שם לו, ל), הפך משרש הרים (שם כח, ט), ותשרש שרשיה (תהלים פ, י), תמרים ושרשרת (דה״ב ג, ה), מעשהשרשרות לכתרות (מ"א ז, יז), שרשרת גבלת מעשה עבה (שמות לט, טו), שרשת גבלת מעשה עבת (שם כח, כב).
471
תע״בהשני, ושרשך מארץ חיים סלה (תהילים נ״ב:ז׳?, כז), ובכל תבואתי תשרש (איוב לא, יב), וצאצאי ישרשו (שם לא, ח), הן למות הן לשרשי (עזרא ז, כו).
472
תע״גשרת
473
תע״דושרת את אחיו (במדבר ח, כו), אילי נביות ישרתונך (ישעיהו ס, ז), הוא ישרתני (תהלים קא, ו). ויתכן להיות מגזרתם, וכל משרת ענבים (במדבר ו, ג), כל דבר אשר יעשה מענבי הגפן לכל מיני מלאכות, כענינו אתה מוצא או בעור או בכל מלאכת עור (ויקרא יג, מח), וכמהו וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים (במדבר לא, כ).
474
תע״השׁ
475
תע״ומתחלק לחמש מחלקות:, האחד, לא נשיתי ולא נשו בי (ירמיהו טו, י), כאשר נשא בו (ישעיהו כד, ב), והנשה בא לקחת (מ"ב ד, א), ושלמי את נשיך (שם ד, ז), כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כד, י).
476
תע״זהשני, ואתה ישראל לא תנשני (ישעיהו מד, כא), צור ילדך תשי (דברים לב, יח), כי נשני אלהים (בראשית מא, נא), נשיתי טובה (איכה ג, יז), לשון שכחה הם.
477
תע״חהשלישי, כי ישה לך אלוה מעונך (איוב יא, ו), כי השה אלוה חכמה (שם לט, יז), ענין מניעה המה. ויתכן להיות מגזרתו, תושיה (איוב ל, כב), היא המניעה והחשיכה והפליאה אשר לא תמצא.
478
תע״טהרביעי, ישי מות עלימו (תהלים נה, טז), יתכן להיות מגזרתו 'יש', ויש תנה את ידך (מ"ב י, טו), אם ישנם עשים (בראשית כד, מט), כי את אשר ישנו פה (דברים כט, יד), יתכן לנטות גם למלים העליונים אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח).
479
ת״פהחמישי, שתי ידות (שמות כו, יז), שני אדנים (שם כו, יט), שתי הכלית (ויקרא ג, ד).
480
תפ״אשׂ
481
תפ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, שה תמים (שמות יב, ה), מהיות משה (שם יב, ד), שה כשבים ושה עזים (דברים יד, ד), או את שיו נדחים (שם כב, א), איש שורו ואיש שיהו (ש"א יד, לד).
482
תפ״גהשני, שא אזל אחת המו (עזרא ה, טו), ונשו את כלמתם (יחזקאל לט, כו), אשרי נשוי פשע (תהלים לב, א).
483
תפ״דשׁש
484
תפ״המתחלק לשלש מחלקות. שש השעורים (רות ג, יח), שש הערים האלה למקלט (במדבר לה, טו), שש הנה שנא יי' (משלי ו, טז), ששה משמתם (שמות כח, י), וששיתם האיפה (יחזקאל מה, יג).
485
תפ״והשני, שש ומשי ורקמה (שם טז, יג), שש ברקמה (שם כז, ז), שש משזר (שמות כו, א).
486
תפ״זהשלישי, שוקיו עמודי שש (שיר ה, טו), על גללי כסף ועמודי שש (אסתר א, ו), ואבני שיש לרב (דה״א כט, ב).
487
תפ״חשׂשׂ
488
תפ״טשש אנכי על אמרתך (תהלים קיט, קסב), או נשיש שבט בני (יחזקאל כא, טו), פגעת את שש (ישעיהו סד, ד), ששון ושמחה ישיגו (שם לה, י), והיה כאשר שש יי' עליכם (דברים כח, סג), כן ישיש (שם), ישישו וישמחו בך (תהלים מ, יז).
489
ת״צששא
490
תצ״אושבבתיך וששאתיך (יחזקאל לט, ב).
491
תצ״בשת
492
תצ״גמתחלק לשש מחלקות: האחד, שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כח), שחה עונתינו לנגדך (תהלים צ, ח), אשר שתה אפרחיה (שם פד, ד), כי השתות יהרסון (שם יא, ג), למען שתי אתתי אלה (שמות י, א), ושמה לצלמות ושית לערפל (ירמיהו יג, טו).
493
תצ״דהשני, וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ, ד), בחצי עד שתותיהם (ש"ב י, ד), ענין ערות המה. ויתכן להיות מגזרתם שית חמס למו (תהלים עג, ו).
494
תצ״ההשלישי, שתה אדני (בראשית כד, יח), ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח, מד), וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד), והיה שתתיה מדכאים (ישעיהו יט, י).
495
תצ״והרביעי, או בשתי או בערב (ויקרא יג, מח), או את השתי או את הערב (שם יג, נב).
496
תצ״זהחמישי, ונשתו מים מהים (ישעיהו יט, ה), לשונם בצמא נשתה (שם מא, יז), נשתה גבורתם היו לנשים (ירמיהו נא, ל), בגבורה ולא בשתי (קהלת י, יז).
497
תצ״חהששי, רומה אמין שתין פתיה אמין שת (דניאל ג, א).
498
תצ״טהשביעי, שיתו ושמירו (ישעיהו י, יז), ועלה שמיר ושית (שם ה, ו), כי שמיר ושית תהיה כל הארץ (שם ז, כד), ענין קוצים המה.
499
500שתל
500
501כעץ שתול על מים (ירמיהו יז, ח), בהר מרום ישראל אשתלנו (יחזקאל יז, כג), שתולים בבית ה' (תהלים צב, יד), בניך כשתילי זיתים (תהלים קכח, ג).
501
502שׁתם
502
503ונאם הגבר שתום העין (במדבר כד, ג), וישתומם כי אין מפגיע (ישעיהו נט, טז), ענין ראיה המה.
503
504שתן
504
505משתין בקיר (ש"א כה, כב).
505
506שתע
506
507[השרש הזה יש ברשימה ואיננו בתוך המחברת].
507
508שתק
508
509וישמחו כי ישתקו (תהלים קז, ל), ישתק מדון (משלי כו, כ), וישתק הים מעלינו (יונה א, יא), ענין דממה הם.
509
510ותשלם מחברת שי"ן.
510