מחברת מנחם, טMachberet Menachem, Letter Tet
א׳ט
1
ב׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, להטות משפט גבר (איכה ג, לה), לא תטה משפט (שמות כג, ו), ויטו משפט (ש"א ח, ג), הט אזנך לי (תהלים יז, ו).
2
ג׳השני, נטה שמים לבדו (איוב ט, ח), נטה את מטך (שמות חיב), נטיו רגלי (תהלים עג, ב).
3
ד׳טא
4
ה׳וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיהו יד, כג), כטיט חוצות אדיקם (ש"ב כב, מג), הצילני מטיט ואל אטבעה (תהלים סט, טו), לשון טינא (דניאל ב, מא).
5
ו׳טאב
6
ז׳שגיא טאב עלוהי (דניאל ו, כד), לשון טוב הוא בלשון ארמית.
7
ח׳טב
8
ט׳טוב יי' לקוו (איכה ג, כה), וייטב הדבר (בראשית מא, לז), טובתי בל עליך (תהלים טז, ב), וכה פתרונו לפי הענין, הטובה אשר אתה גומל עלי, והחסד אשר אתה עושה עמדי איננו לי עליך, ואין אני ראוי לו, אבל עקב קדושים אשר בארץ המה (שם טז, ג).
9
י׳טבח
10
י״אוטבח טבח והכן (בראשית מג, טז), טבחה טבחה מסכה יינה (משלי ט, ב), הכינו לבניו מטבח (ישעיהו יד, כא), לשון זבח ושחיטה.
11
י״בטבל
12
י״גוטבל בשמן רגלו (דברים לג, כד), ויטבלו את הכתנת בדם (בראשית לז, לא), סרוחי טבולים בראשיהם (יחזקאל כג, טו), ופתרונו כפי ענינו, סרח העודף מהמצנפת הצבועה.
13
י״דטבע
14
ט״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, טבעתי ביון מצולה (תהלים סט, ג), טבעו בארץ שעריה (איכה ב, ט).
15
ט״זהשני, בטבעת הארן (שמות כה, טו), ונחתם בטבעת המלך (אסתר ג, יב).
16
י״זטבור
17
י״חטבור הארץ (שופטים ט, לז).
18
י״טטהר
19
כ׳ואסף איש טהור (במדבר יט, ט), כל עוף טהור (דברים יד, כ), וכעצם השמים לטהר (שמות כד, י), ורוח עברה ותטהרם (איוב לז, כא), ענין צחות המה.
20
כ״אטו
21
כ״בטוו את העזים (שמות לה, כז), ויביאו מטוה (שם לה, כה), בידיה טוו (שם), מעשה פתיל חוטין הם.
22
כ״גטות
23
כ״דאדין אזל מלכא להיכלה ובת טות (דניאל ו, יט), אין למלה זאת דמיון בתורה בלשון עברית. ופתרונו לפי ענינו לן בצום ותענית, ודמיונו בלשון ארמית כי אם צלי אש (שמות יב, ט), אלהן טוי נור (תרגום אונקלוס), גם זה נוטה לענין הפתרון כמעט קט.
24
כ״הטח
25
כ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, אמור אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), כי טח מראות עיניהם (ישעיהו מד, יח), איה הטיח אשר טחתם (יחזקאל יג, יב).
26
כ״זהשני, הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא, טז), מי שת בטחות חכמה (איוב לח, לו), הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא, ח), ענין אחר להם. ופתרונו לשון משך, כי כאשר יש משך לקשת, כן יש משך לדעת, וזה המשך הנמצא לקשת, ואיש משך בקשת לתמו (מ"א כב, לד), וגם זה המשך הנמצא לדעת, ומשך חכמה מפנינים (איוב כח, יח). וכה פתרון 'מי שת בטחות חכמה', הוא מקום משך [נ"ול מכון] הדעה, מבוע הנובע משך החכמה. וכה פתרון 'כמטחוי קשת', נתרחקה הגר מן הילד כמדת משך הקשת כזריקת חץ, על כן פתר אנקלוס על פי תחכמונים ארחיקת כמיגד בקשתא. וכל משך הנמצא בלשון עברית, בלשון נגר [נ"וו מיגד] הוא מתורגם, והוי"ו איננו יסוד במלה, אף על פי שהוא נעוע בפה, והווין המנענעים את הפה אשר אינם יסוד במלה, הנם כתובים במחברת וא"ו.
27
כ״חטחן
28
כ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, תטחן לאחר אשתי (איוב לא, י).
29
ל׳השני, ויטחן עד אשר דק (שמות לב, כ), קחי רחים וטחני קמח (ישעיהו מז, ב), ופני עניים תטחנו (שם ג, טו).
30
ל״אטחר
31
ל״בויך אתם בטחרים (ש"א ה, ו), בשחין מצרים ובטחורים (דברים כח, כו).
32
ל״גטל
33
ל״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, טל ומטר (מ"א יז, א), שראשי נמלא טל (שיר ה, ב), והשמים יתנו טלם (זכריה ח, יב), ענין רעף רסיסים.
34
ל״ההשני, כי יפל לא יוטל (תהלים לז, כד), הן איים כדק יטול (ישעיהו מ, טו), והטלתי אתך (ירמיהו כב, כו), הטיל רוח גדולה (יונה א, ד), בחיק יוטל את הגורל (משלי טז, לג), מדוע הוטל והוא וזרעו (ירמיהו כב, כה), ונטל החול (משלי כז, ג), גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), שלש אנכי נוטל עליך (ש"ב כד, יב), מטלטלך טלטלה גבר (ישעיהו כב, יז).
35
ל״והשלישי, תטלל חיות ברא (דניאל ד, ט), לשון צל הוא. וכמהו בענינו, הוא יבוננו ויטללנו (נחמיה ג, טו).
36
ל״זהרביעי, טלה חלב אחר (ש"א ז, ט), זאב וטלה (ישעיהו סה, כה).
37
ל״חטלא
38
ל״טנקוד וטלוא (בראשית ל, לב), ונעלות בלות ומטלאות (יהושע ט, ה), ותעשי לך במות טלאות (יחזקאל טז, טז), לשון אחר המה, הבמות חקוקות, והצאן נקודות, והנעלות פצולות.
39
מ׳טמא
40
מ״אוטהרתם מכל טמאותיכם (יחזקאל לו, כה), ואמרתי אוי לי כי נדמתי, כי איש טמא שפתים אנכי (ישעיהו ו, ה), כה פותרים בו אנשי פתרון, אוי לי כי שתקתי עת ששמעתי שלש קדושות שרפים ולא עניתי עמהם, ומעמידים [נ"וו והעמידו] פתרון נדמתי מגזרת ידמו כאבן (שמות טו, טז), ונראית המלה לפי ענינה, כי איננה כי אם מגזרת כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), ואל תדמו בעונה (ירמיהו נא, ו), לשון גריסה ושבירה. וכה פתרון הפסוק לפי ענינו, אמנם הנביא ההוא ראה חזיון גדול ומראה מופלאה ונוראה, ראה את אלהי ישראל יושב על כסא רם ונשא, והענין כלו, ויהי בראותו את המראה הגדול, אמר אוי לי כי מות אמות, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני, מחזה שדי ראיתי פנים אל פנים, לא אחיה עוד כי מות אמות, ובהדאגו על הדבר, השיבו אחד מן השרפים ויאמר אליו אל תירא כי לא תמות וסר עונך וחטאתך תכופר, וממוצא הדבר יבין המשכיל, הלא כה אמר יעקב בראותו את מלאך ה', כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לא), ויי' אמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ), וגם מנוח כה אמר בראותו את המלאך, מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), וגם הנביא הזה אחרי דבריהם נטה, ואחז נתיבתם, באמרו אוי לי כי נדמתי ונאספתי, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני (ישעיהו ו, ה), יוכיח על הפתרון כי כן הוא. וכל הבא אחרי ענין כמו זה נוטה אחורנית לענין הנקדם לפניו, כמו כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), כי חטאנו לך (ירמיהו יד, כ), כי יי' אלהינו הרמנו (שם ח, יד), ורובם בענין הזה נסדרים.
41
מ״בטמן
42
מ״גלטמן בחבי עוני (איוב לא, לג), והנם טמונים בארץ (יהושע ז, כא), וטמנתם במלט במלבן (ירמיהו מג, ט), מטמן באמתחתיכם (בראשית מג, כג), וכמטמנים תחפשנה (משלי ב, ד).
43
מ״דטנא
44
מ״הברוך טנאך ומשארתך (דברים כח, ה), ולקח הכהן הטנא מידך (שם כו, ד), ענין סל הוא.
45
מ״וטנף
46
מ״זאיככה אטנפם (שיר ה, ג), ענין גיאול הוא.
47
מ״חטע
48
מ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, הטעו את־עמי (יחזקאל יג, י), כמו התעו והשגו. אין למלה זאת דמיון בתורה, כי אם בלשון משנה.
49
נ׳השני, עת לטעת (קהלת ג, ב), מטע יי' להתפאר (ישעיהו סא, ג), תגרש גוים ותטעה (תהלים פ, ט), לשון שתל המה.
50
נ״אטעם
51
נ״במתחלק לשני מראות: האחד, מטעם המלך (יונה ג, ז), משבעה משיבי טעם (משלי כו,טז), טעמו וראו (תהלים לד, ט), התיב עטה וטעם (דניאל ב, יד), ענין עצה המה.
52
נ״גהשני, טעם טעמתי בקצה המטה (ש"א יד, מג), ועשה לי מטעמים (בראשית כז,ד), אל יטעמו מאומה (יונה ג, ז), לשון לעיטה ומאכל.
53
נ״דטען
54
נ״המטעני חרב (ישעיהו יד, יט), טענו את בעירכם (בראשית מה, יז), ענין עמס ומשא הוא.
55
נ״וטף
56
נ״זמתחלק לארבע מחלקות: האחד, טף ונשים (אסתר ג, יג), כמשמעו.
57
נ״חהשני, יטפו ההרים עסיס (יואל ד, יח), נטפות מור עבר (שיר ה, יג), ועלימו תטף מלתי (איוב כט, כב), הלוך וטפוף (ישעיהו ג, טז), ענין טיפת מור [נ"וו מור ונטיפה] המה. ופתרון 'הלוך וטפוף תלכנה' כה הוא לפי הענין, הולכות בנות ציון נטופות בושם רקוחות במרקחת. וראוי להיות טפוף מגזרת נטף ושחלת וחלבנה (שמות ל, לד), וגמול המפעל יוכיח, והיה תחת בשם מק יהיה (ישעיהו ג, כד). וגם יתכן להיות טפוף מגזרת והטף אל־דרום (יחזקאל כא, ב), וכה יהיה פתרונו, הלוך וטפוף, ואמור תלכנה, מדברות גדולות ויוצא עתק מפיהם, המלה נוטה הנה והנה, נכונה לשתי פנים, ראויה לשני ענינים. ופתרון ועלימו תטף מלתי, תזל כטל אמרתי, ופיהם פערו למלקוש (איוב כט, כג) יוכיח.
58
נ״טהשלישי, והטף אל־דרום (יחזקאל כא, ב), אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה (מיכה ב, ו), ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז, טז), והיו לטטפת בין עינך (דברים ו, ח), לשון מלל וניב שפתים. ופתרון 'והיו לטטפות' כה הוא וכה ענינו כאמור, שויתי יי' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), וכה הזהיר משה את ישראל, באמרו 'והיו לטטפת בין עיניך', עמי שית אמרי נגד [נ"ול נוכח] פניך, וחקותי מול [נ"וו נגד] עיניך, ואל תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, הוא אשר דבר שלמה בספר משלי (ג, ג), קשרם על גרגרתיך כתבם על לוח לבך.
59
ס׳הרביעי. הנטיפות והשרות והרעלות (ישעיהו ג, יט), מיני עדי חלאים הם.
60
ס״אטפח
61
ס״במתחלק לשני מחלקות: האחד, טפח סביב (שמות כה, כה), וימיני טפחה שמים (ישעיהו מח, יג), אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב), עללי טפחים (שם ב, כ), הנה טפחות (תהלים לט, ו), ועביו טפח (מ"א ז, כו), ענין מדת יד קטנת מדות.
62
ס״גהשני, הבי המטפחת (רות ג, טו), והמטפחות והחריטים (ישעיהו ג, כב), ענין צעיפות [נו"ל צפיעות] המה.
63
ס״דטפל
64
ס״הטפלו עלי שקר זדים (תהלים קיט, סט), ותטפל על־עוני (איוב יד, יז), כמו ותחתם [נ"וו ותחבר] על עוני.
65
ס״וטפר
66
ס״זוטפרוהי כצפרין (דניאל ד, ל), לשון צפורן, ובלשון ארמית טופרא צפורן.
67
ס״חטפשׁ
68
ס״טטפשׁ כחלב לבם (תהלים קיט, ע), אין למלה זאת דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה, שמן כחלב לבם, טפש כמו שמן.
69
ע׳טר
70
ע״אמתחלק לארבע מחלקות: האחד, ומכה טריה (ישעיהו א, ו), וימצא לחי חמור טריה (שופטים טו, טו). ופתרון 'ומכה טריה', לחה ורטובה, תמיד נובעת.
71
ע״בהשני, לא אטור לעולם (ירמיהו ג, יב), לא תקם ולא תטר (ויקרא יט, יח), הינטר לעולם (ירמיהו ג, ה), כמטרא לחץ (איכה ג, יב), ויקימני לו למטרה (איוב טז, יב), בחצר המטרה (ירמיהו לב, ב), לשון משמר המה.
72
ע״גהשלישי, והטור השני (שמות כח, יח), ארבעה טורי אבן (שם לט, י), ענין סדרים המה.
73
ע״דהרביעי, נבנה עליה טירת כסף (שיר ח, ט), תהי טירתם נשמה (תהלים סט, כו), בחצריהם ובטירתם (בראשית כה, טו).
74
ע״הטרד
75
ע״ודלף טורד ביום סגריר (משלי כז, טו), ומן אנשא לך טרדין (דניאל ד, כט), ולך טררין מן אנשא (שם ד, כב), לשון גרש המה.
76
ע״זטרח
77
ע״חטרחכם ומשאכם (דברים א, יב), היו עלי לטרח (ישעיהו א, ד), אף ברי יטריח עב (איוב לז, יא). וכה פתרונו לפי ענינו, בהיות השחק בר וצח יטריח עב ויבהרנו, גם מעביר רוח ויטהרנו אלה מפלאות תמים דעים.
78
ע״טטרם
79
פ׳טרם תיראון (שמות ט, ל), בטרם הרים הטבעו (משלי ח, כה), מטרם שום אבן אל אבן (חגי ב, טו), הטרם תרע (שמות י, ז). פתרונו, העדין לא תדע כי אבדה מצרים.
80
פ״אטרף
81
פ״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, טרף טרף (בראשית לז, לג), אם טרף יטרף יבאהו עד (שמות כב, יב), וימלא טרף חריו (נחום ב, יג), טרפה לא הבאתי אליך (בראשית לא, לט), בנימין זאב יטרף (שם מט, כז), לשון חתף [נ"ה חטף] המה.
82
פ״גהשני, הטריפני לחם חקי (משלי ל, ח), טרף נתן ליראיו (תהלים קיא, ה), ותתן טרף לביתה (משלי לא, טו), ענין מזון המה.
83
פ״דהשלישי, כל־טרפי צמחה תיבש (יחזקאל יז, יט), לשון עלים הוא, וכל עלה בלשון ארמית 'טרפא'.
84
פ״הטשׁ
85
פ״ו כי לא יטש יי' את־עמו (ש"א יב, כב), ויטש משכן שלו (תהלים עח, ס), כי נטשתה עמך בית יעקב (ישעיהו ב, ו), והשביעית תשמטנה ונטשטה (שמות כג, יא), מפני חרב נטושה (ישעיהו כא, טו), ויטש על־המחנה (במדבר יא, לא), ענין שילוח והנחה המה. ופתרון 'חרב נטושה', חרב משולחה להרוגולא מנועה מהרג [נ"ה מהרה]. ופותרים מחליפים נו"ן בלמ"ד ואומרים 'לטושה', והמלה על יסודתה עומדת.
86
פ״זטשׂ כנשר
87
פ״חיטוש עלי אכל (איוב ט, כו), כמו ידאה ויעוף.
88
פ״טותשלם מחברת טי"ת.
89