מחברת מנחם, צMachberet Menachem, Letter Tzadi
א׳צא
1
ב׳מתחלק לשלש ענינים: האחד, וברוך אתה בצאתך (דברים כח, ו), בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד, א), למות תוצאות (תהלים סח, כא), צא תאמר לו (ישעיהו ל, כב), כמשמעו. והקרובים אליהם עד צאת הכוכבים (נחמ' ד, טו), ותעלמה יצא אור (איוב כח, יא).
2
ג׳השני, ויהושע היה לבוש בגדים צואים (זכריה ג, ג), בגללי צאת אדם (יחזקאל ד, יב), ושבת וכסית את צאתך (דברים כג, יד), יסוד אחד לכלם.
3
ד׳צאל
4
ה׳יסכהו צאלים צללו (איוב מ, כב), צאלים כמו צללים.
5
ו׳צאן
6
ז׳יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים עד, א), וארעה את צאן ההרגה, לכן עניי הצאן (זכריה יא, ז), צנה ואלפים כלם (תהלים ח, ח), כמשמעו.
7
ח׳צב
8
ט׳מתחלק לשש מחלקות: האחד, צבי הוא לכל הארצות (יחזקאל כ, ו), וצבי עדיו לגאון שמהו (שם ז, כ), הצבי ישראל (ש"ב א, יט), וכמצביה עבד בחיל שמיא (דניאל ד, לב), די הוא צבא הוה קטל, ודי הוה צבא הוה מחא (שם ה, יט), לשון רצון המה.
9
י׳השני, איל וצבי ויחמור (דברים יד, ה), ודמה לך לצבי (שיר ח, יד), תאומי צביה (שם ד, ה).
10
י״אהשלישי, נצב לריב יי' (ישעיהו ג, יג), ויבא יי' ויתיצב (ש"א ג, י), והדפתיך ממצבך (ישעיהו כב יט), וצרתי עליך מוצב (שם כט, ג), ויענו אנשי המצבה (ש"א יד, יב), וכל צביה ומצדתה (ישעיהו כט, ז).
11
י״בהרביעי, ויציבא אבעא מנה (דניאל ז, טז), אדין צבית ליצבא (שם ז, יט), ויציב חלמא (שם ב, מה), ענין קושט המה.
12
י״גהחמישי, וצבתה בטנה (במדבר ה, כז), לצבות בטן (שם ה, כב), הנצבה לא יכלכל (זכריה יא, טז), ענין נפח הם.
13
י״דהששי, ובצבים ובפרדים (ישעיהו סו, כ), שש עגלת צב (במדבר ז, ג).
14
ט״וצבא
15
ט״זמתחלק לשתי ענינים: האחד, ויצבאו על מדין (במדבר לא, ז), לצבא על הר ציון (ישעיהו לא, ד), במראת הצבאת אשר צבאו (שמות לח, ח), הוצאתי את צבאותיכם (שם יב, יז), אלהי הצבאות (הושע יב, ו).
16
י״זהשני, כי מלאה צבאה (ישעיהו מ, ב), הלא צבא לאנוש (איוב ז, א), כל ימי צבאי איחל (שם יד, יד).
17
י״חצבט
18
י״טויצבט לה קלי (רות ב, יד), ענינו יורה עליו, ואין לו דמיון בתורה, אבל בלשון משנה יש, אחוריים ותוך ובית הצביטה (חגיגה פרק ג' משנה א').
19
כ׳צבע
20
כ״אשלל צבעים לסיסרא (שופטים ה, ל), העיט צבוע נחלתי לי (ירמיהו יב, ט), ומטל שמיא נשמה יצטבע (דניאל ד, ל), זהצביעה וזה רחיצה.
21
כ״בצבר
22
כ״גויצבר יוסף בר כחול הים (בראשית מא, מט), ויצברו אתם חמרם חמרם (שמות ח, י), שני צברים פתח השער (מ"ב י, ח), ענין קביצה המה.
23
כ״דצג
24
כ״הויצג את המקלות (בראשית ל, לח), אציגה נא עמך (שם לג, טו), והציגני למשל עמים (איוב יז, ו), הצג על הארץ (דברים כח, נו), ענין קימה הם.
25
כ״וצד
26
כ״זמתחלק לשש מחלקות: האחד, ובנה עליה מצודים גדולים (קהלת ט, יד), יי' סלעי ומצדתי (תהלים יח, ג), מצדות סלעים משגבו (ישעיהו לג, טז).
27
כ״חהשני, מצד ארון ברית יי' אלהיכם (דברים לא, כו), צדה אורה (ש"א כ, כ), ותשב מצד הקצרים (רות ב, יד), על צדי המשכן (שמות כו, יג), על צד תנשאו (ישעיהו סו, יב), על צד תאמנה (שם ס, ד), ומלין לצד עלאה ימלל (דניאל ו, כה), להשכחה לדניאל מצד מלכותא (שם ו, ה).
28
כ״טהשלישי, נצדו עריהם מבלי איש (צפניה ג, ו), ענין חורבן. ויש כמהו בלשון ארמית הות צדיה וריקניא (תרגום אונקלוס - בראשית א, ב).
29
ל׳הרביעי, צדה שלח להם לשבע (תהלים עח, כה), ויתן להם צדה לדרך (בראשית מה, כא), הצטידנו אתו מבתינו (יהושע ט, יב).
30
ל״אהחמישי, הצד ציד ויבא לי (בראשית כז, לג), ואשר לא צדה (שמות כא, יג), צוד צדוני כצפור (איכה ג, נב), מצדדות את נפשים (יחזקאל יג, כ), יצודו חרם (מיכה ז, ב), כל כלי בלא צדיה (במדבר לה, כב).
31
ל״בהששי, הצדא שדרך מישך ועבד נגו (דניאל ג, יד), כמו האמת לפי הענין.
32
ל״גצדק
33
ל״דצדק צדק תרדף (דברים טז, כ), כי צדיק יי' צדקות אהב (תהלים יא, ז), למען תצדק בדברך (שם נא, ו), כי עד צדק ישוב משפט (שם צד, טו).
34
ל״הצהב
35
ל״וובו שער צהב דק (ויקרא יג, ל).
36
ל״זצהל
37
ל״חמתחלק לשני מחלקות:, האחד, צהלי ורני (ישעיהו יב, ו), צהלי קולך בת גלים (שם י, ל), וצהלי לא חלה (שם נד, א), צהלה ושמחה (אסתר ח, טו), להצהיל פנים משמן (תהלים קד, טו).
38
ל״טהשני, מקול מצהלות אביריו (ירמיהו ח, טז), איש אל אשת רעהו יצהלו (שם ה, ח), נאפיך ומצהלותיך (שם יג, כז).
39
מ׳צהר
40
מ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, ערב ובקר וצהרים (תהלים נה, יח), צהר תעשה לתבה (בראשית ו, טז), ענין נהרה הם.
41
מ״בהשני, בין שורתם יצהירו (איוב כד, יא), דגן תירוש ויצהר (דברים כח, נא), כל חלב יצהר (במדבר יח, יב).
42
מ״גצו
43
מ״דצו את בני ישראל (ויקרא כד, ב), צו לצו (ישעיהו כח, י), ואתה תצוה (שמות כז, כ).
44
מ״הצואר
45
מ״וכמגדל דויד צוארך (שיר ד, ד), באחד ענק מצורניך (שם ד, ט), ויפל על צוארי בנימין אחיו (בראשית מה, יד), כמשמעו.
46
מ״זצח
47
מ״חואין צוחה ברחבתינו (תהלים קמד, יד), וצוחת ירושלים עלתה (ירמיהו יד, ב), צוחה על היין בחוצות (ישעיהו כד, יא), ענין צעקה הם.
48
מ״טצח
49
נ׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, והשביע בצחצחות נפשך (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), אך סוררים שכנו צחיחה (תהלים סח, ז), ענין צמאון המה.
50
נ״אהשני, דודי צח ואדום (שיר ה, י), צחו מחלב (איכה ד, ז), תמהר לדבר צחות (ישעיהו לב, ד).
51
נ״בצחן
52
נ״גותעל צחנתו (יואל ב, כ). באשו, וצחנתו, וזהמתו, וטנופו, ענין אחד להם.
53
נ״דצחק
54
נ״הויפל אברהם על פניו ויצחק (בראשית יז, יז), צחק עשה לי אלהים (שם כא, ו), שחוק וצחוק ענין אחד להם. כל השמע יצחק לי (שם), כמשמעו.
55
נ״וצחר
56
נ״זרכבי אתנות צחרות (שופטים ה, י), ביין חלבון וצמר צחר (יחזקאל כז, יח).
57
נ״חצל
58
נ״טמתחלק לשמנה מחלקות: האחד, את צל המעלות (ישעיהו לח, ח), כי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו, ד), ונסו הצללים (שיר ב, יז), בצלו חמדתי וישבתי (שם ב, ג), ויהי כאשר צללו שערי ירושלים (נחמיה יג, יט), צללו השערים צל הבנין והוא יבננו ויטללנו (שם ג, טו), יורה עליו. בלשון ארמית בצל קרתי (בראשית יט, ח), בטלל שריתי (תרגום אונקלוס שם).
59
ס׳השני, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה (תהלים קן, ה), הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), לקול צללו שפתי (חבקוק ג, טז), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב). ויתכן להיות מגזרתו מצלתים (נחמיה יב, כז).
60
ס״אהשלישי, צללו כעופרת (שמות טז, י), האומר לצולה חרבי (ישעיהו מד, כו), ותשליכני מצולה (יונה ב, ד).
61
ס״בהרביעי, כאשר יציל הרעה (עמוס ג, יב), רוח והצלה (אסתר ד, יד), משויב ומצל (דניאל ו, כח).
62
ס״גהחמישי, ויתנצלו בני ישראל (שמות לג, ו), אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית לא, טז), והצלתי צמרי ופשתי (הושע ב, יא), ואל תצל מפי דבר אמת (תהלים קיט, מג), ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית לא, ט), ענין ויסר.
63
ס״דהששי, צלי אש ומצות (שמות יב, ח), כי אם צלי אש (שם יב, ט), תנה בשר לצלות לכהן (ש"א ב, טו), אצלה בשר ואכל (ישעיהו מד, יט).
64
ס״ההשביעי, יירש הצלצל (דברים כח, מב), מיני תולעים המשולחים.
65
ס״והשמיני, ומצלא ומודא קדם אלהה (דניאל ו, יא), ומצלין לחיי מלכא ובנוהי (עזרא ו, י), לשון תפלה.
66
ס״זצלח
67
ס״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, עלה והצלח (מ"א כב, טו), יי' מצליח בידו (בראשית לט, ג), והדרך צלח רכב (תהלים מה, ה), ענין אחר להם. והמפותרים אשר אומרים צלח רכב, כמו בקע פלח ורכב על דבר אמת, וכמהו בלשון ארמית ויבקע עצי עולה (בראשית כב, ג), וצלח אעי לעלתא (תרגום אונקלוס שם), אבל צלח רכב ראוי להיות כמו עלה והצלח, והענין יורה עליו.
68
ס״טהשני, וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט, יח), כמו בקעו את הירדן, עברו ונגזו, פן יצלח כאש בית יוסף (עמוס ה, ו).
69
ע׳השלישי, קחו לי צלחית חדשה (מ"ב ב, כ), טמן עצל ידו בצלחת (משלי יט, כד), בסירות ובדודים ובצלחות (דה״ב לה, יג), ענין סירות המה.
70
ע״אצליל
71
ע״בצליל לחם שעורים (שופטים ז, יג).
72
ע״גצלם
73
ע״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו (בראשית א, כז), אך בצלם אלהים יתהלך איש (תהלים לט, ז), כמשמעו.
74
ע״ההשני, תשלג בצלמן (שם סח, טו), הר צלמון (שופטים ט, מח), שם מקום הוא.
75
ע״וצלמות
76
ע״זצלמות ולא סדרים (איוב י, כב), ויצא לאור צלמות (שם יב, כב), כי אלך בגיא צלמות (תהלים כג, ד), ענין חשך הם.
77
ע״חצלע
78
ע״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, ויקח אחת מצלעתיו (בראשית ב, כא), ולצלע המשכן (שמות כו, כ).
79
פ׳השני, והוא צלע על ירכו (בראשית לב, לב), אספה הצלע (מיכה ד, ו), ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים לה, טו), צולע כמו פסח.
80
פ״אצם
81
פ״בלמה זה אני צם (ש"ב יב, כג), למה צמנו ולא ראית (ישעיהו נח, ג), ושאף צמים חילם (איוב ה, ה), כי צמתם וספוד (זכריה ז, ה), הצום צמתני אני (שם), וצומו עלי (אסתר ד, טז).
82
פ״גצמא
83
פ״דוהמונו צחה צמא (ישעיהו ה, יג), וצמאון למבועי מים (שם לה, ז), וצמאון אשר אין מים (דברים ח, טו), ויצמא שם העם למים (שמות יז, ג).
84
פ״הצמד
85
פ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, ויקח צמד בקר (ש"א יא, ז), ונפצתי בך אכר וצמדו (ירמיהו נא, כב), צמד פרשים (ישעיהו כא, ז), ולשונך תצמיד מרמה (תהלים נ, יט), אין צמיד פתיל עליו (במדבר יט, טו), ויצמדו לבעל פעור (תהלים קו, כח), כמו וידבקו.
86
פ״זהשני, ואת הצמדים על ידי אחתו (בראשית כד, ל), אצעדה וצמיד (במדבר לא, נ), ואתנה צמידים על ידיך (יחזקאל טו, יא).
87
פ״חצמח
88
פ״טוצמח האדמה (בראשית יט, כה), ויצמח יי' אלהים מן האדמה (שם ב, ט), הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו, יב).
89
צ׳צמק
90
צ״אומאה צמוקים (ש"ב טו, א), ושרים צמקים (הושע ט, יד), פרושו כמשמעו כמו יבשים.
91
צ״בצמר
92
צ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, צמר ופשתים (דברים כב, יא), צמרי ופשתי (הושע ב, יא), דרשה צמר ופשתים (משלי לא, יג).
93
צ״דהשני, ויקח את צמרת הארז (יחזקאל יז, ג), ולקחתי אני מצמרת הארז (שם יז, כב), ובין עבתים היה צמרתו (שם לא, ג), ענין נצר ונטע הם.
94
צ״הצמת
95
צ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, לצמיתת לקנה אתו (ויקרא כה, ל), צמתו בבור חיי (איכה ג, נג), צמתתני קנאתי (תהלים קיט, קלט), אותו אצמית (שם קא, ה).
96
צ״זהשני, גלי צמתך חשפי שבל (ישעיהו מז, ב), מבעד לצמתך (שיר ד, א), ענין עלף הם.
97
צ״חצן
98
צ״טמתחלק לחמש מחלקות: האחד, ולצנינם בצדיכם (במדבר לג, נה), ואל מצנים יקחהו (איוב ה, ה), צנים פחים בדרך עקש (משלי כב, ה).
99
ק׳השני, צנה וסחרה אמתו (תהלים צא, ד), על הצנה האחת (מ"א י, טז), ונשא אתכם בצנות (עמוס ד, ב), ובאו עליך הצן (יחזקאל כג, כד).
100
ק״אהשלישי, כצנת שלג ביום קציר (משלי כה, יג).
101
ק״בהרביעי, צנה ואלפים כלם (תהלים ח, ח).
102
ק״גהחמישי, קח צנצנת אחת (שמות טז, לג).
103
ק״דצנח
104
ק״הותצנח מעל החמור (יהושע טז, יח), ותצנח בארץ (שופטים ד, כא).
105
ק״וצנם
106
ק״זצנמות דקות (בראשית מא, כג), פתרונו לפי ענינו, אין לו חבר בתורה.
107
ק״חצנע
108
ק״טוהצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו, ח), ואת צנועים חכמה (משלי יא, ב), כמשמעו.
109
ק״יצנף
110
קי״אצנוף יצנפך צנפה (ישעיהו כב, יח), וישימו הצניף הטהור על ראשו (זכריה ג, ה), וישם את המצנפת (ויקרא ח, ט), הנחה.
111
קי״בצנק
112
קי״גאל המהפכת ואל הצינק (ירמיהו כט, כו), בית כלא כמשמעו.
113
קי״דצנר
114
קי״הקורא לקול צנוריך (תהלים מב, ח), כל מכה יבוסי ויגע בצינור (ש"ב ה, ח), כלי זמר המה.
115
קי״וצנתר
116
קי״זשני צנתרות הזהב (זכריה ד, יב), כמשמעו.
117
קי״חצע
118
קי״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, אז חללת יצועי עלה (בראשית מט, ד), ובחללו יצועי אביו (דה״א ה, א), היציע התחתונה (מ"א ו, ו), רפדתי יצועי (איוב יז, יג), תחתיך יצע רמה (ישעיהו יד, יא).
119
ק״כהשני, מהר צעה להפתח (שם נא, יד), ושלחתי לו צעים וצעהו (ירמיהו מח, יב), אהל בל יצען (ישעיהו לג, כ), צעה ברב כחו (שם סג, א), ענין שדד ובזה הם.
120
קכ״אצעד
121
קכ״בבנות צעדה עלי שור (בראשית מט, כב), מיי' מצעדי גבר (תהלים לז, כג), מספר צעדי אגידנו (איוב לא, לז), יצרו צעדי אונו (שם יח, ז), צדו צעדנו מלכת ברחבתנו (איכה ד, יח), ענין פסיעה המה.
122
קכ״גצעף
123
קכ״דותכס בצעיף ותתעלף (בראשית לה, יד), ותסר צעיפה מעליה (שם לח, יט).
124
קכ״הצעק
125
קכ״ומתחלק לשני ענינים: האחד, צעק לבם אל אדני (איכה ב, יח), הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח, כא).
126
קכ״זהשני, ויצעק איש ישראל מנפתלי (שופטים ז, כג), ויצעק כל איש אפרים (שם ז, כד), ויזעק אביעזר תחתיו (שם ו, לד), ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה (מ"ב ג, כא), ענין קביצה הם.
127
קכ״חצער
128
קכ״טויצערו ולא יבין למו (איוב יד, כא), והשבתי ידי על הצערים (זכריה יג, ז), למצער ירשו עם קדשך (ישעיהו סג, יח), והכבדתים ולא יצערו (ירמיהו ל, יט), הלא מצער הוא (בראשית יט, כ), שם בנימין צעיר רדם (תהלים סח, כה), ענין מזער הם.
129
ק״לצף
130
קל״אמתחלק לשש מחלקות: האחד, צפה דרך חזק מתנים (נחום ב, ב), אל דרך עמדי וצפי (ירמיהו מח, יט), בצפיתנו צפינו (איכה ד, יז), צופה פני דמשק (שיר ז, ה), בקר אערך לך ואצפה (תהלים ה, ד), יצף יי' ביני ובינך (בראשית לא, מט).
131
קל״בהשני, וצפוי ראשיהם כסף (שמות לח, יז), צפוי למזבח (במדבר יז, ג), מצפה על חרש (משלי כו, כג), וצפית אתם זהב (שמות כה, יג).
132
קל״גהשלישי, צוף דבש אמרי נעם (משלי טז, כד), ונפת צופים (תהלים יט, יא).
133
קל״דהרביעי, אשר הציף את מי ים סוף (דברים יא, ד), צפו מים על ראשי (איכה ג, נד), ויצף הברזל (מ"ב ו, ו), והשקתי ארץ צפתך (יחזקאל לב, ו).
134
קל״ההחמישי, כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו לח, יד), המצפצפים והמהגים (שם ח, יט).
135
קל״והששי, צפצפה שמו (יחזקאל יז, ה), כמשמעו.
136
קל״זצפד
137
קל״חצפד עורם על עצמם (איכה ד, ח), פתרונו כפי ענינו, כמו שחר עורם על עצמם.
138
קל״טצפח
139
ק״ממתחלק לשני מחלקות. האחד, כצפיחת בדבש (שמות טז, לא).
140
קמ״אהשני, ואת צפחת המים (ש"א כו, יא), וצפחת השמן לא תחסר (מ"א יז, יד).
141
קמ״בצפן
142
קמ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, נבעו מצפניו (עובדיה א, ו), ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב, ב), צפניה צפן רוח (משלי כז, טז), צפונה חטאתו (הושע יג, יב), ענין מסתר הם.
143
קמ״דהשני, צפון וימין אתה בראתם (תהלים פט, יג), נוטה צפון על תהו (איוב כו, ז).
144
קמ״הצפע
145
קמ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, יצא צפע (ישעיהו יד, כט), וכצפעני יפרש (משלי כג, לב), ביצי צפעני בקעו (ישעיהו נט, ה), נחשים צפענים (ירמיהו ח, יז).
146
קמ״זהשני, את צפועי הבקר (יחזקאל ד, טו), הצאצאים והצפעות (ישעיהו כב, כד).
147
קמ״חצפר
148
קמ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולצפירת תפארה (ישעיהו כח, ה), באה הצפירה (יחזקאל ז, ז), ישב ויצפר (שופטים ז, ג), ענין נהרה [נ"ה נהורא] הם, וכל בקר בלשון ארמית 'צפרא'.
149
ק״נהשני, וצפיר העזים (דניאל ח, ח), וצפירי עזים שבעה לחטאה (דה״ב כט, כא), כמשמעו.
150
קנ״אהשלישי, כצפרים עפות (ישעיהו לא, ה), גם צפור מצאה בית (תהלים פד, ד), נודי הרכם צפור (שם יא, א), את הצפור החיה (ויקרא יד, ו), כל צפור טהורה (דברים יד, יא), בדם הצפור השחוטה (ויקרא יד, ו).
151
קנ״בצפרן
152
קנ״גצפרן שמיר (ירמיהו יז, א), ונראה כי כן ועשתה את צפרניה (דברים כא, יב).
153
קנ״דצ
154
קנ״המתחלק לשבע מחלקות: האחד, תנו ציץ למואב, כי נצא תצא (ירמיהו מח, ט), כי נצו גם נעו (איכה ד, טו), מלא הנוצה אשר לו הרקמה (יחזקאל יז, ג), והסיר את מראתו בנצתה (ויקרא א, טז).
155
קנ״והשני, ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים עב, טז), בבקר יציץ וחלף (שם צ, ו), הנצנים נראו בארץ (שיר ב, יב), כפרחת עלתה נצה (בראשית מ, י), ובסר גמל יהיה נצה (ישעיהו יח, ה), ענין פרח הם.
156
קנ״זהשלישי, כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה, יא), וינצו במחנה (ויקרא כד, י), וינצו שניהם בשדה (ש"ב יד, ו), אהב מצה (משלי יז, יט), אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), שני אנשים עברים נצים (שמות ב, יג), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), בהצתם על יי' (שם), בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס, ב), הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נח, ד), ענין מריבה הם.
157
קנ״חהרביעי, וצי אדיר לא יעברנו (שם לג, כא), וצים מיד כתים (במדבר כד, כד), יצאו מלאכים מלפני בצים (יחזקאל ל, ט), ענין עניות הם.
158
קנ״טהחמישי, ציה גם חם (איוב כד, יט), כחרב בציון (ישעיהו כה, ה), מדבר ציה וערבה (ירמיהו ג, יב), הלכו בציות נהר (תהלים קה, מא), ענין חורב הם.
159
ק״סהששי, ופגשו ציים את איים (ישעיהו לד, יד), חיתו ארץ הם.
160
קס״אהשביעי, מה הציון הלז (מ"ב כג, יז), הציבי לך צינים (ירמיהו לא, כא), ובנה אצלו ציון (יחזקאל לט, טו), ענין מצבת ערימה הם.
161
קס״בצק
162
קס״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, צק לעם ויאכלו (מ"ב ד, מא), ויצקת על ראשו (שמות כט, ז), ויצק משמן המשחה (ויקרא ח, יב), הוצק חן בשפתותיך (תהלים מה, ג), יצקים ביצקתו (מ"א ו, כד), ויצקת לו (שמות כה, יב), לצקת את אדני הקדש (שם לח, כו), ויצקו על העלה (מ"א יח, לד).
163
קס״דהשני, במצור ובמצוק (דברים כח, נג), הציקתני רוח בטני (איוב לב, יח), מעוף צוקה (ישעיהו ח, כב), מפני חמת המציק (שם נא, ג), ענין מצור הם.
164
קס״ההשלישי, לבו יצוק כמו אבן (איוב מא, טז), והיית מצק ולא תירא (שם יא, טו).
165
קס״וצקל
166
קס״זוכרמל בצקלנו (מ"ב ד, מב), ענינו יורה עליו.
167
קס״חצר
168
קס״טמתחלק לעשר מחלוקת: האחד, איש צר ואויב (אסתר ז, ו), כי אין הצר שווה בנזק המלך (שם ז, ד), צרינו בוססו מקדשך (ישעיהו סג, יח), בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד, יב), יצרו צעדי אונו (איוב יח, ז), צר ואור (ישעיהו ה, ל), כי תצור אל עיר (דברים כ, יט), עלי עילם צורי מדי (ישעיהו כא, ב), ויצר עליה (מ"ב יז, ה), וכעסתה צרתה (ש"א א, ו), לצרר לגלות ערותה (ויקרא יח, יח).
169
ק״עהשני, ויצר אתו בחרט (שמות לב, ד), וצורם לבלות שאול (תהלים מט, טו), ויצר אמר ליצרו (ישעיהו כט, טו), כחמר ביד היוצר (ירמיהו יח, ד), ויצרי כצל כלם (איוב יד, ז).
170
קע״אהשלישי, על הצור בחרב, והכית בצור (שמות יז, ו), והצרים נתצו ממנו (נחום א, ו), וצור יעתק ממקומו (איוב יד, יח), מצור נתתי מצחך (יחזקאל ג, ט), פרסות סוסיו כצר נחשבו (ישעיהו ה, כה), ולא יפול צרור ארץ (עמוס ט, ט), אבן וחלמיש המה.
171
קע״בהרביעי, מעט צרי (בראשית מג, יא), הצרי אין בגלעד (ירמיהו ח, כב), קחי צרי למכאובה (שם נא, ח).
172
קע״גהחמישי, צירים אחזוני, כציר יולדה (ישעיהו כא, ג), צירים וחבלים (שם יג, ח), כי נהפו עליה צריה (ש"א ד, יט), נהפכו צירי עלי (דניאל י, טז), ענין חיל הם.
173
קע״דהששי, וציר בגוים שלוח (ירמיהו מט, יד), ציר נאמן לשלחיו (משלי כה, יג), וילכו ויצטירו (יהושע ט, ד), ענין שליחות הם.
174
קע״ההשביעי, הדלת תסוב על צירה (משלי כו, יד), ענין ידות הדלת הוא.
175
קע״והשמיני, נצר חסד לאלפים (שמות לד, ז), יצרנהו כאישון עינו (דברים לב, י), מפחד אויב תצר חיי (תהלים סד, ב), יצר סמוך תצור שלום (ישעיהו כו, ג), ואצרנה עקב (תהלים קיט, לג), מצר תצרני (שם לב, ז), ענין שמירה הם.
176
קע״זהתשיעי, הצור תמים פעלו (דברים לב, ד), כי לא כצורנו צורם (שם לב, לא), צור עולמים (ישעיהו כו, ד), ואין צור כאלהינו (ש"א ב, ב), ענין אלות ומעוז הם.
177
קע״חהעשירי, וצרת הכסף בידך (דברים יד, כה), צרור הכסף (משלי ז, כ), צררת בשמלתם (שמות יב, לד).
178
קע״טצרב
179
ק״פצרבת השחין הוא (ויקרא יג, כג), כי צרבת המכוה הוא (שם יג, כח), ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כא, ג).
180
קפ״אצרח
181
קפ״במתחלק לשני ענינים: הענין הראשון, יריע אף יצריח (ישעיהו מב, יג), מר צרח (צפניה א, יד), ענין צוחה הם.
182
קפ״גהענין השני, ויציחו עליהם את הצריח באש (שופטים ט, מט), ובצרחים ובברות (ש"א יג, ו).
183
קפ״דצרך
184
קפ״הככל צרכך (דה״ב ב, טו).
185
קפ״וצרע
186
קפ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, נגע צרעת (ויקרא יג, ט), והצרוע אשר בו הנגע (שם יג, מה), כמשמעו.
187
קפ״חהשני, וגם את הצרעה (דברים ז, כ), ושלחתי את הצרעה לפניך (שמות כג, כח).
188
קפ״טצרף
189
ק״צצרופה אמרתך מאד (תהלים קיט, קמ), מצרף לכסף (משלי יז, ג).
190
קצ״אצת
191
קצ״בהנני מצית בך אש (יחזקאל כא, ג), ויצת אש בציון (איכה ד, יא), הצית אש עליה (ירמיהו יא, טז). הצית, והסיק, ובער, והדליק, קריבי ענין המה.
192
קצ״גותשלם מחברת צד"י.
193