מחברת מנחם, וMachberet Menachem, Letter Vav
א׳ווי
1
ב׳ווי העמודים (שמות כז, י). וא"ו נעדר מתחלת המלים, ונפקד מיסודתם, וכפי חסרון ותוספת מלאכותיו, ועל כן רבו תוצאותיו למיני עניניו מכל אותיות הקודש. אפס כי לא נמצא וא"ו בתחלת כל מלה מלשון עברית יסוד זולתי 'ווי העמודים' לבד, ומעט מזער בשמות בני אדם, ואלה הם: ושתי (אסתר א, ט), ופשי (במדבר יג, יד), וניה (עזרא י, לו), ויזתא (אסתר ט, ט), אבל ישנו מיוסד בקרב המלים כי לא ימוש מתוכם לכל דבר, ויתר הווי"ן הנכתבין בקרב המלים אשר יש להם נענוע בפה, רובם במלים אשר תחלתם יו"ד, על כי אשר לא יתכנו המלים בהצטרפם מבלעדי הווי"ן, אך לא בכל המלים כי אם במלים אשר תחלתם יו"ר אשר איננו יסוד בהם. כה פשר דבר וא"ו, ופתרון תוצאותיו, ומחקרי ענינו, ומחלקי מחלקותיו לכל מראה פניו, את וו"י המלה ואת וו"י קצותיה עד כלות דקדוקיה בחפש מחופש.
2
ג׳הווי"ן כה מחלקותם על החלקים האלה. מראה הו"ו ומלאכת מפעליו נוגעת עד שתים עשרה מראות [נ"וו מלאכות] מבלעדי תוצאותם ודקדוקי נקודתם. ואלה מראיהם למחלקותיהם.
3
ד׳הו"ו נענוע וחנוי. מפעל ופעול. כבר. ואשר להיות. מוסיף ומסיב מרבּה ומוצב.
4
ה׳הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.
5
ו׳מִפְעָל וּפָעוּל. הווי"ן אשר הוא נכון למפעל ופעול כה מחלקותם. דע, כי המפעל מתחלק לשני מחלקות המפעל ופעול, יקומון שניהם במלה אחת להיות שתי מראות במלה, ולא יקרה כה ליתר האותיות, ואלה קצות המלים: הנני מעלה לה ארכה (ירמיהו לג, ו), אמונה אמן (ישעיהו נה, א), אל אמונה (דברים לב, ד), וגם קבורה לא היתה לו (קהלת ו, ג), אחזת עולם (בראשית מה, ד), כערוגת הבשם (שיר ה, יג), כח וגבורה (דה״א כט, יב), את כל הגדולה הזאת (שם יז, יט), אסורים ידיה (קהלת ז, כו), וכאלה הרבה, ורובם כה מתחלקים לשתי מראות. פתרון קבורה שם הקבר. והמראה השני, אשה קבורה [המראה הא'] לבה אסורים ידיה, והמראה השני, בית הסהר מקום אשר אסורי המלך אסורים (בראשית לט, כ), שתי מראות להם, והיה משפט הוא"ו המובא במלה להיות פעול ולא מפעל, אבל כן ענין הלשון, והו"ו המובא במלה הנכון לפעול כאלה. ערוכה בכל ושמרה (ש"ב כג, ה), אשה עצרה לנו (ש"א כא, ו), כי כאשה עזונה ועצובת רוח (ישעיהו נד, ו), יקרא דרושה (שם סב, יב), אילה שלחה (בראשית מט, כא), עשויה לברק מעטה לטבח (יחזקאל כא, כ), שרפה באש כסוחה (תהלים פ, יז), וכהנה רבות. הן נמצא מבוא הוא"ו בפעולים כמבואו במפעלים, מלל הפעול יסוב להיות מפעל וגם המפעל יסוב להיות פעול, כי שתי מראות למלה.
6
ז׳כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד, וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר כאלה: ויאמר, ויברא, ויגרש, וידם, ויהם, ויזכר, ויהמם, ויטרף, [בנ"וו וירם, ויהס, ויזכר, ויחמוס, ויטרף], כה חקת הלשון בכל המלים: והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), וברא יי' על כל מכון הר ציון (שם ד, ה), וגער בו, ונס ממרחק (שם יז, יג), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), ודרך על במותי ארץ (מיכה א, ג), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), וזכרתי את בריתי (בראשית ט, טו), וחלף ביהודה (ישעיהו ח, ח), ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל לו, כו), ויצאו וראו (ישעיהו סו, כד), ונועדתי לך שם (שמות כה, כא), וענו ואמרו (דברים כא, ז), כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך [נ"וו בהוסיפך] על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם (ישעיהו םו, ה), כבר אמרו. ובאמרך: ואמרו על אשר עזבו (דברים כט, כד) פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, הנה נתתי לכם (בראשית א, כט), כבר נתתי. ובאמרך, ונתתי את נקמתי (יחזקאל כה, יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.
7
ח׳מוסיף. וכה מוסיף על ענין ראשון, ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך (דברים ז, יג), אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת ואת הברזל את הבדיל ואת העפרת (במדבר לא, כב), כה ענינו בכל התורה. המראה השני הקרוב אליו כה הוא, פעל ועשה (ישעיהו מא, ד), והיה מאמתת הלשון להיות פתרון ועשה כפתרון מלים העליונים, לולי פעל הנקדם לפניו. וכמהו, וקרא זה אל זה ואמר (שם ו, ג), יכסה ויעופף (שם ו, ב), נקדם לפניו [נ"וו קדמו לפניהם]. וכמהו, ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז, ג), אהב את יוסף (שם), נקדם לפניו. וכמהו, אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב), גדלתי ורוממתי (ישעיהו א, ב), אני קרתי ושתיתי מים (שם לז, כה), אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא, ב), כה ענין וא"ו הבא להוסיף.
8
ט׳מסיב. וכה הוא משפט מסיב. אמרהו, ביתו, דברו, גדרו, הררו, זכרו, חצרו, כה משפטו:
9
י׳מרבה. אמרו, בחנו, דרשו, המו, זכרו, חנרו, טענו, ירו, כרחו, למדו, משכו, מהרו, כה משפט הלשון.
10
י״אמוצב. והוא"ו המוצב אשר לא מפעלו מפעל ואם נעדר מן המכתב לא נחסר הענין, ואלה קצותם: ויכו האחד את האחר (ש"ב יד, ו), ואם נכתב 'ויך האחד את אחד' לא נגרע הענין. וכמהו וישנו את טעמו בעיניהם (ש"א כא, יד), ואם נכתב 'וישנה' נתקן הענין היטב. וכמהו חלמיש למעינו מים (תהלים קיד, ח), היה ראוי להכתב 'למעין מים'. וכמהו, ואם יתקפו האחר (קהלת ד, יב), היה ראוי להכתב 'ואם יתקוף'. וכמהו, לאכל כל חיתו ביער (ישעיהו נו, מ), כל חיתו שדי (שם), וחיתו ארץ (בראשית א, כד). וכמהו, כי הזהרתו צדיק (יחזקאל ג, כא). וכמהו, וישתחו אפים (בראשית יט, א), וכמהו הרבה בתורה, וזה משפט הו"ו:
11
י״בהעתק מספר מעשה אפוד פרק י"ג
12
י״גבדרך שמוש האותיות להחכם ר' פריפוט דוראן הנקרא אפודי.
13
י״דאמר [ר' יונה אבן גנאח] ותהיה הוא"ו רחוקה בתחלת המלה לבלתי עטוף, והביא מזה המין: עבד אביך ואני מאז, תת וקדש וצבא, ואיה וענה, ואחרים מלבד אלה. והא"ע במקומות רבים בפירושיו מסכים עמו בזה והרבה מהחכמים שכתבו על המקרא, וימי' רבי' הייתי מהדעת הזאת עד היות קשה עלי מאוד לאמר שזה ללא ענין, ושהנביאים והמדברים ברוח הקודש יתנו מקום הטעאה בהנחת ווי"ן כאלה, כי בהיות השמוש המיוחד לוא"ו, העטופה וזה בכתוב לאלפים, הנה בכיוצא באלה הווי"ן המעדת רגל, ולכן הפלגתי על זה החקירה ואחפש בנרות החריצות בספרי החכמים שכתבו במקרא, ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד ומן הקודמים, כתב בתשובותיו על דונש בן לברט במקום הזה, כי הווי"ן כלם חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון היטב אינן נוספות אבל לכלם טעם בענין, והנה דונש הביא כל אלה שאזכור: ויקברוהו ברמה ובעירו (ש"א כח, ג), ותשב תמר ושוממה (ש"ב יג, כ), ואיה וענה (בראשית לו, כד), תת וקדש וצבא (דניאל ח, יג), רחוב וחרוץ ובצוק העתים (שם ט, כה), עד מתי ומכביד עליו עבטיט (חבקוק ב, ו), נרדם ורכב וסוס (תהלים עו, ז), ואנחנו ד' אלהינו ולא עזבנוהו (דה״ב יג, י), מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה (דניאל ב, יב), כל אלה הווי"ן שם דונש בן לברט ללא ענין. והחכם מנחם בן סרוק השיב אליו ואמר שהם כלם לענין, וזה לשונו: ויכול הטוען [לתת] למו תוצאות ולא יצטרך לשים אותם נופלים והאריך בדבריו, אבל אני אכתוב העולה בקצור: ויקברוהו ברמה ובעירו, אמר כי הרמה היה מחוז בו עיירות מתחלפות, היה יושב שמואל באחת מהם ושם קברוהו, ולזה 'ובעירו', כי אין הרמה עירו אבל ברמה עירו, אמנם שהרמה שם כולל שם מבואר, כי שם נזכר ניות שלשם ברח דוד ממקום שמואל. ותשב תמר ושוממה, הם שני משפטים, שישבה בבית אבשלום, והיתה שם שוממה. ואיה וענה, אמר כי הוי"ו הוא מעקר השם בו (צ"ל כמו) 'ויזתא ושתי ופסי', עם שבד"ה כתיב איה, הם שני שמות לנקרא אחד ושם דומים לו, עד מתי ומכביד עליו עליו עבטיט, נרדם ורכב וסוס, ירצה נרדם הצבא וגם כן הרכב והסוס, כמו כאשר יפרש השוחה לשחות פירושו ידיו. ויפתח יוסף את כל אשר בהם, פירושו שבר ותחס עליך פירושו נפשי. ואנחנו ד' אלהינו וכו', פירושו נעבוד ד' אלהינו ולא עזבנוהו, והנה וא"ו תת וקודש ווא"ו ובצוק העתים, אמר לקושי השגת הנרצה בכתובים ההם אין ראוי לשפוט בתוספית הווי"ן בם. והנך רואה איך לא רצה זה החכם להסכים שיהיו ווי"ן בכתוב ללא ענין, ועליך לפקוח עין במקום מקום שבאו הווי"ן ושלא תשפוט בתחלת הדעת בואם ללא ענין ע"כ.
14
ט״ונשלם מחברת ו"ו.
15