מחברת מנחם, זMachberet Menachem, Letter Zayin
א׳זאב
1
ב׳זאב וטלה ירעו כאחד (ישעיהו סה, כה), וגר זאב עם כבש (שם יא, ו), הוא פריץ חיות.
2
ג׳זאת
3
ד׳וזאת הברכה (דברים לג, א), המלת הזאת לא תסור מבנינה, ולא ישתנה ענינה, ולא יתכן לבעלי הלשון לרבות בה ולהטותה ולהסב אותה כיתר המלין. ויש מלים אשר יקרה להם כה כמו אלה, לא יוסב ללשון יחיד לא אנחנו ולא נחנו, ולא זה ללשון רבים ולא אנכי וכאלה ביתר המלים לא יסבו הנה והנה.
4
ה׳זב
5
ו׳מתחלק לשתי מחלקות: האחד, הן הכה צור ויזובו מים (תהלים עח, כ), ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג, ח), זב עמקך (ירמיהו מט, ד), אמרו בו אנשי פתרון בז עמקך, הפכו את המלה וכן העמידו פתרונה, והמלה מבלי הפך עומדות כמשפטה, וכה פתרונה, מה תתהללי בעמקים עקב רטיבתם ולחותם וריווים, לא תדאג לבצורת יען וביען נשענת בזאת, תדעי שאני אזיב את עמקך למען לא יעלה בו כל עשב מפני זוב מימיו, כי בכל עת אשר יזובו העמקים ויטפו מים תמיד, לא יצמח העמק צמח, ואם יצמח צמח, לא יעשה קמח, כי אם אויב עמקם [נ"וול כי זב יזובו עמקם] ויבשו משברם ויחפרו מאוצרותם.
6
ז׳השני, זבובי מות יבאיש (קהלת י, א), ישרוק ה' לזבוב (ישעיהו ז, יח), מין שרץ העוף הוא.
7
ח׳זבד
8
ט׳זבדני אלהים אותי זבד טוב (בראשית ל, כ), אין למלה זאת דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה, זבד כמו חלק.
9
י׳זבח
10
י״אזבחים ועלת (שמות י, כה), ויזבח שור ומריא (ש"ב ו, יג), ויזבחו זבחים שלמים (שמות כד, ה), על דברי עולה וזבח (ירמיהו ז, כב), זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת (תהלים מ, ז), כה פתרון הפסוק, יען [נ"ה יש אשר] לא צוה אלהינו את ישראל בצאתם ממצרים על דברי עול וזבח, כי כה אמר אליהם אם שמוע תשימעו בקולי ושמרת את בריתי (שמות יט, ה), כי אם את הדבר הזה צויתי אתכם [נ"וו צוה אותם] לאמר שמעו בקולי ואל תחטאו לי, כי בכל עת אשר לא יחטא האדם אין לו על מה יקריב קרבן, הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים (ש"א טו, כב), על כן יאמר המשורר אזנים כרית לי לשמוע דברי הקים ולעשותם, ומה כתב אחריו [נו"ול אחרי פסוק זה] אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), כה פתרונו, הואיל ואין לך חפץ בעולה וזבח, וכרית לי אזנים לשמע הנני לשמוע ולעשות, באתי לקיים חקי הספר הכתוב עלי אשר צוית לעשותם, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (שם מ, ט).
11
י״בזבל
12
י״גבנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח, יג), מזבל לו (תהלים מט, טו), הפעם יזבלני אישי (בראשית ל, כ), מזבול קדשך ותפארתך (ישעיהו סג, טו), וזבל פקידו (שופטים ט, כח), לשון מעון משכן ומדור הם.
13
י״דזג
14
ט״ומחרצנים ועד זג (במדבר ו, ד), אל יחסר המזג (שיר ז, ג), אלה המלים לא נפתרים כי אם כפי הענין, שררך דימה המשורר לסהר בהיותו שלם. ולא נחסר מעגולתו מאומה, ויהיה ענין מזג עגול, ויתכן להיות ענין זג כמו גרגיר ענב התיכוני לפי הענין.
15
ט״זזד
16
י״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, ויזד יעקב נזיד (בראשית כה, כט), אל הלחם ואל הנזיד (חגי ב, יב), ובשל נזיד לבני הנביאים (מ"ב ד, לח), ויפלח אל סיר הנזיר (שם ד, לט), לשון תבשיל המה.
17
י״חהשני, זד יהיר לץ שמו (משלי כא, כד), אשר זדו עליהם (שמות יח, יא), וכי יזיד איש על רעהו (שם כא, יד), המים הזידונים (תהלים קכד, ה), בזדון דברו הנביא (דברים יח, כב), גם מזדים חשך עבדך (תהלים יט, יד).
18
י״טזה
19
כ׳זה ינחמנו (בראשית ה, כט), וזה לך האות (שמות ג, יב), מלה זו איננה מצטרפת כיתר המלים, ולא תסוב לרבות ולא למעט, זה וזאת.
20
כ״אזהב
21
כ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב, יב), זהב וכסף (שמות כה, ג), כמשמעו. השני, מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד (איוב לו, כב), כה פתרונו, מפאת צפון יאתה טוהר הרקיע, וצחצוח זהרו ועוצם הודו, ויודו לשמו כל יצוריו. וכמהו בפתרונו המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד, יב), גם זה כה פתרונו, אותם הצנתרות לעומת הזתים אשר אל מול שפת הגולה, הם המריקים שמן זית זך, כאשר ירקו המוצקות כמשפט תבנית המנורה, ואין פה זכר לזהב, כי הזהב הנזכר הנה [נ"וו פה] איננו זהב הנתך, כי אם לשון טוהר וצחצחות, וכמהו כוס זהב בבל בד י"י (ירמיהו נא, ז).
22
כ״גזהם
23
כ״דוזהמתו חיתו לחם (איוב לג, כ), אין למלה זאת דמיון בתורה, ופתרונה כפי ענינה, ענין באש הוא תתעב נפשו להם, כמשמעו.
24
כ״הזהר
25
כ״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב, ג), פתרונו כטהר הוד הרקיע, כמשמעו. השני, והזהרתה אתהם (שמות יח, כ), והעם לא נזהר (יחזקאל לג, ו), כמשמעם.
26
כ״זזו
27
כ״חכזוית מזבח (זכריה ט, טו), מזוינו מלאים (תהלים קמד, יג), כזוית מחטבות (שם קמד, יב), ענינו כמו ירכתי בית ירכתי זויות.
28
כ״טז
29
ל׳ואשר יזה מדמה (ויקרא ו, כ), ויז ממנו (שם ח, יא), והזית על אהרן (שמות כט, כא), כן יזה גוים (ישעיהו נב, טו), מזי רעב (דברים לב, כד), ומזה מי הנדה (במדבר יט, כא), הזים שכבים (ישעיהו נו, י), ענין זריקה המה.
30
ל״אזח
31
ל״בולא יזח החשן (שמות כח, כה), ולמזח תמיד יחגרה (תהלים קט, יט).
32
ל״גזחל
33
ל״דמתחלק לשני ענינים. האחד, זחלתי ואירא (איוב לב, ו), ענינו כמו יגורתי ונבהלתי. השני, עם חמת זחלי עפר (דברים לב, כד), כזחלי ארץ (מיכה ז, יז).
34
ל״הזיו
35
ל״וזיוהי שנוהי (דניאל ה, ו), וזיוהי שנין עלוהי (שם ה, ט), וזיוה יתיד (שם ב, לא), וזיוי ישתנון עלי (שם ז, כח), פתרונו תואר פניו עין הודו.
36
ל״זזיז
37
ל״חוזיז שדי ירענה (תהלים פ, יד), והתענגתם מזיז כבודה (ישעיהו םו, יא), כמשמעו.
38
ל״טזך
39
מ׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, זך לקחי (איוב יא, ד), שמן זית זך (שמות כז, כ), ושמים לא זכו בעיניו (איוב טו, טו), במה יזכה (תהלים קיט, ט), זכיתי לבבי (שם עג, יג), לשון טוהר וצחצחו' המה.
40
מ״אהשני, לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח, יז), מאבני שהם הוא.
41
מ״בזכר
42
מ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, כל זכר בכהנים (ויקרא ו, כב), אם זכר אם נקבה (שם ג, א), וכל מקנך תזכר (שמות לד, יט). השני, אבני זכרן לבני ישראל (שם כח, יב), זכר חסדו (תהלים צח, ג), זכרו נפלאתיו (שם קה, ה), ענין אחד להם.
43
מ״דזל
44
מ״המתחלק לחמש מחלקות: האחד, וכרת הזלזלים במזמרות (ישעיהו יח, ה), כמו שריגים המה.
45
מ״והשני, בזללי בשר למו (משלי כג, כ), זולל וסבא (דברים כא, כ), ואם תוציא יקר מזולל (ירמיהו טו, יט), כי סבא וזולל יורש (משלי כג, כא), כרם זלות לבני אדם (תהלים יב, ט), כלם בעלי נפש המה בלענים וגרגרים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם, 'זלות' הוא מגזרת זולל (דברים כא, כ), 'ורום' מגזרת ראם (שם לג, יז), ורים (איוב לט, ט). וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל, אכלו שארו ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו. ודע, כי רוב השמות יש להם מגרעות ותוספות ותהפוכות, כמו: כתועפת ראם לו (במדבר כג, כב), ומקרני רמים עניתני (תהלים כב, כב), התקשר רים (איוב לט, י), כרום זלות (תהלים יב, ט), הן נמצא 'ראם ורים ורום' ענין אחד להם. וכמהו כתוא מכמר (ישעיהו נא, כ), ותאו וזמר (דברים יד, ה), הן נמצא 'תוא ותאו' ענין אחד להם. וכמהו, באר חפרוה שרים (במדבר כא, יה), כהקיר ביר מימיה (ירמיהו ו, ז), בור כרה (תהלים ז, טז), הן נמצא 'באר וביר ובור' ענין אחד להם. וכמהו, עיש על בניה תנחם (איוב לח, לב), עשה עשו כסיל וכימה (שם ט, ט). וכמהו, ואבני שיש לרב (דה״א כט, ב), רצפת בהט ושש (אסתר א, ו), ורוב שמות אשר 'בדברי הימים' סדורים כמשפט הזה, אבל מקצתם יורה על רובם.
46
מ״זהשלישי, כי הייתי זוללה (איכה א, יא), כל מכבדיה הזילוה (שם א, ח), לשון קלון המה.
47
מ״חהרביעי, הזלים זהב מכיס (ישעיהו מו, ו), מים מצור הזיל למו (שם מח, כא), יזל מים מדליו (במדבר כד, ז), אשר יזלו שחקים (איוב לו, כה), נוזלים (שמות טו, ח), מה תזלי מאד (ירמיהו ב, לו), ועפעפינו יזלו מים (שם מ, יז), ענין ירידה, קרובה מיציאה [נ"וו ליציקה].
48
מ״טהחמישי, זולתי כלב בן יפנה (דברים א, לו), זולתי שתים אנחנו (מ"א ג, יח), זולתי קול (דברים ד, יב), אין זולתי (ישעיהו מה, כא), ואלהים זולתי לא תדע (הושע יג, ד), ומי צור זולתי אלהינו (תהלים יח, לב), כמו מבלעדי, מלבד.
49
נ׳זלג
50
נ״אוהמזלג שלש השנים בירו (ש"א ב, יג), ומזלגתיו (שמות כז, ג), ענין אגמונים הם.
51
נ״בזלעף
52
נ״גזלעפה אחזתני מרשעים (תהלים קיט, נג), מפני זלעפות רעב (איכה ה, י), ורוח זלעפות (תהלים יא, ו), דבר הלמוד מענינו פתרונו כמו שער קטב (ישעיהו כח, ב), שערו שער (יחזקאל כו, לה).
53
נ״דזם
54
נ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, מזמה תשמר עליך (משלי ב, יא), לשמור מזמות (שם ה, ב), בעל מזמות (שם כד, ח), כל אשר יזמו לעשות (בראשית יא, ו), זמתי בל יעבר פי (תהלים יז, ג), כאשר זמם (דברים יט, יט), עשה יי' אשר זמם (איכה ב, יז), זמזמים (דברים ב, כ).
55
נ״והשני, זמה היא (ויקרא יח, יז), כי זמה עשו (הושע ו, ט), ומלאה הארץ זמה (ויקרא יט, כט), לשון נאופים הם.
56
נ״זזמן
57
נ״חמראה אחר ופתרון אחר לו: ואחנה לו זמן (נחמיה ב, ו), בזמניהם (אסתר ט, לא), לעתים מזמנים (עזרא י, יד), ער זמן ועידן (דניאל ז, יב), קרוב מעת הם.
58
נ״טזמר
59
ס׳מתחלק לחמש מחלקות: האחד, וזמרת זר תזרענו (ישעיהו יז, י), הזמורה אשר היה בעצי היער (יחזקאל טו, ב), ויכרתו משם זמורה (במדבר יג, כג), לשון שורק ושריג המה.
60
ס״אהשני, עת הזמיר הגיע (שיר ב, יב), וכרמך לא תזמר (ויקרא כה, ד), וחניתותיהם למזמרות (ישעיהו ב, ד), וכרת הזלזלים במזמרות (שם יח, ה), כולם ענין אחד, לשון קטף המה.
61
ס״בהשלישי, ואת המזמרות ואת המזרקת (ירמיהו ב, יח).
62
ס״גהרביעי, זמירות היו לי חקיך (תהלים קיט, נד), מזמור לדוד (שם ג, א), אזמרה לך בכנור (שם עא, כב), זמרו למלכנו זמרו (שם מז, ז), זמריא תרעיא (עזרא ז, כד), לשון נגינות המה. והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח, יז), דבר [נו"ול ענין] דופי וקלון הוא, לפרוש השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחם, למלאכת תופי נקבים, ואחוריהם אל היכל יי' (שם ח, טז) יורה על הענין.
63
ס״דהחמישי, קחו מזמרת הארץ בכליכם (בראשית מג, יא), עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), זמיר עריצים יענה (ישעיהו כה, ה), ענין שבח הם.
64
ס״הזן
65
ס״ומתחלק לשש מחלקות: האחד, מפיקים מזן אל זן (תהלים קמד, יג), בר ולחם ומזון (בראשית מה, כג), לשון כלכלה הם.
66
ס״זהשני, וזנים מרקחים (דה״ב טז, יד), ממיני מרקחת הם.
67
ס״חהשלישי, והזנות רחצו (מ"א כב, לח), על אזניך (יחזקאל מז, יב), לפי ענינם נראים כי כלי מלחמה וכלי מרכבה המה, ונמצא כמהו בלשון ארמית תקון זין דגבר (דברים כב, ה), כען זינך (בראשית כז, ב), וכהנה רבות.
68
ס״טהרביעי, זנוץ ויין ותירוש (הושע ד, יא), קח לך אשת זנונים וילדי זנונים (שם א, ב), כי זנתה אמם (שם ב, ז), זנתה תמר כלתך (בראשית לח, כד), הזנו ולא יפרצו (הושע ד, י), וזנתה את כל ממלכות הארץ (ישעיהו כג, יז), עתה יזנה תזנותיה (יחזקאל כג, מג), לשון נאפופים המה. וישנו לשון טעות כאלה: וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא, טז), אשר אתם זונים אחריהם (במבדר טו, לט), כי זנה תזנה הארץ (הושע א, ב), וכהנה רבות.
69
ע׳החמישי, והוא קרוב לענין זה העליון [נ"ה הסמוך], והוא לשון מרחק, כאלה: הצמחה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), הם הרחוקים מדרך יי'. וכמהו, רק רחב הזונה תחיה (יהושע י, יז), היתה רחוקה משכונת בני אדם, כי ביתה בקיר החומה, ובחומה היא יושבה, מובדלת מן החצרות.
70
ע״אהששי, שקר מזין על לשון הות (משלי יז, ד), לשון שמע וקשב הוא כמלין גרועי אלפין הנקדמים במחברת אלף. ויש עוד למלה מראה שנית בלשון ארמית, וכל זני זמרא (דניאל ג, ה), פתרונו מיני זמר, וכל מין למינו למיניהם, לזנוזהי לזניהון, (תרגום אונקלוס - בראשית א, כא), וכהנה רבות.
71
ע״בזנב
72
ע״גויזנב בך כל־הנחשלים (דברים כה, יח), משני זנבות האודים (ישעיהו ז, ד), ואתה תהיה לזנב (דברים כח, מד), ראש וזנב (ישעיהו ט, יג), ואחז בזנבו (שמות ד, ד), ענין אחד להם.
73
ע״דזנח
74
ע״הזנח ישראל טוב (הושע ח, ג), זנח אדני מזבחי (איכה ב, ז), והאזניחו נהרות (ישעיהו יט, ו), כי לא יזנח (שם ג, לא), לשון עזיבה ונטישה המה.
75
ע״וזנק
76
ע״זיזנק מן הבשן (דברים לג, כב), אין למלה זאת דמיון בתורה. ופתרונה כפי עניינה, ידשן ממרעה בשן הטוב, וכמו ואילים בני בשן (דברים לב, יד).
77
ע״חזע
78
ע״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, ולא זע ממנו (אסתר ה, ט), ביום שיזעו ממנו (קהלת יב, ג), והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), הוו זעין ודחלין (דניאל ה, יט), ענין פלצות וחרדה המה. ונראה הוא"ו של זועה שאיננו יסוד במלה, וכבר נקדם עם יתר הווי"ן במחברת וא"ו.
79
פ׳השני, בזעת אפך (בראשית ג, יט), לא יחגרו ביזע (יחזקאל מד, יח), אסרה תורה לכהנים מלבושי צמר, כי הצמר מזיע את הגוף, ומיגע את הבשר, ולא תכון בזיעה עבודת הקודש [נו"ו ולא תכון העבודה הקדושה בזיעה].
80
פ״אזעך
81
פ״בימי נזעכו קברים לי (איוב יז, א), גם מלה זאת אין לה דמיון בתורה. ופתרונה כפי ענינה, ימי נקצרו קברים לי.
82
פ״גזעם
83
פ״דומה אזעם לא זעם ה' (במדבר כג, ח), ולכה זעמה ישראל (שם כג, ז), לשפך עליהם זעמי (צפניה ג, ח), ענין עברה הם.
84
פ״הזעף
85
פ״וזעף ה' אשא (מיכה ז, מ), סר וזעף (מ"א כ, מג), ויעמד הים מזעפו (יונה א, טו), והנם זעפים (בראשית ט, ו), לשון קצף.
86
פ״זזעק
87
פ״חוזעקה בגוים נשמע (ירמיהו נ, מו), ולא זעקו אלי בלבם (הושע ז, יד), לי יזעקו (שם ח, ב), מרוב עשוקים יזעיקו (איוב לה, ט), כולם לשון צוחה וזעקה. ונראה כי מגזרתם ויזעק סיסרא (שופטים ד, יג), ויזעק ויאמר בנינוה (יונה ג, ז), העבירו קול במחניהם על אנשי מלחמתם.
88
פ״טזער
89
צ׳זעיר שם זעיר שם (ישעיהו כה, י), מעט מזער (שם י, כה).
90
צ״אזפת
91
צ״בותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב, ג), כמשמעו.
92
צ״גזק
93
צ״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, יזקו מטר לאדו (איוב לו, כז), מזקק שבעתים (תהלים יב, ז), וזקק אתם כזהב וככסף (מלאכי ג, ג), שמרים מזקקים (ישעיהו כה, ו), ענין התוך המה. ופתרון יזקו מטר לאדו, ירעפו רביבים לפי ענינו. וכמהו בענינו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט, לג).
94
צ״ההשני, ואם אסורים בזקים (איוב לו, ח), לאסר מלכיהם בזיקים (תהלים קמט, ח), רתקו בזיקים (נחום ג, י), לשון כבלים ורתוקות המה.
95
צ״והשלישי, הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות (ישעיהו נ, יא), ובזיקות בערתם (שם), ענין ניצוץ הם. ובערתם יורה עליו, וקדחי אש אף הוא יורה. וכמהו בלשון המשנה.
96
צ״זהרביעי, ומהנזקת מלכין (עזרא ד, מו), ומלכא לא להוא נזק (דניאל ו, ג), כי אין הצר שוה בנזק המלך (אסתר ז, ד), לשון ארמית, ופתרונו חיבול.
97
צ״חזקן
98
צ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, הנה נא זקנתי (בראשית כז, ב), ועיני ישראל כבדו מזקן (שם מח, י).
99
ק׳השני, על הזקן זקן אהרן (תהלים קלג, ב), בראש או בזקן (ויקרא יג, כט), עד יצמח זקנכם (ש"ב י, ה).
100
ק״אזקף
101
ק״בוזוקף לכל הכפופים (תהלים קמה, יד), לשון קוממיות. וכמהו בלשון ארמית, וזקיף יתמחא עלהי (עזרא ו, יא). וכה פתרון ענינו יתנסח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלהי, כה היה משפט המלך על עוברי מצותו, יצוה לסתור בנינו ולכלות את עציו ואת אבניו ויזקיף קורה מקורות ביתו ויתלוהו עליה, ויהרג עליה יחמחא עלוהי.
102
ק״גזר
103
ק״דמתחלק לתשע מחלקות: האחד, ושממה כמהפכת זרים (ישעיהו א, ז), וזרים לא יעברו בה עוד (יואל ד, יז), והזר הקרב (במדבר א, נא), לשון נכרים הם.
104
ק״ההשני, אין דן דינך למזור (ירמיהו ל, יג), מים זרים קרים נוזלים (שם יח, יד), לא זרו ולא חבשו (ישעיהו א, ו). 'זרו וחבשו' ענין רפואה המה, וזה יורה עלזה. ואמרו אנשי פתרון, לא זרו על מכתם אבקת תחבשת מעשי הרופאים. ולא יתכן כה למשקולת הלשון, כי אלו אמר 'לא הזירו עליהם', היינו נוטים אחרי פתרונם, אף על פי שאין זוכר מה הזירו, ועתה הואיל ואמר 'לא זרו', הורנו כי המכות לא חבשו ולא רפאו ולא זרו, ובהרחיק הפותר זרו מחובשו והקריב אותו מגזרת [נ"ול לגזרת] מזרה, ואורם במזרה (ירמיהו טו, ז), ילמד על המכות שהוא יזרה אותם מעקרם, ולא יזורה עליהם, וכן לא יפתר.
105
ק״ומים זרים קרים נוזלים (ירמיהו יח, יד), מימי תרופה הם. ויש מהפותרים אשר ידמו וישוו מים זרים לזרם מים (חבקוק ג, י), וזרמו מים עבות (תהלים עז, יח), ולא נכון לפתור כן, כי אותיות 'זרם' שלשתם יסוד, ואלו בקש לדבר בלשון זרם, היה מכפיל את המ"ם, ואומר 'זרמים', והיה מניח vזרם, כי המלה כלה יסוד, והיה מוסיף יו"ד לרבות הזרם להיות זרמים, ובעשותך כה למים זרים קרים, נמצא זיין ורי"ש יסוד, והנותר כיתר כל הלשון, אבל זר תשעה פנים לו, ואין בהם קרוב לפתרונו ממנו. וכה פתרון הפסוק, היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים וגו' (ירמיהו יח, יד), היעזב אדם מימי שלג לבנון הנגרים מצור שדי, ההולכים לאט על חול הארץ. כל המוצא מימי שלג לבנון, הטוב לעזוב אותם, הישר בעיני המוצא אותם לעזבם והמה לחיי עולם משיבים את הנפש ומחיים את הרוח ומרווחים את הגוף, אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים, אם טוב לנתוש ולאבד מקור מים המועדים לתרופה, מים נאמנים נכונים לחיים והחיים תלוים בהם, הטוב להיותם לאבוד ולנחישה, כי שכחני עמי לשוא יקטרו (ירמיהו יח, טו), ואיך שכחוני עמי, ונתשו מעגלי חיים, והניחו מקור מים חיים, נואלו כי לא ידעו ולא הבינו. ואשר הוספנו מלה בתחלה הפסוק לאמר היעזב אדם מצור שדי שלג לבנון, חידוד הלשון הוא. ויש כמוהו בעניני תורה, כאלה: הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמום ו, יב), היה על המחוקק לחקות אם יחרוש החורש בבקרים. וכמהו, כאשר יבער הגלל עד תמו (מ"א יד, י), היה לחקות כאשר יבער המבעיר. וכמהו, כאשר ירדף הקרא בהרים (ש"א כו, כ), היה לחקות כאשר ירדף הציד. וכמהו, ויגרש אתם מאת פני פרעה (שמות י, יא), ראו הביא לנו איש עברי (בראשית לט, יד), וכמוהם הרבה. ויתכן להיות לאין דן דינך למזור, מראה אחר מבלעדי זה, להיות מזור זה מחלה, כמו ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג), וכה יקום פתרונו, דע כי תחלואי בני אדם ונגעי מדויהם רבו עליהם, ותרופתם ביד האלהים, אבל נתן שכל בלב כל חכם לב לרפאות חלי ולגהות מזור ברצותו לעזור, ואפס לא יועיל הרופא לחבוש על המזור כי אם לדעתו התחבושת הראויה לו, ובהעלם ממנו יסוד המחלה אין בתרופתו הועילות [נ"ול תועלת], על כן יאמר 'אין דן דינך למזור', כל רופאיך לא ירפאוך למזור, כי לא ישיגו עיקר המכה, כי אני אפליאנה עד אשר תעלם מלבב כל הרופאים.
106
ק״זהשלישי, נזרו אחור (ישעיהו א, ד), וינזרו מקדש (ויקרא כב, ב), לא זרו מתאותם (תהלים עח, ל), מיין ושכר יזיר (במדבר ו, ג), מנזריך כארבה (נחום ג, יז), וינזרו לבשת (הושע ט, י), והזרתם את בני ישראל (ויקרא טו, לא), כלם לשון סור המה. ובלשון ארמית סורו נא, זורו כען (בראשית יט, ב - תרגום אונקלוס).
107
ק״חהרביעי, לחמך ישימו מזור תחתיך (עובדיה א, ז), ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג), והיה לכם לזרא (במדבר יא, כ), כלם לשון מחלה, וכן פתר אונקלוס 'ויהי לכון לתקלא' (שם), ופתרונו ראוי ונכון. וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו (הושע ה, יג), חליו יורה על מזרו, ולרפא יורה על מזור.
108
ק״טהחמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.
109
ק״יואלה התווי"ן הנכתבים באחרים המלים אשר בהפריד היודי"ן בין התווי"ן ובין המלים ישבתו התווי"ן מהיותם יסוד, ואלה קצותם: אביתי, בניתי, גליתי, דמיתי, הייתי, זריתי, חליתי, טעיתי, יריתי, כליתי, כסיתי, מריתי, נסיתי, עשיתי. וכאלה הרבה, הן נמצא היו"ד מפריד בין התי"ו ובין היסוד, בין האותיות המיוסדים לאות המועד למלאכה, והוא התיו, ויש ממשפט האותיות ומקושט המלים להיות זרית כאחד מהם, ובהיות ככה ישבות זרת מזרית, ולא יהיה מגזרתו ולא מיסודתו, כי היו"ד הבא בתוך המלה הפריד בין זר ובין התי"ו, ולא הפריד בין זרת ובין תי"ו, ואלו נגזר זרית מגזרת זרת, היה על המחוקק לחקות זְרַתָּה ומוציא היו"ד מתוכו כגבול המלים העליונים אשר קדמו הנה, אשר התווי"ן יסוד בהם, כמו כרת, שחת, הצמת. ואם יאמר כי יש מלים מעט מזער שאחריהם תי"ו מיוסד במלה ונכפל, ואין חדוד הלשון מעמיד המלה על התיו, כמו שתיתי מים (מ"ב יט, כד), דע כי טענתו לא תועלנו ולא יוכל להעמיד זרית מזרת בכל פנים, כי יו"ד של שתיתי לא בא אל תוך המלה כי אם אחריה יסוד, ויסוד ההוא שי"ן תי"ו, רק לא נכפלו התווי"ן בשתיתי כי אם עקב מראות המלה למען לא תצא מחקת שתיה לחקות שמה שיתה, אבל היו"ד כמפעל הו"ו כי כמהו וכתותי מפניו צריו (תהלים פט, כד), מן כתות לא יחמל (ישעיהו ל, יד), החתת כיום מדין (שם ט, ג), הו"ו מפריד בין היסוד ובין התי"ו, כאשר יפעל יו"ד בשתיתי, על כן לא נכון להיות זרית מזרת כי אם מזֵר. וכה פתרונו, ארחי ורבעי זרית הקיפוח זר סביבותי וגררת נתיבותי, על כן אמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קלט, ז).
110
קי״אוגם אלה קצות האותיות אשר יקרה להם כמקרה התי"ו, כאשר התי"ו עומד במקום שנים ככה הנון אחד במקום שנים, הם ראוים להכפיל ונאחדים [נ"ול ונאחזים] לבדם, כאלה: הליועץ למלך נתנוך (דה״ב כה, טז), ונתנו את בנתינו לכם (בראשית לד, טז), מצרים נתנו יד (איכה ה, ו), כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דה״א כט, יד), ואת כל־הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו (דה״ב כט, יט), ולנו בגבעה (שופטים יט, יג), כי עליך נשענו (דה״ב יד, י), כל הנוני"ן הם ראוים להכפל: נתננוך, ונתננו, ולננו, ונשעננו, והכננו, אבל יש די באת מהנה עקב דגשנותה המבלעת כפילתה, כמשפט התי"ו אשר הקדמנו.
111
קי״בנשוב לענין ראשון, וכמהו והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נט, ה), הביצה הנדשת בהבקעה לא יצא ממנה כי אם אפעה, וככה ויזורר הנער עד שבע פעמים (מ"ב ד, לה), ויזר את הגוה (שופטים ו, לה), ענין דישה המה. ופתרון ויזורר הנער, דש הנער בעלותו עליו, ושומו פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו, נמצא הענין מורה על פתרון המלה, וככה ויזר את הגזה, שת ידיו עליה, ויעצרנה אחרי כן, מץ אותה עד צאת ממנה מלא הספל מים ותרגומו מוכיח 'ועצר'.
112
קי״גהשביעי, אשר זרה ברחת ובמזרה (ישעיהו ל, כד), ואזרה במזרה (ירמיהו טו, ז), תזרה לרוח (יחזקאל ה, ב), לוא לזרות ולוא להבר (ירמיהו ד, יא), הנה הוא זרה (רות ג, ב), מזרה ישראל יקבצנו (ירמיהו לא, י), ויזר על פני המים (שמות לב, כ), לשון אחד וענין אחד להם, ומגזרתם וממזרים קרה (איוב לז, מ), וגם מגזרתם התוציא מזרות בעתו (שם לח, לב), הם הרוחות והמזרים מפרקי הרים ומשברי סלעים, כי הקרח והצנה מתולדת הרוח המה, ובאמרו התוציא מזרות בעתו, הוא אשר דבר ירמיהו ויוצא רוח מאצרותיו (ירמיהו י, יג), לעשות לרוח משקל (איוב כח, כה). ובעלי פתרון אמרו ממזרים קרה, כמו מזורמים קרה, העמידוהו מגזרת זרם (ישעיהו לב, ב), וכן לא יתכן. ופותרים גם בזה התוציא מזרות בעתו, החליפו רי"ש בלמד ושמוהו מזלות, והמלים מבלי חליפות עומדים על יסודתם כמשפט.
113
קי״דהשמיני, לא יבא ממזר (דברים כג, ג), יתכן להיות מלה זאת כמלים אשר ענינם יורה על פתרונם, ויהיו הממזרים ילדי פשע וזרע שקר, ואם תגזר המלה ממראה פתרונה [ראוי] להיות המלה מן מוזר הייתי לאחי (תהלים סט, ט), והזר הקרב יומת (במדבר א, נא), היא הזריעה אשר לא כדת ולא כמשפט, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זר מעשהו, ולעבֹד עברתו נכריה עבדתו (ישעיהו כח, כא).
114
קי״ההתשיעי, נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו, ז), גזי נזרך (ירמיהו ז, כט), חללת לארץ נזרו (תהלים פט, מ), ענין כליל וכתר. ויתכן להיות מגזרתו זר זהב (שמות כה, יא).
115
קי״וזרב
116
קי״זבעת יזרבו נצמתו (איוב ו, יז), מלה זו אין לה דמיון בתורה, ופתרונה לשון חורב וציון ושרב.
117
קי״חזרזיף
118
קי״טכרביבים זרזיף ארץ (תהלים פט, מ), גם מלה זאת אין לה דמיון בתורה. ופתרונה כמו ריווי ארץ.
119
ק״כזרח
120
קכ״אוזרח משעיר למו (דברים לג, ב), וזרח השמש (קהלת א, ה), והצרעת זרחה במצחו (דה״ב כו, יט).
121
קכ״בזרם
122
קכ״גזרם מים (חבקוק ג, י), מזרם הרים ירטבו (איוב כד, ח), זרמו מים עבות (תהלים עז, יח), וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג, כ), ענין שאון המה.
123
קכ״דזרע
124
קכ״הזרע וקציר (בראשית ח, כב), הזרעים בדמעה (תהלים קכו, ה), ונותן להם זרעונים (דניאל א, טז), והם יענו את יזרעאל (הושע ב, כד), נראה כי מענינו ומגזרתו הוא. וכה ענין הפתרון אענה את השמים, והשמים יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן, והדגן תענה את יזרעאל, השמים יתנו רביבים לארץ, והארץ תתן פריה, ותענה זורעיה ועובדיה, ויזרעאל כארבאל (הושע י, יד). ויש זריעה אשר איננה זריעה כי אם בלשון בני אדם, ואזרעם בעמים (זכריה י, ט), וזרעתיה לי בארץ (הושע ב, כה), אור זרע לצדיק (תהלים צז, יא), זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסר, נירו לכם ניר, ועת לדרוש את יי', עד יבוא ויורה צדק לכם (הושע י, יב), פתרון יורה ומלקוש (דברים יא, יד), וכמו כי נתן לכם את המורה לצדקה, ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון (יואל ב, כג), וכמו אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף (תהלים פה, יב).
125
קכ״וזרק
126
קכ״זכי מי נדה לא זרק (במדבר יט, יג), כמזרקים לפני המזבח (זכריה יד, כ), מזרקי כסף (במדבר ז, פד), כלי מזבח המה. גם שיבה זרקה בו (הושע ז, ט), מלה זאת אמורה בלשון בני אדם.
127
קכ״חזרת
128
קכ״טזרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), מדת יד.
129
ק״לנשלם מחברת זיי"ן.
130