מחברת מנחם, הקדמהMachberet Menachem, Introduction
א׳בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש כל אמרי שפר, לשון המזוקק במצרף הנעלה מכל הלשונות אשר נחלו בני האדם אשר על פני האדמה מעת נפרדו איי הגוים איש ללשונו.
1
ב׳תחלת מפתח שפה וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא, אשר הפאיר את האדם על כל יצוריו, והנעים צורתו, והפליאו ברוח חיים באפיו להקל את לשונו במבטא שפתים לדעת נכונה לדבר צחות, וכאשר הפליא בין כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ובין האדם ביתרון שפת יתר, ככה הפליא בין עם סגלתו לגויי הארץ.
2
ג׳וכאשר הפליא האדם בניב שפתים, ככה הפליא את לשון הקדש על לשון כל עם ואומה, תכן את האדם במו מבטא לבעבור ספר כח מעשיו והעצומות גדלו ורובי פלאיו, ואמנם בו יכונו מחשבות האדם, ובו יביעו אמרי שפר לחוד חדה ולמשול משל, להליץ סודות ולקנות תחבולות, לחוות רעות ולדלות מועצות, לכל מראה מערכי לב ומביני דעת.
3
ד׳אז בטרם שום שכל ליושבי תבל בלשון הזה בחר אלהינו, ואותו חקק במכתב חרות, ובו דבר ביום הראותו בחורב, תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודתו ועיקר שרשיו, להעמיד משקלת, שכל וקו למודים לבאר פתרוני מיניהם כחקת משפט, לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם, ולהראות פני המלה כפי מליצתה, להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה עד כלות לשון יהודית ומרחבי תבונתו. אבל יש על אנשי לבב לקחת מוסר, לאחוז בנתיב השכל, ולנטות אחרי מכון הדעת, לדעת עניני האותיות ודקדוקי תולדותם, להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה, אך אותיות לשון הקדש שנים ועשרים במספר. עשתי עשרה מהם ליסוד ועשתי עשרה מהם לשרת, בנויים על עשתי עשר מעלות מבלעדי תולדותם, ויש פשר וענין לכל מעלה ומעלה, עד עמוד איש שכל על עמדם ותוכן אמתם.
4
ה׳הנה כה משפט האותיות למחלקות תוצאותם עשתי עשר מהם מיוסדים ונשרשים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד, ואלה הם: 'טח ספר, גזע צדק', ויש חמש מעלות לאותיות מהאותיות האלה המיוסדים ונשרשים במלים גם המה יחדו ישרתו המלים בפנים אחרים ונראים בתחלה המלה כנשרשים ועומדים בחזקתם, ולעת מקרה יעלו מן המלים. ודע כי כל המלה המשלשת משלש אותיות הנשרשים, היא עומדת בכחה ולא ישרתנה אות מכל האותיות, כי יש די בכחה ובמלאותה. אבל המלה השנויה משתי אותיות והנאחדת מאות אחת, היא ראויה לשרת עקב קוצר גזרתה על כי אשר לא תעמד המלה הקצורה כי אם במשרתים אשר במראשותיה או באחריתה אבל יש בלשון הזה מעט מזער מלים קצורי גזרה אשר לא יעמדו במשרתים. כי יש די בכחם לפי קצרתם, גם עשתי עשר הנשארים המועדים לשרת כה הם מחולקים לשתי מחלקות: משרתים רעיהם, ואחר הוּעָדָם לשרת שבים בפנים אחרים ונאחזים אחיזת עיקר: ובעמוד חצים לשרת חצים יכון הלשון היטב, ואלה הם: שמלאכתו בינה.
5
ו׳זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.
6
ז׳ואלה הם האותיות החמשה הנראים כנשרשים ועומדים עמידת מיוסדים, ויעלו לעת מקרה: אלה הם מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם תימנ"ה.
7
ח׳המעלה הראשונה אשר תחלת המלה תי"ו.
8
ט׳אלה קצות מליהם:
9
י׳תאנה הוא מבקש (שופטים יד ד) אנה לידו (שמות כא יג) מה יתאונן (איכה ג לט)
10
י״אתבונה (דברים לב כה) בינה הגיגי (תהלים ה ב) בינו נא (תהלים נ כב)
11
י״בתגרת ידך (תהלים לט יא) גורו לכם (איוב יט כט)
12
י״גתהפוכות בלבו (משלי ו יד) הפך לבם (תהלים קה כה)
13
י״דתודת שלמיו (ויקרא ז יג) והתודו את חטאתם (במדבר ה ו)
14
ט״ותכלית אור (איוב כו י) ויכל אלהים (בראשית ב ב)
15
ט״זתלפיות (שה"ש ד ד) מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)
16
י״זתמורתה כלי פז (איוב כח יז) אם המר ימירנו (ויקרא כז לג)
17
י״חתרמית לבם (ירמיה כג כו) ורמיה תהיה למס (משלי יב כד)
18
י״טתשורה אין להביא (ש"א ט ז) אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז)
19
כ׳תשומת יד (ויקרא ה כא) שום תשים עליך מלך (דברים יז טו)
20
כ״אוכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם:
21
כ״בהמעלה השנית, אשר תחלת המלה יו"ד ונראה כמיוסד:
22
כ״גידע שור קונהו (ישעיה א ג) לדעת חכמה (שמות לא יג)
23
כ״דיזמו לעשות (בראשית יא ו) זמותי בל יעבר פי (תהלים יז ג)
24
כ״היחלנו לך (תהלים לג כב) תוחלת ממושכה (משלי יג יב)
25
כ״ויכול תוכל (ש״א כו כה) ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיה כ ט)
26
כ״זילדתי בנים (רות א יב) אם אני המוליד (ישעיה סו ט)
27
כ״חיסדה ארץ (ישעיה מח יג) מוסדות תבל (ש״ב טו כב)
28
כ״טיספת לגוי (ישעיה כו טו) ספות חטאת על חטאת (ישעיה ל א)
29
ל׳יסרתני ואוסר (ירמיה לא יח) מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג יא)
30
ל״איעץ עליך ארם (ישעיה ז ה) עצת ה' לעולם תעמד (תהלים לג יא)
31
ל״ביצאת לישע עמך (חבקוק ג יג) צאת הככבים (נחמיה ד טו)
32
ל״גיצר אל ופסל נסך (ישעיה מד י) וצורם לבלות שאול (תהלים מט טו)
33
ל״דיקשתי לך (ירמיה נ כד) מוקש הוא לך (דברים ו טו)
34
ל״היראו אלהים (תהלים נה כ) ומוראכם וחתכם (בראשית ט ב)
35
ל״וירשה (במדבר כד יח) ונתתי אתה לכם מורשה (שמות ו ח)
36
ל״זירד ירדנו (בראשית מג כ) רדה אלי (בראשי' מה ט)
37
ל״חישבתי בסוד משחקים (ירמיה טו יז) שבתי וקומי (תהלים קלט ב)
38
ל״טישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג) מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא)
39
מ׳ישר על אנשים (איוב לג כו) בשרירות לבם (תהלים פא יג)., וכהנה רבות בתורה, והיודין האלה הסרורים בראשי גזרתם ומראיהם כמראה נשרשים, אבל לעת מקרה יעלו, ובזאת יודע נח המלים המשלשים העומדים כמשלש אותיות באמרך: אמר ברא גמר דרש הרס זעק חמד ממן כרת לחץ מעך נאק סמר עמד פקד צרף קרא רחש שפט תמה, יש די בכחם, אכל המלים אשר בתחלתם נון יוד הא הנראים כנשרשים לא יעמדו על השתלשם בהם, ואשר ישתלשו יבדלו לעת מקריהם.
40
מ״אהמעלה השלשית, אשר תחלת המלה מם:
41
מ״באלה הם קצות מליהם:
42
מ״גמגורתם אביא להם (ישעיה סו יד) גורו לכם מפני חרב (איוב יט כט)
43
מ״דמזיח אפיקים רפה (איוב יב כא) ולא יזח החשן (שמות כה כח)
44
מ״המחסה מזרם (ישעיה כה ד) חסיו בו (דברים לב לו) לחסות תחת כנפיו (רות ב יב)
45
מ״ומלוח עלי שיח (איוב ל ד) לחים ויבשים (במדבר ו ג) ולא נס לחה (דברים לד ז)
46
מ״זמנוס אבד מנהם (איוב יד כ) שאלו נס ונמלטה (ירמיה מח יט)
47
מ״חמשרת ענבים (במדבר ו ג) ושרת את אחיו (במדבר ח כו)
48
מ״טמשרה על שכמו (ישעיה ט ה) וישר אל מלאך (הושע יב ה).
49
נ׳המעלה הרביעית: אשר תחלת המלה נון כאלה:
50
נ״אנגע זה על שפתיך (ישעיה ו ז) ויגע על פי (ישעיה ו ז)
51
נ״בנדיבי עמים נאספו (תהלים סז יד) ידבנו לבו (שמות כה ב)
52
נ״גנדדו הלכו (ירמיה ט ט) ותדד שנתי (בראשית לא מ) ידודון (תהלים סח יג)
53
נ״דנדר לאביר יעקב (תהלים קלב ב) וידר יעקב (בראשית כח כ)
54
נ״הנהם ככפיר (משלי יט יב) המו גוים (תהלים מו ו) יהמיון (תהלים לט ז)
55
נ״ונזיד עדשים (בראשית כה כט) ויזד יעקב (בראשית כה כט)
56
נ״זנטה ללכת (ש״ב ב יט) הט אזנך (משלי ד כ)
57
נ״חנטע שעשועים (ישעיה ה ז) מטע יי להתפאר (ישעיה סא ג)
58
נ״טנטרה את הכרמים (שה״ש א ו) לא תטר (ויקרא יט יח) כמטרא לחץ (איכה ג יב)
59
ס׳נטשת עמך (ישעיה ב ו) כי לא יטש ה' את עמו (ש״א יב כב)
60
ס״אניב שפתים (ישעיה נו יט) נשקפה ותיבב (שופטים ה כה)
61
ס״בנסה את אברהם (בראשית כב א) מסה ומריבה (שמות יז ו)
62
ס״גנסכו רביעית ההין (במדבר כח ז) הסך נסך שכר (במדבר כח ז)
63
ס״דנסכתי מלכי (תהלים ב ו) וסוך לא סכתי (דניאל י ג)
64
ס״הנסע מאת ה' (במדבר יא לא) מרוח סועה מסער (תהלים נה ט)
65
ס״ונפלו עלי בנעימים (תהלים יז ו) ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז ה)
66
ס״זנצו גם נעו (איכה ד טו) תנו ציץ למואב (ירמיה מח ט) כי נצא תצא (ירמיה מח ט)
67
ס״חנצר חסד (שמות לד ז) תצר חיי (תהלים סד ב)
68
ס״טנקבה שכרך (בראשית ל כח) אשר פי ה' יקבנו (ישעיה סב ב)
69
ע׳נקם אקח (ישעיה מו ג) יקם קין (בראשית ד כד) לא יקם (שמות כא כ)
70
ע״אנשבע ה' לדוד (תהלים קלב יא) וישביעני אדוני (בראשית כד לז)
71
ע״בנשך כסף נשך אכל (דברים כג כ) ישך הנחש (קהלת י יא) כשך יקשי' (ירמיה ה כו)
72
ע״גנשל הברזל (דברים יט ה) כי ישל זיתך (דברים כח מ) ובשליתה (דברים כח נז)
73
ע״דבנשף בערב יום (משלי ז ט) אך חשך ישופני (תהלים קלט יא)
74
ע״הנתתי כסף השדה (בראשית כג יג) תתה לי ערף (תהלים יח מא) בתת יי (שמות טז ח)
75
ע״ווכהנה רבות בתורה:
76
ע״זהמעלה החמישית אשר תחלת המלה הא, כאלה:
77
ע״חהגה ברוחו (ישעיה כו ח) ויגה בני איש (איכה ג לב)
78
ע״טהכה בים גלים (זכריה י יא) יך ויחבשנו (הושע ו א)
79
פ׳הלך לו (שה״ש ב יא) ויבא הלך (ש״ב יב ד) ללכת ארצה (בראשית יא לא)
80
פ״אהניס את עבדיו (שמות ט כ) לנוס שמה (דברים ד מב)
81
פ״בהנצו הרימונים (שה״ש ו יא) ויצץ ציץ (במדבר יז כג) עלתה נצה (בראשית מ י)
82
פ״גהשמו (תהלים עט ז) השימות כל עדתי (איוב טז ז) שמה ושממה (יחזקאל כג לג)
83
פ״דוכהנה רבות בתורה, אבל מיעוטם יורה על רובם. גם אלה האותיות אשר לחמש המעלות האלה המועדים לשרת שבים יחדו בפנים אחרים ונעשו יסודות כענין המלים החצוים לשתי מחלוקות.
84
פ״התמו שמונה מעלות וקצות תוצאותיו מבלעדי תולדותיו ודקדוקי ענינם, ובמעלות דגש ורפה יתמו המעלות:
85
פ״ודע כי לכל האותיות יקרה דגש ורפה, מבלעדי 'בגד כפת' למראה פתרונם ושנויי ענינם אשר תקנו סופרים לצחצוח לשון ולא לפשר דבר, אך בהיותם בראש המלים, ובהגי תר משפטם, אבאר פתרונם:
86
פ״זדגש ורפה על שלש מחלוקות הם בנויים:
87
פ״חא] בג"ד כפ"ת, בהיותם סמוכים ליהו"א ירפיון. ב] בהעלותם ידגשון, ואך בהיותם תחלת המלים כמו שאפרש. המחלוקת הג', כל האותיות ידגשון וירפיון בראשית המלה ובתוכה ואחריתה לפי פתרונה, לבד 'חי"ת ועי"ן' אשר לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי אותיות הגרון המה. אך דגש ורפה ישנו לצחצוח לשון אשר בהם תכון המלה בפה ותתישב היטב, וישנו לפתרון אשר בו יקום פשר דבר ותוכן ענין, אפס המלה היא רבת פנים מעונה מחלקות למיני מראותיה ותוצאות מסבותיה ועניני דקדוקיה ולמען דעת הכרת פניה הוקם לה נקודות למודים להורות על קצות טעם מדעם ושכל סודם, אבל יספה אומץ ותכון במנעמי נכוחה ותשלם באופני תבונה בתת עליהם מושלים המורים עליה ומלמדים על פתרונה מבלעדי נקודות למודים, ותכון המלה תחת ממשלתם והמה מושליה ואוחזיה: מושביה, מחציה, מניעיה, פותחיה וקומציה, חוטפיה נוגהיה וטעמיה, המה תומכיה ומדריכיה לכל עוברי פניה, הם מאזני המלה ופלסי משפטה, ומלמד מליצתה ומבלעדיהם לא יקום פתרון, וזולתם לא תכון נכוחה, ובלתם לא תעמד נכונה, כלם נכונים למלה במה ירמזון להודיע פשר ולבאר פתרון. ועתה אבאר מיני יינינם, ומשפט אודותם, ומלאכת עבודתם, איש כפי עבודתו וחק משאו.
88
פ״טפעולת קמץ גדול, ומעשה קמץ קטן, ומפעל קמץ חטף, ומלאכת פתח גדול חטף ופתח קטן חטף, באלה ישיג המשכיל לדעת שפת יתר, ובהם יתבונן אמרי שפר לדבר צחות, ויאחז פלס מישרים ומשקל אמונה ובעשותו ככה ירוץ ולא יכשל, יצחצח מליו ולא יתלעג במו, כי אמנם הנלעג לשון לא יפול עליו שם לשון צחות כי אם לשון בשר, כאשר העט באפס מכתב לא יקרא 'עט סופר' עד מושכו מחוקק כדת אז יקרא 'עט סופר מהיר', ודמות הלשון הנלעג כדמות כנור אשר רעו יתריו, טוב לו לאלם מנגן שיריו. אשוב לענין הראשון, לחקור סוד האותיות ושכל המלים להעמיד כל אות ואות על חקת אמתה וצדק מתכונתה.
89
צ׳דע כי לעשתי עשרה האותיות המשרתים את רעיהם המחולקים לעשתי עשרה מעלות גם יש להם מעלות מבלעדי המעלות העליונות ואלה קצותם.
90
צ״אאלף, תחלת אותיות המשרתים:
91
צ״בדע, כי רוב האלפי"ן ראשוני המלה ותיכוניה ואחרוניה אין להם כח ברוב המלים, כי לעת מקרה יסורו מהמלים ונותרו מבלעדיהם, ולא הובאו לא לעיקר ולא לשרת כיתר האותיות, ולא סרו מהמלים כי אם לחלש כחם, ואלה קצותם: דע כי
92
צ״גויתאבכו (ישעיה ט יז) מן נבוכים (שמות יד ג)
93
צ״דלאגורת כסף (ש״א ב לו) מן עשרים גרה (שמות ל יג)
94
צ״הולאדיב את נפשך (ש״א ב לג), מן ומדיבת נפש (ויקרא כו טז)
95
צ״וואהל בל יצען (ישעיה לג כ) מן לא יהל שם ערבי (ישעיה יג כ)
96
צ״זומן האזיקים (ירמיה מ ד) מן אסור באזקים (ירמיה מ א)
97
צ״חוהאזינו (דברים לב א) מן שקר מזין (משלי יז ד)
98
צ״טואזרוע (ירמיה לב כא) מן זרוע קדשו (ישעיה נג י)
99
ק׳ואחד (בראשית א ה) מן ודבר חד (יחזקאל לג ל)
100
ק״אואחותי (איוב יג טז) מן יחוה דעת (תהלים יט ג)
101
ק״באכזב (ירמיה טו יח) מן כזב (תהלים ד ג)
102
ק״גואכפי (איוב לג ז) מן כפף נפשי (תהלים נז ו)
103
ק״דותאלף (משלי כב ה) מן מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)
104
ק״הואנחנו (בראשית מב יא) מן נחנו (בראשית מב יא)
105
ק״וואנך (עמוס ז ז) מן נכים (תהלים לה טו)
106
ק״זואסוך (מ״ב ד ב) מן וסוך לא סכתי (דניאל י ג)
107
ק״חואפיתי (ישעיה מד יט) מן ותפהו (ש״א כה כד)
108
ק״טומי אפסים (יחזקאל מו ג) מן פס ידא (דניאל ה ה)
109
ק״יוארבע (בראשית כג טו) מן רבע ההין (שמות כט מ)
110
קי״אוארשת (תהלים כא ג) מן כרשיון כורש (עזרא ג ז)
111
קי״בואתא מרבבות קדש (דברים לג ב) מן התיו לאכלה (ירמיה יב ט)
112
קי״גואתמול (תהלים צ ד) מן תמול (שמות ה יד)
113
קי״דוכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם:
114
קי״הב] וגם אלה האלפין אשר משפטם להכתב בקרב המלים המה התיכונים, ומבלעדי מקרה יעלו מן המלים לבלתי אחוז בחוכם, כאלה:
115
קי״וטיט (ישעיה מא כה) מן במטאטא השמד (ישעיה יד כב)
116
קי״זוצנה (תהלים ח ח) מן צאן (בראשית ד ב)
117
קי״חכי שאל נא לדור רישון (איוב ח ח) מן ראשון (שמות יב ב)
118
קי״טושלתך (ש״א א יז) מן השאלתיהו (ש״א א כח)
119
ק״כואם לא שריתך (ירמיה טו יא) מן שארית ישראל (ירמיה ו ט)
120
קכ״אוגם כל שרית ישראל (דה״א יב לח) מן שארית (ירמיה ו ט)
121
קכ״בוכאלה הרבה בתורה:
122
קכ״גג] וגם אלה האלפין הנחברים באחרית המלים אשר בהם יחתמו גם הם יחדו יסורו מהם, כאלה:
123
קכ״דעשה פלא (שמות טו יא) מן ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז)
124
קכ״הויתחבא האדם ואשתו (בראשית ג ח) מן חבי כמעט רגע (ישעיה כו כ) ומן ושם חביון עוה (חבקוק ג ד)
125
קכ״ומלא ברכת יי' (דברים לג כג) מן כי מלתי (איוב לב יח)
126
קכ״זמצא חן (בראשית ו ח) מן לא מצתי חן (במדבר יא יא)
127
קכ״חצמא (שמות יז ג) מן כי צמתי (שופטים ד לט)
128
קכ״טותקיא הארץ (ויקרא יח כה) מן שתו ושכרו וקיו (ירמיה כה כו)
129
ק״לכעת במרום תמריא (איוב לט יח) מן שימי לך תמרורים (ירמיה לא כא)
130
קל״אבואו נהרים (ישעיה יח ב) מן בזונו לנו (דברים ג ז)
131
קל״בנשאו ראש (תהלים פג ג) מן ונשו את כלמתם (יחזקאל לט כו)
132
קל״גכסא כבור (ש״א ב ח) מן על כס יה (שמות טז יז)
133
קל״דוגבאיו (יחזקאל מז יא) מן גבים (ירמיה יד ג)
134
קל״הבצאתיו (יחזקאל מ יא) מן הטבעו בבוץ (ירמיה לח כב)
135
קל״ונביא (בראשית כ ו) מן ויכל מהתנבות (ש״א י יג) ומן ניב שפתים (ישעיה נו יט)
136
קל״זפרא חפשי (איוב לט ה) מן פרה למוד מרבר (ירמיה ב כד)
137
קל״חפתאם (משלי א ד) מן פתי (משלי א כב)
138
קל״טחלאים (שה"ש ו ב) מן וחליתה (הושע ב טו)
139
ק״מהמסלאים (איכה ד ב) מן לא תסלה (איוב כח טו), וכהנה רבות.
140
קמ״אד] וגם יש לאלף מעלה רביעית מבלעדי אלה. דע, כי הוא תחלת כל מבטא, אך בהסבך המלה אליך, נעשה למלאכה כאשר נקדם במעלה הראשונה כאלה: אדברה, אבכה, אגאל, אהמה, אדרש, כה יקרה ליתר המלים, עד הנה מעלות האל"ף, מלבד פתיחתו וקפיצתו וקמיצתו ויתר דקדוקי נקודתו:
141
קמ״בואלה מעלות בי"ת.
142
קמ״גדע, כי יש לבי״ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: ברדת משה (שמות לד כט) בקום למשפט אלהים (תהלים עו י) בעשותו למטר חק (איוב כח כו), וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: בבגד או בשתי או בערב (ויקרא יג נא), ויושם בארון (בראשית נ כו), וחלופם, ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ויתן אתי במשמר (בראשית מא י), וחלופם, באברתו יסך לך (תהלים צא ד), בכחו רגע ים (איוב סו יב), בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב). וחלופם, והנשאר בדם (ויקרא ה ט), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב). וחלופם, והביאו מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיה טו כ), הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב יב), וחלופם הרבה בתורה.
143
קמ״דאבל תקנו אנשי הלשון 'בגד כפת' האותיות האלה בהיותם סמוכים כדת ליהוא, כלם רפים. אך לא תקנו בה עקב פתרון, כי אם לצחצח הלשון ולתוכן המבטא. וחכמי הסוד הוסיפו עליהם רי"ש, וישימו אותם שבע, ונכפלים לארבע עשר, ואין זה כי אם עקב דגשונם ורפיונם, ואפס לא לאלה לבדם יקרה מקרה זה, כי אם לכל האותיות כלם ידגשון וירפיון עקב עניני פתרוניהם, ואלה קצותם:
144
קמ״החזקו ידים רפות (נחמיה לה ג) חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג)
145
קמ״ולמדו לשונם (ירמיה ט ד) למדו היטב (ישעיה א יז)
146
קמ״זובוזי יקלו (ש״א ב ל) על כן יקלו רודפיהם (ישעיה ל טו)
147
קמ״חבשלתי אתם (במדבר לב ח) בשלחי את חצי הרעב (יחזקאל ה טו)
148
קמ״טימים על ימי מלך תוסיף (תהלים סא ז) על ימים יסדה (תהלים כד ב)
149
ק״נרחום וחנון יי (תהלים קג ח) חנון בן נחש (ש״ב י ב)
150
קנ״אכל האותיות טעונות דגש ורפה לצחצח הלשון כפי הנעתם בפה ומושבן בלשון, וכפי תוכן המלה וקרבת המלים הקרובים אליהם, וכפי האותיות הסמוכות [נ"א הדבוקות] לה, וגס ככה הם נכונים לדגש ורפה לא לצחצח, כי אם לעניני פתרונות וטעמי פירושם, כלם ידגשון וירפיון בראש וסוף ותוך כפי שאת המלה וכפי הפתרון.
151
קנ״באבל חי"ת ועי"ן לא יקרה להם כה, כי לא עליהם ממשלת דגש ורפה, וזו חזקת משפטם וסדר ענינם המורה עליהם. כתוב בתורה: חנון ורחום ה' (תהלים קיא ד), משפט חנון כמו שכול, דגשונם ורפיונם יבדילו ענינם, והיה מאמתת משקלת הלשון להיות כמשפטם רחום ושחוט, וגם היה מררך נכוחה להיות מובדל בין מעשות זאת (בראשית מד יז) ובין מעשה העולה (דה״ב ד ו), כאשר ישנו בין משלוח ידו (ש״א כו יא) ובין משלוח מנות (אסתר ט כב), והוא הדין למחות (איוב לב ו) ומחדול (ש"א יב כג) ומענות (איוב לב א) ומעזוב (יהושע כד טז), ויש בתורה כהנה וכהנה רבות, אבל אותיות לשון הקדש, הן מחולקים למחלוקות, מהן אותיות הלשון, ומהן אותיות החיך, ומהן אותיות השפה, כלם במרחבי הפה ינועון איש איש כפי הנעתו והנייתו כלם הנעתם בפה, והמה רוחים במכון מקראם המגיע להם, על כן ידגשון וירפיון יחזקו ויקלו כרצון הלשון וכצביון החך ומאויי השפה וחשק הפה, כי האותיות תחת ממשלתם והשמעותם כרצונם. אבל חי"ת ועי"ן, אותיות הגרון המה, ולא יקרה להם כה, על כי תוצאותם מפנימיות הגרון מלוא הלוע קרובים למוצא המלין לבלתי רווח הלוע, לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי לא יסבו בצאתם, כי נכחם יצאו ושתיהן האותיות אותיות הגרון המה, אבל האחת עזה מרעותה, כי היא פנימה ממנה והוא עי"ן, על כן פעולתה חזקה מפעולת חי"ת אף על פי שמוצא אחת לשניהם, וכל המלה הראויה להדגש או לרפות ויש בתוכה עי"ן או חי"ת אם פתרון המלה תלוי באחת מהנה ובדגשותה וברפיותה יכון פתרונה וענינה לא תדגש ולא תרפה אות המלה ההיא. והקורא אות מהאותיות האלה בכל מלה אין לו מעם בפת להשמיע החזק או הרפה, על כי בצאתה ממלואת לוע הגרון, ואם בוא יבוא הקורא להדגישה או לרפותה אין לו במה, כי טבעם טבעת בינונית כי אלו יצאה רווחה היה מדגיש, ואלו יצאה דגושה היה מרפה, אבל בכח מלאותה יצאת, לא טעונה רפיון ולא מעונה דגשות, אך אחרי דגשות נוטה רובה אף על פי שיכולת הגרון משגת כמעט חזקתם ורפיונם, פתרוני המלין אשר המה בתוכם יורו וילמדו עלהדגשות לבדה, ורחום וחנון יוכיח, וגם ה"א נלוותה עמם לענינם, וגם אל"ף נוטה עמהם, אך לא כמשפט רעותיה, על כי אשר לא ישתוה מוצא ארבעתן.
152
קנ״גמם מתחלק לכמה ענינים.
153
קנ״דממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).
154
קנ״הסימן: ממלוך, מאבני, מגפן, מוליך, מפר, מגדיל, משוה.
155
קנ״וכף מתחלק לכמה ענינים.
156
קנ״זכגר כאזרח (ויקרא כד טו), כעבד כאדוניו (ישעיה כד ב). וחלופם, כגן יי' בארץ מצרים (בראשית יג י). וחלופם, כשכב אדני המלך (מ"א א כא), כשמע עשו (בראשית כו לד). וחלופם, כדבר אפרים רתת (הושע יג א), ככלות שלמה (מ״א ה נד). וחלופם, ונבל כעלה כלנו (ישעיה סד ה), כי כחציר מהרה ימלו (תהלים לו ב), וכענן חטאתיך (ישעיה מד כב). וחלופם, כמנור אורגים (ש"א יז ו), כצרור אבן במרגמה (משלי כו ח).
157
קנ״חסימן: כגר, כגן, כשכב, כדבר, כעלה, כמנור.
158
קנ״טלמד מתחלק לכמה ענינים.
159
ק״סלאדם מערכי לב (משלי טז א), לאיש אשר אלה לו (בראשית לח כה). וחלופם, ויאמר לאדם (איוב כח כח), ואם אין לאיש (במדבר ה ח). וחלופם, לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח יג), לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט). וחלופם, לשום שפלים למרום (איוב ה יא), לעות את יעף (ישעיה נ ד). וחלופם, לקרא לשבוים דרור (ישעיה סא א), לשמע אנקת אסיר (תהלים קב כא). וחלופם, לספר בציון (תהלים קב כב), להגיד כי ישר ה' (תהלים צב טז), לאסף ולכנוס (קהלת ב כו), לדעת טוב (בראשית ג כב), לשמר את דרך עץ החיים (בראשית ג כד). וחלופם, וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ו ה), יחשוב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה (איוב מא יט). וחלופם, כן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט נד), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג). וחלופם, ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד ג), היה לי לבן חיל (ש״א יח יז).
160
קס״אסימן: לאדם לאדם, לחוז, לשום, לקרא, למים, לי, לבני.
161
קס״באלה האותית המשרתים את רעיהם, יש שומרים עליהם ומושלים אותם ונעתרים לתוכן אמתן ומאזני שקלתן כפי מקרה האותיות זה לעומת זה. ואלה משליהם, נקודה, ופתיחה, קבוצה, פשוטה ושבא, על פיהם יהיה כל קושט וכל ננוחה, אבל על המשכיל לדעת איככה תקרינה האותיות במחברתם, במה יתישבו על הלשון היטב ויניחו בפה אשר בסור אות מהמלה ושום אות אחרת תחתיה אשר לא רעותה ימוש המושל מעל כנו ויעמד אחר תחתיו כפי המלה והמלאכה והאותיות וכפי קצרה ורחבה. והאותיות הראויות עמיתות חבורות מקבילות ומשיקות אלה לקראת אלה. והמלין העליונים האלה יורו על קצות הדרך וילמדו הנתיב, ויאחז המשכיל אורחותם ויתבונן מסלולם.
162
קס״גהא מתחלק לענינים.
163
קס״דהאף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מ"א יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם, לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שה"ש ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מ״ב ד יג), הקולך זה בני דוד (ש״א כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מ״ב י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם, בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דה״ב כה י), להעלות העולה להמזבח (דה״ב כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דה״א כו כח), על ההכין אלהים לעם (דה״ב כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם, כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם, הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.
164
קס״הויש להא הקיצונה האחרונה במלים ענינים, ואלה קצותם: אנה לידו (שמות כא יג), בנה כעש ביתו (איוב כו יח), גלה עמי (ישעיה ה יג). וחלופם, אמצה לי יושבי ירושלים (זכריה יב ה), ה' עשקה לי ערבני (ישעיה לח יד), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיה כה כז), עצלה תפיל תרדמה (משלי יט טו). וחלופם, זכרה לי אלהים לטובה (נחמיה ה יט), שמרה זאת לעולם (דה״א כט יח), שפטה משפטי (איכה ג נט). וחלופם, שמרה נפשי עדותיך (תהלים קיט קמז), זכרה ירושלים (איכה א ו), עגמה נפשי לאביון (איוב ל כה). וחלופם, אז ראה ויספרה והכינה וגם חקרה (איוב כח כז). וחלופם, ויבא יוסף הביתה (בראשית מג כו), ביתה פרעה (שמות מו יד), ארצה מצרים (שמות ד כ). וחלופם, אברכה את ה' (תהלים לד ט), אהללה שם אלהים (תהלים כט לא), וכאלה הרבה.
165
קס״וויש לה"א תוצאות הרבה מלבד אלה משתי קצותיו, ואת אשר דברנו על מלה שהיא רבת פנים ולא יודע פתרונה, כי אם בערך מחוותה, ובהן אשר הכרתה בנקידתה, תורה על גזרתה, אצלתי מהן מעט מזער במה ידעו מבקשי לשון עברית שיש במלין מלים שווים במראה ושנויים בפתרון. אחבירם זה לעמת זה, להורות פשר המלה למרבית פניה. אבל יש במלים האלה וביתר המלים מלין אשר יש בנקודתם עזר, ויובדלו ממשוליהם הנחברין אליהם, כמו אלה:
166
קס״זאני אהבי אהב (משלי ח יז), אני שיט (ישעיה לג כא), אני חירם (מ״א י כב),
167
קס״חברא אלהים (בראשית א א), לא ברא אתם לחם (ש׳'ב יב יז),
168
קס״טגור בארץ הזאת (בראשית כו ג), גור אריה יהודה (בראשית מט ט),
169
ק״עדברות בים (מ"א ה כג), בנות צלפחד דברות (במדבר כו ז),
170
קע״אהנה אדני יורשנה (זכריה ט ד), וזרעו יורישנה (במדבר יד כד),
171
קע״בויגז את ראשו (איוב א כ), ויגז שלוים (במדבר יא לא),
172
קע״גורעו דליותיו (ירמיה יא טז), ורעו אתכם דעה (ירמיה ג טו),
173
קע״דזרו רשעים מרחם (תהלים נח ד), לא זרו ולא חבשו (ישעיה א ו),
174
קע״הזכר חסדו ואמונתו (תהלים צח ג), כל זכר בכהנים (ויקרא ו כב),
175
קע״וחלה את פני ה' (דה״ב לג יב), אשר חלה ה' בה (דברים כט כא),
176
קע״זחול גבול לים (ירמיה ה כב), והוא דרך הול (ש״א כא ו),
177
קע״חכסיל וכימה (איוב ט ט), בן כסיל תוגת אמו (משלי י א),
178
קע״טלהיות להם משחתם (שמות מ טו), כי משחתם בהם (ויקרא כב כה),
179
ק״פמגורי אל חרב (יחזקאל כא יז), מגורי אביו (בראשית לו א),
180
קפ״אמעדנות כימה (איוב לח לא), אגג מעדנות (ש״א טו לב),
181
קפ״בנחנו נעבור חלוצים (במדבר לב לב), ונחנו עליו כאשר יפל (ש״ב יז יב),
182
קפ״גשער הרגלים (ישעיה ז כ), וקדמנים אחזו שער (איוב יח כ),
183
קפ״דכבגד אכלו עש (איוב יג כה), עושה עש כסיל וכימה (איוב ט ט),
184
קפ״העצבי עשם (ישעיה מח ה), לבלתי עצבי (דה״א ד י),
185
קפ״ופחים טמנו לרגלי (ירמיה יח כב), רקועי פחים (ירמיה יז ג),
186
קפ״זצור יצוק עמדי (איוב כט ו), צור ילדך תשי (דברים לב יח),
187
קפ״חקרב אתה ושמע (דברים כה כד), כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד ג),
188
קפ״טרש ואיש תככים (משלי כט יג), החל רש והתגר בו (דברים ב כד),
189
ק״צשוד מלכים תינקי (ישעיה ס טז), שד ושבר (ישעיה נט ז),
190
קצ״אשנת גאולי באה (ישעיה סג ד), מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא),
191
קצ״בתקעו עליה אהלים (ירמיה ו ג), תקעו בתקוע (יחזקאל ז יד),
192
קצ״גמנה אחת אפים (ש״א א ה), מי מנה עפר יעקב (במדבר כג י),
193
קצ״דנבל עשור (תהלים לג ב), כל נבל ימלא יין (ירמיה יג יב),
194
קצ״הלעגי מעוג (תהלים לה טו), אם יש לי מעוג (מ״א יז יב),
195
קצ״וחלקת השדה (בראשית לג יט), חלקת צואריו (בראשית כו טז).
196
קצ״זואלה המלים שוים במראיהם, ושנוים בנקודתם ופתרונם:
197
קצ״חחמץ יין וחמץ שכר (במדבר ו נ), מכף מעול וחמץ (תהלים עא א),
198
קצ״טזרע זרע (בראשית א כט), והיה אם זרע ישראל (שופטים ו ג),
199
ר׳כל יוצאי שער (בראשית לד כד), שער בנפשו (משלי כג ז),
200
ר״אשתי לבך למסלה (ירמיה לא כא), למען שתי אתתי (שמות י א),
201
ר״באשר לא מותתני מֵרָחָם (ירמיה כ יז), מרחם בן בטנה (ישעיה מט טו),
202
ר״גבקר אערך לך ואצפה (תהלים ה ד), כי בוקר אנכי (עמוס ו יד),
203
ר״דרחב לא מוצק תחתיה (איוב לו טז), רחב פי על אויבי (ש״א ב א),
204
ר״הצרה החזיקתהו (ירמיה ו כד), והמסכה צרה (ישעיה כה כ),
205
ר״ורוחי זרה לאשתי (איוב יט יז), בהקריבם אש זרה (במדבר ג ד),
206
ר״זקורץ עין יתן עצבת (משלי י י), קורץ בעיניו (משלי ו יג),
207
ר״חתחת גערה במבין (משלי יז י), אל תירא ואל תחת (דברים א כא),
208
ר״טהללוהו בצלצלי שמע (תהלים קנ ה), ויעקב שמע (בראשית לד ה),
209
ר״יחיל אחז יושבי פלשץ (שמות טו יד), שמאול בעשתו ולא אחז (איוב כג ט),
210
רי״אמקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טו), והרשיעו את הרשע (דברים כה א),
211
רי״באף ערשנו רעננה (שה"ש א טז), וכפתו לא רעננה (איוב טו לב),
212
רי״גדלותי ולי יהושיע (תהלים קטז ו), כי דלותי מאד (תהלים קמב ז),
213
רי״דוברך ולא אשיבנה (במדבר כג כ),ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י ג),
214
רי״הכי זעם מלאתני (ירמיה טו יז), לא זעם ה' (במדבר כג ה),
215
רי״ופחד קראני ורעדה (איוב ד יד), פחד ורחב לבבך (ישעיה ס ה),
216
רי״זבינה הגיגי (תהלים ה ב), רוח חכמה ובינה (ישעיה יא ב),
217
רי״חהאסף את אפר (במדבר יט י), אסף החסיל (ישעיה לג ד),
218
רי״טתבל עשו דמיהם בם (ויקרא כ יב), מכין תבל בחכמתו (ירמיה י יב),
219
ר״כחרש לאמר (יהושע ב א), לא תקלל חרש (ויקרא יט יד),
220
רכ״אגלה סורה (ישעיה מט כא), סורה אדני (שופטים ד יח),
221
רכ״באומר אני מעשי למלך (תהלים סד ב), אין אמר (תהלים יט ד),
222
רכ״גבא אלי העבד (בראשית לט יז), ואני אנה אני בא (בראשית לז ל),
223
רכ״דמבכי נהרות חבש (איוב כח יא), מבכי יעזר (ירמיה מח לב),
224
רכ״החבר אני לכל אשר יראוך (תהלים קיט סג), חובר חבר (דברים יח יא).
225
רכ״ווגם אלה המלים השוים במראיהם ושנויים בפתרונם ובנקודתם, יש עזר על הפתרון.
226
רכ״זאל אלהים ה' (יהושע כב כב), ואל משה אמר (שמות ג יד), אל נולדו להרפא בגת (דה״א כ ח),
227
רכ״חבר ולחם ומזון (בראשית מה כג), בר לבב (תהלים כד ד), בר בטני (משלי לא ב),
228
רכ״טמוסר ה' (משלי ג יא), מוסר מלכים (איוב יב יח), מוסר מעיר (ישעיה יז א),
229
ר״לנחש שרף (דברים ח טו), נחש העמוני (ש״א יא א), כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג),
230
רל״אוגם ערב רב (שמות יב לח), ערב ובקר (תהלים נה יח), או בשתי או בערב (ויקרא יג מח),
231
רל״בוקראתם דרור (ויקרא כה י), מר דרור (שמות ל כג), ודרור קן לה (תהלים פד ד),
232
רל״גוכאלה הרבה בתורה.
233
רל״דאח הייתי לתנים (איוב ל כט), ואת האח לפניו מבערת (ירמיה לו כב), אח עשויה לברק (יחזקאל כא כ), ובין אחים יפריא (הושע יג טו),
234
רל״האי לזאת (ירמיה ה ו), אי לך ארץ (קהלת י טז), יושבי אי (ישעיה כג ב), אי כבוד (ש״א ד כא), ובת טות (דניאל ו יט), בת כהן (ויקרא כב יב), האיפה והבת (יחזקאל מה יא), בת בבל (תהלים קלו ח), בת עינך (איכה ב יח),
235
רל״וגל נעול (שה"ש ד יב), גל אבנים (ש״ב יח יז), גל עיני ואביטה (תהלים קיט יח), גל מעלי חרפה ובוז (תהלים קיט כב),
236
רל״זאשר אנכי מורה (ש״א כ לו), מורה מאד (מ"ב יד כו), ונביא מורה שקר (ישעיה ט יד), את המורה לצדקה (יואל ב כג):
237
רל״חאלה הם יסודות המלים אשר ללשון הקדש.
238
רל״טאב אבד אבחת אבל אבן אבנט אבס אבעבעות אבק אבר אברך, אגד אגל אגם אגמון אנן אגף אנד אגרטל אגרוף, אד ארב אדם אדין ארן אדר אדרגזריא אדרזדא אדרכון אדרע, אה אהב אהי אהיה אהל, או און אובל אולי.
239
ר״מאו אזא אזוב אזל אזן אזדא אדקים אזר אורח, אח אחד אחז אחו אחידן אחלי אתמהא אחר אחשדרפנים אחשתרנים.
240
רמ״אאט אטד אטם אמון אטד.
241
רמ״באי איבה איך איל אימה אין איש אישון איתי איתן.
242
רמ״גאך אכזב אכזר אכל אכן אכף אכר.
243
רמ״דאל אלוה אלה אלם אלמג אלף אלץ אלגביש.
244
רמ״האם אמל אמן אמץ אמר אמש אמת אמתחת.
245
רמ״ואן אנח אנך אנס אנף אנק אנש אסוך אסם אסון אסף אסופות אסר, אע.
246
רמ״זאף אפר אפן אפס אפוא אפע אפק אפר אפרח אפריון, אץ אצבע אצל אצעדה אצר, אקדח אקו, אר אראל ארב ארבע ארג ארז ארח ארך ארמן ארן ארק ארש ארשת, אש אשד אשך אשכר אשתוללו אשתונן אשם אשמן אשמר אישון אשנב אשף אשפר אשר אשתרור.
247
רמ״חאת אתון אתיק אתמל אתנן אתר.
248
רמ״טותשלם מחברת אל"ף היסודות, מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם.
249
ר״נדע, כי כל האותיות מלים יקבצון ונקבצין יחד ונחברים בהם לכל עוברי פני האותיות, נסדרין ונהפכין ונחלפין והיו למלה עד כלות לשון יהודית, ומפתח כל מבטא זולתי אלה אשר לא יאספון ולא יקבצון בלשון עברית, ואם נדבקין ונחברין, לא תקום מהם מלה. ויש מהם אשר נקבצין בשמות ולא בלשון, במשרתים ולא ביסודות, בלשון משנה ולא בלשון עברית. ויש מספרם שמונה ותשעים, מהם ארבעים אשר לא נחברים ולא נקבצים ולא נאספים ולא יקומו למלה. ושמונה וחמשים הנשארים נקבצים על ידי מקרה ולא על היסוד, וגם מהם מעט מזער אשר נדבקין בלשון ארמית אשר בספר דניאל ועזרא. ומהן אשר נקבצין בקרב המלה עם יתר האותיות, ומהם אשר נכפלים בתחלתה וגם באחירתה ומהם אשר נכפלים באחריתה ולא בתחלתה. אלה הן האותיות אשר לא נקבצים ולא נחבים יחד ולא יתקבצון במלה.
250
רנ״אגט גך גס גץ גק, דז דט דס, זט זס זץ זש זת, חא חה חע, טג טד טז טך טץ טק טת, לר, סז סט סץ סש, עא עה עח, פב, צז צט צך צס צש, קג קז קד, תס.
251
רנ״בואלה הם הנשארים אשר אינם נאחדים ולא נחברים במלה כי אם במקרה, ובסור המקרה ישתוו יחדו, אלה המה:
252
רנ״גאע אק, בפ, הא הז הח הט הך הע הפ הצ הק הש הת, וא וב וג וד וה וח וט וי וכ ומ ונ וס וע ופ וצ וק ור וש, זפ זת, הא, טס, יג יז יט יכ יס יע יק, כג כט כץ, כק, לר, מב מז מפ, סי, צת, קת, שצ, תג תד תט תי.
253
רנ״דאלה הנחברים מהם בלשון ארמית: אע, ואע מהשם בכתליא (עזרא ה ח), שצ, ושיציא ביתה (עזרא ו טו), מז, למזא לאתונא (דניאל ג יט), קת, קתרום סבכא (דניאל ג ה), והנדבקין מהם בשמות כאלה: סי, בסיני, יס, ביסכה תד בתדהר, יע ביעיר, זפ בזפרונה, אק באקדח ובאקו, וף בופסי, וש בושתי, וי בויזתא, יז ביזניה, זי בזיזא, והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא, וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם. דע, כי האותיות העשתי עשרה המובנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה, וכה כפילתם: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), בבא אליו (תהלים נא ב), בברית אשלחך (מ״א כ לד), ההיתה זאת (יואל א ב), העיר ההללה (יחזקאל כו יז), בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י ד), לא ייחל (מיכה ה ו), ככלוב מלא (ירמיה ה כו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), עת ללדת (קהלת ג ב), גם מקום ללון (בראשית כד כה), ממשלת (ירמיה לד א), ממלכות (יהושע יג יב), ששם עלו (תהלים קכב ד), ששזפתני (שה"ש א ו), תתה לי ערף (ש"ב כב מא), תתקפהו (איוב יד כ), כלם נכפלים זולתי וו לא יכפל כי אם בווי העמודים (שמות לח י):
254
רנ״הוגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שה"ש ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (ש״א יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית:
255
רנ״ותמה הפתיחה:
256