מחברת מנחם, ב א׳Machberet Menachem, Letter Bet 1
א׳בי"ת
1
ב׳הוא אות מאותיות המשרתים, וכבר קדמו במחברת אל"ף מקצת מעלותיו ומיני מפעלותיו. אמנם הוא מחולק לשני פנים, ישנו משרת וישנו יסוד, אך המלים מחולקים לחמש מחלקות, לפי כח די [נ"וו נח או] נענוע הלשון להסיב המלה למרבית פניה, יש מלה אשר יסודה חמש אותיות, ויש מלה אשר עקרה ארבע אותיות, ויש מלה אשר עקרה שלש אותיות, ויש אשר שרשו שתים אותיות, ויש אחת, עד כה גבול המלים ותוכן הלשון. והנוסף על המדה הזאת שמות המה, והנגרע ממנה הם מלים אשר אין להם יסוד, אבל במיעוט אותיות המלה תקל מסבתה על הלשון, וברבות אותיותיה תכבד על הלשון, כי בהיות המלה קטנת יסוד ירביון משרתיה, ובהיותה רבת שרשים ימעטון משרתיה, על כן יקלו על המלה ויכבדו עליה. אך יש מהמלים מלים אשר אין להם יסוד, כי האותיות נקבצים והיו למלה יחדו מועדים למלאכה נכונים לשרת לפי ענין המדבר.
2
ג׳ועתה אבאר מפתח עניני מחלקותם עד כלות מיניהם. וגם יש מהמלים מעוני כפל אשר נכפלים לחמש אותיות, מחלקות חמשה פנים להם כפי מחלקות המלים, כי כאשר יחלקו מחלקות המלים לחמש מחלקות, ככה יחלקו מיני כפילתם לחמש מראות, ועליהם ינהג לשון עברית והוא גבול עמירתו הידוע לו. וכה משפט כפילתם, יש מלים אשר יחצו לשנים, כי יחצו בד בבד, ויש די בחצים אבל נכפלים לנחת השפה וצחצוח הלשון, ויש מלים כמוהם אשר נכפלים, אך מבלעדי ראשוני המלים אשר יותרו על מחצת החלקים להורות כי עקר המה ולא ימושו מהמלים על כן נשארו להכפל, ויש מלים אשר יכפלו ראשוני אותיותם בחחלת המלה כאשר יקרה לרוב האותיות באחרית המלה, ואלה יכפלו מיסודת המלים ההמה ולא יאחזו בהם. ויש מלים מעוטי אותיות אשר נכפלים לפי קצרתם, מלה בת אות נכפלת לפי קטנותה ומזער נענועתה, ויש מלים סרוחי אות עדופי נענוע ראשונה, וככה יעדפו לאחרונה ואינם נאחזים ביסודתם כי נותרו על עיקר המבטא. עד הנה משפט מחלקות המלים וכפל אותיותם.
3
ד׳אלה הם מקצת המלים החמשיים.
4
ה׳בּשפרפרא (דניאל ו, כ) . אבעבעת (שמות ט, ט), שחרחרת (שיר א, ו), התמהמהו (ישעיהו כט, ט), חמשתם יסוד אחת מהנה לא נעדרה כי כלם עיקר, והם ששה [נ"ה חמשה] עשר מלים אשר נמצאו בלשון עברית. אך בפלטת ספרי הקדש וכתבי אמנה, ואלו קפאו ניני [נו"ל מני] ישורון על שמריהם ולא גלו מגבולם ולא טעמו טעם גולה נמצא בשפתם כהנה וכהנה, ומה כח המלקט אשר סר מעליו צל הממלכה ושכל מליצת מחוקקיה, להשיג ענין, ולבנות בנין, ולא נותר מכל קנין, כי אם מלים במנין? אבל פני אלהינו לחלות להטות לבב המבקש לנתיב יושר להשיג נכונה.
5
ו׳ואלה קצות המלים הרביעיים.
6
ז׳רטפש בשרי מנוער (איוב לג, כה), זרזיף ארץ (תהלים עב, ו), פתגם (קהלת ח, יא), רפסדות על ים יפו (דה״ב ב, טו), שלהבת יה (שיר ח, ו), שלאנן (איוב כא, כג), פתאום (במדבר ו, ט), פתגם (קהלת ח, יא), זלעפה (תהלים קיט, נג), הפרתמים (אסתר א, ג), חרצובות (תהלים עג, ד), סמדר (שיר ב, יג), חלמיש (תהלים קיד, ח), כרכב (שמות כז, ה), עשתרות צאנך (דברים כה, ד), וכאלה יש בלשון עברית מעט מזער מלים רביעיים.
7
ח׳ואלה מקצת המלים השלישיים.
8
ט׳אזר, בחן, גדע, דרש, הרס, זרע, חטף, טרף. שלשתם עקר המה.
9
י׳ואלה מקצת המלים השניים.
10
י״אאין, בר, גש, דש, הם, זח, חל, טע, יף, כל, לא יסורו שניהם מהמלים, כי יסוד המה.
11
י״בואלה מקצת המלים האחריים.
12
י״גב. שמרני כאשון בת עין (תהלים יז, ח), אל תדום בת עינך (איכה ב, יח), בעד החלון נשקפה ותיבב, (שופטים ה, כח), נוגע בבבת עינו (זכריה ב, יב).
13
י״דג. בתוליה נוגות, (איכה א, ד), כי ה' הוגה (שם א, ה), עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), תוגת אמו (משלי י, א), הגו סיגים מכסף (שם כה, ד), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), כאשר הגה מן המסלה (ש"ב כ, יג), הגה ברוחו הקשה (ישעיהו כז, ח), ויגה בני איש (איכה ג, לב).
14
ט״וד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).
15
ט״זה. ונהה נהי נהיה (מיכה ב, ד), אל יודעי נהי (עמוס ה, טז), ונשאו עליך בניהם קינה (יחזקאל כו, לב), הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י, ה), ובכל חוצות יאמרו הו הו (עמום ה, טז), הה ליום (יחזקאל ל, ב), אהה אדני אלהים (יהושע ז, ז), וינהו כל בית ישראל (ש"א ז, ב), לא נה בהם (יחזקאל ז, יא), קינים והגה והי (שם ב, י).
16
י״זז. והזה הכהן באצבעו (ויקרא יד, כז), ומזה מי הנדה (במדבר יט, כא), והזית על אהרן (שמות כט, כא), כן יזה גוים (ישעיהו נב, טו), ויז ממנו (ויקרא ח, יא).
17
י״חח. די הוה צבא הוה מחא (דניאל ה, יט), ויחי עוד לנצח (תהלים מט, י).
18
י״טט. להטות משפט גבר (איכה ג, לה), נטיתי לבי לעשות חקיך (תהלים קיט, קיב), הט אזניך (שם יז, ו), לא תטה משפט (שמות כג, ו), והמטים עקלקלותם (תהלים קכה, ה), כנחלים נטיו (במדבר כד, ו), נטה את מטך (שמות ח, יב), נטה שמים לבדו (איוב ט, ח).
19
כ׳כ. והכית בצור (שמות יז, ו), והך את עפר הארץ (שם ח, יב), להכות בחנית (ש"א יט, ח), ויך בהם מכה גדולה (שם), ולהכות באגרוף רשע (ישעיהו נח, ד), יך ויחבשנו (הושע ו, א).
20
כ״אל. הילל ברוש (זכריה יא, ב), קול יללת הרעים (שם יא, ג), הרה ללת, (ש"א ד, יט), והיללו (ירמיהו ד, ח).
21
כ״במ. מי ומי ההלכים (שמות י, ח), מי העיר ממזרח (ישעיהו מא, ב), מים קרים (ירמיהו יח, יד), מימינו בכסף שתינו (איכה ה, ד), מי הים (תהלים לג, ז), וכמו השחר (בראשית יט, טו), כמוני כמוך (מ"א כב, ד), כמוהם יהיו (תהלים קטו, ח), מה נאמר לו (איוב לו, יט), מה תתן לי (בראשית לח, טז), במה אדע (שם טו, ח), למה תעשה כה לעבדיך (שמות ה, טו), למה הרעת (במדבר יא, יא), כמה ימי עבדך (תהלים קיט, פד), כמה ימי שני חייך (בראשית מז, ח).
22
כ״גנ. ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז), ואיש לא הונה (יחזקאל יח, טו), להונתם (שם מו, יח), ואחריתו יהיה מנון (משלי כט, כא).
23
כ״דס. מסה ומריבה (שמות יז, ז), כיום מסה במדבר (תהלים צה, ח), המסת הגדלת (במדבר ז, יט), והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב, א).
24
כ״הע. לעי השדה (מיכה א, ו), מעי מפלה (ישעיהו יז, א), אך לא בעי ישלח יד (איוב ל, כד), ויעה ברד (ישעיהו כח, יז).
25
כ״וס. פה אל פה (במדבר יב, ח), כי פי המדבר אליכם (בראשית מה, יב), ולה שני פיות (שופטים ג, טז), לפי חרב (בראשית לד, כו), לפי רב השנים (ויקרא כה, טז), כפי עבדתם (במדבר ז, ז), הן אני כפיך לאל (איוב לג, ו), לפיהן ישיב גאלתו (ויקרא כה, נא), ולפי העלות הענן (במדבר ט, יז).
26
כ״זצ. אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), אוהב מצה (משלי יז, יט), אשר הצו (במדבר כו, ט), בהצתם על ה' (במדבר כו, ט), עברים נצים (שמות ב, יג), ויצץ ציץ (במדבר יז, כג), הנצנים נראו בארץ (שיר ב, יב), עלחה נצה (בראשית מ, י), כציץ יצא וימל (איוב יד, ב), תנו ציץ למואב (ירמיהו מח, ט), כי נצא תצא (שם), מראתו בנצתה (ויקרא א, טז), מלא הנוצה (יחזקאל יז, ג), כי נצו גם נעו (איכה ד, טו).
27
כ״חק. שתו ושכרו וקיו (ירמיהו כה, כז), כאשר קאה (ויקרא יח, כח).
28
כ״טר. הורני לחומר (איוב ל, יט), או ירה יירה (שמות יט, יג), ויורו המורים (ש"ב יא, כד), צרה אורה (ש"א כ, כ), ולא יורה שם חץ (מ"ב יט, לב), לירות במו אופל (תהלים יא, ב), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), הורני ואני אחריש (איוב ו, כד), ולהורת נתן בלבו (שמות לה, לד), ונביא מורה שקר (ישעיהו ט, יד), הורני ה' דרכך (תהלים כו, יא), לא יכנף עוד מוריך (ישעיהו ל, כ), יורה ומלקוש (דברים יא, יד), את המורה לצדקה (יואל ב, כג), עד יבא ויורה צדק (הושע י, יב), כוסי רויה (תהלים כג, ה).
29
ל׳ש. כי השה אלוה חכמה (איוב לט, יז), כי ישה לך אלוה מעונך (שם יא, ו), נשיתי טובה (איכה ג, יז), ישראל לא תנשני (ישעיהו מד, כא), צור ילדך תשי (דברים לב, יח), לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כד, י), לא נשיתי ולא נשו בו (ירמיהו טו, י).
30
ל״את. תהותהו על איש (תהלים סב, ד), התיו לאכלה (ירמיהו יב, ט), לתת להם (שמות ו, ד), תן להם (תהלים כח, ד), ויתן להם (בראשית מה, כא), מתת אלהים היא (קהלת ג, יג).
31
ל״בואלה המלים אשר יקומון בלי יסוד באסיף האותיות לפי ניב המדבר והיו למבטא, אשר בהתקבצם נעשו מלה ובהתפזרם יצאו במלאכת מחשבת, כי המלה תקבצם והמלאכה תפזרם, כי אמנם בעוד האותיות מלה יש למו מראה, ובעת נהפך [נוו"ה צרפך] מעבריהם איש לעברו יפנו ולא נותר גם אות, ואלה הם: הם, המה, לי, לכם, לנו, למו, להם, בי, בהם, בכם, במו, בהם, בהן. בהנה, בהמה, כהם, כהנה, כה תעשה להם לצרפם, באמרך להם, לכם, נמצא מפעל הלמד מוסב לדבר, אך מחולק לענינים ומוכן [נ"ב ומובן] לפתרונות.
32
ל״גהמראה האחד כאלה, לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא (קהלת ט, ב). המראה השני, האתם תריבון לבעל (שופטים ו, לא), אם לאל תריבון (איוב יג, ח). המראה השלישי, וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה, לו), יחשב לתבן ברזל (איוב מא, יט). ויש ללמ"ד פנים אחרים מלבד אלה, הן נמצא מפעל הלמד הנכתב בלהם מוסב לדבר ושארית האותיות עשוין ללשון רבוי כיתר המלים. על כן נשבתו האותיות ונסתר בנין המלה ולא יותר מהאותיות עד אחד, וכמקרה הזה יקרה ליתר המלים העליונים האלה. ונמצאו בלי יסוד ובלי עקר אחוז אשר לא ימוש. עד הנה משפט יסודות המלים ומדת מחברתם וקצב אותיותם.
33
ל״דאלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).
34
ל״הוגם אלה המלים הנכפלים כמוהם מבלעדי מראשותי המלים הנותרים על החלקים אשר יחצו לשנים: והאספסף (במדבר יא, יד), חברברתיו (ירמיהו יג, כג), שחרחרת (שיר א, ו), התמהמהו (ישעיהו כט, ט), בחלקלקות (דניאל יא, כא), בשפרפרא (שם ו, כ), הפכפך (משלי כא, ח), סחרחר (תהלים לה, יא), אבעבעת (שמות ט, ט), ירקרקת או אדמדמת (ויקרא יד, לו), לחפרפרות (ישעיהו ב, כ), פתלתל (דברים לב, ה), עקלקלותם (תהלים קכה, ה), שעטנז (ויקרא יט, יט). ויתכן להיות מגזרתם פקח קוח (ישעיהו סא, א), נמצאת זאת המלה מחולקת לשני מלין, אבל לפי ענין קו הלשון ומראה הפתרון ופשר משפט ענינה, נראה מלה אחת כיתר המלים החמישיים האלה, מדה אחת וקצב אחד להם.
35
ל״וואלה המלים אשר יכפלו מראשותיהם לאותיותיהם כאשר יכפלו באחרית המלים, ואלה אינם נאחזים ביסודת המלים כי אם על ידי כפל כאלה: לטטפת (דברים ו, ח) מן והטף אל דרום (יחזקאל כא, ב), פיפיות (ישעיהו מא, טו) מגזרת פה אל פה (במדבר יב, ח), ושאשאתיך (יחזקאל לט, ב) מגזרת השיאני (בראשית ג, יג), קיקלון (חבקוק ב, טו) מגזרת קלון (שם), יעערו (ישעיהו טו, ה) מגזרת יערו (ירמיהו נ, מא), ששר (שם כב, יד) מגזרת ותשרי (שם נז, ט), לשון משיחה ומרקחה. בבת (זכריה ב, יב) מן בת עין (תהלים יז, ח), ככה (שמות יב, יא) מן כה אמר (כגון בראשית לב, ה). וכה יקרה לרוב האלפין בתחלת המלים והנם כתובים במחברת אל"ף.
36
ל״זוגם אלה מקצת המלים אשר יכפלו אחרוני אותיותיהם: סובב, חוגג, נודד, צרר, שרר, בזז, גזז, סורר. חוגג מן חג, גזז מן גז, שוררך מן כרת שרך (יחזקאל טז, ד), הררי עד (חבקוק ג, ו) מן הרי בגלבע (ש"א א, כא), עממיך (שופטים ה, יד) מן עמך, לבב מן חכם לב, וכהנה רבות ומעוטם יורה על רובם. וכה מקרה קטני המלים גם המה יכפלו על [נו"ל לפי] מיעוט אותיותיהם, כאלה: ציץ מנצנים וציץ מנצה, הה מנהי, תת ממתן. והמלים אשר הם ערופי אות משתי קצותיהם יש מלה סרוחת אות בתחלתה ויש באחריתה, ואלה מקצת המלים הנחתמים, בעודף: גם משלשם (בראשית לא, ה), על שפם יעטה (ויקרא יג, מה), ריקם שלחתני (בראשית לא, מב), רוח עועים (ישעיהו יט, יד), דק מחספס (שמות טז, יד), ושתי שרשרת (שם כח, יד). שִׁלְשׁם משלש, שפם משפה, ריקם מרֵק, עועים מעוה, מחספס
37
ל״ח מחשף, שרשרת משרש, וכמקרה הזה יקרה לנו"ן, ישנו [נו"ל יש נו"ן] משרת המלים בתחלתה וישנו [נו"ל ויש נון] סרוח באחריתה ולא יקרה כן ליתר האותיות, ואלה מקצתם: כי כל סאון סאן ברעש (ישעיהו ט ד), נודע כי סאון מגזרת סאן הוא ויסודת שניהם מגזרת סאה, סאתים, סאים, אך יתכן להיות שקלץ סאון, כשאון משאה, כגאון מגאה, וכעשרון ממעשר, וכעצבון מעצב, וזכרון מזכר, ושברון משבר, וחשבון מחשב, והגיון מהגה, וחביון מחבי. ופדיון מפדות, וחזיון ממחזה, וכהנה רבות בתורה, הנה כן תוכן סאון וכה משפטו, נראה אבל סֹאֵן נראה הנון אחוז במלה כיתר האותיות הנכתבים בה, וכמהו אהל בל יצען (ישעיהו לג, כ), אין לנון מפעל כל דבר הלא הוא מגזרת צועה מהר צעה להפתח (שם נא, יד), ושלחתי לו צעים וצעהו (ירמיהו מה, יב), וכמהו ישורן (דברים לג, ה), מעזניה (ישעיהו כג, יא), ונצנים (שיר ב, יב), וכנעניה (ישעיהו כג, ח), וצקון לחש (שם כו, טז), וכאלה הרבה.
38
ל״טואלה מקצת המלים עדופי אות למבראשונה, את אזכרתה (ויקרא ב, ב) מזכר, שלהבת (יחזקאל כא, ג) מלהבה, ואנכי תרגלתי (הושע יא, ג) מרגל, ואפרחיו יעלעו דם (איוב לט, ל) מילע קרש (משלי כ, כה), הנה לקחתי (ישעיהו נא, כב) ממקח. ופתרון ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו (הושע יג, ג) כה הוא, אמר אלהים מרוב ידידתו לישראל טפחתי ורביתי אותם כאשר יגדל האומן את היונק בהשתעשעו עמו בלמדו אותו לפסוע מצעד בקחתו אותו על זרעותיו משתעשעו ומיישבו עד אשר תחזקנה רגליו, והם לא השכילו ולא ידעו כי רפאתים.
39