מחברת מנחם, דMachberet Menachem, Letter Daled
א׳דאי
1
ב׳וידא על כנפי רוח (תהלים יח, יא), כאשר ידאה הנשר (דברים כח, מט), הנה כנשר יעלה וידאה (ירמיהו מט, כב), ענין טיסה המה, כמשמעו.
2
ג׳דאב
3
ד׳ודאבון נפש (דברים כח, סה), עיני דאבה מני עני (תהלים פח, י), ולפני תדוץ דאבה (איוב מא, יד), לשון עגם ועצב המה.
4
ה׳דאג
5
ו׳ודאג לכם לאמר (ש"א י, ב), דאגה בלב איש ישחנה (משלי יב, כה), ובשנת בצרת לא ידאג (ירמיהו יז, ה), ואם לא מדאגה מדבר (יהושע כב, כד), ענין אחד להם.
6
ז׳דב
7
ח׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ידבנו לבו (שמות כה, ב), כל נדיב לב (שם לה, כב), נדיבי עמים נאספו (תהלים מז, י).
8
ט׳השני, ומדיבת נפש (ויקרא כו, טז), ולאדיב את נפשך (ש"א ב, לג).
9
י׳השלישי, דבת הארץ (במדבר יג, לב), ומוציא דבה הוא כסיל (משלי י, יח), ותעלו על שפת לשון ודבת עם (יחזקאל לו, ג), את דבתם רעה (בראשית לז, ה), ענין אחד להם. ופתרון 'דבה' כמו: 'מלה ומבטא', אך לזות שפתים ורוע לשון [נו"ל לשון הרע], ומגזרתם דובב שפתי ישנים (שיר ז, י), וכה פתרון וחכך כיין הטוב, טוב ריחו ישיב נפש [נ"אוו גרועים] לשום להם פה.
10
י״אדּבא
11
י״בוכימיך דבאך (דברים לג, כה), אין למלה זאת דמיון בתורה, ונראה בענינה וסברתה כי מדיבת נפש (ויקרא כו, טז) ראוי להחביר אליה, כי הוא קרוב למראהו, וקרוב לפתרונו. ופתרון מדיבת נפש כמו חלישת נפש, וכה פתרון וכימיך דבאך, כימי כח הנערות יהיו ימי השיבה, בגעת עת כלות כח, יחליף כח.
12
י״גדבל
13
י״דדבלת תאנים (מ"ב כ, יז), פלח דבלה (ש"א ל, יב), ענינו יורה עליה כמו פלח תאנים.
14
ט״ודבק
15
ט״זאמר לדבק טוב הוא (ישעיהו מא, ז), דבק לשון יונק (איכה ד, ד), דבקה נפשי אחריך (תהלים סג, ט), דבקה לעפר נפשי (שם קיט, כה), בין הדבקים ובן השרון (מ"א כב, לד).
16
י״זדבר
17
י״חמתחלק לשש מחלקות: האחד, דבר נא באזני העם (שמות יא, ב), ומדברך נאוה (שיר ד, ג), נכבדות מדובר בך (תהלים פז, ג), את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), ענין מלל הם.
18
י״טהשני, [וידבר עמים תחתי (תהלים יח, מח)], ידבר עמים תחתינו (תהלים מז, ד), אשימם דברות בים (מ"א ה, כג), ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה, יז), כעדר בתוך הדברו (מיכה ב, יב), כולם לשון מנהג הם, 'וינהג' בלשון ארמית 'ודבר'.
19
כ׳השלישי, או דבר אשלח (יחזקאל יד, יט), דבר כבד מאד (שמות ט, ג), לפניו ילך דבר (חבקוק ג, ה), ענין נגף הם.
20
כ״אהרביעי, דבר יום ביומו (שמות ה, יג), על דבר הכסף (בראשית מג, יח), ועל דברת שבעת אלהים (קהלת ח, ב), עד דברת די ינדעון חייא (דניאל ד, יד), כמו על אדות.
21
כ״בהחמישי, עדת דברים (שופטים יד, ח), ולדבורה אשר בארץ אשור (ישעיהו ז, יח), כאשר תעשינה הדברים (דברים א, מד).
22
כ״גהששי, ולפני הדביר (מ"א ו, כ), נוה היכל הוא.
23
כ״דדבש
24
כ״הדבש גמלים (ישעיהו ל, ו), דבש וחלב (שיר ד, יא).
25
כ״ודג
26
כ״זוירדו בדגת הים (בראשית א, כו), הנני שלח לדיגים רבים נאם י"י ודיגום (ירמיהו טז, טז), ואחריתכן בסירות דוגה (עמוס ד, ב), כלם לשון דגים. ופתרון ונשא אחכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה (שם), כה הוא: יען כה ינהג האויב את ראשית השביה, ראשי החללים נשואים בצנות וברמחים, ואחריתכן בסירות דוגה, והנותר מפגריכים ימולח בקדרי דוגה, למען לא יתלעו, ולמען יעמדו ימים רבים, כאשר יעשה לדגת הים אשר לא תבשל ולא חצלה, ולא יאכל כי אם חי. ופתרון דג בפנים אחרים ענין פריה ורביה, וידגו לרב בקרב הארץ (בראשית מח, טז), ענינו יורה עליו. ויש 'דגון' שם אליל, בית דגון (ש"א ה, ב), על מפתן דגון (שם ה, ה), ולא נודע אם הסמל צורת דג היה, ואם שמו דגן כיתר שמות העבצים, כמו: פסל, ואליל, וסמל, ועצב, וכמוש.
27
כ״חדגל
28
כ״טאימה כנגדלות (שיר ו, ד), ובשם אלהינו נדגל (תהלים כ, ו), דגול מרבבה (שיר ה, י), ואיש על דגלו (במדבר א, נב).
29
ל׳דגן
30
ל״אתכין דגנם (תהלים סה, י), ולקחתי דגני (הושע ב, יא), מעת דגנם (תהלים ד, ח).
31
ל״בדגר
32
ל״גקרא דגר (ירמיהו יז, יא), ובקרה ודגרה בצלה (ישעיהו לד, טו), ענין גדול אפרוחים הם. ואמנם הקפוז בחרבות בצדה תקנן ושמה תמלט ותבקיע ביציה, ובצללי טירותיה [נ"וו קירותיה] הנשמות תגדיל אפרוחיה.
33
ל״דדד
34
ל״הדדיה ירוך (משלי ה, יט), ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כג, ג), הדדים והשדים ענין אחד לה.
35
ל״וד
36
ל״זמתחלק לשש מחלקות: האחד, כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ו), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), ידדון ידדון (תהלים סח, יג), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), נדדו הלכו (ירמיהו ט, ט), נע ונד (בראשית ד, יב), נודי הרכם צפור (תהלים יא, א), והמלה השניה אין יסודתה כי אם מלה אחת.
37
ל״חהשני, דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), דודי צח ואדום (שם ה, י), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), נתתי את ידדות נפשי (ירמיהו יב, ז), אדדם עד בית אלהים (תהלים מב, ה), לשון אהבה וידידות המה.
38
ל״טומודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), זבח לאלהים תודה (תהלים נ, יד), אשלם תודות לך (שם נו, יג), כי חמת אדם תודך (שם עו, יא), והתודו את חטאתם (במדבר ה, ז), והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה, ה), וגם אני אודך (איוב מ, יד), ענין אחד לכלם. ופתרון כי חמת אדם תודך, כה הוא: יען כח האדם ועזו ואפו יכנע וישוח לפניך, ויודה כי אין כחו כח, ולא עוזו מעוז [נ"ה עוז] ולא חמתו חמה, כי שארית חמת תחגר.
39
מ׳הרביעי, אודך בכלי נבל (תהלים עא, כב), אודה יי' בכל לבי (שם ט ב), ומשירי אהודנו (שם כח, ז), טוב להודות ליי' (שם צב, ב), ויודו שמים פלאך (שם פט, ו), ענין שבח ותהלה המה.
40
מ״אהחמישי, לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, נג), ידו גורל (יואל ד, ג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ה), כלם ענין [נ"ה לשון] נפילה. ופתרון לידות את קרנות הגוים, להפיל את קרנות הגוים, והנושאים קרן יורה עליהם כי נפילה הוא. ופתרון וידו אבן בי, ככה ויפלו אבן בי, וככה נפילה יוצאה בגורלותן, כאלה: ויפילו גורלת ויפל הגורל (יונה א, ז), ובהפילכם את הארץ (יחזקאל מה, א), חבלים נפלו לי (תהלים טז, ו), וכאלה הרבה. וגם יתכן להיות 'גמול ידו הרה', ו'וידו אבן בי', מגזרת 'יד', כמו: מראשתיו (בראשית כח, יא) מראש, האזינה (במדבר כג, יח) מאזן, מרגלותיו (רות ג, ד) מרגל, נברכה (תהלים צה, י) מברך, ועיין (ש"א יח, ט), מעַיִן.
41
מ״בואעמידה שתי תודת גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), ענין כניסות וצבורים המה. ויתכן להיות מגזרתם נצבו כמו נד נוזלים (שמות טו, יח), דמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויסודת המלה אות אחת, אבל [נ"וו אלו] התוי"ן והנוני"ן והממי"ן והיודי"ן הבאים בתחלת המלה אשר אינם יסוד, כולם [נ"ה רובם] מתחלפים אלה תמורת אלה, כאלה: תודה, נד, ישועה תשועה, משואות תשאות, מרבית תרבית, יקום תקומה, יציאות תוצאות.
42
מ״גדהב
43
מ״דשבתה מדהבה (ישעיהו יד, ד), פתרונו לפי ענינו, ענין נוגש המה. וענינו שבת הנוגש ושבתה מגישתו.
44
מ״הדהם
45
מ״וכאיש נדהם (ירמיהו יד, ט), גם זה פתרונו לפי ענינו, ואין לו דמין בתורה. ופתרון 'דנהם' כמו חלש, כגבור לא יוכל להושיע יורה עליו.
46
מ״זדהר
47
מ״חמדהרות דהרות אביריו (שופטים ה, כב), סוס דהר (נחום ג, ב), ענינו יורה עליו, ענין רעש הוא.
48
מ״טדו
49
נ׳את האשה דוה (ויקרא כ, יח), והדוה בנדתה (שם טו, לג), תזרם כמו דמו דוה (ישעיהו ל, כב), ענין טומאה המה בענינם ומחלה במקריהם, כי לא תטמא האשה כי אם לעת תחלואיה, כבא עת נדתה, בזוב דמה תחלה ותטמא. ומגזרתם וכל מדוי מצרים הרעים (דברים ז, טו), ולבי דוי (איכה א, כב), עלי לבי דוי (ירמיהו ח, יח), דוה לבנו (שם ה, יז), המה כדוי לחמי (איוב ו, ז), כלם ענין תחלואים המה. ודע כי רוב הווי"ן התיכונינם אינם יסוד במלים, אבל לא תקום המלה מבלעדי וויה, ובהסב את המלים יסובו את וויהם. ואם אמרנו על הווים הנשמעים בפה אשר יש להם נענוע בלשון, כי המה מיוסדים ונשרשים במלים גם המה יחדו יעלו מן המלים, והוא המשפט ליודי"ן. ועתה אחבירם אלה לעומת אלה במחברת ו"ו.
50
נ״אדוב
51
נ״בדב ארב הוא לי (איכה ג, י), כדוב שכול (ש"ב יז, ח), ופרה ודב תרעינה יחדיו (ישעיהו יא, ז).
52
נ״גדוד
53
נ״דמתחלק לארבע מחלקות: האחד, דוד אהרן (ויקרא י, ד), דד מרדכי (אסתר ב, טו), או דדו או בן דדו (ויקרא כה, מט), את יוכבד דדתו (שמות ו, כ).
54
נ״ההשני, כפיו מדוד תעברנה (תהלים פא, ז), כידורי אש יחמלטו (איוב מא, יא), כדוד נפוח ואגמון (שם מא, יב), והכה בכיור או בדוד (ש"א ב, יד), בסירות ובדודים ובצלחות (דה״ב לה, יג), ענין קדרות המה.
55
נ״והשלישי, הדוד אחד תאנים טבות מאד (ירמיהו כדב), יתכן להיות פתרון 'דוד' כמו כלוב. ויתכן לנטות אליו ולהיות מגזרתו כפיו מדוד תעברנה (תהלים פא, ז), כי אמנם חזיון המזמור על אודות ישראל הוא, בהיותם במצרים בעבודה קשה, על כן אמר הסירתי מסבל שכמו כפיו מדוד תעבורנה (שם), הסירותי מטורח לבנים, ומסבל עבדות מצרים שכם ישראל, וגם הסירתי כפיו מעבדות חומר ומשום טיט בקופות.
56
נ״זהרביעי. הדודאים נתנו ריח (שיר ז, יד), וימצא דודאים בשדה (בראשית ל, יד), ענין אחד להם.
57
נ״חדח
58
נ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, דחה דחיתני לנפל (תהלים קיח, יג), גדר הדחויה (שם סב, ד), והנדחים בארץ מצרים (ישעיהו כז, יג), יגורו בך נדחי (שם טז, ד), לבלתי ידח ממנו נדח (ש"ב יד, יד), לבלתי השיב המלך את נדחו (שם יד, יג), ענין מדחה המה. ומגזרתם את דמי ירושלים ידיח מקרבה (ישעיהו ד, ד), שם ידיחו את העולה (יחזקאל מ, לח), ענין רחיצה המה, להעביר ולהדיח טנף דם.
59
ס׳השני, ודחון לא הנעל קדמוהי (דניאל ו, יט), פתרונו לפי ענינו, מיני זמר הוא.
60
ס״אלחל
61
ס״בדחילה ואמתני ותקיפא (דניאל ז, ז), ענין מורא הוא, וכמוהו הרבה בלשון ארמית.
62
ס״גדחן
63
ס״דודחן ובסמים (יחזקאל ד, ט), זרע מזרעני קטניות הוא, כמשמעו.
64
ס״הדחף
65
ס״ומבהלים ודחופים (אסתר ח, יד), נדחף אל ביתו (שם ו, יב), ענין בהלה המה.
66
ס״זדחק
67
ס״חואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב, ח), מפני לחציהם ודחקיהם (שופטים ב, יח), ענין עוצר ולחץ המה.
68
ס״טדי
69
ע׳מתחלק לחמש מחלקות: האחד, די מחסרו (דברים טו, ח), ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיהו מ, טז), ודי חלב עזים (משלי כו, כז), הלוא יגנבו דים (עובדיה א, ה), והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז), אכל דיך (משלי כה, טז), מדי העבדה (שמות לו, ה), כולם ענין מציאה המה, אך בהיותו מגזרת ימצאהו בארץ (מדבר) מדבר (דברים לב, י), ישחט להם ומצא להם (במדבר יא, כב). ויתכן להיות קרוב לענינו, אריה טורף בדי גדותיו (נחום ב, יג), בעבור די מחסורם להכין מאכלם ישחרו לטרף. ויתכן להיות מגזרתם [נ"ה מגזרת] בדי שפר יאמר האח (איוב לט, כה), בתת קול השופר, בהיות קול השופר בדי כח אלי תקע יאמר האח. ובהיות כה פתרון די, נוטה פתרונו עם כלם ונמצאו הביתים [נו"ל הביתי"ן] משרתים ולא מיוסדים. אבל יש לבי"ת תוצאות הרבה למרבית פנים. וייגעו עמים בדי אש, ולאמים בדי ריק יעפו (חבקוק ב, יג), במו אש במו ריק לפי ענינו.
70
ע״אהשני, מדי עברו יקה אתכם (ישעיהו כח, יט), ויהיה מדי צאתם (ש"א יח, ל), מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו (ישעיהו סו, כג), כי מדי דברי בו (ירמיהו לא, כ), כי מדי דבריך בו תתנודד (שם מח, כז), פתרונם לפי ענינם.
71
ע״בהשלישי, די חזית (דניאל ב, מג), די התגזרת אבן די לא בידין (שם ב, לד), ודי הוה צבא היה מחא, ודי הוה צבא הוה מרים (שם ה, יט), ורוב אשר בלשון ארמית די.
72
ע״גהרביעי, והדיה למינה (דברים יד, יג), נקבצו דיות (ישעיהו לד, טו), ממיני עופות הם.
73
ע״דהחמישי, ואני כותב על הספר בדיו (ירמיהו לו, יח).
74
ע״הדיק
75
ע״וויבנה עליה דיק סביב (מ"ב כה, א), כלי קרב הוא.
76
ע״זדך
77
ע״חידכה ישח (תהלים י, י), מדכא מעונותינו (ישעיהו נג, ה), פצוע דכה (דברים כג, ב), לא דכאו (ירמיהו מד, י), ויי' חפץ דכאו החלי (ישעיהו נג, י), אל ישוב דך נכלם (תהלים עד, כא), לב נשבר ונדכה (שם נא, יט), והרך רשעים תחתם (איוב מ, יב), או דכו במדוכה (במדבר יא, ח), ישאו נהרות דכים (תהלים צג, ג), ענין הלמות ושבר המה.
78
ע״טדכר
79
פ׳ודכרין ואמרין (עזרא ו, ט), וכל זכר בלשון ארמית דכר.
80
פ״אדל
81
פ״במתחלק לשלש מחלקות:. האחד, דלותי ולי יהושיע (תהלים קטז, ו), דלות ורעות תאר מאד (בראשית מא, יט), ואם דל הוא (ויקרא יד, כא), ומדלות הארץ (ירמיהו נב, טז), דללו וחרבו (ישעיהו ט, ו), דלו מאנוש נעו (איוב כח, ד).
82
פ״גהשני. ודלת ראשך כארגמן (שיר ז, ו), דלו עיני למרום (ישעיהו לח, יד), כי דליתני (תהלים ל, ב), מדלה יבצעני (ישעיהו לח, יב), ענין מועל המה.
83
פ״דהשלישי, וגם דלה דלה לנו (שמות ב, יט), ותבאנה ותדלנה (שם ב, טו), ואיש תבונה ידלנה (משלי כ, ה), כמר מדלי (ישעיהו מ, טו), ענין משאב המה, אך קרוב הוא לענין זה הראשון [נ"ה העליון], אבל הענין יפסיק ביניהם כמעט.
84
פ״הדלג
85
פ״ואז ידלג כאיל פסח (ישעיהו לה, ו), מדלג על ההרים (שיר ב, ח), ופקדתי על כל הדולג (צפניה א, ט), ענין קפיצה ומפסע [נו"ל ומפשע] המה כמשמעו לפי ענינו.
86
פ״זדלח
87
פ״חולא תדלחם רגל אדם עוד (יחזקאל לב, יג), ותדלח מים ברגלך (שם לב, ב), פתרונו כפי ענינו, ענין מרפש (כ"ה מרפס) המה.
88
פ״טדלף
89
צ׳דלפה נפשי מתוגה (תהלים קיט, כח), דלף טורד ביום סגריר (משלי כז, טו), ידלף הבית (קהלת י, ח), ענין רעף ונטף הם. ודליפת הנפש בכיתה (נוו"ל מתוגה), כמו במסתרים תבכה נפשי (ירמיהו יג, יז).
90
צ״אדלק
91
צ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, הדלק האש (יחזקאל כד, י), ודלקו בהם ואכלום (עובדיה א, יח), ובקדחת ובדלקת (דברים כח, כב), ענין תבערה המה.
92
צ״גהשני, כי דלקת אחרי (בראשית לא, לו), על ההרים דלקנו (איכה ד, יט), מדלק אחרי פלשתים (ש"א יז, נג), ענין רדיפה המה.
93
צ״דדלת
94
צ״הלפתח לפניו דלתים (ישעיהו מה, א), הדלת תסוב על צירה (משלי כו, יד), דלתות נחושה אשבר (ישעיהו מה, יב), דלתות נחשת (תהלים קז, טז), ודלתי שמים (שם עח, כג), כמשמעו.
95
צ״ודם
96
צ״זמתחלק לחמש מחלקות: האחד, ארץ אל תכסי דמי (איוב טז, יח), שפך דם האדם (בראשית ט, ו), דמך על ראשך (ש"ב א, טז), דמים לו (שמות כב, ב), חתן דמים למולת (שם ד, כו).
97
צ״חהשני, דמו עד הגיענו אליכם (ש"א יד, ט), וידם אהרן (ויקרא י, ג), וידמו למו עצתי (איוב כט, כא), עורי לאבן דומם (חבקוק ב, יט), דום לה' והתחולל לו (תהלים לז, ז), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), טוב ויחיל ודומם (איכה ג, כו), ענין דממה ושתק המה. ויש 'דומה' אשר היא שתיקה בענינה ולא ביסודתה, כאלה: וידום השמש וירח עמד (יהושע י, יג), שמש בגבעון דום (שם י, יב), כאשר יש עמידה [נו"ול מעמד] שאיננה עמידה ממש, כאלה: שם עמדו לא תשיגם מגבעה (הושע י, ט), כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבר כי עמדה מלדת (בראשית ל, ט).
98
צ״טהשלישי, דמיתי לקאת מדבר (תהלים קב, ז), מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב, יג), אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא, ב), אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קלא, ב), ותמשלני ונדמה (ישעיהו מו, ה), נדמה שמרון מלכה (הושע י, ו), וביד הנביאים אדמה (שם יב, יא), סב דמה לך דודי לצבי (שיר ב, יז), דמתה לתמר (שם ז, ח), לא דמה אליו ביפיו (יחזקאל לא, ח), בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו), ידמה ליי' בבני אלים (תהלים פט, ז).
99
ק׳הרביעי, כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), אל [נו"ל פן] תדמה בעונה (ירמיהו נא, ו), ואמר אוי לי כי נדמתי (ישעיהו ו, ה), בדמי ימי אלכה (שם לח, י), ואשר דמה לנו (ש"ב כא, ה), גם מדמן תרמי (ירמיהו מה, ב), נדמתה אשקלון (שם מז, ה), איך נדמיתה (עובדיה א, ה), וכל אנשי מלחמחה ידמו (ירמיהו נ, ל), וכל אנשי המלחמה ידמו (שם מט, כו), ונדמו נאות השלום (שם כה, לז), כי יי' אלהינו הדמנו (ירמיהו ח, יד), ודמיתי אמך (הושע ד, ה).
100
ק״אהחמישי, כאשר דמיתי לעשות להם (במדבר לג, נו), אל תדמי בנפשך (אסתר ד, יג), דמינו אלהים חסדך (תהלים מח, י), והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב (ישעיהו י, יז), ענין מחשבות המה.
101
ק״בדמן
102
ק״גכהדוש מתבן במו מדמנה (ישעיהו כה, י), לדמן על פני האדמה (ירמיהו ח, ב), ענין אשפתות המה. ובספר יוסיפון שעורים הנמצאים בגללי הסוסים והבהמות המה נקראין 'דומן'.
103
ק״דדמע
104
ק״הודמע תדמע ותרד עיני דמעה (ירמיהו יג, יז), ודמעתה על לחיה (איכה א, ב), שימה דמעתי בנארך (תהלים נו, ט). ויש מראה שני למלה, אך קרוב הוא לזה העליון, מלאתך ודמעך (שמות כב, כה), הוא התירוש הצח והמזוקק אשר אין בו שמרים.
105
ק״ודן
106
ק״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, דן אנכי (בראשית טו, יד), אין דן דינך למזור (ירמיהו ל, יג), דנני אלהים (בראשית ל, ו), ענין משפט המה.
107
ק״חהשני, לא ידון רוחי באדם לעלם (שם ו, ג), בעל פתרון אומרים מגזרת 'נדנה' הוא. ופתרון נדנה ותערה, ענין אחד הם, וישלפה מתערה (ש"א יז, נא), וישב חרבו אל נדנה (דה״א כא, כז). אבל הפותר פשר דבר, איננו יכול [נוו"ל לא יוכל] להשיג אם הנו"ן הראשון אשר לנדנה יסוד בו אם אין, כאשר איננו יכול להשיג תי"ו של תערה, אף על פי שיש למלים תוצאות ענינים לא יתבונן חקר עקר יסודתם, אף על פי שתערה קרוב בענינו לותער כדה (בראשית כד, כ) על דבר אריק חרבי (שמות טו, ט) והריקו חרבותם (יחזקאל כה, ז), אבל יש מלה בלשון עברית קרובה ללא ידון רוחי באדם (בראשית ו, ג), וזה מראה המלה וענינה, איש ריב ואיש מדון (ירמיהו טו, י), איש חמה יגרה מדון (משלי טו, יח). וכה פתרון לא ידון רוחי באדם, לא יריב חרוני באדם, ולא יוכיח איש כי השחת ישחיתם אפי לעת מלא להם מאה ועשרים שנה, כאחד יתמו ויכלו ויספו, ובמי המבול יגוע כל בשר, ויהי כן, ויכלו באפס תקוה. והמריבה והמדון, ענין אחד להם. ויש בלשון עברית מדון אשר איננו, מגזרתו, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש (ש"ב כא, כ), ואין כמהו איש ריב ומדון, כי המ"ם הנשרש בזה נשבת בזה [נו"ו מזה], והנו"ן הנשרש בזה נשבת בזה [נ"וו מזה] כיתר המלים. ואלה המלים אשר יוכיחו, והוא הכה את האיש המצרי איש מדה (דה״א יא, כג), וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר יג, לב), אבנה לי בית מדות (ירמיהו כב, יד), וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מה, יד), ויתמדד על הילד (מ"א יז, כא).
108
ק״טויהי כל העם נדון (ש"ב יט, י), אומרים בעלי הפתרון כי הוא מגזרת נורד (ישעיהו י, יד), נרדים (הושע ט, יז), נדדה (ישעיהו י, לא), נע ונד (בראשית ד, יב), ונראתה המלה כי איננה שקולה כדת, ולא סדורה כמשפט, כי לא יתכן להיות במלה אחת שני נונין משתי קצותיה מוכנים למלאכה, הן נודע כי נונ"י נדידה אינם יסוד במלים באמרך ידוד ממך (נחום ג, ז), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), על כן ראוי להיות הנו"ן הראשון עשוי למלאכה, והאחרון יסוד לא ימוש מהמלה, וכה תכונת המלה ותוצאות נוניה, כבר נודע כי ברוב תחלת המלים נוני"ן וממי"ן ותוי"ן ויודי"ן אינם יסוד ומחלקותיהם כפי המלים, על כן יש מאמתת הלשון ומשפט המבטא, וממשקלת למודים להיות פתרון נדון מגזרת מדנים (משלי יח, יח), וזה מראה הפשר, ומוצא הדבר. יש מכון (שמות טו, טז) ונכון (בראשית מא, לב), כמהו נדון ומדון. וכמוהם בענינם תבונה, ונבון, נחלקים לשתי מחלקות, המ"ם נופל על המעשה, והנו"ן על העשוי, ויבין כל חכם לב כי אין פתרון מדון כמו נדון, ולא מכון כנכון ומכונות כנכונות [נ"ה כנכונים], כי המכונות מפעלים והנכונות פעולים, כמו והיו נכנים (שמות יט, יא), נכון לבי אליהם (תהלים נז, ח), כי נבון בידו יום חשך (איוב טו, כג), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), אשר הבית נכון עליהם (שופטים טז, כו), כסאך יהיה נכון עד עולם (ש"ב ז, טז), ככה נבון מגזרת תבונה, והוא המשפט למדון ונדון. אבל מדון מתחלק לשתי מחלקות בהיות המ"ם עשוי למלאכה, תהיה גזרתו ממדנים (משלי יח, יח), ובהיות המ"ם יסוד במלה פתרונו ממדה, אנשי מדות (במדבר יג, לב), איש מדון (ש"ב כא, כ). ובהיות הנו"ן תמורתו יהיה נדון, ופתרונו מחרחר ריב, הן נמצא הנו"ן האחרון יסוד במלה, ונדון וידון יוכיחו ויורו כי הנוני"ן האחרונים נאחזים במלים ומיוסדים בהם.
109
ק״יואלה המלים הנשוים למדון הנגזר מגזרת מדנים, אשר הממי"ן עשויין למלאכה והנוני"ן יסוד: מלון, מכון, מעון, מזון, מכולם ישבתו ממיה"ן, ונאחזים הנוני"ן במלים אתיות עיקר, ופתרון ויהי כל העם נדון (ש"ב יט, י), מחרחר ריב ומתווכח ויאמר: המלך הצילנו מכף אויבנו, והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ (שם), ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך (שם, יא), על זאת היו מתוכחים.
110
קי״אאתכרית רוחי אנה דניאלבגו נדנה (דניאל ז, טז), פתרונו כפי ענינו, כמו נפעמה רוחי אני דניאל בתוך זה, ונרנה קרוב מן דנה, אך לא במשקולת לשון עברית ולא בדקדוקיה. ויתכן להיות פתרון 'בגו נדנה', בתוך נדידת שנתי, כמו ושנתה נדת עלוהי (שם ו, יט). ויש מהפותרים אשר אומרים נפעמה רוחי בתוך נדנתי, שמו הגוף נדנה לרוח, ותערה לנפש.
111
קי״בדנג
112
קי״גכדונג מפני האש (מיכה א, ד), הרים כדונג נמסו (תהלים צז, ה), היה לבי כדונג (שם כב, טז), כמשמעו.
113
קי״דדע
114
קי״המתחלק לשלש מחלקות: האחד, ודע כי על כל אלה (קהלת יא, ט), כן דעה חכמה לנפשך (משלי כד, יד), בכל דרכך דעהו (שם ג, ו), לא נודעתי להם (שמות ו, ג), ענין אחד להם. ואנשי פתרון אמרו ושמי יי' לא נודעתי להם, לא גליתי להם, ומהם אשר מתמיהים את המלה, ואלו היה פתרון הענין כה, היה על המחוקק מיושר המשפט לחקות [נו"ל לחקוק] כה: ושמי יי' לא הודעתי להם, אבל הנו"ן מונע את המלה מהיות ככה, כי מראה הפתרון לפי שקלת המלה ואותיותיה, נודעתי כמו נוצרתי נושעתי. וזה פתרון המלה ופשר הענין, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי', נראיתי להם באל שדי ובשם יי', אבל לא נודעתי להם פנים אל פנים ולא נראיתי להם עין בעין כאשר נודעתי ונראיתי לך בלבת אש.
115
קי״והשני, והאדם וידע אדם את חוה (בראשית ד, א), וידע אדם עוד את אשתו (שם ד, כה), ואיש לא ידעה (שם כד, טז), והמלך לא ידעה (מ"א א, ד), ונדעה אתם (בראשית יט, ה), ענין ידיעת משכב המה.
116
קי״זהשלישי, וגבוה ממרחק יידע (תהלים קלח, ו), וידע בהם את אנשי סכות (שופטים ח, טז), יודע כמביא למעלה (תהלים עד, ה), פתרונו כפי ענינו, ענין גדע ושפל ושבר המה. ויתכן להיות מגזרתו למנות ימינו כן הודע (שם צ, יב), כפי מעט מזער שנותינו וקוצר מנין ימינו כן תיסר אותנו, כפי השנים יהיה המוסר.
117
קי״חדעך
118
קי״טדעכו כאש קוצים (תהלים קיח, יב), דעכו כפשתה כבו (ישעיהו מג, יז), ירעך נרו (משלי כ, כ), ענינו קרוב מן כבוי. ופתרון דעכו כאש קוצים כה הוא, אשי קוצים ואשי פשתים ולהבותם מהרה תכבינה באין גחלת [נו"ול אין גחלת להם] ומגזרתו בחמו נדעכו ממקומם (איוב ו, יז).
119
ק״כדף
120
קכ״אקול עלה נדף (ויקרא כו, לו), אל ידפנו לא איש (איוב לב, יג), להדף את כל איביך (דברים ו, יט), כי יי' הדפו (ירמיהו מו, טו), תתן דפי (תהלים נ, כ), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), כהנדף עשן תנדף (תהלים סח, ג), וכה פתרון פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש, אמר אליהוא התחכמוני אם אחרש ולא אענה תחשבו בלבבכם ותעלה במחשבותיכם כי לכם לבדכם נתנה החכמה ולא יוכל איש להדוף את איוב ולחסום [נ"ה ולחתום] את פיהו זולתי אל.
121
קכ״בדפק
122
קכ״גקול דודי דופק (שיר ה, ב), ודפקום יום אחד (בראשית לג, יג), מתדפקים על הדלת (שופטים יט, כב), ענין דחיה המה.
123
קכ״דדץ
124
קכ״הולפניו תדוץ דאבה (איוב מא, יד), ענין משוש [נ"וו שמחה] הוא, דץ לפניו דאבה.
125
קכ״ודק
126
קכ״זדק ככפר (שמות טז, יד), כטיט חוצות אדיקם (ש"ב כב, מג), כדק ימול (ישעיהו מ, טו), והדקות עסיס רבים (מיכה ד, יג), בארץ דקו כחדה (דניאל ב, לה), ותדושנה ותדקנה (שם ז, כג), ענין שחק המה, ומיסודות גזרתו גבן או דק (ויקרא כא, כ), צנמות דקות (בראשית מא, כג), דקי צורה רקיקי תבנית המה.
127
קכ״חדקר
128
קכ״טוידקר את שניהם (במדבר כה, ח), כל־הנמצא ידקר (ישעיהו יג, טו), ומדקרים בחוצותיה (ירמיהו נא, ד), שהם יזבו מדקרים (איכה ד, ט).
129
ק״לדר
130
קל״אמתחלק לחמש מחלקות: האחד, ודר וסחרת (אסתר א, ו), אין למלה זאת דמיון בתורה, ופתרונה לפי ענינה, מאבני שהם ואבני יקרה הוא.
131
קל״בהשני, מדור באהלי רשע (תהלים פד, יא), די מדרהון עם בשרא (דניאל ב, יא), ידרון צפרי שמיא (שם ד, ט), כל דיירי ארעא כלא חשיבין (שם ד, לב), ואם ערדיא מדורה (שם ה, כא), ענין משכן [נ"וו מעון] המה.
132
קל״גהשלישי, נדר לאביר יעקב (תהלים קלב, ב), נדרו ושלמו ליי' אלהיכם (שם עו, יב), ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (יונה א, טז), כי תדר נדר (דברים כג, כב), טוב אשר לא תדר (קהלת ה, ד).
133
קל״דהרביעי, גם אני אגדיל המדורה (יחזקאל כד, ט), וגם דור העצמים תחתיה (שם כד, ה), מדרתה אש ועצים (ישעיהו ל, לג), ענין כיור [נ"וו לפיד] המה.
134
קל״ההחמישי, וזה זכרי לדר דר (שמות ג, טו), ושלטנה עם דר ודר (דניאל ג, לג), בדור דורים שנותיך (תהלים קב, כה).
135
קל״ודראון
136
קל״זוהיו דראון לכל בשר (ישעיהו סו, כד), לדראון עולם (דניאל יב, ב), ענין לעג וקלס המה, לפי הענין.
137
קל״חדרג
138
קל״טונפלו המדרגות (יחזקאל לח, כ), בסתר המדרגה (שיר ב, יד), ענין מעלות המה.
139
ק״מדרדר
140
קמ״אוקוץ ודרדר. (בראשית ג, יח), ממיני קמשונים הוא.
141
קמ״בדרור
142
קמ״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וקראתם דרור (ויקרא כה, י), הנני קורא לכם דרור (ירמיהו לד, יז), ענין חופש המה.
143
קמ״דהשני, מר דרור (שמות ל, כג), בשם מבשמי הקטרת הוא.
144
קמ״ההשלישי, ודרור קן לה (תהלים פד, ד), כצפור לנוד כדרור לעוף (משלי כו, ב), ענין עופות המה.
145
קמ״ודרום
146
קמ״זים ודרום ירשה (דברים לג, כג), והטף אל דרום (יחזקאל כא, ב), כמשמעו.
147
קמ״חדרך
148
קמ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור (משלי ל, יט), מדריכך בדרך תלך (ישעיהו מח, יז), הדריכני באמתך (תהלים כה, ה), זה הדרך לכו בו (ישעיהו לא, כא), דרך כמשמעו כמו ארח, ונתיב, ושביל, ומעגל, ומסלול, ומשעול, כינוי דרך המה. ויש לדרך תוצאות ענינים מלבד אלה, דרך אשר איננה דרך כי אם בלשון עם ושפת בני אדם, כאלה: ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץ (בראשית יט, לא), כי דרך נשים לי (שם לא, לה), אנכי הלך בדרך כל הארץ (מ"א ב, ב), כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו (שם יח, כו).
149
ק״נהשני, ובגדיך כדרך בגת (ישעיהו סג, ב), דרכתי לבדי (ישעיהו סג, ג), דרכים גתות בשבת (נחמיה ג, טו), על במותימו תדרוך (דברים לג, כט), והדריך בנעלים (ישעיהו יא, טו), עד מדרך כף רגל (דברים ב, ה), דרכת בים סוסיך (חבקוק ג, טו), ענין הדוש המה.
150
קנ״אהשלישי, דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), ידרכון קשת (תהלים יא, ב), קשת דרוכה (ישעיהו כא, טו), ידרך חציו (תהלים נח, ח), כי דרכתי לי יהודה (זכריה ט, יג), וידרכו את לשונם (ירמיהו ט, ב), אל ידרך הדרך קשתו (שם נא, ג), כמו אל יישר קשתו.
151
קנ״בדרכמן
152
קנ״גדרכמונים שש רבאות ואלף (עזרא ב, סט).
153
קנ״דדרש
154
קנ״הועת לדרוש את יי' (הושע י, יב), כתובים במדרש הנביא עדו (דה״ב יג, כב), דרש דרש משה (ויקרא י, טז), כמשמעו.
155
קנ״ודש
156
קנ״זוארנן דש חטים (דה״א כא, כ), ונדוש מואב תחתיו (ישעיהו כה, י), דיש את בציר (ויקרא כו, ה), אדוש ידושנו (ישעיהו כה, כה), כהדוש מתבן (תהלים כה, י), וחית השדה תדושה (איוב לט, טו), כעגלה דשא (ירמיהו נ, יא), וישמם כאפר לדש (מ"ב יג, ז), ענין כתישה המה.
157
קנ״חדשא
158
קנ״טתדשא הארץ דשא (בראשית א, יא), כי דשאו נאות מדבר (יואל ב, כב), ענין עשבים המה.
159
ק״סדשן
160
קס״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, ונחת שלחנך מלא דשן (איוב לו, טז), דשנים ורעננים יהיו (תהלים צב, טו), והיה דשן ושמן (ישעיהו ל, כג), כל דשני ארץ (תהלים כב, ל), ועולתך ידשנה סלה (שם כ, ד), ענין שומן המה.
161
קס״בהשני. והוציא את הדשן (ויקרא ו, ד), ודשנו את המזבח (במדבר ד, יג), ונשפך הדשן אשר עליו (מ"א יג, ג).
162
קס״גדת
163
קס״דכל ידעי דת ודין (אסתר א, יג), אש דת למו (דברים לג, ב), ודתיהם שנות מכל עם (אסתר ג, ח), אשר לא כדת (שם ד, טז), והדת נתנה בשושן הבירה (שם ג, טז), והשתיה כדת אין אנס (שם א, ח), כסדר וכתור.
164
קס״הותשלם מחברת דל"ת.
165