מחברת מנחם, ד ל״זMachberet Menachem, Letter Daled 37
א׳דם
1
ב׳מתחלק לחמש מחלקות: האחד, ארץ אל תכסי דמי (איוב טז, יח), שפך דם האדם (בראשית ט, ו), דמך על ראשך (ש"ב א, טז), דמים לו (שמות כב, ב), חתן דמים למולת (שם ד, כו).
2
ג׳השני, דמו עד הגיענו אליכם (ש"א יד, ט), וידם אהרן (ויקרא י, ג), וידמו למו עצתי (איוב כט, כא), עורי לאבן דומם (חבקוק ב, יט), דום לה' והתחולל לו (תהלים לז, ז), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), טוב ויחיל ודומם (איכה ג, כו), ענין דממה ושתק המה. ויש 'דומה' אשר היא שתיקה בענינה ולא ביסודתה, כאלה: וידום השמש וירח עמד (יהושע י, יג), שמש בגבעון דום (שם י, יב), כאשר יש עמידה [נו"ול מעמד] שאיננה עמידה ממש, כאלה: שם עמדו לא תשיגם מגבעה (הושע י, ט), כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבר כי עמדה מלדת (בראשית ל, ט).
3
ד׳השלישי, דמיתי לקאת מדבר (תהלים קב, ז), מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב, יג), אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא, ב), אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קלא, ב), ותמשלני ונדמה (ישעיהו מו, ה), נדמה שמרון מלכה (הושע י, ו), וביד הנביאים אדמה (שם יב, יא), סב דמה לך דודי לצבי (שיר ב, יז), דמתה לתמר (שם ז, ח), לא דמה אליו ביפיו (יחזקאל לא, ח), בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו), ידמה ליי' בבני אלים (תהלים פט, ז).
4
ה׳הרביעי, כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), אל [נו"ל פן] תדמה בעונה (ירמיהו נא, ו), ואמר אוי לי כי נדמתי (ישעיהו ו, ה), בדמי ימי אלכה (שם לח, י), ואשר דמה לנו (ש"ב כא, ה), גם מדמן תרמי (ירמיהו מה, ב), נדמתה אשקלון (שם מז, ה), איך נדמיתה (עובדיה א, ה), וכל אנשי מלחמחה ידמו (ירמיהו נ, ל), וכל אנשי המלחמה ידמו (שם מט, כו), ונדמו נאות השלום (שם כה, לז), כי יי' אלהינו הדמנו (ירמיהו ח, יד), ודמיתי אמך (הושע ד, ה).
5
ו׳החמישי, כאשר דמיתי לעשות להם (במדבר לג, נו), אל תדמי בנפשך (אסתר ד, יג), דמינו אלהים חסדך (תהלים מח, י), והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב (ישעיהו י, יז), ענין מחשבות המה.
6