מחברת מנחם, ד מ״בMachberet Menachem, Letter Daled 42
א׳דע
1
ב׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ודע כי על כל אלה (קהלת יא, ט), כן דעה חכמה לנפשך (משלי כד, יד), בכל דרכך דעהו (שם ג, ו), לא נודעתי להם (שמות ו, ג), ענין אחד להם. ואנשי פתרון אמרו ושמי יי' לא נודעתי להם, לא גליתי להם, ומהם אשר מתמיהים את המלה, ואלו היה פתרון הענין כה, היה על המחוקק מיושר המשפט לחקות [נו"ל לחקוק] כה: ושמי יי' לא הודעתי להם, אבל הנו"ן מונע את המלה מהיות ככה, כי מראה הפתרון לפי שקלת המלה ואותיותיה, נודעתי כמו נוצרתי נושעתי. וזה פתרון המלה ופשר הענין, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי', נראיתי להם באל שדי ובשם יי', אבל לא נודעתי להם פנים אל פנים ולא נראיתי להם עין בעין כאשר נודעתי ונראיתי לך בלבת אש.
2
ג׳השני, והאדם וידע אדם את חוה (בראשית ד, א), וידע אדם עוד את אשתו (שם ד, כה), ואיש לא ידעה (שם כד, טז), והמלך לא ידעה (מ"א א, ד), ונדעה אתם (בראשית יט, ה), ענין ידיעת משכב המה.
3
ד׳השלישי, וגבוה ממרחק יידע (תהלים קלח, ו), וידע בהם את אנשי סכות (שופטים ח, טז), יודע כמביא למעלה (תהלים עד, ה), פתרונו כפי ענינו, ענין גדע ושפל ושבר המה. ויתכן להיות מגזרתו למנות ימינו כן הודע (שם צ, יב), כפי מעט מזער שנותינו וקוצר מנין ימינו כן תיסר אותנו, כפי השנים יהיה המוסר.
4