מחברת מנחם, כMachberet Menachem, Letter Kaf
א׳כאב
1
ב׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח), בהיותם כאבים (בראשית לד, כה), ואל מכאב חלליך יספרו (תהלים סט, כז), וקוץ מכאב (יחזקאל כח, כד).
2
ג׳השני, וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מ"ב ג, יט), ענין רגימה הוא לפי הענין.
3
ד׳כב
4
ה׳לכבות את האהבה (שיר ח, יז), לא יכבה בלילה נרה (משלי לא, יח), כפשתה כבו (ישעיהו מג, יז), תוקר על המזבח לא תכבה (ויקרא ו, ו), ענין אחד להם.
5
ו׳כבד
6
ז׳מתחלק לשלש מחלקות: האחד, כבר את אביך (שמות כ, יב), כבדני נא (ש"א טו, ל), בן יכבד אב. (מלאכי א, ו), והעשר והכבוד מלפניך (דה״א כט, יב), לשון יקר המה.
7
ח׳השני, כבד לב פרעה (שמות ז, יד), וינהגהו בכבדות (שם יד, כה), ועיני ישראל כבדו מזקן (בראשית מה, י), עם כבד עון (ישעיהו א, ד), וכבד משאה (שם ל, כז), כמשא כבד יכבדו ממני (תהלים לח, ה), ענין יוקר המה. והכבדתים ולא יצערו (ירמיהו ל, יט), יכבדו בניו ולא ידע, ויצערו ולא יבין למו, (איוב יד, כא), מהול ימים יכבד (שם ו, ג), התכבד כילק, התכבדי כארבה (נחום ג, טו), בעם כבד וביד חזקה (במדבר כ, כ).
8
ט׳השלישי, ואת יתרת הכבד (שמות כט, כב), עד יפלח חץ כבדו (משלי ז, כג), ראה בכבד (יחזקאל כא, כו), כמשמעם.
9
י׳כבל
10
י״אענו בכבל רגלו (תהלים קה, יח), ונכבדיהם בכבלי ברזל (שם קמט, ח), לשון אזיקים ורתוקות.
11
י״בכבס
12
י״גוכבסתם בגדיכם (במדבר לא, כד), הרב כבסני מעוני (תהלים נא, ד), וכבס שנית וטהר (ויקרא יג, כח), אחרי הכבס את הנגע (שם יג, נה), ואם לא יכבס (שם יז, טז), ענין רחיצה המה.
13
י״דוכבע
14
ט״ווכובע ישועה בראשו (ישעיהו נט, יז), והתיצבו בכובעים (ירמיהו מו, ד), כמו כובע נחשת (ש"א יז, ה), הוא.
15
ט״זכבר
16
י״זמתחלק לארבע מחלקות: האחד, כבר נקרא שמו (קהלת ו, י), ואשר להיות כבר היה (שם ג, טו), את אשר כבר עשוהו (שם ב, יב).
17
י״חהשני, כאשר ינוע בכברה (עמוס ט, ט), ואת מכבר הנחשת (שמות לה, טז).
18
י״טהשלישי, הן אל כביר (איוב לו, ה), ירע כבירים לא חקר (שם לד, כז), יתן אכל למכביר (שם לו, לא), מים כבירים שטפים (ישעיהו כח, ב), ויהי עוד כברת הארץ (בראשית לה, טז), ענין רבוי הם.
19
כ׳הרביעי, על נהר כבר (יחזקאל א, א).
20
כ״אכבשׂ
21
כ״בונכבשה הארץ לפני יי' (במדבר לב, כב), הגם לכבוש את המלכה (אסתר ז, ח), יכבוש עונתינו (מיכה ז, יט). ויש כבש ענין מעלה לפי הענין, וכבש בזהב לכסא מאחזים (דה״ב ט, יח).
22
כ״גכבשׂ
23
כ״דכבשים בני שנה (שמות כט, לח), את הכבש האחד, (ויקרא יד, יב), וכבשה אחת (שם יד, י), כבשת הצאן לבדהן (בראשית כא, כה), לשון אחת המה.
24
כ״הכבשן
25
כ״וויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות. יט, יח), כקיטר הכבשן (בראשית יט, כה), ויקחו את פיח הכבשן (שמות ט, י).
26
כ״זכד
27
כ״חמתחלק לשני מחלקות: האחד, כד הקמח (מ"א יז, יד), וכדה על שכמה (בראשית כד, טו), ולפדים בתוך הכדים (שופטים ז, טז).
28
כ״טהשני, ושמתי כדכד שמשתיך (ישעיהו נד, יב), מאבני יקרה הוא.
29
ל׳כּדב
30
ל״אומלה כדבה ושחיתה (דניאל ב, ט), לשון כחש וכזב הוא.
31
ל״בכה
32
ל״גוהנה כהה הנגע (ויקרא יג, ו), ותכה מכעש עינו (איוב יז, ז), לא כהתה עיני (דברים לד, ז), אין כהה לשברך (נחום ג, יט), ולא כהה בם (ש"א ג, יג), וכהתה כל רוח (יחזקאל כא, יב), לשון עמימות.
33
ל״דכהל
34
ל״ההאיתך כהל להודעתני (דניאל ב, כו), ולא כהלין כתבא למקרא (שם ה, ח), ולא כהלין פשר מלתא להחויה (שם ה, טו), ענין יכולת הם.
35
ל״וכהן
36
ל״זוהוא כהן לאל עליון (בראשית יד, יח), וכהנו לי (שמות כח, מא), ויכהן אלעזר ואיתמר (במדבר ג, ד), ברית כהנת עולם (שם כה, יג), כי חק לכהנים מאת פרעה (בראשית מז, כב), ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב, טז), כי היה לי הלוי לכהן (שופטים יז, יג), כהן אן (בראשית מא, מה), ענין אחד המה [נ"ה קרובי ענין הם].
37
ל״חכו
38
ל״טכויה תחת כויה (שמות כא, כה), ורגליו לא תכוינה (משלי ו, כה), לא תכוה (ישעיהו מג, ב), מכות אש (ויקרא יג, כד), ענין צורב המה.
39
מ׳כזב
40
מ״אכל האדם כזב (תהלים קטז, יא), שוא ודבר כזב (משלי ל, ח), אל תכזב בשפחתך (מ"ב ד, טז), אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נח, יא), ענין כחש הם.
41
מ״בכח
42
מ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, כח הזרוע (דניאל יא, ו), בכחו רגע הים (איוב כו, יב), כחי וראשית אוני (בראשית מט, ג), אם כח אבנים כחי (איוב ו, יב), ענין מעוז המה.
43
מ״דהשני, והוכח אברהם את אבימלך (בראשית כא, כה), הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט, יז), לכו נא ונוכחה יאמר יי' (ישעיהו א, יח).
44
מ״הכחל
45
מ״וכחלת עיניך ועדית עדי (יחזקאל כג, מ), ענין פוך הוא, לתקן את העתים.
46
מ״זכחש
47
מ״חמתחלק לשני ענינים: האחד, כחש לו (מ"א יג, יח), ולא תכחשו (ויקרא יט, יא), סְבָבֻנִי בְכַחש אפרים (הושע יב, א), לשון כזב הם.
48
מ״טהשני, ויקם בי כחשי בפני יענה (איוב טז, ח), ובשרי כחש משמן (תהלים קט, כד), ענין רזון המה.
49
נ׳כי
50
נ״אמתחלק למראות לפי ענינם אשר ימשכם. הענין האחד, כי תבאו אל הארץ (שמות יב, כה), כי תקרב אל העיר (דברים כ, י), כי תצא מחנה (שם כג, י).
51
נ״בהענין השני, כי מרו מדיתי (איכה א, כ), כי אש היא עד אבדון תאכל (איוב לא, יב), כי כשמו כן הוא (ש"א כה, כה).
52
נ״גהענין השלישי, כי הביאתני עד הלום (ש"ב ז, יח), מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג, יא), כי נתן לצבאך לחם (שופטים ח, ו), וכל כי אשר הקדימו אף נהפך ענינו, כאלה, אף כי אנכי אעננו (איוב ט, יד), אף כי אנוש רמה (שם כה, ו), ואף כי נלך קעילה (ש"א כג, ג). ומהם כי אשר הקדימו אין, או אל, או לא, שוים בפתרונם, אך אינם כמו אלה העליונים, ואלה קצותם: אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים (ש"א כז, א), אין שם איש וקול אדם כי אם הסוס אסור (מ"ב ז, י), אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים (ש"א יח, כה), אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש (שמות יב, ט), אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך (מ"ב ד, כד), ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי (ש"א ב, טו), לא לך עזיהו להקטיר ליי' כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר (דה״ב כו, יח), לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם (דברים ח, ג), כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך (תהלים מד, ד).
53
נ״דכ
54
נ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, והכית בצור (שמות יז, ו), והך את עפר הארץ (שם ח, יב), יך ויחבשני (הושע ו, א), ויך בהם מכה גדולה (ש"א יט, ח), ולהכות באגרוף רשע (ישעיהו נח, ד).
55
נ״והשני, כה תברכו (במדבר ו, כג), כה תעשה להם (שם ח, ז), וככה תאכלו אתו (שמות יב, יא), זה בכה וזה אמר בכה (מ"א כב, כ), זה אמר ככה וזה אמר ככה (דה״ב יח, יט), אין ההא יסוד במלה.
56
נ״זככר
57
נ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וככר לחם אחת (שמות כט, כג), ענין פת הוא.
58
נ״טהשני, בככר הירדן (מ"א ז, מו), וירא את כל ככר הירדן (בראשית יג, י), ואת כל הככר (שם יט, מה), ענין מישור הם. ויתכן להיות מגזרתו כר נרחב (ישעיהו ל, כג), ולבשו כרים הצאן (תהלים סה, יד). 'וכר נרחב' איננו רחוק מן ויכרה להם כרה גדולה (מ"ב ו, כג), 'ולבשו כרים הצאן' גם הוא איננו רחוק מכרים ואילים (דברים לב, יד), הפתרון נוטה הנה והנה, אבל הענין הראשון ראוי מהשני.
59
ס׳השלישי, ככר זהב טהור (שמות כה, לט), והנה ככר עפרת נשאה (זכריה ה, ו), ככר הכסף (שמות לח, כז), ענין אבן משקל המה.
60
ס״אכל
61
ס״במתחלק לארבע עשר מחלקות: האחד, וכלכלתי אתך שם (בראשית מה, יא), ולכלכל את שיבתך (רות ד, ט), וכלכלו הנצבים האלה (מ"א ה, ז), ויכלכל יוסף את אחיו (בראשית מז, יב), מכלת לביתו (מ"א ה, כה), לשון מזון המה.
62
ס״גהשני, ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג, ב), ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת יי' (במדבר יד, טז), ענין אחר להם.
63
ס״דהשלישי, כליון חרוץ (ישעיהו י, כב), כלה אתה עשה (יחזקאל יא, יג), ואכל אותם באפי (שם מג, ח), ולא כליתי את בני ישראל (במדבר כה, יא).
64
ס״ההרביעי, ויכל אלהים ביום השביעי (בראשית ב, ב), ואל אמה תכלנה מלמעלה (שם ו, טז), ותכל להשקתו (שם כד, יט), ויהי ביום כלות משה (במדבר ז, א), כי תכלה לעשר (דברים כו, יב), ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מ"א ו, יד), לשון תום ומבצע המה.
65
ס״והחמישי, שא נא כליך (בראשית כז, ג), אל הנער נשא כליו (שופטים ט, נד), ואם בכלי ברזל הכהו (במדבר לה, טו), או בכלי עץ (שם לה, יח), ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט, ב), כל כלי יוצר עליך לא יצלח (ישעיהו נד, יז), כלי רעה אולי (זכריה יא, טו), ועד כל כלי הנבלים (ישעיהו כב, כד), כלי גולה עשי לך (ירמיהו מו, יט), כלים רקים (מ"ב ד, ג), מים חיים אל כלי (במדבר יט, יז), ואל כליך לא תתן (דברים כג, כה), ונשחת הכלי (ירמיהו יח, יד).
66
ס״זהששי, כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קיט, פא), נכספה וגם כלתה נפשי (שם פד, ג), ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (ש"ב ג, לט), ענין החמוד המה. ויתכן להיות מגזרת המחלקה השלישית.
67
ס״חהשביעי, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים (ש"א כה, לג), איש ממנו את קברו לא יכלה ממך (בראשית כג, ו), מכל ארח רע כלאתי רגלי (תהלים קיט, כא), אתה יי' לא תכלא רחמיך ממני (שם מ, יב), ענין מניעה המה.
68
ס״טהשמיני, כלא ולא אצא (תהלים פח, ט), אדני משה כּלאם (במדבר יא, כה), ובבתי כלאים החבאו (ישעיהו מב, כב), ואת בניהם כלו בבית (ש"א ו, י), ענין מסגר המה.
69
ע׳התשיעי, כלה קשריה (ירמיהו ב, לב), מציון מכלל יופי (תהלים נ, ב), אהבת כלולתיך (ירמיהו ב, ב), אני כלילת יפי (יחזקאל כז, ג), המה רכליך במכללים (שם כז, כד).
70
ע״אהעשירי, וכלתו אשת פנחס (ש"א ד, יט), זנחה תמר כלתך (בראשית לח, כד), ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד, יד), ערות כלתך לא תגלה (ויקרא יח, טו), כמשמעם.
71
ע״בהעשתי עשרה, כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה, י), כלה זרע אמת (ירמיהו ב, כא), כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב, יא), כליל תקטר (ויקרא ו, טו), וכליל על מזבחך (דברים לג, י), אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נא, כא), ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל (דברים יג, יז), התפקדו וכלכלו (מ"א כ, כז), ולכל בהן חיי רוחי (ישעיהו לח, מז), לשון כל המה.
72
ע״גהשתים עשרה, וארור נוכל ויש בעדרו זכר (מלאכי א, יד), בנכליהם אשר נכלו להם (במדבר כה, יח), ויתנכלו אתו להמיתו (בראשית לז, יח), להתנכל בעבדיו (תהלים קה, כה), וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים (ישעיהו לב, ז), ולכילי לא יאמר שוע (שם לב, ה), ענין מזימות המה.
73
ע״דהשלש עשרה, וכל בשלש עפר הארץ (שם מ, יב), אלפים בת יכיל (מ"א ז, כו), בתים שלשת אלפים יכיל (דה״ב ד, ה), הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח, כז), קטן מהכיל את העלה (שם ח, סד), ענין מדידה המה.
74
ע״ההארבע עשרה, כליות חטה (דברים לב, יד), ואת שתי הכלית (שמות כט, יג), ותעלזנה כליותי (משלי כג, טז), ענין אחד להם.
75
ע״ולא תזרע כרמך כלאים וגו' (דברים כב, ח). יש במצות אלהינו, מצות תלויות ממקרה, ונזהרנו עליהם על אודות דבר. ויש במצות מצות אשר בנינם צדק, ומפעלם יורה על צדקם, ובנינם תקון עולם, ולולי הם נשחתו הדורות. ויש במצות מצות אשר לא יוכל איש שכל לאמור מה ולמה ועל מה ומדוע ואיככה, כי באשר דבר מלך שלטון, ולא יצר השמעות אזנים כי אם להקשיב, כאשר אמר משיח אלהי יעקב, זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וגו' (תהלים מ, ז), מה כתוב אחריו: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (שם, ח), כל איש שכל ואנשי לבב יודעים כי אלהינו לא שאל זבח ולא מנחה ביום הראותו בחורב, וגם עולה ומנחה לא בקש ביום הגלתו בסיני, כי כה תחלת דבריו: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' (שמות יט, ה), על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי לשמע, עלי לשמוע ולעשות ולקיים מגלת ספר הכתובה עלי. ויש למצות מראות וענינים הרבה, ולולי טורח עלם ומרבית המלאכה עלי, הייתי מרבה פנים להם וגליתי פתרונם והעמדתי להם תוכן בצורת תכנית, למען יחזום מבקשיהם בעיני לבבם, ויכירו וידעו צדקת אלקינו, בראותם מצות מוגבלות וחקים גדורים, גם לגבולם גדר ולגדרים משמרות, ולמשמרותם חוק, וגם להם תולדות ותולדי תלדות עד תום זוקקי מצרפים, כולם נכוחים, פקודי ד' אמת צדקו יחדיו. אם אמרנו על כלאי הכרם כי גזרת מלך היא, וכל גזרת מלך לא על שומעיה לאמר מה באה ללמד ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה, אבל כאשר ראינו כי לא השלים ההוראה עד שכתב בצדה 'פן תקדש', ידענו כי יש לה אודות ומקרה, כי בכל מקום אשר יאמר 'פן', רצה להורות ענינה ולבאר סתומה ולגלות חקרי רמזיה, למען תהיה החוקה ברה ואין בה מכשול. ואלה הם עללי כלאים ומומי מלאה בהיותה עם תבואה במחברת, כי בכורי שניהם לכהנים ומעשרות שניהם ללוים קדוש לאלהינו, ולא נכון לחללם ולהמירם ולא למהמהם, כי אם בעת הבשלם ולא תבא תבואתם יחדיו בזמן, כי אם בעת עלות גדיש כתום קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן ונטיו נצניה ויקשרו גרגרי אשכלותיה, ואם בא יבא הקוצר לקצור קמה ולעמר צבתים בתוך הכרם, נשחתה התבואה ונשחתו בכיריה, כי לא תקום הנפת חרמש ושלוחת מגל מבלי הנעת נצנים ונוער שבלותיו, על כי הנצנים ישתרגו ויסבו קני הקמה, ונמצאו העמרים נסבכים ונאחזים בנצנים ונחנקים בזלזלים. ואם בא הקוצר לעזוב הקמה עד געת עת קיץ לבעבור יקומון שניהם, גם זאת לא יהיה, ביבוש קצרה תשברנה ונמצאו שניהם נשחתים, ולא נכון להשחית עץ מאכל ולחבל עץ פרי. ומבלעדי אלה נמצא הכרם בלי בכורים ומבלי מעשר מְעֻשָר, ונמצא הקמה בלי מלילות כרמל ובלי חלק לוי וכהן, על כי ראשית התבואה חֻללה ברוע ענין, כי יש ישל הכרם אם יקצרו זרעוניה בעת קציר, ובהיות ככה יבוקש בכורה ואיננה וקמה ולא תמצא, כי הבכורה הראויה להיות תחלה כבר נשלה בעלותה נצה, והקמה הראויה להיות כרמל, וכרמל וקלי לכהן, כבר נשברה ונשבתה, ונתערבו אלה עם אלה והיה קדש, הלא אם חלף החליף בעל הכרם תבואה בתבואה והמיר קמה בקמה, הלא הקמה והתבואה קדש לכהן, ואף כי השחית הבכורים והמעשר הלא נקדש הכל, ואלה אל חילופי תמורה המה, כי אלו היו תמורה נמצאו הם ותמורתם קודש. ואם המעשרות טעונות פדיון בתוספת חומש ויוצאים מקודש לחול, בכורי שדה ובכורי כרם אין טעונים פדיון, וכבר נשחתו אלה ואלה ונתערבו כמשפט העליון, נרדפה נא לדעת נכוחה ונראה על עיני לבבנו משפט ארח יושר ונתיב צדק, הלא הנכוחה היא תלמד עליה ואין על האמונה כסות, כי הוא נכון ונצב סלה. הלא הין קדש בהתערבו באיפת חיל, או מעט מזער חול בהתערבו בערמת קדש, נעשה הכל קודש לזרעונים וליין ולכל דבר, הקודש לקודש, והטמא לטמא, כי אחרי התערבו לא ינזר ולא יבדל, על כן אין נכון לחללו וראוי להיות בחזקת קדש, כאשר בנפול מעט מזער מדבר טמא בכלי מלא מטמא את הכל, והוא בחזקת טמא. ויש מהפותרים שאומרים 'פן תקדש' פן תטמא, ולא יכולתי לדעת מה ראו על ככה ומה הטעם לטמאות הקדש ולחלל הפתרון אשר לא כדת, ומראה הענין ודבר המלאה והתבואה יוכיחו.
76
ע״זכלב
77
ע״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, והנה כלוב קיץ (עמוס ח, א), ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה, כז), ענין סל המה.
78
ע״טהשני, לא יחרץ כלב לשנו (שמות יא, ז), והכלבים עזי נפש (ישעיהו נו, יא), לשית עם כלבי צאני (איוב ל, א), כמשמעו.
79
פ׳השלישי, והאיש קשה ורע מעללים והוא כָלִבִּי (ש"א כה, ג), ולכן נפתחה המלה בכ"ף, כי הוא ממשפחת כלב.
80
פ״אכלח
81
פ״בתבוא בכלח אלי קבר (איוב ה, כו), עלימו אבד כלח (שם ל, ב), ענינו מלא ימים מלא חלד.
82
פ״גכלם
83
פ״דולא תכלימוה (רות ב, טו), הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב, יד), זה עשר פעמים תכלימוני (איוב יט, ג), מִכְּלִמּוֹת וָרֹק (ישעיהו נ, ו), לא יסג כלמות (מיכה ב, ו), ענין בושת המה.
84
פ״הכלף
85
פ״ובכשיל וכילפות יהלמון (תהלים עד, ו), ממיני כלי ברזל מכלי קרב הם.
86
פ״זכמה
87
פ״חכמה לך בשרי (תהלים סג, ב), מלה זו אין לה דמיון בתורה, וכלה יסוד. ופתרונה כפי ענינה תמם לך בשרי.
88
פ״טכמז
89
צ׳טבעת עגיל וכומז (במדבר לא, נ).
90
צ״אכּמן
91
צ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, כי במטה יחבט קצה וכמן בשבט (ישעיהו כח, כז), המלה כמשמעה.
92
צ״גהשני, ומשל במכמני הזהב והכסף (דניאל יא, מג), ענין אוצרת כסף, סגולת זהב.
93
צ״דכמס
94
צ״ההלא הוא כמס עמדי (דברים לב, לד), כמו חתום אצלי לפי הענין.
95
צ״וכמר
96
צ״זמתחלק לארבע מחלקות: האחד, את שם הכמרים (צפניה א, יד), וכמריו עליו יגילו (הושע י, ה), ענין כהני במות משרתי אשרה הם.
97
צ״חהשני, עורנו כתנור נכמרו (איכה ה, י), ענין שחרות ומחשך הוא.
98
צ״טהשלישי, כתוא מכמר (ישעיהו נא, כ), ופרשי מכמרת (שם יט, ח), ענין רשתות וחרמים המה.
99
ק׳הרביעי, יחד נכמרו נחומי (הושע יא, ח), כי נכמרו רחמיו אל אחיו (בראשית מג, ל), ענין גלגול, נתגלגלו רחמיו.
100
ק״אכן
101
ק״במתחלק לשבע מחלקות: כן מטה בני יוסף דברים (במדבר לו, ה), כן בנות צלפחד דברת (שם כז, ז), לא כן (ש"ב יח, יד), כנים אנחנו (בראשית מב, יא), כי נכון הדבר מעם האלהים (שם מא, לב), כי אין בפיהו נכונה (תהלים ה, י), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), ושבתם אלי אל נכון (ש"א כג, כג), וידע כי בא שאול אל נכון (שם כו, ד), לא נכון לעשות כן (שמות ח, כב), נכון לבי אלהים (תהלים נז, ח), תכין לבם (שם י, יז), ענין קושט ויושר המה.
102
ק״גהשני, ויכינו את המנחה (בראשית מג, כה), והכינו את אשר יביאו (שמות טז, ה), ושלחו מנות לאין נכון לו (נחמיה ח, י), מי יכין לערב צדו (איוב לח, מא), והיו נכנים (שמות יט, יא), וטבח טבח והכן (בראשית מג, טז), נכונו ללצים שפטים (משלי יט, כט).
103
ק״דהשלישי, ואת הכיר ואת כנו (שמות ל, כח), והשיבך על כנך (בראשית מ, יג), ולאלה מעזים על כנו יכבד (דניאל יא, לח), ענין מכון ומושב המה.
104
ק״ההרביעי, אכנך ולא ידעתני (ישעיהו מה, ד), כי לא ידעתי אכנה (איוב לב, כב), ענין כנוי שם לנקוב.
105
ק״והחמישי, ויהי כן (בראשית א, ז), הנה כי כן יברך גבר (תהלים קכח, ד), על כן אמרתי שעו מני (ישעיהו כב, ד), ויעשו כן החרטמים (שמות ה, ג), לכן חי אני (צפניה ב, ט).
106
ק״זהששי, ותהי הכנם באדם ובבהמה (שמות ח, יד), להוציא את הכנים (שם), כמשמעם.
107
ק״חהשביעי, וכנה אשר נטעה ימנך (תהלים פ, טז), ועמד מבצר שרשיה כנו (דניאל יא, ז), אומרים בעלי פתרון כנה, ונצר, ושורק, ואורן, ענין אחד להם. אבל יתכן להיות פתרון, 'ועמד מבצר שרשיה כנו', מגזרת והשיבך על כנך (בראשית מ, יג). ופתרון 'וכנה אשר נטעה ימנך', מגזרת מעשה ידינו כוננה עלינו (תהלים צ, יז), וכה פתרונו, אנה כוננה הגפן אשר נטעה ימינך.
108
ק״טכנס
109
ק״ימתחלק לשני מחלקות: האחד, כנם כנד מי הים (תהלים לג, ז), כנוס את כל היהודים (אסתר ד, טז), ועת כנוס אבנים (קהלת ג, ה), ענין כניסה [נ"וו קבוץ] המה.
110
קי״אהשני, ומכנסי בד (ויקרא ו, ג), ומכנסי פשתים (יחזקאל מד, יח), כמשמעם.
111
קי״בכנע
112
קי״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, ויכנע בעמל לבם (תהלים קז, יב), ויכנעו תחת ידם (שם קו, מב), או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כו, מא), הראית כי נכנע אחאב (מ"א כא, כט), אספי מארץ כנעתך (ירמיהו י, יז), ענין שפלות ושחוח המה.
113
קי״דהשני, כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כג, ח), יחצוהו בין כנענים (איוב מ, ל), וחגור נתנה לכנעני (משלי לא, כד), כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח), ענין סוחרים המה.
114
קי״הכנף
115
קי״ומתחלק לשני מחלקות: האחד, כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), מטות כנפיו (שם ח, ח), ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא, ד), סוככים בכנפיהם (שמות כה, כ), ענין אברה המה.
116
קי״זהשני, מכנף הארץ (ישעיהו כד, טז), לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, יג), על ציצת הכנף (במדבר טו, לח), גם בכנפיך נמצאו (ירמיהו ב, לד), לחסות תחת כנפיו (רות ב, יב), על ארבע כנפות כסותך (דברים כב, יב), הם פאות הבגד וזויות הארץ, ושני הענינים יסוד אחד, וגזרה אחת להם. והקרוב אליהם, ולא יכניף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך (ישעיהו ל, כ), ענין פתרונו לא יסתר עוד אלהיך ולא יעלים פניו [נ"וו עיניו].
117
קי״חכנש
118
קי״טומתכנשין אחשדרפניא (דניאל ג, כז), לשון אסיפה הוא בלשון ארמית.
119
ק״ככס
120
קכ״אמתחלק לחמש מחלקות: האחד, והרמת מכס ליי' (במדבר לא, כח), ויהי המכס ליי' מן הצאן (שם לא, לז), ענין חשבון הם, שיעור הידוע מנינו, ודבר המורם מן החשבון. וגם אלה המלים נראים כי מגזרתם המה ונוטים לענינם, במכסת נפשות (שמות יב, ד), תכסו על השה (שם), את מכסת הערכך (ויקרא כז, כג), ענין מנין המה. וגם אלה המלים נראים מגזרתם, ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז, כ), בכסה ליום חגנו (תהלים פא, ד), הוא יום המנוי, נכון לחשבון הימים, ליום הכסא, ליום המועד, יום המנוי הידוע בחשבון וכמוהו בענינו. ויש מהפותרים אשר אומרים, כי לשון ארמית הוא, לא תשחט על חמץ (שמות לד, כה) לא תכוס על חמיע (תרגום אונקלוס). ויתכן להיות מגזרתו גם אלה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה, יג), כיס אחד יהיה לכלנו (משלי א, יד), חלק כחלק לחלוק. ונכון להיות ענין כיס כענין מנה, המנה יהיה לכלנו. אבני כיס (משלי טז, יא) 'אבני מנין', שקלי חשבון. ויש 'כס' אשר פתרונו 'חלק', כאלה: יי' מנת חלקי וכוסי (תהלים טז, ה), הצלני מאויבי יי' אליך כסיתי (שם קמג, ט), אליך מנת חבלי וגורלי ואתה חלקי.
121
קכ״בהשני, כי יד על כס יה (שמות יז, טז), לשון כסא הוא.
122
קכ״גהשלישי, ויכס הענן את אהל מועד (שם מ, לד), וכסה ענן הקטרת (ויקרא טז, יג), וכסהו בעפר (שם יז, יג), ארץ אל תכסי דמי (איוב טז, יח), לכסות עליו עפר (יחזקאל כד, יז).
123
קכ״דהרביעי, כוס זהב בבל ביד יי' (ירמיהו נא, ז), כי יתן בכוס עינו (משלי כג, לא), ואתן את הכוס על כף פרעה (בראשית מ, יא), כי כוס ביד ה' (תהלים עה, ט), ענין גביעים המה.
124
קכ״ההחמישי, ואת הכוס ואת השלך (ויקרא יא, יז), הייתי ככוס חרבות (תהלים קב, ז), עוף מהעופות המה.
125
קכ״וכּסח
126
קכ״זקוצים כסוחים (ישעיהו לב, יב), שרפה באש כסוחה (תהלים פ, יז), ענין הדוש ומרמס הם.
127
קכ״חכסל
128
קכ״טמתחלק לחמש מחלקות: האחד, וישימו באלהים כסלם (תהלים עח, ז), הלא יראתך כסלתך (איוב ד, ו), אשר יקוט כסלו (שם ה, יד), אם שמתי זהב כסלי (שם לא, כד), כי יי' יהיה בכסלך (משלי ג, כו), ענין מבטח המה.
129
ק״להשני, וכסילים ישנאו דעת (משלי א, כב), אשת כסילות הומיה (שם ט, יג), זה דרכם כסל למו (תהלים מט, יד), וקרב לשמע מתת הכסילים זבח (קהלת ד, טז), הכסיל חבק את ידיו (שם ד, ה).
130
קל״אהשלישי, ויעש פימה עלי כסל (איוב טו, כז), אשר על הכסלים (ויקרא ג, ד), כי כסלי מלאו נקלה (תהלים לח, ח), כסלים כמשמעם.
131
קל״בהרביעי, כסיל וכימה (איוב ט, ט), כי כוכבי השמים וכסיליהם (ישעיהו יג, י), ענין כוכבים המה.
132
קל״גהחמישי, ואלתולד וכסיל (יהושע טו, ל), שם עיר מערי ישראל הוא.
133
קל״דכסם
134
קל״הכסום יכסמו את ראשיהם (יחזקאל מד, כ), מלה זו אין לה דמיון בתורה. ופתרונה כפי ענינה, לא גזיזת ראש ולא גדול שער.
135
קל״וכסף
136
קל״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, כסף או זהב (בראשית מד, ח), הושב כספי (שם מב, כח), כספו לא נתן בנשך (תהלים טו, ה), כמשמעם הם.
137
קל״חהשני, כי נכסף נכספתה (בראשית לא, ל), נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד, ג), הגוי לא נכסף (צפניה ב, א), כאריה יכסוף לטרף (תהלים יז, יב), ענין תאוה הם.
138
קל״טכסת
139
ק״מהוי למתפרות כסתות (יחזקאל יג, יח), הנני אל כסתותיכנה (שם יג, כ), ענין שקים ואמתחות המה.
140
קמ״אכען
141
קמ״בכען שימו טעם (עזרא ד, כא), כען כל קבל (שם ד, יד), לשון עתה הם. וכל עתה בלשון ארמית 'כען'. ופתרון די מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא אריך לנא למחזא (מם), כה הוא לפי מראה הענין, אמנם סתירת ההיכל סתרנו, והזיקו הזקנו [נ"וו וחזוקו חזקנו] וערות דבר זה לא יכלנו להכחיד מהמלך.
142
קמ״גכעס
143
קמ״דכעס לאביו בן כסיל (משלי יז, כה), עמל וכעס תביט (תהלים י, יד), טוב כעס משחוק (קהלת ז, ג), והסר כעס מלבך (שם יא, י). ויש 'כעס' הנכתב ב'שׂין', אשר ענינו דאגה, כמו אלה: לו שקול ישקל כעשי (איוב ו, ב), כי מרב שיחי וכעשי דברתי עד הנה (ש"א א, טז).
144
קמ״הכף
145
קמ״ומתחלק לשש מחלקות: האחד, כף ירך יעקב (בראשית לב, כו), אשר על כף הירך (שם לב, לג).
146
קמ״זהשני, כף אחת (במדבר ז, יד), כפות זהב (שם ז, פד), ואת הכפת ואת המנקית (שם ד, ז), מיני אגנות, כלי מזבח המה.
147
קמ״חהשלישי, וימלא כפו ממנה (ויקרא ט, יז), שלא מלא כפו קוצר (תהלים קכט, ז), על לא חמס בכפי (איוב טז, יז).
148
קמ״טהרביעי, כפף נפשי (תהלים נז, ז), יי' זוקף כפופים (שם קמו, ח), אכף לאלהי מרום (מיכה ו, ו), הלכף כאגמן ראשו (ישעיהו נח, ה), מתן בסתר יכפה אף (משלי כא, יד), ענין שחוח המה.
149
ק״נהחמישי, וכפתו לא רעננה (איוב טו, לב), כפת תמרים (ויקרא כג, מ), כפה ואגמון (ישעיהו ט, יג), ענין ענף המה.
150
קנ״אהששי, ובכפים עלו (ירמיהו ד, כט), הרי עפר וכפים (איוב ל, ו), לשון סלעים המה. וסלע בלשון ארמית 'כיפא'.
151
קנ״בכפל
152
קנ״גכפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ, ב), כי כפלים לתושיה (איוב יא, ו), וכפלת את היריעה הששית (שמות כו, ט), ותכפל חרב שלישתה (יחזקאל כא, יט), ענין משנה הם.
153
קנ״דכפן
154
קנ״הבחסר ובכפן גלמוד (איוב ל, ג), כפנה שרשיה עליו (יחזקאל יז, ז), לשון רעבון המה. וכמהו הרבה בלשון ארמית, וכל רעב בלשון ארמית 'כפנא'.
155
קנ״וכפיס
156
קנ״זוכפיס מעץ יעננה (חבקוק ב, יא), לב אשל וקטר עץ הוא.
157
קנ״חכפר
158
קנ״טמתחלק לעשר מחלקות: האחד, הדם הוא בנפש יכפר (ויקרא יז, יא), נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מג, ג), כפר נפש איש עשרו (משלי יג, ח), אם כפר יושת עליו (שמות כא, ל), לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מט, ח), לא ישא פני כל כפר (משלי ו, לה), וכפר אדמתו עמו (דברים לב, מג), ענין פדיון, קרוב לתמורה הוא.
159
ק״סהשני, אך קרובה היא לראשונה, יכפר עון (תהלים עח, לח), ולארץ לא יכפר (במדבר לה, לג), ואת המזבח יכפר (ויקרא טז, לג).
160
קס״אהשלישי, וכפר בריתכם את מות (ישעיהו כח, יח), אכפרה פניו במנחה (בראשית לב, כא), ואיש חכם יכפרנה (משלי טז, יד), ענין הפרה היא.
161
קס״בהרביעי, וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ו, יד), אין למלה זו דמיון בתורה. ופתרונה לפי ענינה חיפוי ספינות.
162
קס״גהחמישי, כפור כאפר יפזר (תהלים קמז, טז), דק ככפר (שמות טז, יד), וכפר שמים מי ילדו (איוב לח, כט), ענין אבקת קרח המה.
163
קס״דהששי, אשכל הכפר (שיר א, יד), כפרים עם נרדים (שם ד, יג) כמשמעו.
164
קס״ההשביעי, מעל הכפרת (במדבר ז, פט), משני קצות הכפרת (שמות כה, יח), ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז, יד), לשון מכסה הוא.
165
קס״והשמיני, והנה כפיר אריות (שופטים יד, ה), הכפירים שאגים לטרף (תהלים קד, כא), לבאים המה.
166
קס״זהתשיעי, נלינה בכפרים (שיר ז, יב), בכפרים בבקעת אונו (נחמיה ו, ב), בערים ובכפרים (דה״א כז, כה), ערי פרזות המה.
167
קס״חהעשירי, כפורי זהב שלשים, כפורי כסף משנים (עזרא א, י), ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור, ולכפרי הכסף במשקל לכפור וכפור (דה״א כח, יז), כלים מכלי הקדש המה.
168
קס״טכּפשׁ
169
ק״עהכפישני באפר (איכה ג, טז), ענין פלישה המה, וזה פתרונו לפי ענינו.
170
קע״אכפת
171
קע״בכפתו בסרבליהון (דניאל ג, כא), הלא גברין תלתה רמינא לגו נורא מכפתין (שם ג, כד), ענין אסירה המה. וכמהו ויגמל שקדים (במדבר יז, כג), וכפית שיגדין (תרגום אונקלוס שם).
172
קע״גכר
173
קע״דמתחלק לשנים עשר מחלקות: האחד, ויכרה להם כרה גדולה (מ"ב ו, כג), יכרו עליו חברים (איוב מ, ל), להכרות את דוד (ש"ב ג, לה), לשון ארוחה המה. כותבים להכרות, וקוראים להברות, והענין אחד.
174
קע״ההשני, כי יכרה איש בר (שמות כא, לג), כרו לפני שיחה (תהלים נז, ז), בור כרה ויחפרהו (שם ז, טז), ומכרה מלח ושממה (צפניה ב, ט), כרה שחת בה יפל (משלי כו, כז), לשון חפר המה.
175
קע״והשלישי, מפזז ומכרכר (ש"ב ו, טז), ענין מכרכר כמו מרקד.
176
קע״זהרביעי, תנור וכירים יתץ (ויקרא יא, לה), ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (זכריה יב, ו), ענין תנור הם.
177
קע״חהחמישי, ובצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר (שם טז, א), לכרים ולרצים (מ"ב יא, ד), וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִי (שם יא, יט), ממיני בהמות המה.
178
קע״טהששי, הכר נא הכתנת בנך (בראשית לז, לב), ויכירה ויאמר (שם לז, לג), ואין לי מכיר (תהלים קמב, ה), יהי מכירך ברוך (רות ב, יט), לא תכירו פנים במשפט (דברים א, יז) כמשמעם.
179
ק״פהשביעי, שלשים כר סלת, וששים כר קמח (מ"א ה, ב), ועד חנטין כורין מאה (עזרא ז, כב), מיני מדה המה.
180
קפ״אהשמיני, כור הברזל (מ"א ח, נא), כהתוך כסף בתוך כור (יחזקאל כב, כב), ועופרת ובדיל אל תוך כור (שם כב, כ), כלי מכלי צורף הוא. ויתכן להיות המחלקת הרביעית קרובה לזאת.
181
קפ״בהתשיעי, מכרתיך ומלדתיך (יחזקאל טז, ג), כלי חמס מכרתיהם (בראשית מט, ה), איש מאת מכרו (מ"ב יב, ו), לבד ממכריו על האבות (דברים יח, ח), לשון תולדות המה.
182
קפ״גהעשירי, ואת הכיור ואת כנו (שמות ל, כה), ויעש חירום את הכירות (מ"א ז, מ), מיני כדים וכלי מים הם.
183
קפ״דהעשתי עשרה, עם חלב כרים (דברים לב, יד), ואויבי יי' כיקר כרים (תהלים לז, כ), בריאי צאן המה.
184
קפ״ההשתים עשרה, ותשמם בכר הגמל (בראשית לא, לד), ענין כסתות הוא.
185
קפ״וכרוב
186
קפ״זאת כרוב ממשח הסוכך (יחזקאל כה, יד), והיו הכרבים פרשי כנפים (שמות כה, כ), תבנית צורה המה.
187
קפ״חכרבל
188
קפ״טודוד מכרבל במעיל בוץ (דה״א טו, כז), וכרבלתהון ולבושיהון (דניאל ג, כא), ענין כסות ומלבוש המה.
189
ק״צכרך
190
קצ״אותכריך בוץ וארגמן (אסתר ח, טו).
191
קצ״בכרכב
192
קצ״גתחת כרכב המזבח (שמות כז, ה), תחת כרכבו מלמטה (שם לח, ד), ענינו תחת שפת המזבח.
193
קצ״דכרכם
194
קצ״הנרד וכרכם (שיר ד, יד), צמח מצמחי אדמה הוא, צמרתו אדומה עשויה לצבוע.
195
קצ״וכרם
196
קצ״זכרמי שלי לא נטרתי (שיר א, ה), כרם היה לשלמה (שם ח, יא), כרמי שלי לפני (שם ח, יב), וכרמינו סמדר (שם ב, טו) כמשמעו.
197
קצ״חכרמל
198
קצ״טמתחלק לשלש מחלקות: האחד, וכרמל בצקלנו (מ"ב ד, מב), אביב קלוי באש גרש כרמל (ויקרא ב, יד), מלילות חטה המה.
199
ר׳השני, ובארגון וכרמיל ותכלה (דה״ב ב, ו), ממיני צבעים המה.
200
ר״אהשלישי, וככרמל בים יבוא (ירמיהו מו, יח), הר הכרמל (מ"א יח, יט), והכרמל ליער יחשב (ישעיהו כט, יז), הר מהרי גבנונים הם.
201
ר״בכרע
202
ר״גכרע בל (ישעיהו מו, א), בלתי כרע תחת אסיר (שם י, ד), קרבו וכרעיו (שמות כט, יז), אשר לא כרעים (ויקרא יא, כא), מכרע על ברכיו (מ"א ח, נד), נשתחוה ונכרעה (תהלים צה, ו), ענין אחד להם.
203
ר״דכּרשׂ
204
ר״המלא כרשו מעדני (ירמיהו נא, לד), ענין כרס ובטן הוא. ויש מהפותרים אשר מחברים אל מלה זאת יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד).
205
ר״וכרת
206
ר״זכרת ברית (שמות לד, י), ויכרתו שניהם ברית (בראשית כא, כז), נכרתה ברית אני ואתה (שם לא, ד), ויכרת יהוידע את הברית (מ"ב יא, יז), לשון גזרה המה.
207
ר״חכשׂב
208
ר״ט והכשבים הפריד יעקב (בראשית ל, מ), נקבה מן הצאן כשבה (ויקרא ב, ו), קשיטי צאן המה.
209
ר״יכשל
210
רי״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, כשל בעוני כחי (תהלים לא, יא), כי כשלה ירושלם (ישעיהו ג, ח), ולפני כשלון (משלי טז, יח), ואין בשבטיו כושל (תהלים קה, לז), לשון נגף המה.
211
רי״בהשני, בכשיל וכלפות יהלמון (תהלים עד, ו), ממיני כלי ברזל מכלי קרב הוא.
212
רי״גכשׁף
213
רי״דמכשפה לא תחיה (שמות כב, יז), ברב כשפיך (ישעיהו מז, ט), וכשפיה הרבים (מ"ב ט, כב), ענין חברים המה.
214
רי״הכשר
215
רי״וויתרון הכשיר חכמה (קהלת י, י), מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח, ז), ענין יושר ותבונה הם [נ"וו ונכונה], ידיה שלחה בכישור (משלי לא, יט).
216
רי״זכת
217
רי״חוכתתו חרבותם לאתים (ישעיהו ב, ד), כתתו אתיכם לחרבות (יואל ד, י), וכתתו את הארץ (זכריה יא, ו), מבקר לערב יכתו (איוב ד, כ), כתית למאור (שמות כז, כ), ענין שחק המה.
218
רי״טכתב
219
ר״כואת פתשגן כתב הדת (אסתר ד, ח), מכחב לחזקיהו מלך יהודה (ישעיהו לח, ט), ויכתבו עליו מכתב (שמות לט, ל), ומכתבי עמל כתבו (ישעיהו י, א), ענין מחוקק הם.
220
רכ״אכתל
221
רכ״בעומד אחר כתלנו (שיר ב, ט), די כתל היכלא די מלכא (דניאל ה, ה), ענין קיר המה.
222
רכ״גכתם
223
רכ״דמתחלק לשני מחלקות: האחד, ראשו כתם פז (שיר ה, יא), ישנא הכתם הטוב (איכה ד, א), בכתם אופיר (איוב כח, טז), ולכתם אמרתי מבטחי (שם לא, כד), מכתם לדוד (תהלים טז, א).
224
רכ״ההשני, נכתם עונך (ירמיהו ב, כב), לשון בהיר הוא.
225
רכ״וכתן
226
רכ״זכתנות עור (בראשית ג, כא), כפי כתנתי יאזרני (איוב ל, יח).
227
רכ״חכתף
228
רכ״טולכתף השנית (שמות כז, טו), על כתף ים כנרת (במדבר לד, יא) אל כתף הבית הימנית (מ"א ו, ח), כמשמעו.
229
ר״לכתר
230
רל״אכתר מלכות בראשו (אסתר ו, ח), שבעה לכתרת האחת (מ"א ז, יז), כתר לי זעיר ואחוך (איוב לו, ב), כתרו את בנימין (שופטים כ, מג), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), בי יכתירו צדיקים (שם קמב, ח), לשון הקפה הם. ואף על פי שהכתר כעטרת וכנזר שלשתם לשון הקף הם, על דבר שמקיפין את הראש, על כן נכון לדבר עוטרים אל דוד (ש"א כג, כו), וכתרו את בנימין (שופטים כ, מג), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), ענין אחד להם.
231
רל״בכתש
232
רל״גאם תכתוש את האויל במכתש (משלי כז, כב), לשון כתית הם.
233
רל״דותשלם מחברת כ"ף.
234