מחברת מנחם, כ כ״דMachberet Menachem, Letter Kaf 24
א׳כל
1
ב׳מתחלק לארבע עשר מחלקות: האחד, וכלכלתי אתך שם (בראשית מה, יא), ולכלכל את שיבתך (רות ד, ט), וכלכלו הנצבים האלה (מ"א ה, ז), ויכלכל יוסף את אחיו (בראשית מז, יב), מכלת לביתו (מ"א ה, כה), לשון מזון המה.
2
ג׳השני, ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג, ב), ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת יי' (במדבר יד, טז), ענין אחר להם.
3
ד׳השלישי, כליון חרוץ (ישעיהו י, כב), כלה אתה עשה (יחזקאל יא, יג), ואכל אותם באפי (שם מג, ח), ולא כליתי את בני ישראל (במדבר כה, יא).
4
ה׳הרביעי, ויכל אלהים ביום השביעי (בראשית ב, ב), ואל אמה תכלנה מלמעלה (שם ו, טז), ותכל להשקתו (שם כד, יט), ויהי ביום כלות משה (במדבר ז, א), כי תכלה לעשר (דברים כו, יב), ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מ"א ו, יד), לשון תום ומבצע המה.
5
ו׳החמישי, שא נא כליך (בראשית כז, ג), אל הנער נשא כליו (שופטים ט, נד), ואם בכלי ברזל הכהו (במדבר לה, טו), או בכלי עץ (שם לה, יח), ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט, ב), כל כלי יוצר עליך לא יצלח (ישעיהו נד, יז), כלי רעה אולי (זכריה יא, טו), ועד כל כלי הנבלים (ישעיהו כב, כד), כלי גולה עשי לך (ירמיהו מו, יט), כלים רקים (מ"ב ד, ג), מים חיים אל כלי (במדבר יט, יז), ואל כליך לא תתן (דברים כג, כה), ונשחת הכלי (ירמיהו יח, יד).
6
ז׳הששי, כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קיט, פא), נכספה וגם כלתה נפשי (שם פד, ג), ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (ש"ב ג, לט), ענין החמוד המה. ויתכן להיות מגזרת המחלקה השלישית.
7
ח׳השביעי, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים (ש"א כה, לג), איש ממנו את קברו לא יכלה ממך (בראשית כג, ו), מכל ארח רע כלאתי רגלי (תהלים קיט, כא), אתה יי' לא תכלא רחמיך ממני (שם מ, יב), ענין מניעה המה.
8
ט׳השמיני, כלא ולא אצא (תהלים פח, ט), אדני משה כּלאם (במדבר יא, כה), ובבתי כלאים החבאו (ישעיהו מב, כב), ואת בניהם כלו בבית (ש"א ו, י), ענין מסגר המה.
9
י׳התשיעי, כלה קשריה (ירמיהו ב, לב), מציון מכלל יופי (תהלים נ, ב), אהבת כלולתיך (ירמיהו ב, ב), אני כלילת יפי (יחזקאל כז, ג), המה רכליך במכללים (שם כז, כד).
10
י״אהעשירי, וכלתו אשת פנחס (ש"א ד, יט), זנחה תמר כלתך (בראשית לח, כד), ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד, יד), ערות כלתך לא תגלה (ויקרא יח, טו), כמשמעם.
11
י״בהעשתי עשרה, כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה, י), כלה זרע אמת (ירמיהו ב, כא), כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב, יא), כליל תקטר (ויקרא ו, טו), וכליל על מזבחך (דברים לג, י), אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נא, כא), ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל (דברים יג, יז), התפקדו וכלכלו (מ"א כ, כז), ולכל בהן חיי רוחי (ישעיהו לח, מז), לשון כל המה.
12
י״גהשתים עשרה, וארור נוכל ויש בעדרו זכר (מלאכי א, יד), בנכליהם אשר נכלו להם (במדבר כה, יח), ויתנכלו אתו להמיתו (בראשית לז, יח), להתנכל בעבדיו (תהלים קה, כה), וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים (ישעיהו לב, ז), ולכילי לא יאמר שוע (שם לב, ה), ענין מזימות המה.
13
י״דהשלש עשרה, וכל בשלש עפר הארץ (שם מ, יב), אלפים בת יכיל (מ"א ז, כו), בתים שלשת אלפים יכיל (דה״ב ד, ה), הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח, כז), קטן מהכיל את העלה (שם ח, סד), ענין מדידה המה.
14
ט״והארבע עשרה, כליות חטה (דברים לב, יד), ואת שתי הכלית (שמות כט, יג), ותעלזנה כליותי (משלי כג, טז), ענין אחד להם.
15
ט״זלא תזרע כרמך כלאים וגו' (דברים כב, ח). יש במצות אלהינו, מצות תלויות ממקרה, ונזהרנו עליהם על אודות דבר. ויש במצות מצות אשר בנינם צדק, ומפעלם יורה על צדקם, ובנינם תקון עולם, ולולי הם נשחתו הדורות. ויש במצות מצות אשר לא יוכל איש שכל לאמור מה ולמה ועל מה ומדוע ואיככה, כי באשר דבר מלך שלטון, ולא יצר השמעות אזנים כי אם להקשיב, כאשר אמר משיח אלהי יעקב, זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וגו' (תהלים מ, ז), מה כתוב אחריו: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (שם, ח), כל איש שכל ואנשי לבב יודעים כי אלהינו לא שאל זבח ולא מנחה ביום הראותו בחורב, וגם עולה ומנחה לא בקש ביום הגלתו בסיני, כי כה תחלת דבריו: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' (שמות יט, ה), על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי לשמע, עלי לשמוע ולעשות ולקיים מגלת ספר הכתובה עלי. ויש למצות מראות וענינים הרבה, ולולי טורח עלם ומרבית המלאכה עלי, הייתי מרבה פנים להם וגליתי פתרונם והעמדתי להם תוכן בצורת תכנית, למען יחזום מבקשיהם בעיני לבבם, ויכירו וידעו צדקת אלקינו, בראותם מצות מוגבלות וחקים גדורים, גם לגבולם גדר ולגדרים משמרות, ולמשמרותם חוק, וגם להם תולדות ותולדי תלדות עד תום זוקקי מצרפים, כולם נכוחים, פקודי ד' אמת צדקו יחדיו. אם אמרנו על כלאי הכרם כי גזרת מלך היא, וכל גזרת מלך לא על שומעיה לאמר מה באה ללמד ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה, אבל כאשר ראינו כי לא השלים ההוראה עד שכתב בצדה 'פן תקדש', ידענו כי יש לה אודות ומקרה, כי בכל מקום אשר יאמר 'פן', רצה להורות ענינה ולבאר סתומה ולגלות חקרי רמזיה, למען תהיה החוקה ברה ואין בה מכשול. ואלה הם עללי כלאים ומומי מלאה בהיותה עם תבואה במחברת, כי בכורי שניהם לכהנים ומעשרות שניהם ללוים קדוש לאלהינו, ולא נכון לחללם ולהמירם ולא למהמהם, כי אם בעת הבשלם ולא תבא תבואתם יחדיו בזמן, כי אם בעת עלות גדיש כתום קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן ונטיו נצניה ויקשרו גרגרי אשכלותיה, ואם בא יבא הקוצר לקצור קמה ולעמר צבתים בתוך הכרם, נשחתה התבואה ונשחתו בכיריה, כי לא תקום הנפת חרמש ושלוחת מגל מבלי הנעת נצנים ונוער שבלותיו, על כי הנצנים ישתרגו ויסבו קני הקמה, ונמצאו העמרים נסבכים ונאחזים בנצנים ונחנקים בזלזלים. ואם בא הקוצר לעזוב הקמה עד געת עת קיץ לבעבור יקומון שניהם, גם זאת לא יהיה, ביבוש קצרה תשברנה ונמצאו שניהם נשחתים, ולא נכון להשחית עץ מאכל ולחבל עץ פרי. ומבלעדי אלה נמצא הכרם בלי בכורים ומבלי מעשר מְעֻשָר, ונמצא הקמה בלי מלילות כרמל ובלי חלק לוי וכהן, על כי ראשית התבואה חֻללה ברוע ענין, כי יש ישל הכרם אם יקצרו זרעוניה בעת קציר, ובהיות ככה יבוקש בכורה ואיננה וקמה ולא תמצא, כי הבכורה הראויה להיות תחלה כבר נשלה בעלותה נצה, והקמה הראויה להיות כרמל, וכרמל וקלי לכהן, כבר נשברה ונשבתה, ונתערבו אלה עם אלה והיה קדש, הלא אם חלף החליף בעל הכרם תבואה בתבואה והמיר קמה בקמה, הלא הקמה והתבואה קדש לכהן, ואף כי השחית הבכורים והמעשר הלא נקדש הכל, ואלה אל חילופי תמורה המה, כי אלו היו תמורה נמצאו הם ותמורתם קודש. ואם המעשרות טעונות פדיון בתוספת חומש ויוצאים מקודש לחול, בכורי שדה ובכורי כרם אין טעונים פדיון, וכבר נשחתו אלה ואלה ונתערבו כמשפט העליון, נרדפה נא לדעת נכוחה ונראה על עיני לבבנו משפט ארח יושר ונתיב צדק, הלא הנכוחה היא תלמד עליה ואין על האמונה כסות, כי הוא נכון ונצב סלה. הלא הין קדש בהתערבו באיפת חיל, או מעט מזער חול בהתערבו בערמת קדש, נעשה הכל קודש לזרעונים וליין ולכל דבר, הקודש לקודש, והטמא לטמא, כי אחרי התערבו לא ינזר ולא יבדל, על כן אין נכון לחללו וראוי להיות בחזקת קדש, כאשר בנפול מעט מזער מדבר טמא בכלי מלא מטמא את הכל, והוא בחזקת טמא. ויש מהפותרים שאומרים 'פן תקדש' פן תטמא, ולא יכולתי לדעת מה ראו על ככה ומה הטעם לטמאות הקדש ולחלל הפתרון אשר לא כדת, ומראה הענין ודבר המלאה והתבואה יוכיחו.
16