מגיד דבריו ליעקב ק״חMaggid Devarav leYaakov 108
א׳הבא לטהר מסייעין אותו. וי"ל כי הנה אנו רואין אדם הבא לטהר א"ע דהיינו שרוצה להתפלל בכוונה גדולה לפניו ית' ועשה הכנה גדולה ע"ז ובעמדו להתפלל בתוך עיקר התפילה בא לו מחשבה זרה והיכן הוא הסיוע של זה מלמעלה הלא הוא הכין א"ע לטהר מחשבתו ולזכך תפילתו. אך האמת הוא כי אדרבה זו הוא הסיוע שלו כמבואר בדרושים הקודמים שהש"י שולח לאדם זאת המחשבה כדי להעלותה ע"ד מגלגלין זכות ע"י זכאי ואין המחשבה מקרית אלא להעלותה לשרשה, כגון שבא לו מחשבה זרה מאהבה רעה או יראה רעה וכיוצא בה והוא מדחה המחשבה רעה ההוא ומדביק א"ע באהבה או ביראה דלעילא ומסיים תפלתו בהתלהבות יותר גדולה ובזה מוציא ניצוצות מהקליפה וזו הסיוע שמסייעין אותו. וזהו פי' הפסוק וזרח השמש ובא השמש, ר"ל שהאדם עומד להתפלל בהתלהבות וזרח לו השמש ואח"כ פתאום ובא השמש שאבד ההתלהבות שבאה לו מ"ז למה כך? לזה אמר טעם אל מקומו שואף לשון ניתק כמו שף מדוכתי', כלומר שהש"י מזמן לו זה כדי שיהא אדם זה שואף אל מקומו פי' שיוציא הנצוצות ויחזירם למקומם לשרשם בקדושה, וז"ש שואף זורח הוא שם וסוד השבירה מרומז בפסוק הכל הבל ורעות הוא לשון שבירה:
1
