מגיד דבריו ליעקב קכ״טMaggid Devarav leYaakov 129
א׳אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. יובן ע"פ שאמרו רז"ל אדה"ר ד"ו פרצופים נברא ואח"כ נסרו הקב"ה, והנה יש לדקדק הלא באורייתא ברא קב"ה עלמא וגם האדם שהוא עולם קטן והיכן מרומז הנסירה בתורה וי"ל ע"פ שאמרו בגמ' א' מהמדות שדורשין בה התורה והיא גורעין ומוסיפין ודורשין מדם הפר דם מהפר יקבלנו והנה זה הוא דמיון הנסירה שגורעין ונוסרין מתיבה זו ומוסיפין על תיבה אחרת, וכמו כן היתה כוונת הנסירה באדה"ר. ומ"ש גורעין ומוסיפין ודורשין רמזו על האדם התחתון ומה גם אם הוא בע"ת וידוע כי א' מדרכי התשובה הוא שינוי מעשה והוא עיקר התשובה יותר מכל התעניות והסיגופי' ולזה אמרו גורעין ומוסיפין פירש שיראה הבע"ת שיהי' במעשיו ג"כ מדת נסירה דהיינו שיראה לגרוע מענייני עה"ז ומתאות הגשמי' והמותרות וכל שאר צרכי הרשות רק יספיק א"ע בכדי חיותו ויראה להוסיף גם כן במעשה עבודת הבורא ית' כמ"ש רז"ל אם היה רגיל לקרות פרק א' או דף א' ילמוד ב' פרקים וכיוצא בשאר יראה להוסיף בכל עבודת הקודש בכוונה ובהתלהבות בדו"ר בעשיית המצות ובתפילתו ולימודו ומ"ש ומוסיפין ודורשין רמזו שלא די לו מה שהוא מוסיף על עבודתו כנ"ל אלא גם ודורשין לשון דרש דרש משה ודרשת וחקרת שצריך האדם לדרוש ולחקור היטב ולבדוק א"ע בחורין ובסדקין שלא ימצא בו שמץ מה ונידנוד עבירה בא' מרמ"ח אבריו שפגם בהם ח"ו לא תיקן אותו נקרא הוא ב"מ ואז גם עבודתו מחוללת כי כל אשר מום בו לא יקרב ופשיטא שצריך לדרוש ולחקור ולעיין בעשיית המצות ובלימודו שלא יהיה ח"ו בהם שום פני' או מחשבה זרה ח"ו ואצ"ל שצריך לדרוש ולחקור אם ימצא בו ח"ו איזה מדה ממדות הרעות כמבואר בספרי מוסר שהם הם המונעים כללות התשובה וזה צריך דרישה ופשפוש בתמידיות ויראה לבער אותם ולעזבם מכל וכל ואדרבה יראה להוסיף על מדות טובות וישרות ולהדבק במדותיו יתברך מה הוא רחום כו' גם אמרו גמ' ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה רמזו ג"כ אל האדם שהוא נק' עולם קטן והוא דמיון וציון וסימן אל דברים עליונים לעילא לעילא ואם ח"ו נמצא פגם בו פוגם בעולמות עליונים וזהו שמתמה הכתוב ציון ר"ל מי שנעשה ונברא לעוה"ז רק לציון לסימן כנ"ל. ועוד שנברא לציין ולגדור ולתקן דברים עליונים דורש אין לה בתמיה ואמרו ז"ל מכלל דבעי דרישה ואמרו לשון מכלל ולא מכאן דבעי דרישה להורות דבר כללי כל ימי האדם וכל עתיו ורגעיו בעי דרישה ולא סגי בדרישה זמנית אלא תמידית ומה גם שיהיה ממש דמיון הציון שנעשה לשימור שלא יטמאו נושא טהרות שהוא קורא פרוש מן הטומאה כך צריך האדם ובפרט הבע"ת לא די שידרוש א"ע כנ"ל אלא גם את אחרים יזהיר ויקרא פרוש מן הטומאה ויקיים ורבים השיב מעון כו' ואם תוציא יקר מזולל כו' ובודאי יהיה עבודתו רצויה ומקובלת תשובתו.
1
ב׳ונחזור לענין אחור וקדם צרתני, הנה ארז"ל אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולים כנגדה, ואמרו בתיקונים שהטיפה של מעלה וב' טיפים של מטה הם סגולתא והנה ידוע שמאות היוד נתארך ונתפשט אות הויו שמאות היו"ד שעל ראש הויו בא השפע ונתארך ונתפשט ע"י הוא"ו והנה טפיים דלמטה המה תמונת צוקי והנה כאשר מתארך השפע עוד יותר מהוא"ו ולמטה באה ההארכה וההתפשטות הנ"ל בין שני טיפי הצירי ונעשה תמונת אות זיין. והנה אות ו' היה לו רק ראש א' שהוא היא שעל גביו מפני שהוא המשפיע שהוא חסד המתפשט דמיון המים המתפשטים לכן ו' יש לו רק ראש א' שהוא מדת החסד והאהבה שבו דוגמת העשיר העושה חסד עם הדל מפני שהוא חס דל' ומחמת זה נכנסת ובאה לו מדת אהבה ומחמת אהבה משפיע לעני נמצא העשיר משפיע לעני במדת אהבה לבד לכך נקרא טיפה א' בלבד אבל המקבל שהוא העני מוכרח שיהיה לו טפיים שהוא הצירי שהם יראה ואהבה כלומר יראה יש לו שהוא בוש מהעשיר שמקבל ממנו וידוע שהבושה באה מחמת יראה כנ"ל וגם מדת אהבה יש לו שנהנה ממנו ונאמר כמים פנים אל פנים ולכך אות הזיין אית לי' תרין רישין א' מלפניו וא' מאחוריו שלפניו מורה על מדת אהבה ושל אחוריו מורה על מדת יראה שהוא מצמצם א"ע ובוש מהשפיע ולכך הראש הב' מאחוריו וזהו אחור וקדם צרתני רומז על התרין רישין שהם אחור וקדם יראה ואהבה ואמר בתחילה אחור ואח"כ קדם מפני שהיראה היא ראשית ואמר צרתני מלשון ויצר אותם בחרט שהוא לשון צרור וקשור שהשפע באה לו בין תרין רישין שהם שני טיפים כנ"ל ולשון צירי ג"כ כנ"ל והנה אי' בכתבי' תמונת אות הקוף כאשר מחלקים אותו לאותיות מחולקות הוא אות כ' מלמעלה והרגל שלו הוא אות ז' או אות ו' ואמרו בגמ' מ"ט מהדרא תגא דקוף לגבי ריש אמר הקב"ה לרשע אם תחזור בתשובה אני עושה כתר לראשך והנה תחילת הפסוק מרמז על בע"ת בענין הנסירה כנ"ל וגם מרומז אל אות הזיין והנה כאשר ניתן כתר על ראש הזיין שהוא אות כ' שהוא כתר נעשה אות קוף שנעשה קדוש כמשארז"ל וזהו שמסיים הפסוק ותשת עלי כפיך שהוא לשון כפיך כלומר הכף שהוא כתר ונעשה קדוש שהוא אות קוף כנ"ל:
2
