מגיד דבריו ליעקב כ״בMaggid Devarav leYaakov 22
א׳נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה פירש שצריך לישא וליתן ר"ל שיהיה כל המעשים והמחשבות באמונה. ר"ל באחדות הבורא ית' וא"ת יש יצה"ר לזה אמר קבעת עתים לתורה ע"ד בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה. והנה י"ל הלא התבלין הם הממתקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר. אך הענין הוא ע"ד משרז"ל אי מסר בידייהו יצרא דעבירה אפילו ביעתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות. הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה שמתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם. וזהו אפילו ביעתא ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק. וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק אם לטוב הוא מתפלל בחשק ובהתלהבות וזה פירש סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ר"ל הקב"ה נקרא רוכב בערבות במי שמעורב אצלו אהבה ויראה יחד הוא שורה עליו וזהו בי"ה שמו כידוע ששם י"ה מורה אוי"ר וכ"ז אם הוא מתפלל בהתלהבות. משא"כ אם אינו מתפלל בהתלהבות אינו שורה עליו כי אם היה הקב"ה שורה עליו היה הרוח מפזר עננים. רוח נקרא מדת תפארת שהוא מדת יעקב שבו היו כל המדות אהבה ויראה כמ"ש ויאהב יעקב כו'. מה נורא המקום הזה וזהו אלקי אברהם ר"ל הכח השורה באהבה אבר מן החי ששורה הקב"ה עליו ... [חסר כאן].
1
ב׳נחזור לענין ראשון, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו פירש דהנה כתיב נודע בשערים בעלה. ואיתא בזוהר כל חד לפום שיעורא דילי' ע"י המדות אוי"ר הקב"ה מקשר א"ע כביכול עם האדם. טבעו בארץ שעריה פירש כי הנה בדבר שהוא במדריגות אי"ן לא שייך שבירה כי השבירה שייך בדבר שהוא מדה או כלי. נמצא אם אדם מחזיק את עצמו לאין מחמת דביקותו בבורא ית' כמו השר אפילו הוא גדול שבכל שרי מלוכה בעמדו לפני המלך הוא בעיניו כמו קטן ואינו רוצה שיעשה לו שום כבוד מחמת גדלו ושררותו כמו שעושים לו כשהוא בביתו בפ"ע כי אז עושים לו כבוד ובושים ויראים ממנו. אמנם כשהוא לפני המלך הוא וכל מידותיו נתבטלו מפני יראתו ובשתו מפני המלך וזהו טבעו בארץ. ר"ל שמחזיק את עצמו לארץ לאי"ן בעיניו שעריה ר"ל המדות וכשאין לו שום מדה אזי אין שייך אצלו שום שבירה וזהו מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו.
2
