מגיד דבריו ליעקב כ״הMaggid Devarav leYaakov 25
א׳ויסעו ממרה ויבאו אלימה פירש ע"ד ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם דהנה כתיב ארץ אוכלת יושביה היא ויאמר לא כי עלה נעלה. דאיתא בתיקונים שהקב"ה ברא את העולמות בשביל שיתגלו המדות כי כל המדות שיתגלו כמו אהבה ויראה וכיוצא הם כלולים תחלה במחשבה. כי אנו רואים כשבא לפני אדם בנו החביב מתעורר בו אהבה ומקודם היה לו ג"כ מדת אהבה רק שלא נתגלה עד כעת ובאהבה גם כן כלולים כל המדות כי אנו רואים שמחמת אהבת אדם שונא את שונאיו. וכל המדות כידוע ומחמת אהבת מדבר דיבורים של אהבה ואפילו דיבורים אחרים מדברים מחמת אהבה כדמצינו גבי שאול המלך שדברו דברים יתירים עמו כדי להסתכל ביופיו. והנה סוף מעשה במחשבה תחלה למשל שאם אני רואה אדם מוליך עצים מיער אני מבין שרוצה לבנות בית וחשיב במחשבתו האיך לבנות ואוהב שיהא הבית כך והחדרים כך ושונא שיהא חדרים אחרים שכך מפואר אצלו הבית הזה ומדבר לעבדיו שיבנו הבית הזה. נמצא כלולים כל המדות בזה וכל המדות באים מכח הרצון שרצה לבנות הבית ובהרצון אינו ניכר התחלקות המדות ואפילו הטעם לא נתגלה ברצון כי כשרוצה לבנות הבית אינו יודע מאיזה טעם רק אח"כ מיישב את עצמו מפני מה אבנה בית כדי שאדור בתוכו.
1
ב׳וכן גם כן ברא הקב"ה וצמצם את עצמו כביכול בהמדות הכל בשביל עולם המעשה. ישראל עלה במחשבה ר"ל התפארת עלה לפניו ית' במחשבה כדי שתתגלה התפארותו לבני האדם וכשהאדם עובד את הקב"ה יש להעולמות עליונים גדולה. כמשל שר שעובד את המלך וכשעלה לגדולה גם העבד עולה לגדולה כי נעשה חשוב למלך וזהו הדרכים מבקשים תפקידם שהדרכים רוצים שילכו בם עולי רגלים. כמשל בן חביב שעושה מעשה נערות יש לאביו תענוג כמו שיה עושה דבר שכל ואם לא היה עושה כלום לא היה לאב תענוג כלום. כך הוא ית' מתענג מכח עלייתם לרגל נמצא התענוג הוא מכח הדרך וזהו פירש ארץ אוכלת יושביה דבכל דבר ודבר יש מדותיו של הש"י. וזהו פירש כל התורה שמותיו של הקב"ה אפילו המעשיות המדברים מאיזה מדה או מאהבה או מיראה זהו ג"כ התלבשות הקב"ה בהם. רק האדם צריך ליזהר בכל מחשבה ומחשבה שיעלה אותה הן למדת אהבה אם היא דבר של אהבה או למדת יראה וכל העובדות שיעשו אבל לא ישב בהם בקביעות בלי דביקות כי זה היא שטות גדול מזה. למשל אדם שנסע לעיר אחרת לסחורה וישב ועזב את בני ביתו יש שטות גדול מזה. כך הקב"ה שלח את האדם והמחשבה היה שיעלה את כל הניצוצות ואם ישב בה ולא יעלה אותה ולא ישיב להקב"ה יש שטות גדול מזה. וזהו ארץ אוכלת יושביה ארציות אוכלת מכלה את היושב בה בקביעות. אמנם כלב אמר כי עלה נעלה כי הלא המדות האלו הם אחדות עמו ית' וע"י עלייתם נעלה גם כן. והנה כתיב ותשב בפתח עינים ויראה יהודה ויחשביה לזונה כי כסתה פניה. פירש תמר אותיות תם מר המחשבה זרה הוא מר אבל באמת היא תם ע"ד ראיתי את העבדים על הסוסים. סוסים נקרא אותיות של התפלה וכאשר מחשבה זרה רוכבת עליהם וראה אותו האדם תמה מאוד כי עבד רוכב על סוס המלך אבל כשמשים על לבו שהלא המה אותיות קודשים רק הצירוף הוא לא טוב וכשמביא האותיות למחשבה מביא זה לעולם התמורה ונעשה מאלו הצרופים דברים אחרים דברי תורה מדברי שטות וזהו ותשב בפתח עינים באותה פתח שהכל מסתכלים בה להקב"ה ויראה יהודא ויחשבה לזונה זו נאה כי היא אבר מהשכינה אך קשה אם זו אבר מהשכינה מדוע הוא כך מלובש בדברי שטות. ואמר כי כסתה פניה כלומר הפנימיות הוא מכוסה. וזהו פירש וימלוך באדום בלע בן בעור דהבעש"ט ע"ה אמר על מה שאמרו בזוהר שדנין את האדם בכל היכל והיכל ומגרשין אותו מהיכל פירש כי הדיבורים נקרא היכלות ושהשכל שורה בהם והאדם המתפלל הוא הולך מאות לאות ומתיבה לתיבה וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו דהיינו שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ וזהו וימלוך באדום בלע בן בעור אדום נקרא התלהבות האדם שמתפלל בהתלהבות ושולטת עליו מחשבה זרה נקרא בלע לשון כריתה בן כשהוא מבין את זאת המ"ז מה היא בעור מבער אותה שמכחה בא להתלהבות הבורא ית'. כידוע ושם עירו כלומר מפני מה נתעורר עירו לשון התעוררת דנהבה שנותן אל דעתו ומשים אל לבו שזהו נתינת הדין ר"ל שדנין אותו, וזהו פירש אי"ה סופר את המגדלים דקשה איך המחשבה אין לה בושה לתפוש ולהאחז בתוך התפלה אך התירוץ שהוא מביאה למדת גדלות מחמת שרצונה לעלות למעלה להשי"ת וזהו סופר שמנהיר את המגדלים ר"ל המחשבה זרה שע"י בא לידי בחינות גדלות כנ"ל.
2
