מגיד דבריו ליעקב ו׳Maggid Devarav leYaakov 6
א׳ודהע"ה אמר אני מעורר השחר שחר לשון דרישה אני מעורר שהקב"ה ידרוש את ישראל וזהו עיר קטנה ואנשים בה מעט שאלו היו עושים מצות הי' מצוה גוררת מצוה והי' עובדים את הש"י ובא עליו מלך גדול כמאמר רז"ל רוח דרומית ק' מכולם דיש פיתוי יצה"ר ומפתה את הבריות באהבה רעה ניאוף ח"ו וכיוצא בה ויש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מ"ז נקרא מים רבים גלי ים יורדי הים במצלה שיורדין ממדריגתן כדי שיעלו נקרא ירידה וירידה זו צורך עליה עושי מלאכה במים רבים וזהו פי' המשנה השוכח עיקר שבת דתפלה נקרא שבת שצריך לעמוד במנוחה ולהביא הדיבורים לעולם התענוג והוא הולך חוץ לתחום לז"א ר' פינחס ב"י פלוג מימך ולא יבלבלו אותו. ונחזור לענין אם יתקשר האדם לרצון הקודם יוכל להמשיך משם השתנות שירצה לעשות נס. וזהו ונפלאותיו במצולה פירש כי נפלאותיו אותיות אלף ותי"ו נון זהו שממשיך מא' ועל ת' ונו"ן כפוף אליהם וזה היה במשה רבינו דכתיב וירא ר"ל ראי' היא חכמה בסבלותם ר"ל שרצה לעשות גאולה שלימה להוציא נוקבא ע"י החכמה דחכמה תחי' שמחיה כל השבירה ולזה צריך התקשרות כולם ודתן ואבירם לא רצו להתקשר במשה וידע אלוקים שהיה רק ע"י הדעת ולכך לא הי גאולה שלימה והיה צריך להיות ע"י עשרה מכות וזהו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ר"ל כל מי שירצה לקשר א"ע בבורא י"ת יקשור עצמו למדת החכמה וזהו ומלט את העיר בחכמתו.
1
ב׳איתא בגמרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ וכו'. פירוש כי מעשה שמים וארץ הי' יש מאין וצדיקים עושים מיש אין כי מכל הדברים שעושין אפילו גשמיות כמו אכילה מעלין ניצוצין הקדושות מזה המאכל למעלה וכן מכל דבר נמצא שעושין מיש אין. וזהו פירש הפסוק שום תשים עליך מלך פירש מדת מלכות העליונה וע"ז ארז"ל שתהא אימתו עליך.
2
ג׳פירש אל תעש תפילתך קבע ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מגלות. וז"ש אלא רחמים ותחנונים ר"ל שיתפלל תמיד לפני המקום כלומר עבור השכינה הנקרא מקום כידוע. וכן הזהר קורא אותן המתפללין בשביל עצמן ולא בשביל השכינה נקרא כלבים עזי נפש הצועקים ואומרים הב הב. וזהו פירש הפסוק גם כן אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ר"ל בשביל השכינה אני מבקש ומתפלל לפניך לתקן הפגם מה שעשו בעונות ואפילו אם עושין מצוה לא לש"ש דהיינו שעושה עם איזה פנייה נמצא שעושה בזה ר"ל פירוד ח"ו מפני כי אוריתא וקב"ה כולא חד נמצא אם עושה מצוה כתיקונה נעשה מצוה זו וקב"ה חד כי הכל קדושה אחת מרוחנית אחד אבל אם עושה שלא כתקונה נמצא שנעשה קליפה סביב למצוה זו שלא תוכל להתאחד עם הקדושה של הקב"ה ונעשה פירוד בין הקדושה של המצוה זו ובין קדושה של הקב"ה. וזאת נקרא קליפה שנעשית קליפה סביב מצוה זו כדי שלא תוכל להתאחד עם קדושתו י"ת וד"ל כשמתפלל אדם כפשוטו אז התיבות אינם חיים רק השם הוא הנותן חיות בתיבות למשל כשאומר ברוך אתה ה' אז בברוך אתה אין חיות רק דווקא אח"כ כשמזכיר את השם אבל כשמתפלל ע"פ קבלה אז ברוך הוא שם אתה הוא שם וכן כל התיבות שהוא עולם הדבור כשלומד בגמרא א"ר שמעון תיבת שמעון הוא חיות התנא וכן שם כל האדם הוא החיות שלו ושם הוי"ה הוא מחיה ומקשר החיות עם המוחין והדין שאומר הוא השכל שלו דהיינו המוחין נמצא כשלומד בדחילו ורחימו הוא מקשר עצמו לר' שמעון ולומד אצלו. במצרים נתגלה עולם המחשבה לישראל דהיינו דחשב בצער ישראל שהם במצרים ומחמת המחשבה שהוא עולם הבינה נפלו כל הקליפות ברכתא דרב המנונא סבא קב"ה יפקח עינוי עלך ר"ל כיון שהקב"ה חושב בו אז האדם בעולם הבינה ושם כל וותרנותא וכל טוב. מה דאיתא בזוהר הקב"ה כעס על ישראל ותריך אותך פירוש וגירש אותם ואמא היטיב עמהם והכוונה שבגלות אינו מתגלה מדת הוי"ה רק מדת אדנ"י כמשל הנס שהיה בימי אסתר היה ע"פ דרך הטבע שאחשוורוש נשא אותה ומכח זה נתלה המן מחמת שאנו בגלות אין אנו רואים שנתגלה מדת הוי"ת דהיינו שיעשה לנו הנס חוץ לדרך הטבע רק מדת אדנ"י שהיא בתוך העולמות ומחיה אותם דהיינו נס ע"פ דרך הטבע היה דהיינו החכמה מקשר כל העולמת ע"י וא"ו שהוא רחמנות. מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה את ה' פירש דבתקונים איתא כל האותיות הם פנים כנגד אחור מפני שבושים זה מזה הואיל וכולם מקבלים זה מזה ב' מאל"ף וכן כולם. וזהו הפירש א"ת הם אותיות מאלף ועל תי"ו כמו שהם מתיראים ובושים זה מזה כך אתה צריך לבוש ולהכלם ולא להרים ראש נגד מדריגות שעליך. ישראל נקראו שונים א"ת שושנים שמ"ם סתומה הוא רבוע מורה שאינם משיגים בה אבל הסמך הוא שמשיגים והוא עגול הוא מורה שנתגלה במחשבה ומסבבים וזהו עגולה בגו רבוע שנזכר בזוהר בהקדמה וזהו שונים מ"ם סתומה ממשיך בואו דרך ג' קוי השי"ן לנו"ן מלכות וגם בינה עד הוד אתפשטת הפי' הוא נו"ן.
3
ד׳ורחל באה עם הצאן איתה במדרש כדי לדבק ביופיה לכאורה אינו מובן. אבל פירש האמיתי רחל העליונה. שע"י שראה רחל זו נדבק יעקב ברחל העליונה שכל היופי של רחל זו התחתונה באה מהעליונה. וזהו פירש ג"כ ויבא יוסף לעשות מלאכתו וארז"ל דמות דיוקנו של אביו ראה פירש לפי שידוע שאשת פוטיפר היתה מתפארת לפניו עד מאוד כדאיתא במדרש בגדים שלבשה לו בצפרא לא לבשה ברמשא כדי לפתותו ויוסף הצדיק לא היה חפץ בהתפארות זו אבל חשק והתלהב מהתפארות זו להתפארות עליון שהוא דיוקנא של אביו ת"ת ישראל וזהו פירש וינס ויצא החוצה ר"ל שנס מהתפארות זו הגשמיות והתלהב לנוס החוצה חוץ לעה"ז והתדבק בת"ת העליון.
4
