מגיד דבריו ליעקב ס״דMaggid Devarav leYaakov 64
א׳תפילין דמארי עלמא. פי' שהתפילין נק' פאר ור"ל שהקב"ה מתפאר בישראל זהו נק' תפילין כי מי גוי גדול בחד ביתא הנה יש לדקדק שינוי לשון בפסוק שמתחלה אמר אשר לו אלהי' קרובים ואח"כ הזכיר שם המיוחד כה' אלקינו וכו' אך הענין אלהים שם משותף אפילו דיין נק' אלהים וכן כל שרי מעלה נק' כן והנה שכל האנושי מחייב שיותר יכול האדם להתקרב ולבקש בקשתו משרי מעלה הם קרובים במעלה אלינו יותר מהש"י שהוא גבוה מאוד כמ"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וכו' וזה הי' טעות דור הפלגה אבל האמת אינו כן כי הש"י ממלא כל עלמין וסובב וכו' ואיהו בתוך כל עלמין וא"כ הוא יתבר' קרוב אלינו יותר מהשרים שהם רק במ"א ותו לא וז"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים פי' שרי מעלה שקרובים לתחתונים וכו' כה' אלקינו שהוא גבוה מאוד מהתחתונים ואעפ"כ הוא קרוב אלינו יותר ואי' בת הי' לא"א ע"ה ובכל שמה הענין דארז"ל בהבראם באברהם שכל העולמות נבראו באהבה מדת אברהם והנה הצדיק נק' כל והמקבל ממנו נק' בכל בי"ת כל וכל העולמות הם כגוף א' שכולם מקבלים ממנו ית' וז"ש בת הי' לאברהם וד"ל. וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקודש פי' זאת היא שכינה ורצה לומר שצריך תחלה להתלבש ביראה כי זה השער לה' כמ"ש בס"ה וז"ש בכ"ל קראינו אליו ר"ל אם קוראים אליו בכל שהיא השכינה אז היא קרוב אלינו והנה זהו שהש"י קרוב אלינו זה מדת ענוה מפני שה' בחכמה יסד ארץ כולם בחכמה עשית וחכמה הוא מדת הקטנה כמ"ש והחכמה מאין תמצא לבן הש"י ג"כ ממלא כל עלמין והנה פ' ראשונה קדש לי כל בכור הוא נק' ראשית וקדש בלא וא"ו שמורה על המשכה לכן כנגדה כתיב כי מי גוי גדול ששם ג"כ מרומז חכמה מדת הענוה והקטנה כנ"ל ודו"ק היטיב.
1
ב׳פי' על נסירה הוא גורעין ומוסיפין ודורשין כמו ולקח מדם הפר גורעין המ"ם מתיבת מדם ונותנין לתיבת הפר, גורעין משום כשהן דו פרצופין אז אינה רק נקודה אחת נקודת המלכות אזי גורעין זו הנקודה המ"ם ונותנין לתיבת הפר שהם הגבורות ודורשין ע"ד ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה והמ"י:
2
