מגיד דבריו ליעקב פ״זMaggid Devarav leYaakov 87
א׳כי אלהים יושיע ציון כו'. ע"ד וארא אל אברהם כו' באל שדי כו' ואי' אורייתא והקב"ה כולא חד הוא דהיינו שאין מי שיוכל לסבול עצם אלוהותו ית' כ"א ע"י התורה ובאורייתא ברא קב"ה עלמא דהיינו באותיות שאמר יהיה אור ויהי אור וזה הי' אצלו ית' צמצם שצמצם עצמו ית' באותיות וברא עלמא וכמו שאדם המדבר אינו נבדל מהאותיות שהוא מדבר רק הגוף הוא נבדל אבל לא חיותו כן כביכול הוא ית' אינו נבדל מהאותיות ואין מי שיוכל לסבול אלוהותו רק ע"י האותיות ובזה נק' הוא וגרמיה חד והנה כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה בהמאירה ר"ל שהשיג עצם אלוהותו ית' יותר מכל הנביאים ע"כ ניתנה התורה בכללות ע"י לפי שבעצם אלוהותו אין חלקים שהוא אין סוף אחדות פשוט וכל התורה שמו של הקב"ה דהיינו שיש אצלינו יו"ד שמות שאין נמחקים שהם כנוים להקב"ה למשל שם אל הוא החסד והוא אהבה אלהים יראה ומדת הגבורה וכן כולם אבל עצם אלוהותו והחיות של כל השמות והמידות נקראים בשם הוי"ה ב"ה והנה כל התורה מדברת בשמותיו ית' למשל חלק אחר מדברת ממדות אהבה האיך לאהוב את הבורא ית' ומספר האיך אהבו האבות והלכו עמו בתמימות וסבלו כמה בזיונות בשביל אהבתו ומספר כמה מעשיות שעשו שהוא לכאורה נראה שהיה לצורך עצמן הנה לבד הסוד שבהן לפי פשוטו ג"כ סיפר להראות שגם זה עשו לאהוב את הבורא לפי שנעשה הכל בדחילו ורחימו כדי שימציא להם צרכיהם ויוכלו לעבוד הבורא וגרמו בזה אהבת הבורא וגם כל הניסים שעשה למענם והראה לנו אהבתו אותם וג"כ קיצר בתולדות עשו והאריך בתולדותיהם ומאורעיהם מחמת אהבתו אותם הכל נכלל בשם אל וחלק אחד מדבר מגבורות הבורא ית' וכן מתפארתו ונצחונו וכן כולם והכל יש להם שמות לכן ארז"ל כל התורה כולו שמותיו של הקב"ה ולכן משרע"ה שהשיג עצם אלוהותו ית' שהיא החיות של כל השמות ושם אין חלוקים והכל אחדות פשוט לכן כל התורה בכללות ניתנה ע"י משא"כ שאר הנביאים שלא השיגו עצם אלוהותו כ"א ע"י המידות והכינוים והכינוי הוא פרט על דרך משל כשרואין גבורות אדם קורין לו גבור וכשרואין חסדו נקרא גומל חסד וכן כולם קורין אותו בשם המידה שיש בו בפרט וכן הנביאים כל אחד ע"י איזהו מדה שהשיג עצם אלוהותו ע"י אותו מדה בלבד ובאותו מצוה לבד דיבר עמו הקב"ה משא"כ מרע"ה שהשיג ע"י שם הוי"ה ב"ה שהוא חיות וכללות הנ"ל ע"ד שהתורה כולו כלליה ופרטיה וכל מה שתלמיד ותיק כו' ניתן ע"י ודו"ק.
1
ב׳והנה נאמר אצל א"א ע"ה במחזה לשון מראה שרואין את הפרצופין וכמו שהאדם מתחזה לפני המראה כן הפרצוף שבמרא' מתחזה אליו כן כ"י אצל הקב"ה כמו שהאדם מראה א"ע לפניו ית' כן הוא ית' מתראה אליו דהיינו אם הוא מתראה לפניו בקטנות כפי האמת שהוא טיפה סרוחה כך הקב"ה מצמצם א"ע לפניו כדי שיוכל לסובלו אבל כשהוא מתראה בגדלות מהראוי שגם הקב"ה מראה א"ע לפניו בגדלות וגדלות הבורא אין כל ברי' יכולה לסובלה כ"א ע"י צמצום הרבה כנודע וזהו ועשית שנים כרובים [שהם אפי זוטרא ברבייא] דהיינו שתגרום במעשיך וענותנותך עד שגם הקב"ה יצמצם א"ע ויראה אליך בקטנות כמו האב שרואה את בנו משחק באגוזים אז מחמת אהבתו משחק גם הוא עמו הגם שאצל אביו נראה זה מעשה נערות וקטנות אעפ"כ מחמת אהבתו לבנו שיקבל תענוג ממנו מצמצם את שכלו הגדול ושורה בקטנות שיוכל הקטן לסבול אבל אם היה מתנהג עמו לפי שכלו לא היה הבן יכול לסובלו ולא היה האב מקבל תענוג ממנו ודו"ק.
2
ג׳וזהו לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ידוע כי שמש ומגן ה' אלהים וזהו לאומות העולם שהם גסי הרוח וכתיב אותו לא אוכל לפיכך אינם יכולים לסבול אלוהותו ית' כ"א ע"י כינוי והוא שם אלהים אבל ישראל כתיב בהו כי קטון יעקב ודל וכן דור הקטן דהיינו שמקטינים א"ע אז גם הקב"ה מצמצם א"ע ויכולים להשיג אלהותו בלי מסך ומגן לכן הצדיקים מתעדנין בה שיכולים לסבול אבל אומת העולם שהם בגדלות אינם יכולים לסבול והם נמוקים והנה הגורם הגדול לישראל שיהיו בקטנות הוא מחמת שהם דבוקים ליראת הבורא ית' הוא חכמה כש"ה הן יראת ה' היא חכמה דהיינו שרואים תמיד כח הפועל שבהם ואלולי כח הפועל שבהם היו אפס ואופס א"כ מה הוא נגד כח הפועל אינו רק אי"ן ע"כ יש לו בושה דהיינו יראה והנה בצדיקים עצמן מצינו חילוק אברהם אמר אנכי עפר ואפר ודוד אמר אנכי תולעת ולא איש שהם מציאות מה אבל משרע"ה אמר ואנחנו מה והי' כאי"ן כמו שאמר הכתוב והאיש משה עניו מאוד וכו'.
3
ד׳לכן השיג עצם אלוהותו משא"כ בשאר הנביאים שהיו לפניו ולאחריו וכן כל אחד מהצדיקים כל מה שנתדבקו יותר ביראה דהיינו חכמה היתה השגתו יותר ויעקב שהיה המובחר שבאבות ונתדבק ביראה כמ"ש ויירא יעקב כתיב כי בן זקונים הוא לו ות"א כי בר חכים וכו' וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף נמצא שגם הוא היה מתדבק לחכמה דהיינו יראה המקטנת בעליה ע"כ אמר לעשו יש לי כל דהיינו שמסתפק במה שיש לו לפי שהוא במדריגות חכמה שהוא מדריגות אי"ן והאי"ן אינו מתאווה לכלום .משא"כ עשו שאמר יש לי רב לשון גדלות ע"כ כתיב בו וימלוך וימת שהורידוהו מגדולתו דהיינו מחמת גדלות ולפי שהאבות החזיקו עצם במידות החכמה שהיא הקטנה ע"כ מתנה להם מצות מילה שהיא כריתות המותרות דהיינו הערלה אותיות לרעה ומסתפק א"ע במועט שהוא הקטנה וזו המדה נק' א"ל שד"י שאמר לעולמו די דהיינו הקטנה הגם שהשם מורה על התקשרות הנה התקשרות בא מחמת זה היינו חכמה לפי שלא יתקשר האדם אל חבירו כ"א ע"י שמקטין א"ע ורואה א"ע כאין נגד חבירו על ידי זה מתקשר עם חבירו הנה שהחזיקו האבות א"ע במידה זו אעפ"כ כתיב ביעקב יושב אוהלים ב' אוהלים אוהל עליון שהוא החכמה וגם מעולם הזה לא הניח ידו להיות בהסתלקות כמו משה שהי' פרוש מאשה ואפי' עולם הדיבור נאמר בו כבד פה והיה כולו דבוק לחכמה ע"כ השיג עצם אלוהותו שהוא שם הוי"ה ב"ה וזהו וארא אל אברהם בא"ל שד"י בפרט ושמי הוי"ה לא נודעתי שהוא חיות כל המידות בכלל והנה מדת התקשרות נקרא ציון שנמשך המשכה מי' לן' שערים והו' הוא המשכה והצ' הוא ג"כ י' נ' כפופה והגורם למידות התקשרות היא מדת היראה הנקרא אלהים וזהו אלהים יושיע ציון שמדת אלהים מביא למדת ציון כנ"ל והנה כשהצדיק מתעורר א"ע ביראה אז מתעורר יראה ותשובה בלב כל ישראל דכך ישראל ערבים זה בזה דהיינו מעורבים וזהו והוא יבנה ערי יהודה ערי לשון התעוררת יהודה כל ישראל נקרא ע"ש יהודה כנודע אז יבנה לשון הבנה והיינו אם לפעמים יפול הצדיק ממדריגתו אין זה נפילה כדכתיב שבע יפול צדיק וקם שכל הנפילה שלו אינו אלא בשביל הקימה שיקים עמו עוד נצוצות וזהו כרע שכב כארי דאי' אין ארי נופל כ"א לטרוף טרף וגם הצדיק אין נופל כ"א לצורך קימה שיקים עמו נצוצות והנה הצדיק נק' כיון לשון סימן כמ"ש הרשב"י אנא סימנא בעלמא וזהו אלהים יושיע ציון שלא יפול לגמרי כ"א ויבנה ערי יהודה דהיינו להביא הבנה בהתעוררת של יהודה שבודאי בכל יהודי יש התעוררת של אהבה ויראה בכל יום אך לכ"א בא לו אהבה ויראה בכלי שלו דהיינו באיזה אהבה ויראה שהוא דבוק בה אך כשהצי' נופל לאותה מדה הרעה ובא לו מחשבה למדה מהזאת הוא מבין שאותו התעוררת שהי' לו אהבה ויראה לדביקות הבורא עכשיו בא לו באותו כלי מכוער כזה וכיון שנודע לו אז באמת ע"י אותה אהבה ויראה שבא לו גם עתה אינו מדבק עצמו לאותו דבר כ"א מדבק עצמו על ידי זה להבורא ית' ובא למדריגתו ראשונה ומלמד גם לאחרים הדבוקים בחומריות שיתדבקו ע"י אהבה ויראה שלהם הבא להם בכלי שלהם כל אחד להבורא ית' וזהו שמביא הבנה להתעוררות יהודה ודו"ק:
4
