מגיד דבריו ליעקב פ״טMaggid Devarav leYaakov 89
א׳דרך שלשת ימים נלך במדבר. כתיב גל עיני ואביטה וכו' ואי' באורייתא ברא הקב"ה עלמא ולא העה"ז בלבד אלא כל העולמות הכל ברא באותיות התורה והנה זה אי אפשר לומר שבכל חלק א' מהתורה נברא חלק א' מהעולמות כיון שהתור' היא קדומה והיא למעלה מן הזמן והיא אחדות פשוט לא שייך בה חלקים והנה לפ"ז מוכרח שבכל חלק מהתורה כלול בה כל התורה וכל העולמות ג"כ כלול בה כנ"ל אך אין נראה ממנה רק פרטיות אבל בהעלם כלול בה הכל כמו שאין אנו רואין רק עוה"ז ואעפ"כ בא לנו הקבלה שיש עולמות לאין קץ כן בכל מצוה אין אנו רואין רק העשי' אבל נעלם בה הכל כנ"ל וזהו רחבה מצותך מאוד שמצוה אחד רחבה היא מאוד וז"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ר"ל אותם העולמות המופלאים והמכוסים שבתורתיך וזהו באורייתא ברא הקב"ה עלמא ר"ל התורה כמה שהוא אצלינו אך היא מתלבשות בכל העולמות כפי מה שהיא והיא בעצמה אינה משתנית וזהו שהאבות למדו תורה ונח למד תורה ר"ל שהשיגו התורה כפי מה שהיא הגם שעדיין בעת ההיא לא נתלבשה בלבוש שהיא אצלינו שהיא בנרתק אל התורה עצמ' וכו' וזהו לעתיד לבא מוציא הקב"ה חמה מנרתקה דהיינו שישיגו אותה כמה שהיא בלי לבוש לפי שעכשיו לא היו יכולים לסבול בהירותו בפ"ע ולאו כל מוחא סביל דא כ"א הצדיקים המופשטים מגשמיות יכולים להשיגה כל א' וא' לפי התפשטותו מגשמיות עד"מ אם הוא מופשט מעולם הזה לבד יכול להשיג כפי מה שהוא בעולם יותר עליון וכן עד אין קץ כל מה שמדבק עצמו אל עולם יותר עליון בו תתפשט השגתו ואינו מצומצם כ"כ וכל מה שיתרחק יותר משורשו שם התורה יותר מצומצמת עד שבא לעוה"ז שבו הכל בצמצום גמור עד שכמעט שאין לך מצוה שאין בה מידות ושעורין וזהו שהקב"ה מצמצם א"ע ושורה בעוה"ז ע"י התורה והמצות שהם כאן בצמצום ושעורין וזהו נודע בשערים בעלה בשעורין דילי' ומי שזוכה ורואה עולמות עליונים בעת עשותו המצות דהיינו שמופשט מהגשמיות כל א' לפי מדרגתו יש לו יותר תענוג לפי שכל מה שהוא יותר עליון הוא יותר רחב ואינו בצמצום כמו כאן וזהו שכר מצוה מצוה ר"ל שבשכר המצוה שעושים בעוה"ז השכר הוא באותה מצוה עצמה בעולם יגליון ושם יש לו תענוג ממנה לפי שכאן אין לו תענוג ממנה לפי שהיא בצמצום ובלבוש כנ"ל וזה כי שמש ומנן ה' אלהים דהיינו שהשמש הוא בתוך המגן ונרתק לפי שהעולם לא היו יכולים לסבול הבהירות והחום של השמש ע"כ הוא מלובש בתוך מגן ונרתק וזהו בעוה"ז אבל מי שהוא מופשט מהגשמיות ומקשר א"ע בעולמות עליונים אז רואה שה' אלהים הוא שמש ומגן כביכול כנ"ז באורך במ"א וזהו לעתיד לבא נאמר לא יהיה לך השמש לאור יומם והיה לך ה' לאור וכו' ודו"ק.
1
ב׳ונחזור לענינינו שהתורה והמצות שהם מצומצמים בעוה"ז הם בעצמם מצוים בעולמות עליונים רק ביותר התרחבות באשר שהיא קרובה לשרשה ע"כ צריך כל אדם לכוין בעת עשיות המצוה בדיבור ובמעשה ובמחשבה כי בזה מעלה את המצוה ומפשיט אותה מגשמיותה ומקרב אותה אל שורשה ויחודה בעלמות עליונים והעיקור הוא התענוג בעת עשייתה ונראה זה בחוש כי התענוג הוא המחבר ב' דברים למשל דכר ונוקבא המחברם הוא התענוג ע"כ כל איש שיעשה מצוה בדיבור ובמעשה ובמחשבה ועליון על הכל הוא התענוג הוא המחברם ובזה הוא מקשר כל העולמות להקב"ה ואין לך כל מצוה שאינו כלולה מכל התורה כנ"ל כי הוא אחדות פשוט אך היא מצומצמת אבל כשמפשיטה מגשמיותה היא רחבה מאוד וכלולה מהכל וגדולה יותר מעולם ומלואו וז"ש רחבה מצותיך כו' שהיה רואה אותה בעולמות עליונים וזהו מה שאמר בא דוד ולא פרשה דהיינו שאמר סתם רחבה מצותיך בלי שיעור בא יחזקאל ולא פרשה והנה מגלה כתובה וכו' קינים והגה והי דהיינו שראה יסורים של צדיקים בעוה"ז ר"ל שראה אותם עם המצות בעוה"ז שהם כולם מצומצמים בשעורן וראה התענוג שלהם בעוה"ב ר"ל שראה אותם המצות עצמן אבל ראה אותם בעולמות עליונים שהם התענוג גדול בלי צמצום קרובים לשורשם ורחבים וכלולים כנ"ל ואח"כ בא זכרי' ופרשה מגילה עפה כו' לפי שזכרי' היה בתחילות בית שני שהוא אותיות שבעולם הדיבור והיה חסר ה' דברים כנודע ודו"ק.
2
ג׳ובדיבור הוא ג"כ מצומצם כנודע שהדיבור מצומצם ע"כ ראה אותם בשעורין ונחזור לענינינו שמצוה צריך לעשותה במעשה ובמחשבה ובדיבור ותענוג (דהיינו שצריך להמשיך עצמו לדביקות גדל עד שמגיע לתענוג) הנה כשניתנה התורה בסיני ניתנה בדיבור וכשאנו רואים בודאי מוכרח להיות שם מחשבה כי הדיבור נמשך מהמחשבה נמצא שהתורה ניתנה בדיבור ובמחשבה אבל המעשה היא בידינו כשאנחנו עושים המצוה במעשה אזי אנו מיחדים מעשה המצוה שהיא עולם עשיה עם הדבור והמחשבה שהם עולם היצירה והבריאה וזה ביום חתונתו זה מתן תורה ולכאורה איזה חתונה היה שם אבל הענין כמ"ש שהיה יחוד באמת שעולם עשיה היה לו עליה ונתייחד לעולם השמיעה [שהיא כלי מוכן לעולם הדיבור דהיינו לקבל הדיבור] עם המעשה ובה נתיחד עולם עשי' לעולמות עליונים וזהו דרך שלשת ימים נלך במדבר דהיינו ג' עולמות נלך בקבלת התורה שניתנה בדיבור ודו"ק יפה שעה אחת כו' הנה העוה"ז מהלך ת"ק שנה שבגשמיות צרך לילך ת"ק שנה אבל במחשבה הוא ברגע א' שהוא למעלה מהזמן והתענוג ג"כ שם למעלה מהזמן מה שבגשמיות אלפים שנה שם ברגע א':
3
