מגיד מישרים מ״הMaggid Meisharim 45

א׳פרשת וזאת הברכה: אור ליום ו' ל' לניסן שהוא ר"ח אייר. לבנימין אמר ידיד ה' וגו' בנימין ווינו מלכות דאיהו ברתיה דאברהם דאיהו ימין ולפיכך נקרא בן ימין ואיהי ידיד ה' כלומר דאיהי אתתיה דתפארת. ישכון לבטח כלומר הא אע"ג דאיהי שריא באתרא לאנהגא עלמא הא איהי שרייא לבטח עליה דבעלה דהא איהי ידעא דבעלה דלא מתפרש מינה אלא חופף עליו כל היום אבל תכלית חדווה ושלימותא דילה לאו איהו אלא כד איהי מסתלקא לעילא ומתחבקא ביה ושריא בין צפון לדרום והיינו ובין כתפיו שכן כלומר כד איהי בין כתפיו דאינון צפון ודרום הא איהי שכן דבההיא שעתא אנפין נהרין ואיהי שכנא בשכנותא ושכיותא וחדווא ואתה שלום:

ב׳אור ליום א' ט' לשבט ה, עמך בכל אשר תלך וכל אשר אתה עושה ותעשה ה' מצליח ותתחזק והדבק בי וביראתי ובתורתי ואל תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד מלהרהר בעבודתי ובמשניותי כי אני המשנה המדברת בפיך ואני האם המייסרת את האדם והמישרת אותו ובזכות המשנה שאתה גורס וסודר תמיד ועכשיו למדת סדר טהרות הלא אנא מתלוינא בהדך תדיר וכד את נפיק לשוקא אינון שבע עולימין דאמרית לך מכריזין קמך וההוא שתיתאה דאמרי' לך דמתחזי ולא מתחזי השתא הא איהו מתחזי אלא דלא מתחזי כ"כ עד שתגמור סדרא שתיתאה כלו ובעידן שתגמור למנדע כל סדרא שתיתאה יתחזי לגמרי וכד תגמור למנדע כל סדרא שתיתאה אליף לך שמא דדכרנותא שתדכר כל מתניתא לחוד שתהדר יתהון זמנא חדא בירחא ובההוא שמא כל מה דתגמור אפילו זמנא חדא תדכור כאלו גמרת כמה זמנין ולימודך יהא שגור וסדור בפיך והא בגין זכותא דהני מתנייתא מתדבקנא בך ונשיקנא לך נשיקין דרחימו וממשיכנא לך חוטא דחסד דאברהם. ופוק חזי מאי אדביקת ולאי דרגא סליקת לאתמללא בפומך כמו דמלילנא בך ואזכך לאתוקד' בארץ ישראל ברבים לקדשא שמי בפרהסיא ותיסק לעולתא לרעוא על מדבחי. ויסק רוחך כקטורת בוסמין קדמאי ואפרך יהא צבור ומונח על רצון מזבחי ואזכך למגמר חיבורא דילך לאנהרא ביה עיני כל ישראל דהא כל עמין חכמי' נבונים ומשכילים ישאבון מחבורא דילך דאקריא בית יוסף ירויון מדשן ביתך. יפוצו מעינותיך חוצה חכמות בחוץ תרונה ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכל עת שיזכירוך בבית המדרש יעלה ריח אפרך כקטורת בוסמין. ופוק חזי מאי אדביקת ולמאי תזכה לקדשא שמי ברבים. כך שלמה בחירי זכה דאתקרי מלכו דאתמשח ממשח רבות עילאה וסלק לרעוא על מדבחי וה"נ תסתלק את ותלך ותנוח וגו' והא אנא משנה דמללנא בפומך הא אנא נשיקנא לך נשיקין דרחימו הא אנא מחבקנא לך. הא אנת דאת יתיב רישך בטולא דגדפאי הדרי עלך והדרך עלי זיוי עלך וזיוך עלי לא אתנשי מינך ולא תתנשי מנאי לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הא ע"י דתסתלק לעלתא קדמאי תתעלה ותתהדר ותתעטר ותשתעשע עם צדיקיי' בגן עדן בכורסיי' יקרא דמתקנא לך בכמה אבנין יקרין ומרגלין ותשתעשע במילין יקירין ועילאין דתדבק עם צדיקייא ברזא דרזין דמארי עלמא דלית ענוגא וכסופא דעלמא כי האי וביה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחו' לפני. לכן אתתקף לעדאה מינך כל הנאין וכסופין דעלמא ואוף בטל מינך כל הרהורין דמעיילי בלבך סמאל ונחש ויצה"ר ובהכי תסתלק בסילוקין עילאין ותזכה לכל מאי דאמרית. וכי היכי דלא ליהוי דבורא רקנייא מד"ת הא אנא מגלי לך רזא דרזין ומרגניתא טבא דאית בידי בין אינך מרגניתאן הא אנא מסר יתיה לך והלא הוא ברזא דמשה דכתיב וימת משה ויקבור אותו בגי וגו' דאיכא למידק מאי וימת משה וגו'. ותו מאי רבותא דלא ידע איש את קבורתו. ותו מאי טעמא אתמר במשה קבורה ולא באהרן. אלא דחז"ל אמרו דא"ל עלה למטה ועלה פשוט ידך ופשט וכו' דמחזי דלא אתקבר אלא דמוצנע הכי במערתא. ותו מאי בערבות מואב. ותו מאי מול בית פעור. ורזא דמלתא תלי במאי דמשה לא עלה ולא נכנס בא"י לא גופיה ולא גרמיה ויהבו טעמים משום דבחייו הוה בעלה דמטרוניתא בגופא דאדביק יעקב בתר מותו ורזא דמלתא דמשה הוה בטורא מ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה ורזא משום דיצירת הולד הוא במ' יום משום הכי עבד תמן מ' לזככא נפשא ולאתעלא בעילוייא רברב' לינקא מזיו עילאה כ"כ יומין כמו יצירת הולד ומשום ההוא נהירותא אתנהירו אנפוי וקרן עור פניו עד דלא יכלו לגשת אליו דהוה דמי לאספקלריא דנהרא דלית מאן דיכול לאסתכלא ביה ואז נתן על פניו מסוה ברזא דאספקלריא דנהרא והאי רמיז לרזא דראהו שאינו כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים וכו'. ומשום הכי שברי לוחות היו מונחין בארון. והא משה עמד בהר כהאי גוונא ג' זמנין מ' יום לקבל ג' ג'לגולין דרמיזין במשה מש"ה ש"ת ה"בל ואע"ג דסדרא דאתוון בשמיה מהפך מסדר גלגוליי' הא, הוא ברזא דאתוון מסדרין לעיל בסדרא דתשר"ק ונפקו לעלמא בסדרא דא'ב'ג'ד'. והא אוליפתך דמחבורא דרוחא בגופא מתהוה נפשא וההוא נפשא הוי רוחא לגופא דגלגולא תניינא ומחבורא דנפשא עם ההוא גופא מתהוה נפשא אחרא וההוא נפשא הוי רוחא לגלגולא תליתאה ועם נפשא דמתהוה מחבורא תליתאה הא אינון ג' נפשין ומ"ה הוה קאים בטורא לזככא כולהו ג' נפשין דיליה ג' זימנין מ' יום לסלקא לון בדרגין עלאין והא בכלהו הוו ק"כ יומין ולקבליהון חיה ק"כ שנין למרמז על שלימותא דיליה והא אינון רמיזין לי"ב גבולי אלכסון עשר שנין לקבל חד ובגין דאסתל' בסליקו עלאה כ"כ אתהדר גופיה ברירא וזכיכ' דגופיה ממש אסתלק לעילא בסילוקא עילאה טובא. והא אית לך למשקל ק"ו מחנוך דאתמר עליה שנעשה בשרו כידודי אש ולפידי אש למימר' דאזדכך גופיה ממש וכ"ש גופיה דמשה אלא דגופיה דמשה אסתלק יתיר דהא בגוונא דאליהו אתמר דסליק בסערה דתמן אתפשט מיניה ולהכי עביד שליחן בעלמא דהוה נחית ומתלבש ביה. אבל משה לא עביד שליחן משום דגופיה אסתלק לעילא בדרגא דצדיק דכי היכי דהוה נסיב עמיה עצמות יוסף ה"נ יוסף דאיהו רזא דצדיק נסיב לגופיה בדרגא דיליה. והיינו וימת שם ברזא דויתיצב עמו שם. משה עבד ה' כלומר דאסתלק גופיה בדרגא דצדיק דאקרי עבד ה' ברזא דכי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת דאתמר על צדיק. על פי ה' כלומר דאסתלק גופיה בדרגא דקאים לעילא מן פי ה' דהא פי ה' היינו כ"י ודרגא דלעילא מינה היינו צדיק. בערבות מואב כלומר בנהירו דההוא דרגא מתבר תוקפא דהנך סטרין דרמיזין במואב והיינו ערבות מואב דמשוה יתהון ערבה ושוחה. ויקבור אותו בגי כלומר גופיה דאסתלק בדרגא דצדיק מתמן אסתלק בבינה דאקרי גי ברזא דכל גי ינשא. מול בית פעור כלומר דשאר גופין מנחין יתהון בקברא אקרי בית פעור בגין דתמן מתהוין רמין ותולעים ומפערין מתייא דקרעין תכריכייא ואוף אכלין בשרייהו ושתין דמייהו ומגוררין גידהון עד דמפערין גרמיהון והשתא קאמר קרא מול בית פעור כלומר חלף דשאר גופייא דמנחין יתהון בבית פעור דאיהו קברא. גופא דמשה נתקבר ואגניז בגיא דהוא בינה בגוונא דלא יכיל איניש לאדבקא דרגא דסליקו דיליה. עד היום הזה כלומר והאי סליקו עילאה דאסתלק ביה דאיהו צדיק וצדיק הא ידיע דסליק עד כתר ברזא דמוסף דרמיז לצדיק ואמרינן בו כתר. ובכן ואתה שלום וכו':

ג׳ספר שיר השירים

ד׳שיר השירים ביום ו' סיון. כי עזה כמות אהבה שאוהב הקב"ה את בריותיו שכש' שהמו' פורסת כנפיה על כל באי עולם כך רחמיו של הקב"ה הם על כל העולם איש לא נעדר או ירצה שכשם שהמות פעמים בא פעמים מתעכב כך אהבת בני אדם להקב"ה היא לפעמים ואח"כ מבטל אותה היצה"ר ואחר כך חוזרת:

ה׳עוד בו ביום בחצי היום. תפול עליהם אימתה ופחד ג' פעמים ישר וג"פ הפוך אומרים אותו בברכת הלבנה הישר מורה על הרחמים וההפוך על הדין כי אנו באים לכלול כ"י תתאה בשבעה ספירות שעליה להכרית כח המקטרגים הסובבים אותה וכבר ידעת כי ג' ספירות הם דין גבורה הוד מלכות וג' הם רחמים. חכמה נצח יסוד ואלו הספירות צריך להרחיק מהם הקליפות אבל תפארת אין צורך כי אין להם עסק סביבו כי הוא בריח התיכון אין שטן ואין פגע רע. וע"כ אנו אומרים ששה פעמים פסוק זה להכרית כחות המקטרגים מהו' ספירות הנז' וכל זה בכ"י תתאה דאלו בכ"י עלאה ובספירות שעליה אין שום דבר חיצון יכול לגשת שם כי שם בתי גוואי. ועל ידי ברכת הלבנה אנו מייחדים כ"י תתאה בספירות עליונות ועיקר ייחוד זה הוא במוצאי שבת כי בשבת אין צורך לייחוד זה כי כבר היא מיוחדת בשלימות. ובמ"ש שכחות חיצוניות מתעוררים אז אנו מסירים אותה ממנה ומייחדים אותה בספירות עליונות. וסימן זה יהיה בידך בחדש שתברכו ברכת הלבנה במ"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החדש לא יהא מוצלח ודוק ותשכח. ואין מברכים עד שיעבור ז' ימים לפי שכחות חיצוניות מתדבקים בכ"י תתאה בהתחדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כך הם מתפרדים ממנה. ומ"מ עדין נשארים סביבה וכשבאים ישראל ומברכים ברכת הלבנה אז פונים והולכים וספו תמו כי בהתייחד כ"י תתאה בספירות שעליה ע"י ברכת הלבנה אינם יכולים לגשת אליה ואם היו מברכים ב"ה קודם ז' ימים שעדין כחות חיצוניות דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם ונמצא שהיינו מייחדים אותה עם הספירות עליונות בעוד חיצונות דבקים בה והיו מערבים קדש בחול. וע"כ כתב המגיד כי עת החיבור הוא מז' בחדש עד חצי החדש כי אשר תהר אמו ממנו משם ואילך יהיו ימיו מכאובים כי חסרון הלבנה מורה על כן. וכן בז, ימים הראשונים שכח החיצונים דבקים בה. וז"ס והיה אור הלבנה וגו' שהרצון בו כי אור הלבנה שהיא כנסת ישראל תתאה תתעלה ותאיר כאור החמה שהיא ת"ת דידה ואור החמה דידה יהיה שבעתים כלומר בעת שעברו ז' ימים הראשונים ובאו הז' השניים כי כחות חיצוניות ספו תמו וזה יהיה ביום חבוש ה' וגו'. וכבר ידעת כי כ"י תתאה נקראת עם וצבור ועל ייחודה ודבוקה עם ספירות שעליה אומ' ביום חבוש מלשון ויחבוש את חמורו כי כ"י תתאה נחבשת ונדבקת עם ספירות שעליה. ומחץ מכתו ירפא העננים המבדילים כד"א סכותה בענן וגומר. שהם כ"י תתאה הנרמזת בתפלה של יד ואותם העננים מבדילים דוגמת מכה בבשר אדם שהיא עושה פירוק חיבור ולכן אמר כי זה השלימות יהיה ביום שמחץ מכתו וגו' כי הכחות ההם יספו ויתמו כי ירפא המחץ ההוא על ידם ולא יהיה רק ייחוד גמור:

ו׳ומתוך ההקדמות שמסרתי לך תבין מאמר הזוהר שהביא הריקנט"י בענין משה ושתין רבוא דאדבקו ביובלא מש"כ ביעקב כי א"י רומזת לכ"י תתאה ולכן נכנס שם יעקב בגוף כי מקום אחיזתו בכ"י תתאה. אבל משה בחייו עלה למעלה מכ"י תתאה ועלה ונדבק בספירות עילאין וכשנסתלק מן העולם נדבק ביובלא עלאה דספירות עילאין עם ס' רבוא דיליה דאינון רזא דיובלא ולכן לא נפטר בא"י וגם לא הוליכו עצמותיו לפי שאם כן היה לכנסת ישראל תתאה אחיזה בו מאחר שהוא קבור בארץ ישראל המיוחדת לה לכן נפטר בחוצה לארץ להורות שהוא מתעלה למעלה ממנה ומתדבק ביובל העליון ואין בגופו ולעצמותיו שום שיור בעולם ובכן ואתה שלום:

ז׳ספר מגילת רות

ח׳מגילת רות אור ליום שבת י' לניסן ה' עמך וגומר והא איכא למידק בקרא דיתן ה' את האשה הבאה אל ביתך וגו' אמאי אמר יתן ה' ותו מאי את האשה ותו מאי הבאה אל ביתך. ואוף דאמור מפרשייא דמשום דהוה מחזי כפריצותא מאי דאתא למרגלותיו מ"ה אמרו הכי עוד איכא במילתא. ותו מהו כרחל וכלאה ותו מאי אשר בנו שתיהן ותו מאי את בית ישראל ותו אמאי הקדים רחל ללאה ותו מאי ועשה חיל וקר' שם ותו מאי אפרתה מאי בית לחם והלא תרווייהו שמהן דחד קרתא נינהו. ותו מאי ויהי ביתך כבית פרץ ואמאי שבק זרח והוה למימר כבית פרץ וזרח ותו מאי אשר ילדה תמר ליהודה ותו מאי מן הזרע אשר יתן ה' לך ותו מאי מן הנערה הזאת:

ט׳ונתרץ בדרך פשט ובתר בדרך סוד והא איכא למימר דמשום דרות הוה כעין יבמה והיבמה הולכת אחר היבם ואם כן מחזי כאילו לא הוה דעתיה למנסבה לולי דהיא אהדרת אבתריה ומחזי כאילו בניה בני גרושת הלב משום הכי אמרו האשה הבאה אל ביתך דלשם שמים הוה יתן ה' דתהא סיועא דהקב"ה בהדייהו. כרחל וכלאה דנפקו מניהון מלכין מרחל נפקו יוסף ויהושע וגדעון ושאול ויהוא ומלכים אחרים. ומלאה נפקא מלכות בית דוד אשר בנו שתיהן דבניינא דמלכות בית ישראל אתבני מתרוייהו ומאן דאיהו מיוחס הוה מקרי אפרתי ומשום הכי קאמר דבין המיוחסים הנקראים אפרתים. ועשה חייל ובין שאר עמא הנקראים בית לחם יקרא שם. ויהי ביתך כבית פרץ דמיניה נפיק מלכות בית דוד ולא כזרח דלא. ע"כ מצאתי:

י׳ספר שמואל ב פרק י

י״אשמואל ב' סי' י' אור לכ' אדר א' בהשכמת שבת חזק ונתחזק בעד עמינו וגו'. מאי עמינו ומאי ערי אלהינו ומאי חזק ונתחזק ב' פעמים חזוק. אלא עמינו הם ספירות העליונות. וערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונות כנגד העליונות וזהו שאמר אלהינו שהוא רומז על כנסת ישראל ככתוב בזוהר וכשהפגם מגיע לכנסת ישראל בלבד הספירות העליונות עומדות ומצילות אבל אם ח"ו היה מגיע למעלה לא היה העולם יכול להתקיים ואותה המלחמה היתה למעלה ולמטה דוגמת מלחמת עמלק. לכך חלק יואב לישראל לב' מחנות הא' רמז לעמינו והב' רמז לערי אלהינו ואמר לאבישי אחיו אם תחזק ארם ממני וגו' ולא אמר אם ויזקו על שנינו לפי שהוא נמנע שאפילו היו נוגעים בעמינו וזה דבר שאי אפשר כמו שקדם וז"ש חזק ונתחזק ב' מיני חזוקים א' בכל מחנה וא' כנגד עמינו וא' כנגד ערי אלהינו וז"ש אם תחזק ארם ממני וגו' כלומר אותו מחנה שיתחזקו עליו יתברר שהוא רמז לערי אלהינו ואז יבא המחנה הב' שהוא רמז לעמינו ויושיע לערי אלהינו. וז"ש יעקב אבינו ע"ה שחלק נשיו וילדיו לב' מחנות כפי הדרך הנזכר. וז"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו שאותו מחנה יתברר שהוא רמז לערי אלהינו והיה המחנה הנשאר לפליטה עכ"פ כי אי אפשר לו לעשו לנגוע בו לפי שהוא רמז לעמינו וז"ש אם יבא עשו וגו', אלו אחינו שבדרום והיה המחנה וגו' אלו אחינו וגו' כי אינם גוזרים בב' מקומות יחד שאם היה הפגם נוגע לעמינו ולערי אלהינו וזה א"א כמו שקדם. אני אני היא המדברת עמך נשמתך לא הנפש ולא הרוח אלא הנשמה בעצמה והלא אם פסקה נבואה מישראל ממך לא פסקה כי בכל פעם אני בא אליך להדריכך בדרך זו תלך ועתה אתה ידעת את אשר עותה וגם לימים ראשונים ככל אשר דבר האיש ההוא ועתה שוב אל ה' אלהיך כאשר עשית בקצת שבוע זה שתמיד היית עוסק בתורה בשקידה עצומה וכשהיית קם מעל הספר תמיד היית מהרהר בד"ת בין בעת האוכל בין בשאר השעות לא נפרדת מן התורה אפי' רגע א' ואם כה תעשה כל ימיך להיות לבך כלי משכן לתורה תמיד בלי הפסק וגם תזהר מן היין ולא תשתה כי אם מעט ומזוג יסירו הבגדים הצואים מעליך והלבש אותך מחלצות לנפש. מעטיפה לרוח. שהרונים לנשמה. כי היין משכן ס"מ הרשע ובהתרחקך ממנו ובהשים לבך קן ומשכן לתורה תכפה אותו תחתיך לכן חזק ונתחזק בכל אשר דברתי אליך ואזכך לעלות להר הצבי ושם אתן את דודי לך ואהברך בעה"ז וטוב לך לעה"ב אם תשמע לדברי וסוד העה"ז והעה"ב מסוד עמינו וערי אלהינו תדענו ואתה שלום וכל אשר לך שלום:

י״בספר ישעיה פרק כו

י״גישעיה סימן כ"ו אור ליום ו' י"ז שבט נפשי אויתיך בלילה וגו' אמר לי איויתיך מבעי ליה ותו אמאי בלילה ולא ביום ותו מאי אף רוחי. והא רוחא עדיף מנפשא והיכי מייתי לי' באף ותו אמאי גבי נפש אמר בלילה וגבי רוח אמר אשחריך ותו מאי כאשר משפטיך לארץ וגו' מה ענין זה לרישא דקרא. אבל רזא דמלתא דבר נש בלילה לביה מפנא ממולי דעלמא ומייח' למילי דאורייתא דמשום הכי אין רינה של תורה אלא בלילה אבל בתם לא יכיל לפנאה לבי' הכי והאי איהו לפנאה דאיהי גסה אבל רוח דאיהו דקיק אפי' ביום איהו מפנא וכד איהו שרי בבר נש לא מבעיא כד מטי ולא מטי אלא אפילו כד איהו בקרבו של אדם לביה ואפילו נפשיה דבר נש מפנא והיינו אף רוחי וגו' כלומר כד רוחי בקרבי אף נפשי אשחרך כלומר אפילו בשחר אנא מפנא לפולחנך. וקאמר תדע דכן הוא דהא כד משפט דאיהו תפארת מתחבר עם ארץ דאיהו מלכות צדק דאיהי מלכות דאתקרייא צדקה כד איהי בלחודאה כד מתחברא בתפארת דמתקרייא צדק לשון זכר ומינה ממשיך מזונא לעלמין כלהו והיינו למדו יושבי תבל. והכא נמי כד מתחברן נפש ברוח מתעלייא נפש ואפילו ביום יכיל לפנאה לביה לפולחנא דקב"ה. והכי אבעי לך למעבד לפנאה לבך תדיר לדחלתי ויהרהרא תדיר במשניותי. אמצאך בחוץ אשקך נשיקין דרחימו כד"א ישקני מנשיקות פיהו. גם לא יבוזו לי כלומר דכד בר נש אזיל ומהרהר בשוקא חשבין בני נשא דאיהו שטיא כד תהרהר במילי דאורייתא גם לא יבוזו לי. והא אתינא לאודעותך מילין סתימין דקב"ה וכל בני מתיבתא שדרוני לאודעותך הלא לך למנדע דנתיב אית בכ"י דאקרי נתיב הנאבד דסחרן ליה סטרין אחרנין ואיהו דקיק ומשום הכי אקרי נתיב וכד זכי למיעאל ביה איהו רחב טובא ואיקרי אורח ומתמן מסתלק עד ת"ת דאקרי יום כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וכד עיילין בההוא נתיב נחתין לתתא ט"ו דרגין דלקבליהון ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים ולקבליהון ט"ו שיר המעלות והאי איהו רזא דאמר לחזקיה להשיב צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז כלומר דבחובי אחז אתחשיכו הני מעלות ובזכותי' דחזקיה אתהדרו ובסופא דאינון מעלות אינון חיון קדישין וספירן דמטרוניתא על ראשיהון לעילא כד"א והרקיע אשר על ראשי החיות כעין הקרח הנורא וגומ' דקרח היינו חסד ונורא היינו תפארת. והיינו רזא דאחז"ל ר' פלוני ירד למרכב' משום דנחתין בתוך המעלות ומתמן מסתלקין למנדע בספירן דאינון לעילא מראשיהון ולקבל ההוא נתיב יאות למימר בכל יומא זה השער לה' וגו' ג' פעמים ישר ושלשה פעמים הפוך:

י״דספר ישעיה פרק מ

ט״וסי' מ' פסוק כ"ו אור ליום א' של ראש השנה חלמתי שהי' ליל מוצאי יום הכפורי' ולא הייתי נזכר שאמרנו ביום סדר עבודה ולא וידוי ה"ר שם טוב אדרוטל והייתי נפלא על הדבר והייתי אומר בלבי שמא ישנתי בעוד שהקהל היו אומרים ואח"כ נזכרתי שלא התפללנו תפלת נעילה והייתי משתדל שנחזור להתקבץ כדי שנתפלל תפלת נעילה והייתי אומר בלבי שאעפ"י שחשכה עדיין עת הוא לתפלת נעילה ובין כך ובין כך ננערתי משנתי ושניתי משניות ואח"כ נאמר לי חזק וגו'. והלא יומא קדישיא האילין דבהון קב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמין כולהו ומשגח בכל חד וחד בפרט. המוציא במספר צבאם וגו' דפירש דקרא משום דקדמאי סברי דקב"ה לא משגח בפרטיי' והוו מתפלגין בתרי כתות בטעמא דמלתא כת אחת הוה אמרה דטעמא דזילא ליה מילתא. וכת אחרת הוה אמרה דטעמא דטריחא ליה מלתא ונביאה אתא למסתר מלייהו ואתי ראיה מככבייא דאינון סגיאין בלא חושבן וקב"ה מפיק להו בכל ליליא במספר ומסדר לכל חדא דוכתא דאי לא הוה עביד הכי הוו מטשטשי עלמא כמא דידיע בחכמת התכונה והיינו דתקון רבנן ומסדר את הככבים במשמרותיהם ברקיע כלומר דבכל ליליא מסדר לכל חדא וחדא בדוכתא והיינו דאמר לכלם בשם יקרא כלומר לכל חדא וחדא בשם יקרא ולא סגי ליה למיקם לרישי חיילין דיליהון. ומהשתא בטלי להו טעמי דהנך תרי כתות דכל כ"ב וככב הוי כמו כל איש ואיש וכיון דחזינן דלכל ככב וככב קארי בשמא ולא זילא ליה ולא טריחא ליה מלתא. מהכא אשתמודע דמשגח בכל איש ואיש ולא זילא ולא טריח ליה מלתא והיינו דאמר מרוב אונים כלומר מאי דהוו סברי הנך דזילותא איהי לאשגחא בפרטיא דאונים לישנ' דזילות' הוא דהא מאן דאיהו אונן איהו עלוב ומזולזל וה"ק מאי דאתון סברין דאיהו זילותא ליה לאו הכי אלא אדרבא איהו גדולה דיליה דכל מקום דמצינו גדולתו של הקב"ה תמן מצינו ענותנותו והיינו דקאמר מרוב מלשון רבי המלך כלומר היינו רבנות וגדול' דיליה ולקבל אינון דהוו אמרי דטעמא משום דטריחא ליה מילתא אמר ואמיץ כח כלומר הא אתחזי דכל ככב קארי ליה בשם בלילא ולא ייעף ולא ייגע ומהכא תשתמודע דהכי נמי משגח בפרטייא והיינו דקאמר איש לא נעדר כלומר הא אתברר דמאי דהוו סברי הנך דלא משגח אלא בכללי' ליתיה אלא באישים דהיינו בפרטייא בכל חד וחד משגח ולא נעדר שום חד מפרטיי' דלא ישגח בכל עובדי בפרטותא. והא ביומא קדיש' הדא כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם כלומר משום דקב"ה יצר לביה בכלהו איהו יכיל לאשגחא בכל עובדיהון בפרטותא ומייתי ראיה ממלכא דאית ליה חילא רבא דלזמנין נצח ליה מלכא דאית ליה חילא זעיר. וכן מגבורה דלזמנין נצח ליה חלשא והיינו דסמך ליה אין המלך נושע ברוב חיל ונקט גבי מלכא נושע ולא נקט מלט כדנקט גבי גבור משום דמלכ' על הרוב לא מתביר לגמרי דהא כולי עלמא אשגחותא דיליהון לנטרא ליה אבל כד נצחין ליה בקרבא איהו נמלט בגוברין זעירין ומשום הכי נקיט ביה נושע:

ט״זוהא על חלמא דחזית אית לך לאתענא' יומא דין קדישא ולאשלמא ליה והא היום כמה שנין אתחזיא לך בהאי יומא חלמא דאיבעי לך למיצם עליה וצמת ולא אשלימת ליה ואילו הוית משלים ליה והוית צם נמי באידך שנין יומא קמא דראש השנה לא הוה עבר עלך מה דעבר. להן יומא קדישא הדין צום קמיה מארך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא רמיז לגבורה איבעי ליה לבר נש למימסר נפשיה ליה דוגמת עקידת יצחק ובהכי משתכיך תוקפא דדינא והכי תכוין את. אבל ביומא תניינא לא אבעי למיצם משום דאיהו רמיז למלכו' ואיהו עלמא דמיכלא להכי אבעי למיהב ליה חולקא. ובצומא דתצום ביומא קדיש' הדין תזכה למיהוי לך בר דכר בהאי שתא מהאי אתתא כשרה דילך והא אזכך למיעל להר קדשי ותלמוד ותלמד וכו' ותתוקד ותיסק לרעוא על רעותא במדבחי ואזדהר מלאתענגא במידי דהאי עלמא ומלאסגאה במילולא דלאו צורכא כמא דאמור על רב דלא שח שיחה בטלה כל ימיו. הכי אב'עי למהוי כל בר נש על האי אתמר ואין יתרון לבעל הלשון דהא מפסיד זמניה ונפשיה בההוא מילולא דכדי ולא מסקא מידי לכן אזדהר מיניה טובא וכן אזדהר מלאתהנא ומלאתענגא בשום תפנוקא וענוגא בעול' ותדבק בדחלתי וביראתי ובאורייתי ובמשניותי ולא יעידון מפומ' ולבך אפילו רגעא ועביד דתגמור סדר טהרות מקמי יום הכפורים וטוב לך ואתה שלום:

י״זאור יום ב' של ר"ה חזק וגו' הא רזא דתקיעתא ביומייא קדישייא האילין לבסומי דינא דגבורה ומלכות. והא מעקרא דלא הוו עבדי אלא יומא קמא משום דבסימו דגבור' הוה ובתר דאתתקף דינא בגין חובא דבני נשא אבעי לבסומי נמי למלכות ומשום הכי התקינו שיהיו עושין אפילו בא"י שני ימים טובים של ראש השנה. והא רזא דתקיעא דראש השנה דשופר לא בקרן פרה וכו' משום דשופר אתי לבסומי דינא ואבעי דיתבסם במידי דרחמי ולא במידי דדינא ושור ופרה רמיזי בדינא ומ"ה קרניהם פסולים ותנא נקט פרה משום דאיהי רמיזא בדינא רפיא ואפילו הכי קרנה פסולה וכ"ש קרן דשור דרמיז בדינא קשיא וקרני כל שאר בעירן דכיין כשרים אעפ"י שאינם חללים ודלא כמפרשים דפסלי להנך שאין קרנן חלול דליתא אלא כולהו כשרים נינהו בר מקרן שור ופרה. ועזים אע"ג דמחזי דרוח מסאב' אתחזי בהו קרנן כשר כדקאמר בזוהר קדישא דמכל מקום דכיין אינון משום דמתעבר מנייהו דלא מדביק בהו ומ"מ מצוה בשל כבשים משום דרמיזי לתפארת ומצוה בכפוף למרמז לכ"י והא רישא דתוקע רמיז לתלת עילאי ושופר רמיז לוא"ו ומשך הוא"ו וספירן דתליין בהו וכפיפותא דיליה רמיז לכ"י ותוקע בטיש ברוחא דשופר בפה צר דיליה ונפיק קלא בפה רחב דיליה ומשתמע לבני נשא רמז לבינה דבטשא ברוחא דילה בתפארת בחשאי ומתפארת נגיד לכ"י ומינה נפיק ומתחזי ומשתמע נגידותא דשפעא דכולהו עלמין ותו הא הכא רמז לד' יסודין דהא תקיעתא הוי ברוחא ואיהו חמיס לקבל אשא ונפק מיניה רוקא דפומא דרמיז למיא ושופר איהו מנא דכלהו ורמיז לעפרא דאיהו מנא דכלהו והא שברים אינון דרמיזי לגבורה. ותרועה רמיזא לכ"י וברישא מחברינן שברים לתרועה ומבסמינן להו בתקיע' לפניה' ולאחריה' דבתר הכי עבדינן תש"ת לבסמא לגבור' בפני עצמה ובתר הכי עבדינן תר"ת לבסמא לכ"י בפני עצמה והא לא שרינן לבסמא כל חדא בפני עצמה ובתר הכי נבסם תרווייהו כחדא משום דאי הוה שרינן לבסמ' לכל חדא בפני עצמה בעוד דהוינן עסוקי' בחדא הוייא אידך מחזיי' תוקפא דדינא ומשום הכי בריש' מבסמנן לתרוייהו כחד' ולבתר לכל חדא באנפי נפשא ועבדינן כל סימן תלת זמנין משום דהכי אצטריך משום דבזימנא קמא מטפי קצת שלהובא ובתניינא מטפי ולא מטפי ובתליתאה מבסם תקיעתא דמיושב הוו במלכות תתאה דילן דהא כל שקלא וכל טרייא בה הוי ובתקיעות דמעומד מחברינן לה לעילא ומשום הכי הוו מעומד ומשום הכי נמי לא עבדינן כל סימן אלא חדא זמנ' משום דספירן ע'לאי רמיזא בעלמא סגי לן. ומעקרא בדמיושב הוה סגי חד גוונא מכל סימן וסימן ומשום הכי בקצת דוכתי הוו עבדי תשר"ק ובקצת תש"ת ובקצת תר"ת ובתר דאתקף דינא בגין חובי התקין רבי אבהו דבכל דוכתא יעבדון ג' גווני בסימותא. והא מלכיות זכרונות שופרות רזא דמלתא דברישא ממליכינן להקב"ה ואמרינן דהא אפילו דחובייא סגייא אית ליה למיחן על עלמא משום דהא עתיד לאעבר' קליפין ולאמלכא בלחודי והיינו דקאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וגו'. כלומר משום דק'ליפין גרמין לבני נשא למיחב עביד קב"ה כמה פעולות משניין דא מן דא למיה' אגר טב להאי ולאענשא להאי אבל בההוא זמנא דיתעברון קליפין מלאה הארץ דעה את ה' ולא יהון חובי ואשתכח דלא יהא לי' למעבד אלא עובדא חדא עם כל בני עלמא. והיינו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ובתר הכי אמרינן קמיה דאוף דלא יהון בדינא עובדין טבין ידכר לדרין קדמאין דלא הוו להו זכיין ואפילו הכי לא שצי יתהון והכי נמ' יעביד עמנא. ואמרינן ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' לומר דאי לא חזינן למיחס עלנא כבני נשא לפחות יחוס עלנא כדחס על ההיא חיה ובהמה. וכההוא חכימא דאמר פרנסני כעורב וככלב. ותו משמע מקרא דבגין דהוו בצילא דתיבה אשתזיבו ואנן נמי כיון דמתקרבינן למיתב בטולא דתיבותא אבעי לך לחייסא עלן. ותו מדכרינן דרי קדמאי למימר אף על גב דלית לן זכוון הא בדרין קדמאי הוו כמה צדיקי וחסידי וזכותהון יגן עלנא ומדכרינן דרי בתראי למימר דאוף דלא יהא לן זכוון דרי בתראי דאית בהון כמה דעתידין למהף זכיין יגן עלן זכותהון. ובתר הכי אמרינן שופרות למימר אף על גב דלא יהא לן זכוון חוס עלן בזכות' דקבילנא אורייתא ואמינא נעשה ונשמע. ותו מדכריבן זמנא דגאולה דיתקע בשופר גדול. והא אינון רמיזין לתלת עלאי מלכיות דכ"ע דאיהו מלכא על כלא. זכרונות לחכמה דאית בה תפיסו קצת ולא טובא אלא כעין זכר בעלמא שופרות לבינה דאיהי שופר גדול. ותו רמיזי לג' אמצעי' מלכיות לחסד דאיהו רישא לז' ספירות הבנין. זכרונות לגבור' דהא מאן דאיהו גבור גבורן דיליה נזכרים בעולם. שופרות לת"ת דהא איהו ימיז לשופר כדאמרן. ותו רמיזי לתלת בתראי נצח הוד יסוד מלכיות לנצח דהא תמן איהו מלכות שאול והיינו דא"ל שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כלומר מלכות דילך מסטרא דנצח וכיון דעברת על מימרא דה' אשתכח דשקרת בנצח ואיהו לא בעי דישקרון ביה ומשום הכי מלכותא אעדיו מינך ואתיהיבת לדוד דאיהו מסטרא דהוד ויתן עוז למלכו דאיהו שאול דאתי מנצח. וירם קרן משיחו דאיהו דוד דמלכותיה מהוד. ורזא דמלתא משום דבעי מלכותא למהוי מסטר שמאלא בגין דיתקף בדינא על בעלי דבבו ומלכותא שרי מנצח דאיהו ימינא כי היכי דיתקף ביה שמאלא ובתר הכי אשתאר בשמאלא ומשוס הכי הוה דוד עולימא דשאול כי היכי דיטול תקיפו דיליה משאול מתניתין לנצח וברייתות להוד דאיהו רמיז לביעא דבר נש דמיניה מתעביד זרעא. ותו דתוקפא דנצח' דקרבא דתלי בהוד איהו זכרון בעולם שופרות ליסוד דאיהו משך הוא"ו ושופרות רמיז ליה כדאמרן. אח"כ הזהירני כמה פעמים מלהתענג בתענוגי הערל'ם רק כמו שצוה עלי במראות ראשונות להיות כוונתי במאכל ומשתה ודבור לשם שמים ושאין לאכול כ"א שיעור כדי לשבר המרה הגוברת ומרגיש אותה האדם בעת שהוא צם. עוד צוני ללמוד בכל יום המשניות החדשות ט"ו פרקים בבקר וט"ו בערב כנגד שם י"ה נמצא שבכל שבוע אלמוד רובם והנותר מהם אלמוד ביום שבת ולימוד שבכל יום יהא קודם סעודת הבקר וקודם סעודת הערב וגם אם יהיה תענית יהיה הלימוד קודם עשות כל דבר ואתה שלום:

י״חפסוק כ"ח אור ליום ז' י"א לאדר ב' חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ותעשה ה' מצליח. הלא בזכות המשניות שאתה מחדש נתעלית והנני המשנה המדברת עמך כי אעפ"י שעדיין לא גמרת את סלם כיון שלמדת רוב סדר קדשי' בכל עת שאתה קורא בו הרי אתה כמקריב זבודס ועולות לפני בבית המקדש. ואתה מתחבק עם כל המשנה והיא עמך והריני אומרת לך צאי נא לקראתי אחותי רעיתי וכו' חשקתיך ואוהבתיך וכעת תלמוד סדר טהרות יצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן לטהר אותך מכל טומאותיך הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' וגומ' איכא למבעי מאי לא ייעף ולא ייגע וכי עייפות ויגיעה שייך בקב"ה אלא הכי קאמר לא יעיף את אחרים ולא ייגע את אחרים כלימר שעייפות הוא אדם שדואג שלא תבואהו רעה וכמא דאת אומר עייפה נפשי להורגי' כלומר מירא' שמא יהרגוהו אמר הנביא הלא ידעת בידיעה ברורה אם לא ידעת לפחות שמעת וקבלת מקדמותיך כי אלהי עולם ה' כלומר אלוה ושליט בכל העולמות העוברים וההווים והעתידים כי עולם הוא שם המון ולכן קראו אלהים שהוא בעל הכחות כלם. לא ייעף כלומר כשהאדם חוזר בתשובה הוא יתברך מקבלו ולא ייעפהו כלומר שישקיטהו מפחד שלא תבואהו רעה וגם לא ייגעהו בתוך כף הקלע כמו שמייגעים את נפש הרשעים ואעפ"י שחטא זה חטאים גדולים הוא ניצול בתשובתו וז"ש אין חקר לתבונתו כלומר שמה שהעולם תמהים איך יכופר לו אין חקר לתבונתו ית' ויתעלה. וכן אעשה לך אם שוב תשוב אלי ותעסוק תמיד במשנה ובקבלה ובגמרא ובפסק ככל אשר אתה עושה. וגם התרחק מתענוגי עולם ויהיה לבך חושב תמיד בד"ת ולא תפסיק מחשבתך מהם אפי' רגע א' וגם בעת האוכל תהרהר בד"ת ואחר מים אחרונים תקרא פ' א' משנה או חצי פרק כי אף על פי שאתה קורא מזמור אלהים יחננו וגו' חצי פרק או פרק שלם הוא מעולה מאד ולא להפסק יחשב בין מים אחרונים לברכה שכיון שצורך הסעודה הוא להוציא שלחן מדין שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה לא הוי הפסק דוגמא דטול בריך או גבל לתורא בברכת המוציא ואם כה תעשה להיות לבך ומחשבתך קן ומשכן לתורה תמיד לא תפרד ממנה רגע וגם תפרוש מתענוגי העולם זולת שבתות וי"ט ואף גם לא ביציאה מן הצורה כי אם כה תעשה ביציאתך מן העולם לא תיעף ולא תיגע אלא יצאו מ"ה ויאמרו לך יבא שלום וגו' כי הפרישה מהתענוגים הוא כדי לדחות כחו של ס"מ. וזה מ"ש חכמי ונבוני שלעתי' לבא מביא הקב"ה יצר הרע ושוחטו וכו' הללו בוכים וכו' שהכוונה שהרשעים חושבים שמה שמתענגי' הוא צורך לקיום נפשם שאם יחסר להם מהתענוג ימותו כשרואים שיצה"ר שחוט וע"י כך אינם מתאוים לתענוגי' רק לאכול לחם צר ומים לחץ ואפי' הכי הם מתקיימים מרגישי' שכל מה שרדפו אחר תענוגי העולם לא היה אלא מצד היצה"ר ונדמה להם כחוט השערה באומרם שקל ונקל היה להם לכבשו מאחר שאין צורך בתענוגי העולם כי בלחם צר ומים לחץ נתקיימו בלי שום תענוג ולזה הם בוכים וצדיקים נדמה להם כהר גבוה כלומר שכבר היו יודעים שאף אם יפרשו מתענוגי העולם לא ימותו והראיה שפרשו וחיו ואפילו הכי אם היה בא עליהם בטענות אחרות גדולות וחזקות כהר לזה היו בוכים. א"נ נדמה להם כהר גבוה כלומר שיצה"ר בא לאדם להקטין החטא בעיניו. והצדיקים היה נראה בעיניהם חטא קטן חמור מאד כהר לגודל המצוה עליו יתברך ועוד שכל מ"ע ומל"ת תלויות בי"ס ונמצא החטא הקטן תלוי כהר הגבוה שהם הספירות. והרשעים נדמה להם כחוט השערה כלומר שהיה מסביר להם שהעון ההוא הוא קל כחוט השערה. עוד אמר לי כי סוד אלהי עולם ה' הוא רמז על סוד הגלגול כי אלהי העולמות כלם ה' ולא ייעף ולא יגע מלגלגל הנשמה מעולם זה לעולם זה ובעולם א' עצמו מגלגלו פעמים רבות עד שיצטרף ויתלבן וז"ש אין חקר לתבונתו:

י״טעוד אמר לי ואני אנא אני בא כלומר אני הנקרא אני המחצבת ים אני המדברת עמך כי אני האם אשר עליה נאמ' אשר יסרתו אמו כי אני ממונ' ליסר את האדם בלילה כאמו' בזוהר הקדוש ולכן באתי עתה אליך לייסרך. תמנע משתיית יין ביום כלל ותסגף עצמך בקצ' סגופים ובלילה לא תשתה כי אם כוס א' כאשר אתה עושה ואם תרצה לשתות מעט שתה ואל תחוש מחלאים רק שלא תרבה מהם כי הם מזיקים לגוף והרפואה יש לה מבוא גדול בעבודת השי"ת ואם כה תתנהג ויהי לבך ומחשבותיך תמיד קן ומשכן לתורה ולא תפרד ממנה אפי' רגע ונתתי לך מהלכים בין העומדים ותזכה לעלות במעל' הצדיקים ותזכה לישרף על קדושת שמי ובכן תשאר זך ונקי ומעתה אתה נחשב מהעומדים לפני ה' לפי שאתה עתיד לישרף על קדושת שמי ונשמתך מתעלה מעתה ומחיצתך במחיצ' קדישי עליוני' לכן חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך ואתה שלום וכו':

כ׳ספר ישעיה פרק מב

כ״אסימן מ"ב אור ליום שבת ד' לאדר ב' חזק ואמץ אל תירא ואל תחת כי כל אשר אתה עושה ה, מצליח וכל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח בידך וכן מסכימים במתיבתא דרקיעא חי ה' כי פסק זה אמת ויציב הלכה למשה מסיני הלכה כוותך ומטעמך ואם תשלח לקושטאנטינ' או לרבך או לחכמי א"י כולם יסכימו כוותך וגם הוא בעצמו אם ישאל לו כן ישי' אלא לפי שעה נתבהל וגם קצת טינא שעלה בלבו לכן חזק ואמץ אל תירא כי כל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח ומסכים בו וכן כל מה שתעשה ותורה מכאן והלאה הב"ה יצליח ויסכי' על ידך רק אם תטרח כמו שטרחת בפסקים הקודמים ולמה חרדת על הפסק ההוא הלא נתן ה' לך לב לדעת ולהכיר כי דברך אמת וצדק כי אעפ"י שאתה תמיד חושד סברתיך וזו מדה טובה היא מ"מ נכרים דברי אמת וע"כ אל יפול לבך עליו כלל כי במתיבתא דדקיעא מסכימים לדבריך כאשר אמרתי והלא לך למנד' דמן שמיא משגיחי' בך אע"ג דסרחת בקדמית' כמא דאת ידע קב"ה לא שביק לך דרחמוי תדיר עלך ולא חסרת כל טוב עד דתבת בתיובתא ואתית למשרי בטולא דגדפי רחמוי וקב"ה בסגיאות טיבותיה ורחמוי נפישן פשט ידיה לקבלא יתך בתיובתא וחתר מחתרתא מתחגת כורסי' יקרא לקבלא יתך ובתר כן זנחת תיובתא בידך ואפ"ה קב"ה לא שביק רחמוי ממך ואוף בתר דהרהרת באידך סיתוותא לא מנע ממך טיבו ומזון ומ"מ לא בעא לאלקאה יתך בגין דלא הוית מתעורר למיתב קמיה לא הוית כדאי למשל' ידיה לאלקאה יתך ומחו לך באינון מרעין וכמה סנגורין וכמה קטיגורי' קמו עלך וקב"ה ברחמוי נפישן רחם עלך בזכות הני משניות דאת מתנית תדיר בפומך ואוף בזכות דאת מחב' תדיר בפסק ע"כ שזיבו יתך ויהיבו באתרך כמה גוברין ולכן מיתב תיתוב קדמאי ותיתוב ותדבק בי ובדחלתי והרהורין דלבך יהון תדיר באוריית' כמא דעבדת באינון שבועיי' והא בשבוע דנא יהבת רווחא ללבך בקצת רגעי דלא הרהרת באוריית' והא הודעתיך דלא בעי למפס' אפי' רגעא חדא מדאורייתא דלא יהא רשו לס"מ למשלט עלך דבעי דלא יהיה לך אל זר דהיינו יצר הר' דאיהו מסטרא דס"מ רשיעא והיינו דכתי' אני אני הוא ה' שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים שמי היינו מטרוניתא לאחר דהיינו ס"מ לא אתן רשו ודוכת' דישלוט בה ותהלתי דהיינו אימא עילא' לפסילי' דהיינו אינך דחיות שעלו במחשבה להבראו' אשר קומטו בלא עת ולא בעא קב"ה דיפקון לעלמא ובג"ד קארי לון פסילים דאפסילו מלמיתיא לעלמא וע"כ תלי לון בתהלה דהיא אימא עלאה דכל מאי דנפיק לעלמא מסטר' קנפיק ברזא דברוך גוזר ומקיים דאיתמר עלה והיינו רזא דמבטן מי יצא הקרח דבטן היינו אימא עלאה דרמזא לבטן דמינה נפקין כל תולדין דעלמ' ואיתקריאת מי וקאמר דמהתם יצא הקרח דהיינו דמימוי גלידן וקפיאן וא"ת איך אפשר דחס' מימוי גלידן וקפיאן דא"כ הו"ל למהוי סטרא דדרו' דרמיז לחסד קרירא ואנן חזינן דאיהו חמימא טובא וכן איכא לאקשויי דכיון דגבורה תוקפא דאשא הוי סטרא דצפון דרמיז לה הוה ליה למהוי חמימא טובא ואנן חזינן דהוא קריר טובא הלא ידעת דאית תרי גווני אילנין ואת חזי לון בחד אברהם לימינא ויצחק לשמאל' ואידך יצחק לימינא ואברהם לשמאלא ולא פליגי אלא כלהון בדרג' חד סלקין כדאמר בזוהרא קדישא אע"ג דאתבררו מלין הכא והכא בכמה דוכתי כלהו בדרגא חד סלקין והכא נמי תרוייהו בחד דרגא סלקין לאורויי לן דרחמי כלילן בדינא ודינא ברחמי וסגיאות טיבותא עבד עם עלמא במכילת' דדינא מבמכילתא דרחמי דאלמלא מכילתא דדינא הוה בר נש מסגי למיחב קמיה מאריה ולא הוה מתעורר למיתב מחובוי ולבתר הוה מתאבד בשעתא חדא בסגיאו' חוביהי דאע"ג דלא הוי מכילתא דדינא אלא דחסד מכל מקום לבסוף הוה דינא מתעבד בחדא השתא דאיכא מכילתא דדינא ע"י דינא מתערי בני נשא למית' מחוביהון ולרמוזי דהני תרין מכילן אתכלילו חדא בחד' אתחזי דההו' אילנא גבורא דאיהו יצחק לימינא וחסד דאיהו אברהם לשמאלא. והשתא לא תקשי דחסד מימוי גלידן וסטרא דדרום חמימא דמגו דינא דאשתכח ביה סטרא חמימא ואף עפ"כ מימוי גלידן מגו קרירותא דחסד ובכי האי גוונא איכא למימר בגבורה דסטרא קרירא מגו דמיא דחסד נגדין בה ומקררין לה ותו אית לך למנדע דרזא דחמימותא דסטר דרום הוא בגין דתוקפא דגבורה בטש לקבליה ומשום הכי מחמם ליה טובא וכד תחזי בנהור' דבטש בעשישותא דבכותלא דלקביל עשישותא מזהר טפי מבכותלא דבסטר עשישותא והכא נמי תוקפא דחמימותא הוי דסטר דאשא דצפון מחי ובטש ביה טפי ממאי דהוי בסטר צפון גופיה וחמימותא דיליה מטפי על ידה דמיא דחסד דנגדין ביה דמשתארן גלידן מתוקפא דאשא דמחי בהון ומשום הכי תחזי דבסטר דרום רוביה לית ליה ישובא דמגו דמחי ביה תוקפא דאשא לקבליה מחמם ליה טובא עד דלית איניש יכיל למסבל חמימותא דיליה. אבל בסטר צפון רוביה ישובא דתוקפא דאשא דיליה מטפין מייא דנגדין מחסד ומקררין ליה וקרירותא דילהון לסטר צפון לא הוי תקיף כתוקפא דחמימותא דמחמם אשא דגבורה לסטר דרום משום דבמחיותא דאשא לקבליה מתחמם ומתלהב טובא מה דלית הכי במיא דנגדין לסטר צפון ומשום הכי יכלי בני נשא למסבל קרירותא דיליהון ולהכי רובא דלסטר צפון אית ביה ישובא. דנא היא רזא דמלתא ולא מבעי לך למשבק מלהרהרא באורייתא אפילו רגעא חדא דלא למיהב דוכתא ורווחא לס"מ דאיהו יצר הרע כלל ועקר אלא לאוקדא ליה בקש דק"ש ברזא דכוונה דליבא דאף ע"ג דגווני טובא אתמרו בה שפירו דכלהו הוי כההוא גוונא דאת מכוין בה למיסק למטרוניתא עד א"ס ולנחתא לה עד אין תכלית ולמהדר לסלקא לה עד א"ס. ומאי דאוליף לך שלמה בחירי למהדר לנחתא לא שפיר קאמר אלא דלית לאחתי לה אלא עד חסד דתמן הוא דוכת' דבת היתה לו לאברהם וכדקאמר בזוהרא קדישא בסטר דרומא תמן תתקעון יתה. ובתר הכי תכוין בשם י"ב ובתר הכי בשם בן מ"ב ואע"ג דפרשת' קמיית' מילין דרחמי נינהו ואבעי לה למהוי בסטר דחסד ושמא דמ"ב בסטר דגבור' ותו דהא אתמר דכי סלקא באורח דרום סלקא והיכי שירות דסלקו דלא הוי בפרשתא דאית בה מ"ב דהוא בסטר דגבורה כלהו מילין סלקין לדרגא חד לאחזויי במכילן כלילן חד בחד בהאי פרשתא דאית בה מילין דרחמותא אית בה מ"ב דהוו בסטר גבורה וסליקו דמטרוניתא ברישא הוי מסטרא דצפון דמתמן הוי יניקו דילה. ומאי דאמרו דסלקא באורח דרום וכו' היינו למימר דסלקא במילין דרחימו דהוו מילין דאורח דרום ולא במילי דפורענותא ורגיזו דהוו מילין דסטר צפון. ובתר דסלקינן בצפון מבעי לסלקא בדרום ברזא דפרשה והיה אם שמוע דאית בה ע"ב תיבין לקבל ע"ב גשרין דחסד ואע"ג דאית בהאי פרשת' מילין דפורענותא ורגיזו דשייכי לסטר גבורה הא אתמר טעמא למילת' דלאחזויי דכל חדא מהני כלולה מחברתה עבדינן הכי. ותו דבהאי פרשת' אית מילין דרחימו בריש' ובתר הכי סלקינן לה לגבי אמא עילאה ברזא דחמשין תיבין דאית מושמתם עד על הארץ לקבל נ' שערי בינ' דמתמן נפיק כל טיבו וכל חידו לעלמין ועליה אתמר למען ייטב לך לעולם שכלו טוב ברזא דצדיק דיניקו דיליה מהכא ברזא דעמד וגנזו לצדיקים דעין לא ראתה אלהים זולתך. והיינו למען ירבו דמתמן הוי אורך ימים אורח חיים ורבוי ימים לכלהו עלמין. ימיכם רמז לספירן וימי בניכם רמז להיכלין דמטרוניתא. והשתא אית לך למנדע אמאי מהדרינן פרשת ציצית דאית בה ע"ב תיבין עם ג' דמהדר ש"צ אי לסלקא לה לחסד הא סלקינן לה בקדמיתא ותו אמאי חסרין ג' תיבין בפרשתא דא ואצטריך ש"צ לאשלמא לון טפי הוה עדיף דליהוו הנך ג' תיבין בגופא דפרשתא. ותו אמאי יחידאה לא מצי לאהדרא לון לאשלמא חושבנא כדקא עביד ש"צ. ותו אמאי תרין תיבין מגופא דפרשתא ותיבה ג' לאו איהי מפרשתא. אבל רזא דמלתא כדאמרית לך בכוונה דקרא קמא דבתר דסלקינן לה לעילא בעינא לאחתי לה ולמקטר לה בסטר דחסד דתמן הוא דוכתא וה"נ עבדינן השתא דבתר דסלקינן לה לבינה אהדרינן ומחתינן לה לאסגאה עלמא ומקטרינן לה בסטרא דחסד. ומשום דעד דוכת' דידה אית ג' ספירן חסד. נצח. יסוד. משום הכי חסרינן בפרשתא דא שלשה תיבין לרמוז בג' ספירן קודם דוכתא דידה בעינן לקטור לה ומשום הכי ש"צ בעי לאהדורי לה לאשלומי מניינא דע"ב תיבין ותרין תיבין הוו מפרשת' ותליתא' לא משום דהוא תיבת אמת דרמיז בת"ת ורמיז נמי לצדיק ולאלופי דכל עקרא דיחודא וזיווגא דילה הוי בת"ת וצדיק והנך ג' ספירן דאמרו רמיזן לג' עלאי משום הכי לית רשו ליחידאה למימר לון כי היכי דלית ליה למימר ק' ק' ק' דמדי דרמיז לג' עלאי לית רשו ליחידאה למימר:

כ״בובכל האי אבעי לך לכווני בק"ש ודלא למפסק לבך מהרהורי אוריית' אפי' רגעא חדא וגם התמנע מלמשתי חמר' כל דתיכול ובפרט מיממא ואפילו מאי דתשתה בליל' ליהוי מזוג טובא ותיתוב לדחלתי כדקא יאות דהלא מן שמיא משגיחין עלך לטב דהא בזמנא דהוית מרע כמה סניגורין וכמה קטיגורין קמו עלך כמא דהודעתך דבההוא ליליא דשמחת תורה דהוית מרע טובא הא אתגמר דינך אלא דעתיקא דעתיקין אתגלי עלך בזוהר לבינוניתיה ורחם עלך בזכותא דהנך מתניתא דהוית מתנית בגו מרעך ומהרהר בהון ובתר הכי אנהר לך למקרבא לדחלתיה ואערע קמך שלמה בחירי למחזי אי תנדע ליה וזכו הוה לך דאשתמודעתא ליה ואוליפתא מיניה למדחל יתי ואוף כתבת עליה טבוון לההיא קרתא רבתא דאזל עד דאתערו הנהו חברייא קדישא למיתב למריהון וההוא זכותא תלי בך דאתערו דליך עביד ובגין דאוליפו אורייתא מפומך אינון מנהרין לך ואת מנהיר להון ואתון מנהרין לחברייא קדישייא שבעיר ואם בישראל ואינון מנהרין לכון אלין ואלין הדרך עליהון והדריהון עלך זיוך עליהון וזיוהון עלך ולא תתנשי מניהון ולא יתנשון ממך לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי לכן אזדהר מלפסק הרהורא דאורייתא מלבך אפילו רגעא חדא ומחמרא נמי אזדהר לך כמא דאמרית ומלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתיך במיחן עניין לחמל' ולחייסא על מסכינא כמא דאת עביד וגם למסבל כל ענויין וסגופין ודא רמיז עניין ואע"ג דלא להוי אלא הני תרי דמענית בשבוע מסתייא ואי כדין תעביד קב"ה ישבוק חובך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דאינון צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והכי מזמנא לך עטרה בכמה אבנין ומרגלין דיקר וכורסייא דיקר בין צדיקייא ופורפירא יקירא וטבא למנהר אע"ג דאית עלך חובין קב"ה ייותר לון גבך ואע"ג דמאן דאמר דקב"ה וותרן יוותרון מעוי ה"מ כד לא תייבין אבל כד תייבין ומתחרטי' ותוהים על הראשונות קב"ה שביק לון ויהיב לון אגר טב ואוף הכי אעבד לך ואזכך דתתוקד על קדושת שמי כי היכי דתיהוי זהיר ובהיר לעלמא דאתי והא את חזי דבתר דתבת לדחלתי אתיהיב רשו למללא עמך בהאי לישנא ולא תימא דגריע הוא דמריש הוו ממללין בלשון הקדש דההוא לשון לא הוה קדושה כולי האי דהוה כלישנא דמליל גבר עם חבריה אבל האי לישנא הא ידעת דלית גבר דמשתעי עם חבריה. ובכן תנדע דמכתר עילאה קא אתי ועוד דהשתא מתחזי דבעידנא דאנא ממליל עמך את בעיינין פתיחין ומסתכל בכל סטרא ואת מרים קלא במלולי בפומך וכל מאי דיסתפק לך בין בפסק בין בגמרא או פי' או תוספות אתיב לך לחוד דתהרהר בההוא עניינא ותימא דרעותך דיתובון לך לכן חזק בתיובתא דילך דכל זינא אזיל לזיניה ובאתרא דמתדבק בר נש תמן מתדבקין ביה. ואם תרבה להדבק בי כאשר אמרתי מכריזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הוא האיש אשר מלך מ"ה חפץ ביקרו כי עתה נתמעטו הדורשים את ה' והמתעורר לדרשו הוא נזכר לטובה ואתה שלום וגו':

כ״גספר ישעיה פרק נב

כ״דסימן נ"ב בשלהי אייר חנם נמכרתם על עסקי חנם שהם צורכי הגוף נמכרתם כי סבת החטאים הם הנאות הגוף וחנם הם בקראכ' בו לא יועילו ולא יצילו כי תגאלו מהחטאים שנמכרת' במעט תאות הגוף והנאותיו כי כסף לשון תאוה כמו נכספה וה"ק תגאלו בלא כסף כאמור. ואתה שלום:

כ״העוד אמר לי הנה הקב"ה עומד על ימינך לעזרך ולהצילך מיצה"ר והוא וכל חיילותיו יפלו תחתיך אם תתחזק בעבודת קונך וז"ס יפול מצדך אלף וגו' כלומר אם יהיו מסטר' דשמאלא אלף עומדים על שמאלך יפלו תחתיך כי רבבה מסטרא דימינא עומדי' לעזרך כי מדה טוב' וכו' הבא לטהר מסייעין אותו:

כ״וספר ישעיה פרק נה

כ״זסימן נ"ה אור ליום ז' ג' לתשרי חזק וגו' דרשו ה' בהמצאו הא איכא למידק מאי בהמצאו ומאי בהיותו קרוב ותו אמאי בחד נקט דרשו ובאידך נקט קראוהו. ותו דאמור רבנן לא קשיא כאן בעשרת ימי תשוב' כאן ביחיד וכו' והא קרא דמי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בכל זימנא משמע. ותו מאי יעזוב רשע דרכו וכי בתר דתב בתיובתא דקאמר דרשו ה' בהמצאו בתר הכי קאמר יעזוב רשע דרכו וגו' והדר למקרייא רשע ואיש און. ותו מאי וישוב אל ה' ומאי ואל אלהינו ואמאי בהאי נקט וירחמהו ובהאי נקט כי ירבה לסלוח. ותו אמאי נקט בהאי לישנא דריבה ובהאי לא. ותו מאי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב וגו' משמע דבסופא הדר הגשם לשמים והא לא חזינן דהוה הכי. ותו אמאי נקט גשם ושלג והא איכא כמה ארעי דלא נחית בהו שלג ואמאי נקט מילתא דלא שויא בכולהו ארעי. ותו אמאי נקט זרע לזורע בריש' והא עקרא דמלתא לחם לאוכל. ותו מאי שובה ישראל עד ה' אלהיך לפני ה' אלהיך מבעי ליה ומה דאמור רבנן מהכא דתשובה מגעת עד כסא הכבוד משמע דאיהו מלכות וה' אלהיך איהו למטה. ותו מאי קחו עמכם דברים וגו' ותו מאי ואמרו אליו כל תשא עון וגו' דמשמ' דהני מילין בלחוד יימרון קמי' והא לית בהון לישנא דפיוסא דבקשת מחילה. ותו מה ענין לזה אשור לא יושיענו וגו' ותו מאי על סוס לא נרכב דמשמע דאיכא איסורא ברכיבת סוסיא והא ודאי ליתא. ותו מאי אשר בך ירוחם יתום מאי יתמי הוו בהו דאמר הכי:

כ״חאבל רזא דמילתא דכד בר נש תב בתיובתא שלימתא כאלעזר בן דורדיא מגו חביבותא דקב"ה הא ודאי מתדבק ומסתלק לעילא ובהני עשר' יומי קדישי כיון דיתוב בתשובה שלימה אע"ג דלא יהא כ"כ כמו ההוא דאלעזר בן דורדיא הא איהו מתקבל. (חסר) סימן ס"ו אור ליום ה' ו' למנחם שמחו את ירושלים וגו' הא איכ' למבעי אמאי נקט לישנא דשמחה וגילה הא בחד מנייהו סגי ותו אמאי פלגינהו בתרתי לימא שמחו וגילו את ירושלים ותו לימא שמחו את ירושלים כי היכי דאמר וגילו בה או לימא וגילו אותה כמו שאמר שמחו את ירושלים. ותו אמאי הדר ואמר שישו אתה משוש. ותו כפל ושישו משוש ותו אמאי נקט באינך אוהביה ולא המתאבלים עליה ויתהרא דעליה למה:

כ״טאבל רזא דמלתא דשמחה במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא וגילה רמיזא בחולק' רבא דרמיז למלכות עילאה וששון רמיז לחולקא רבא דרמיז ליסוד ות"ת ומשו' דכל ישראל אוהבים אלא דאית בהון תרין דרגי' חד דרחמי' לה קצת והנהו יתדבקון במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא ולהכי קאמר שמחו את ירושלים וקאמר בהו את כלומר דמתחברין עמה ותהכון לסטרא כעין מאי דאמור דרשנייא על את האלהים התהלך נח ואית דאינון רחמין לירושלים יתיר מקדמאי ובהנהו קאמ' לישנא דגילה דרמיז לחולקא ורמיז למלכות עילאה וקאמר בה ולא אתה משום ואיהו עילאה ממלכות תתאה וליכא למימר גילו אתה כדקאמר במלכות תתאה. ואית דאינון רחמין לירושלם יתיר עד דאינון מתאבלין באבלות דילה וקאמר דהני יזכון לאתדבקא ביסוד ות"ת והיינו שישו משוש תרי דרגי וקא' אתה דאע"ג דיסוד ות"ת עלאין אינון יהבין למטריהון דוגמא דמהני קדמאי לסטרא מלכות תתאה ואם כן ישתכח דהני דמתאבלים מסתלקים ביסוד ות"ת דאינון מעילא ממלכות והיינו כל המתאבלים עליה כלומר כל המתאבלים הא אינון סלקין בדרגין דאינון עליה ואתה שלום וכו':

ל׳ליל ז' י"ב למנחם הטוב לך מה שאתה מרבה בדבור כי מה שאמר יונה קדושי כי מה שאמ' ז"ל כי ליצנות' אסירא שנייה לה כל מילי דבדיחותא קושטא קאמר והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים ופיו מלא תוכחות על הרהור ד"ת לבל אפסיק רגע כלל:

ל״אספר עמוס פרק נה

ל״בעמוס אור ליום ג' ר"ח אדר ב' שהוא ל' לאדר שכתבת שם על שלמה ידידי והיו לאחדים בידך ראשון חזק ואמץ בתורה מה נכבד היום הם וחברי שאלוניקי כלכם מתעלים לפני ה' נורא אלהים ממקדשיך אשר בעיר הגדולה והוא מתקדש בכם ועל ידכם תתקומם ותתרומם כנסת ישראל וז"ש נפלה ולא תוסיף קום וגו' לא תוסי' קום מעצמה אלא ע"י המעלים והמייחדים אותה עם דודה לכן כתוב להם תחזקנ' ידכם וכל מאי שכתב לך בשם המלאך הגואל אמת הדבר כי עם היות שבתחלה אנוס היית וגם שנה אחת אחר שהתירו לך לא היה לך לצאת אבל אחר כך למה לא יצאת ללכת לא"י כי אעפ"י שהיו אז מלחמות היית מתעכב באדרינופולי עד עברם והיית מזכה את הרבים אבל מ"מ אין עליך אשם כ"כ וגם לא אותה סבה לבדה שגרמה מניע' הבנים אלא שסייעה קצת וגם פה הרבצת תורה וגם מתביישים ממך מלחטוא ומה שאמרו למלאך הגואל שצריך באותו פרק ובאותו מקום לא שתתעכב שם בשום פנים רק שדרך עלייתך לא"י תעבור דרך שם ותהיה שם קצת ימים ורבים ישובו מעון על ידיך ואחר תעלה לא"י ואם קודם לכן תרצה ללכת לשאלוניקי לתקן ספרך כאשר עם לבבך עשה כי לא על זה אמרו למלאך הגואל אלא שלא תתיישב שם וכן אני אומר לך שתזהר ותשמר שלא תתיישב בשום מקום אלא תעלה לא"י עוד אמר לי שהגוף צריך לסגפו ויהיה בעיניך דוגמת לזכות ע"י לעה"ב עוד אמר לי שאזהר מלקבל הגיורת שהיא מתגיירת מאהבת איש שהרי אמר הרמב"ם שאין מקבלים אותם ואף על פי שכתב שהדיוטות היו מקבלים אותם בימי דוד ושלמה אין לומר לכם שיהא מותר לקבלם דהא אמרו מארי מתניתין אנן הדיוטות אנן. וכ"ש אתון שהרי לא כתב הרמב"ם שב"ד של הדיוטות קבלו אותם אלא הדיוטות סתם כתב לומר דהדיוטות בעלמא שלא היו לא חכמים ולא נבונים אבל אתם חכימי דרא אין לכם לקבלה. ועוד שהרי ודאי לא תפרוש ממנו אעפ"י שיאמרו שפרשו אל תאמן ונמצאת גורם לבא עליה בנידתה ועוד שאפילו שעובר על נ"ש ג"ז אני אקח נקמתי ממנו ויהיה חלל חרב בזו השנה שאת"ל שיפרוש תחזור לסורה ונמצאת נעשית על ידיך ישראלית ע"א ומוטב שתשאר בגיותא ועוד דנפש מסאבא היא ובתה ולא ישתרשו בישראל לעולם וגם הבן שנולד להם נפש מסאב' הוא ולולי שגלוי לפני שעתיד ליפגם מהרה לא הייתי מניחך למולו. ועל כן האיש והאשה הבאים להתגרש אם יחזרו לפניך הטפל בהם כי בודאי לא יעלה זווגם יפה לעולם. ובכן ואתה שלום:

ל״גספר תהילים פרק יט

ל״דתהלים מזמור יט בהשכמת שבת כ"ז לאדר הא' יפה עשית בתחלת זה השבוע ועם כי לבסוף התרפית קצת ואין לך לעשות כן כי אם התרפית ביום צרה סר כחכה ח"ו כי לא טוב עשית ששתית הלילה הרבה ואף שהיה מזוג הלא ברבוי השתיה מחליש הגוף. וכבר הודעתיך שרפואת הגוף יש לה מבוא גדול בעבודת השם לכן הזהר מכאן ולהלאה תמיד תהיה מחשבתך בתורה לא תפרד ממנה אפי' רגע אחד כאשר הוריתיך וראה אחי ידידי מה ה' שואל מעמך כי אם שמירת היסורין הראויין לך על עונותיך שתהיה מחשבתך דבקה תמיד בתורה לא תפרידנה ממך אפי' רגע א'. ואם כה תעשה תמיד ותזהר מן היין אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב כי תהיה משכן וקן לתורה דבק בה תמיד בלי הפסק שלא לתת מקום לס"מ לשלוט עליך כלל וז"ס הלולאו' והקרסים שהיו במשכן וז"ס דבקו' ס"ת שבק"ש שנכתבו כן כדי לדחו' ס"מ שלא יכנס שם ומצוה על הקורא להפרידם שאז אין לחוש לס"מ ליכנס בין הדבקים לפי שכוונת הקורא קושרת ומאחד' התיבות שבק"ש וע"י כן אין רשות לס"מ ליכנס שם ובס"ת הדבוקות פסולות מזה הטעם ומאחר שהגויל הוא קושר ומאחד כל התיבות שבס"ת וגם הם קשודות ומאחד' ע"י התיבות המדובקות כעין התיבות הדבוקות בק"ש אין רשות לס"מ ליכנס שם ולכן אם נדבקו האותיות פוסלות כיון שאין צורך בדיבוק ההוא וז"ש תורת ה' תמימה שכאשר היא כתובה בס"ת כהלכתה היא מיוחדת ומקושרת והיא תמימה ושלמה ושלימותה כ"כ גדול שאין צ"ל שהיא משיבה הנשמה למקומה וכן הרוח אלא אפי' הנפש שהיא היותר עב וגם משיבה אותה למקומה שממנו חוצבה שהוא הרוח והנשמה מתעלה למעלה ע"י כך והרוח נקשרת בנשמה והנפש ברוח:

ל״העדות ה' נאמנה פי' לפי שאין עדות אמיתית אלא ע"י ראיה לא ע"י שמיעה ואמונת התורה אינה אלא ע"י קבלה אמר דע שאף על פי כן היא נאמנת ותדע שהרי היא מחכימת פתי ואילו לא היתה נאמנה היה לה לטפש אפילו החכם כמו שהוא בדיין הנוטל שוחד שהוא מעוור עיניו. פקודי ה' ישרים כלומר שהם בעצמם ישרים שאינם רחוקים מהשכל. מצות ה' ברה כלומר היא זכה וברה. ולפי שטבע הלבן הוא להחשיך העינים כמו בהירות השמש וכיוצא אבל התורה אעפ"י שהיא זכה וברה היא מאירת עינים:

ל״ויראת ה' טהורה כי היראה האמיתית מה' אינה תלויה בדבר רק היא טהורה בלי שום תערובת כוונה אחרת אלא יראת המעלה והרוממות ועל כן היא קיימת ועומדת לעד:

ל״זמשפטי ה' אמת וגו' שהם מהתפארת שהוא אמת צדקו יחדיו כלומר אף על פי שתראה משפטים הפכיים כגון פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים צדקו יחדיו ואין להרהר עליהם:

ל״חהנחמדים מזהב וגו' ירצה הנחמדים שהם המצוו' ויצאו מזהב שהוא מדת צפון שאעפ"י שכתוב אש דת למו הרי אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ומפז רב כלומר גם כן יצאו מפז שהיא כנסת ישראל שנקראת פז לפי שהיא יונקת ממדת הגבורה הנקראת זהב על כן נקראת היא פז וירמוז עוד שנמשכו מצד ימין שנקרא פז רב על שחסד למעלה מגבורה כי גבורה יונקת מהסד ופז הוא זהב ורומז למדת הגבורה ואם כן פי' ומפז רב שנמשכו גם כן מחסד שהוא גדול ורב ממדת הגבור' הנקרא פז:

ל״טגם עבדך וגומ' כלומר כשאשמור המצות הנפש שהיא הגרועה שבג' כחות האדם ועל כן קראו עקב תתעלה ותעשה רב כי תתקשר ברוח והרוח בנשמה:

מ׳שגיאות מי יבין וגו' כלומר כשנודע לי ששגגתי ואשוב עליהם ודעתי שתקבל תשובתי כי מ"י שהיא בינה והוא תשובה יבין ויקבל תשובתי אבל מה שאחלה פניך הוא שמאותם הנסתרות שלא ידעתים מאותם נקני. גם מזדים וגו' כלומר אל תביאני לחטוא במזיד ע"ד העבר עיני מראות שוא. אל ימשלו בי וגו' כלומר כשאהיה בטוח מהם כשתחשכני מהזדונות ממילא אהיה בטוח שלא ימשלו בי החטאים החזקים שהם הפשעים ונקתי מפשע רב. ראה טוב טעם ודעת המזמור הלז ועוד הוא נדרש לכמה פנים כי שבעים פנים לתורה וזה הדרך תוכל לדרשו ברבים כי נכון וחשוב הוא. ועוד אוסיף לתת את דודי לך אם תהיה משכן וקן לתורה ולא תפריד מחשבתך ממנה בשום רגע בעולם. ותהיה לך נפש יתירה בחול כמו בשבת ובשבת תתעלה יותר ואגיד לך כל מה שיסתפק לך בין בגמרא בין בכל דבר בין בכל ענין לכן חזק ב"ה ותייחד מחשבתך לתורה כאשר אמרתי. ובטח בה' ועשה טוב ורעה אמונה עשה חברה ומרעות לאמונה העליונה בהיות מחשבתך תמיד דבוקה בתורה כאשר הוריתיך ואתה שלום:

מ״אספר תהילים פרק לא

מ״במזמור ל"א אור ליום שבת ט"ו לאדר א' שנת הש"ז ה' עמך וגו' הזהר שלא תפריד מחשבותיך ממני אפילו רגע ולא כאשר אתה פעם מדביק פעם מרחיק ומעט בתאוו' בכל האפשר כי אם אפשר ליזון בלי מאכל היית חפץ מאד. ויפה כיוונו המסתירים עצמם בשעת האוכל כמו בשעת עשיית צורכיהם כי היא חרפה לולי ההכרח. לכן התרחק למאוס הנאות ואעלך במעלות רמות:

מ״גמה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' דהא איכא למידק מאי נגד בני אדם דמשמע דהוא דבר בפרהסיא והא קודם לכן אמר אשר צפנת ליראיך:

מ״דאבל רזא דמלתא דקב"ה עביד הפך בני אדם דבני אדם כד יהבון שכר בעו הפרסום וקב"ה אשר צפנת. ועי"ל דקאמר אשר צפנת ליראיך דאינהו פלא במצפוני הלב צפנת אבל לחוסים בך נגד בני אדם דאינהו פלא לאגרא בהו בפרהסיא והיינו פעלת דאיהו פועל מפורסם. ועי"ל אשר צפנת היינו הקרן פעלת נגד בני אדם היינו הפירות ודייקא לישנא דפעלת דפירות אינון פיעל. ובכן הזהר לכתוב כל דבר שאני מחדש לך ואל תשכח מללמוד בקבלה והזהר שתהי' מחשבתך בי תמיד ואזכך וכו'. ובתר כן אזכך ליתוקדא על קדושת שמי וכו' ואתה שלום:

מ״הספר תהילים פרק לד

מ״ומזמור ל"ד אור ליום ו' ג' לשבט הזהר בי ובתורתי ובמשניותי להרהר ביום תמיד לא תפסיק רגע כי כבר אתה יודע כי אמרתי לך כמה פעמים שכמה עולמות אתה בונה בשעה שאתה מהרהר במשניו' ובשעה שאתה פוסק כמה עולמות אתה מחריב לכך הזהר כי עכשיו שבעה עולימין דידי דאמרית מלוין יתך תדיר וכמה חיילין מלוין יתהון ומכריזי קדמיהון ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא לכן אזדהר טובא דאזכך וכו' מי האיש החפץ חיים דהא איכא למידק מאי חיים ומאי ימים. ותו מאי חפץ ומאי אוהב. ותו מאי תו לראות טוב ומאי ניהו רע ומאי ניהו מרמה. ותו אמאי בהאי אמר לשונך ובהאי אמר שפתיך. ותו מאי סור מרע ומאי ועשה טוב. ותו מאי בקש שלום ומאי ורדפהו. אבל רזא דמלתא דמ"י היינו בינה ואיש היינו ת"ת וה"א דהאיש רומז לבינה וחפץ רמיז לכ"י דהיא ארץ חפץ וקאמר דמאן דמחבר הני תלתא כחדא גרים למשפע חיים מעלמ' עילאה דאוהב ומחבר ימים דאינון ספירן. לראות טוב כלומר לאשפעה ביסוד דאקרי טוב דראיה הוא לשון חיבור וידיעה. נצור לשונך מרע לשון היינו בינה ושפתיך היינו נצח והוד וקאמר דינטר להו מהנך סטרין ומשום דהנך סטרין לא יכלין למקרב לבינה אלא דכד מתדבקין בספירן דלת"ת סליק לגבה קצת עכירו משום הכי לא קאמר אלא דינטר לה מרע אבל גבי שפתים דתמן הוא אתר דמתהדרין לאדבקא אמר בהו מדבר מרמה. סור מרע כלומר דע"י עובדוי יגרום דלא ידבקון הנך סטרין בספירן ויעשה ויתקן לטוב דאיהו יסוד. בקש שלום דאיהו יסוד לאתדבקא ביה. ורדפהו לאדבקא ליה. כמא דאת אמר צדק צדק תרדוף ובכן ואתה שלום:

מ״זאמר לי שתמיד תהרהר במשניותי אפילו בשוק מן הסתם עד שיראה בו טנוף אבל אינך צריך לחפש אחריו:

מ״חספר תהילים פרק צב

מ״טמזמור צ"ב אור ליום ה' איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. והא איכא למידק אמאי כפל למימר בער ולא ידע דהא בחד מינייהו סגי. ותו דאיש משמע שהוא אדם חשוב וקאמר עליה דאיהו בער ולא ידע מכל שכן כסיל ואם כן אמאי אצטריך למימר דכסיל לא יבין את זאת. ותו אמאי שניה בלישניה דבחד קאמר לא ידע ובאידך אמר לא יבין את זאת:

נ׳אבל רזא דמילתא דהכי קאמר איש דהוא אדם חשוב וחשיב לחברא ספירן כמא דאת אמר וידע אדם את חוה אשתו. לא יכיל למדבק לחברא יתהון והינו לא ידע, ולא תימא דלא ידע לגמרי אלא ידע טובא להכי קאמר בער דאף על גב דיתדבק תמן בערך מאי דשביק למנדע הוה ליה כאילו הוא בער דלא ידע מידי וכסיל דלאו איהו ידע מידי ולא משתדל למדבק חכמתא לא יבין את זאת כלומר לא מחבר בינה עם כנסת ישראל דאיהי זאת. ובכן ואתה שלום:

נ״אספר תהילים פרק קיב

נ״במזמור קי"ב אור ליום שבת כ' לאייר אשרי איש ירא את ה' לקבל יראה. במצוותיו חפץ מאד לקבל אהבה ומשום דלית דמיון בינו לביננו וכו' וא"כ היכא אפשר לבר נש למרחם למאן דלית ליה דמיון עמיה ולא חזי ליה להכי אמר במצותיו חפץ מאד כלומר ע"י פעולותיו ידעינן ליה וע"י מצותיו ידעינן מדותיו ועל ידיהון רחמין ליה:

נ״גספר תהילים פרק קכב

נ״דמזמור קכ"ב אור כ"ח שבט ירושלים הבנויה היינו מטרוניתא וקאמר עלה בנויה מלשון ויבן ה' את הצלע וקאמר דבהאי ירושלם כלילן כולהו י' ספירן עילאין וזהו שאמר כעיר שחוברה לה יחדו. העיר היינו י' ספירו' עלאין וקאמר דהאי ירושלם היא בנויה בי"ס כעיר די"ס עלאין שחוברה האי ירושלם לעיר די"ס עלאין יחדו כלומר ואינון ביחוד' חדא דהא היא מנא דכלהו. נ"ל כי סוד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם היינו לומר דבכור דרמיז בחכמה לא מדבקיה ביה בדכהנים דהיינו בינה וחסד דבינה נמי כהן הוא ברזא דבקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם דשם היינו בינה. ומעשר רמיז לכנסת ישראל דאיהו עשירית. נאכל לכל אדם שכל העולים למעלה מתוכה הם עולים. לצבות בטן שאוכלים ושותים כל לילה עד שבטנם כאלו הוא צבה וזה גורם להם לישן כל הלילה וזהו להפיל ירך:

נ״הספר משלי פרק ג

נ״ומשלי סימן ג' שנת אש"ה אור ליום ו' ר"ח אדר א' בכל דרכיך דעהו וגומר דרכים נקראים צרכי הגוף לפי שכל בני אדם משתמשים בהם יותר מן הצריך דוגמת הדרך שהוא רחב, ואורחות נקראים צרכי עבודת ה' לפי שבני אדם מעטים משתמשים מהם וגם המשתמשים בהם הוא על דרך הקיצור לכך נקראים אורחות שהם דרכים צרים ואין עוברים בהם אלא מעטים וגם כי ההולכים בדרכי ה' ילכו אורחות עקלקלות וכמה מכשולות באים לידם למונעם מעבודת ה' לכך אמר בכל דרכיך דעהו שהם צרכי גופך דעהו בגין שלא ליהנות מהם אלא ההכרחי לקיום נפשך ואז השי"ת יישר אורחותיך כי לא יזדמן לך מכשול ולא מעכב בבואך לעבוד את השי"ת וז"ש והוא יישר אורחותיך לכן בני הזהר במאכלך ובמשתך ובעת אכילתך ושתייתך אל תבט אל מיעוט שאתה אוכל ושותה אלא תביט אל ההיזק שומשך לך בשינה ובמיעוט עסק התורה מסבת אותו המעט שאתה אוכל ושותה יותר לכן הזהר ושמת סכין בלועיך וגו':

נ״זספר משלי פרק ו

נ״ח(חסר) משלי סימן ו' בהשכמת יום נ"ח תמוז הקצתי ולא יכולתי לישן וקמתי ולבשתי בגדי ואז אמרתי קצת בקשות ואח"כ אמר לי ה' עמך וכו' ואני הקימותיך לדבר עמך יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך הנה עתך עת דודים כי נר מצוה ותורה אור הנר היא דוגמת דכ"י תתאה ואור היא ת"ת המצו' כי כ"י שהיא מצוה ועוש' ותורה היינו תורה שבכתב שהוא ת"ת וה"פ המצוה שהיא כ"י הוא דוגמת נר אבל התורה דהיינו הת"ת הוא דוגמת אור וז"ה כי אתה תאיר נרי כלומר אתה כ"י עלאה תאיר לכ"י תתאה שהיא נרי אבל ה' שהוא הת"ת כשהוא מתעלה בבינה הנקרא אלהי יגיה חשכי שהנר בבית אינו מאיר לכל הבית אלא אל קצתו וקצתו חשוך ואף במקום שמאיר אינו בהיר אלא דומה לחשוך בפני האור הבהיר וקאמר דכשה' אלהי שהוא ת"ת ובינה ישפיע בכ"י יגיה חשכי לא יהיה שום מקום חשוך בכ"י אלא בכל מקום יהיה אור ואף במקום שהיה מאיר מקודם עכשיו יהיה בנוגה ובהירות רב וזהו מי בכם ירא ה' כלומר שלשה מיני יראות הם האחד יראה המעולה כיראת אברהם אע"ה אחר העקידה וזו מתעלה בבינה. הב' יראת שמא לא יזכה לעה"ב וזהו בכ"י והשלישית ביראת טובת העה"ז וזו היא תלויה במט"ט שהוא מעולם הפירוד ואמר הנביא מי בכם ירא ה' אפילו אם אינו ירא אלא על טובות העה"ז שזהו תלוי במט"ט שהוא עבדו אשר הלך חשכים כלומר שירא כזה הולך חשכים תרי שלא נתלה בספירו' עליונות ולא נתלה בכ"י תתאה שנקרא חשכים אלא במקום חשוך יותר דהיינו מט"ט שהוא מעולם הפירוד והיינו ואין נוגה לו כלו' שאם היתה יראתו נתלית בכ"י תתאה אעפ"י שנקרא חושך מ"מ קצת נוגה יש בו אבל עכשיו אין נוגה לו ואמר הנביא אעפ"כ כיון שביראתו זאת בטח בה' ה' ימלא לו תאותו והיינו דקאמר וישען באלהיו כלומר כיון דבטח בשם ה' ישען באלהיו שודאי יתן לו כלבבו וכענין דכתיב יתן לך כלבבך וגו' לבבך היינו כ"י הנקרא לב וקאמר שהשי"ת יפיק מאוייתך ישפיע בלבבך שהיא כ"י וזה ע"י שימלא שפע וברכה ליסוד הנקרא כל ועמודים הנקראים עצתך כי הם מקום העצה כליות יועצות:

נ״טעוד אמר ומה שאמרתי מהריון אשתך הכל אמת ויציב הוא כי הלא ידעת הקב"ה חותמו אמת ופירוש הענין שאעפ"י שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו כשתעמוד על חותם הענין דהיינו סוף הענין תמצא שהכל אמת וכן בענין הזה ההריון אמת היה ולא היה הקב"ה מחזיר מתנתו אשר נתן לך אפילו אם היה גורם החטא אבל בהיות שנקנסה עליך מיתה רצה הקב"ה ברוב רחמיו לפדות אותך ונתן ההריון ההוא תחתיך והכל להנאתך ולטובתך כי הרבה הפרדת לבך ומחשבתך מד"ת ונתת מקום לס"מ ונחש ובתאותם לשלוט בך ולכן נקנסה עליך מיתה. שוב והדבק ואתאחד בהב"ה ואל תפריד מחשבתך מהתורה ומעט מהנאות העולם וטוב לך ואזכך לישרף על קדושת שמי וכל חטאתיך ופשעיך ישארו באש ואתה תתעלה כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ הימין. וכבר הייתי מאריך עמך יותר אלא שלא לבטלך מלימודך. ומכאן תשא ק"ו כמה יש לך ליזהר משיחה בטלה ולא בשום דבר בעולם אפילו רגע אחד ואפילו שיחה בטלה קלה רק שתעסוק בתורה ותתדבק ביראת ה':

ס׳ספר משלי פרק כג

ס״אסימן כ"ג שנת השכ"ח אור ליום שבת י"ט לטבת ה' עמך וגומר רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגע מתורתי ויראתי ועבודתי ולא תאכל בדרך הנאה כלל רק על כל לעיסה ולעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך כדוגמת קרבן. והיינו רזא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך כלומר כשתשב ללחום ר"ל לאכול לחם עם היצה"ר שהוא מושל באדם בין תבין את אשר לפניך דהיינו שכינה העומד עליך ואינו דומה מי שאוכל לבדו לאוכל לפני המלך. ואזדהר מלמיכל כי אם קמעא לקיימא נפשא ולא תאכל צנון וירוקים חיים כי אם מעט מזער. א"נ ה"ק כי תשב ללחום לאכול לחם את מושל שהוא יצר הרע להתעדן בה שהוא מושל בין תבין את אשר לפניך. זכור הדורות שהיו לפניך אותם. שהתענגו במאכל ובמשתה מה הועילו בכך ומה עלתה להם. א"נ ה"ק כי תשב ללחום את מושל שהוא יצה"ר דאיהו מושל בין תבין את אשר לפניך את הצדיקים שהיו לפניך ולא נהנו מן העולם כמה גדולה מעלתם. אי נמי הכי קאמר כי תשב להלחם כנגד המושל שהוא היצה"ר בין תבין את אשר לפניך לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. א"נ ה"ק בין תבין את אשר לפניך דהיינו השכינה שתמיד מחופפת עליך לכן הזהר מאד מהתענג כלל ותמיד תהיה שכינה נגדך ובפרט בעת המאכל למען תכלם ובכל לעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך דוגמת קרבן. והנה אזכך להעמיד תלמידים הרבה וכו' כי כל ישיבה שלומדים יש דוגמתה למעלה ומתיבתא דילך היא לקבל מתיבתא דעתיק יומין וכד אינון מפלפלין הדברים שמחים כנתינתן מסיני:

ס״בסימן הנז' פסוק ו' אור ליום ז' י"ט למנחם ה' עמך וגו' הזהר מיצה"ר אל תלחם את לחם רע עין וגו' דהא איכא למידק אמאי כתיב אל תלחם ולא כתיב אל תאכל וכן קשה במאי דכתיב לכו לחמו בלחמי ולא כתיב לכו אכלו במאכלי. ועוד קשה אמאי כתיב תלחם ולחמו ועביד מהשם פעולה ומדקדקייא אמור דלא יאות למעבד כן. ותו אמאי אזהר אל תלחם וגומר דהא אמרין בני נשא אי עיילית לבית רחימך אכול דאת עביד נחת רוח ליה. ואי עיילית לבית סנאך אכול כי היכי דלקהיון שיניה. ותו משמע דשלמה אתא לאזהרא במילי דעלמא ולא במילי אורייתא גם צריך להבין מאי מטעמותיו ומאי כמו שער בנפשו. אבל רזא דמילתא דשלמה הע"ה אזהר דלא יכול אינש יותר מדאי דאי עביד הכי מתקיף ליצה"ר דאיהו רע עין ובהכי גרים דההוא רע עין ילחם עמו דדמי דלהוו עמיה גברין דלהוו בסיעתא דהוא ס"מ וילחמון עמך ומשום הכי אמר לכו לחמו וגומר דכד תיכלון נהמא דאורייתא הוי כאילו אתון גורמין גוברין דלהוו בסיעתא דידכו וילחמו בההוא סטרא. מטעמותיו כלומר דיצה"ר מעייל בליביה דבר נש יאייה תבשילא פלן ובתר הכי דעייל בלביה חמידו איהו משתדל למעבדתיה ובהכי מתגאה יצה"ר והיינו כי כמו שער וגו' כלומר דחמידו דמילתא דמי לשער דמיניה נכנסי' לבית. אכול ושתה יאמר לך ולבו דהיינו ת"ת בל עמך דהא אדבקת בסטרא אחרא:

ס״גאחר כך סדר לי הדרוש שדרשתי בו ביום במנחה ושבח קצת ממה שעיינתי אלא שפירש בדרך רחב ובקצתו הוסיף קצת. אחר כך אמר לי ולכן יחכה ה' לחננכם כלומר דחן הוא למעלה שהוא בג' עליונות וקאמר דיחכה ה' ולא יתן לכם מתנת חנם משום דאלהי משפט הוא וכיון דדיין ושופט הוא אבעי דדינא יתעביד. א"נ הכי קאמר תדע אמתי יחכה ה' וגו' ולא יתן לכם מתנת חנם מיד כד ליתכון מכוונין אלא במשפט דהוא ת"ת אבל כד תסתלקון באשרי דרמיז בג' עליונות כולהו רמיז לנ' שערי בינה, חוכי לו ל' היינו מגדל הפורח באויר דהיינו בינה וא"ו היינו ת"ת כד יתחברון כלהו ספירות כדאמרן ויסתלקו בג' עליונות אז יושפע עליהם מתנת חנם. ומאי דלא קצת טופרי ידך בהאי יומא מיני הוה משום דקצת טופרי רגליך ולא יאות למיקץ תרווייהו ביומא חדא משום לא תחסום שור בדישו. וכן לית למיקץ טופרי רגלא אלא בערב י"ט או בע"ש דהוא זמן הדווא והכי אבעי למעבדך למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרא ידא יום ו' אבל תרווייהו בחד יומא לא ובשאר יומי לא למיקץ לא טופרי ידא ולא טופרא רגלא בר מזמניא ושבתי דחדוא כדאמרן ובפרשתא דלא שרית בע"ש לא תחוש דהא כיון דעיינת בה הוי כאילו שרית ליה ויאות כיונתון דרזא דמלתא הוא כדי להוסיף מחול על הקדש ואיבעי למשרי יתא בע"ש ולמגמר יתא בשבת' קודם סעודת שחרית:

ס״דסימן כ"ג אור ליום שבת ח"י לכסליו השכמתי כמנהגי לקרות במשניות וקריתי כמו מ' פרקים ועוד הלילה גדולה וחזרתי וישנתי עד שהשמש זרח על הארץ וחזרתי לקרות והייתי מצטער אולי נשכחתי מלהפקד כפעם בפעם ותמיד הייתי קורא בלי הפסק ובתוך זה נאמר לי חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת שאעפ"י שחשבת כי נטשתיך עזבתיך שכחתיך מן הדין כן היה ראוי לעשות יען כי שכחתני ונטשתני עזבתני והפרדת מחשבתך ממני ואותי השלכת אחרי גווך והנה אתה מתפלל לפני הקב"ה שיורך דרכי תשובתו ואני מדריכך בדרך זו תלך ותשלך דברי אחריך והנה לא נכון הדבר אשר אתה עושה לכן שוב אלי ואני אשיבך ככל אשר דברתי לך. ותמיד תהרהר בתורתי ויראתי ועבודתי ולא תפסיק מחשבתך אפי' רגע והטוב בעיניך מה שעשית אמש להפסיק בין גאולה לתפלה כי באותה שעה גרמת שתפול כ"י על ידך והפרדת אותה מן זוגה. ובעבור זה קמו מקטרגי עליך לולא שאני וחיילותי התפללנו לפני הקב"ה שירחם עליך לכן מכאן והלאה הזהר מאוד אל תפסיק כלל ואפי' בעניית אמן וחוץ מכבוד ר' יעקב שאמר מצוה לענות אמן אחר גאל ישראל לא ירד לעומקן של דברים אדרבה עבירה היא בידו ולא מצוה ולכן אין להפסיק כלל. ועל אודות האיש ההוא אשר דברת הנה תקנתיו לך מהרה תראה פלאות ותתמה לכן השלך על ה' יהבך. ומחר בעת הזאת אבא אליך ואדבר עמך הסוד ההוא יותר בארוכה ועתה תראה היקרך דברי אם לא תדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו' בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כמא דאת אמר בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהורא דמתנייתא ז' עולמין דילי נטרין יתך וכד את מיקץ מגו דאת נאימת' בהרהורא דמתנייתא היא היא ממללא בפומך ורחושי מרחשן שפוותך:

ס״הספר משלי פרק כז

ס״וסימן כ"ז אור ליום חמישי א' לאייר רעד ורע אביך אל תעזוב וגומר. פירוש ביום אידיך דאית לך צרות לא תשבוק דחלתא דקודשא בריך הוא דאיהו רעך ורע אביך ותדבק בקליפין דאינון אחיך משום דאינון כאחים לספירות ותדע למה משום דטב לך למסבל צרות ותהא שכן לספירן קדישין מלמהוי לך אחוה ודבקותא דההוא סטרא דאף על גב דיחזון לך פנים צהובות הא אינון רחיקין מינך דאין כוונתם אלא לאבדך מן העולם באתדבקותך בקליפין דאמרית לך לכן הזהר מלאתדבקא בהון ולאתדבק' בספי' עלאין וכו'. ובכן ואתה שלום וכל אשר לך שלום וגו':

ס״זספר איוב פרק לג

ס״חאיוב סי' לג אור ליום השבת ה' לניסן ה' עמך וגומ' הלא שדרוני לאלפותך ולגלאה לך רזא יקירא בהן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר דהא איכא למידק מאי פעמים שלש אי תלת זמנין איהו דמגלגל הוה ליה למימר הן כל אלה יפעל אל שלשה פעמים עם גבר מאי פעמים. ותו מאי עם גבר. ותו דכתיב על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו דמשמע דארבעה זימנין והכא קאמר תלתא:

ס״טאבל רזא דמילתא דלגברא דהו' דחיל חטאין מגלגל שלש פעמים לזככה יתיה אבל למאן דלאו איהו דחיל חטאין לא מגלגלי אלא תרין זמנין כי היכי דלא יתקלקל בזמנא תליתאה ויצא שכרו בהפסדו וזהו שאמר שלש עם גבר דהיינו דחיל חטאין כמא דמתרגמינן איש חייל ומאי דכתיב ועל ארבעה לא אשיבנו היינו לציבור ובכן ואתה שלום:

ע׳תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: