תשובות מהר"ח אור זרוע קכ״דMaharach Or Zarua Responsa 124
א׳שאל הרב ר' אברהם אחד שנשבע לא לך ולא לך ולא לך אם קיימא לן כר' שמעון דאמר עד שישבע לכל אחד ואחד וכן סתם מתני' דפ' האיש מקדש (מ"ו א') התקדשי לי בזו ובזו דמוקי לה כר' שמעון, או אם הלכה כרבי יהודה דאמר פרט הוי דבכל מקום ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה כדאמר פ' מי שהוציאוהו (מ"ו ב') וכן פ' שבועת הפקדון (ל"ח א') מוקי התם מתני' כר' יהודה ההיא דגזילה ואבידה וההיא דחטין ושעורין א"כ הוי ליה מחלוקת ואחר כך סתם באותה מסכתא ואם כן הוה לן למיפסק הלכה כר' יהודה דלא בעינן עד שישבע לכל אחד ואחד מ"מ זה איני מבין דבכל הפסקים בספר אלפס הביא בקידושין התקדשי לי בזו ובזו משמע דכן הלכה וכן פסקים יש לי דפסק בהתקדשי לי כר' שמעון א"כ אז לא היה כר' יהודה והשתא יורני במי הלכה ונפקא מינה לעניין מעשה שנעשה כאן שנשבע אחד לא לך לא לך לא לך ואם הותר לאחד מהם הותר לכולם ואם הלכה כר' יהודה דהוי שבועה לכל אחד ואחד אז לא הותר כולו דלגבי כל אחד הוי שבועה לחוד ואם הלכה כר' שמעון דלא הוי שבועה עד שישבע לכל אחד נמצא דהוי חדא שבועה וכשהותרה מקצתה הותרה כולה, כדאמר בנדרים פ' ר' אליעזר אומר (ס"ו א') פותחין לאדם כו' קונם שאיני נהנה לכולכ' הותר אחד הותרו כולם לכן יורני כי יש לנו צורך לעשות הלכה למעשה.
1
ב׳והשבתי דבפ' ר' אליעזר פותחין, סתם לן תנא כר' שמעון דתנן התם שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ואמר בגמרא מאן תנא אמר רבא ר' שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, וכתוב בפי' צריכין פתח לכל אחד ואחד דכיון שאמר קרבן לכל אחד ואחד לא נדר אחד הוא ואינו מתבטל כולו במקצתו עכ"ל. וכיון שסתם לן הכא בנדרים כר' שמעון קיימא לן כוותיה ומיהו גם לר' שמעון פעמים שהותר כולו פעמים לא הותר כולו דבאותה משנה עצמה קתני שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין ובפ' ד' נדרים (כ"ב ב') ראה אותם אוכלין תאינים וענבים ואמר להם הרי הם עליכם קרבן נמצא אביו או אחיו ביניהם או שהיו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הם מותרים ומה שעמו אסורים וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים ומייתי בגמרא מתני' דפ' פותחין שר' עקיבא אומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו, אמר רבה דכ"ע היכא דאמר בשעת חרטה כמו בשעה שנדר כגון אם בשעת הנדר אמר כולכם אסורים, וכן בשעת חרטה אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא, או אם בשעת הנדר אמר פלוני ופלוני ופלוני. אסורין וכלל אביו עמהם וכן בשעת חרטה אמר אילו הייתי יודע שאבא עמהם הייתי אומר פלוני ופלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כ"ע לא פליגי דכולו אסורין דמאחר שלא החליף ושינה דבריו אינו נראה עקירת דבר, לא נחלקו אלא היכא ששינה והחליף דבריו כגון שבשעת הנדר אמר כולכם ובשעת חרטה אמר פלוני ופלוני או להפך אמרי ב"ה ור' עקיבא מאחר שהחליף נראה עקר נדרו והותר מקצתו הותר כולו וב"ש לא שני להו ואסרו בתרווייהו, ורבא אמר איך שאמר בשעת הנדר בין אמר כולכם בין אמר פלוני ופלוני בזה אינו תלוי אלא בזה תלוי האיך אמר בשעת חרטה, אם אמר בשעת חרטה אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כולן מותרין, לא נחלקו אלא שבשעת חרטה אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דב"ש סברי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון דאמר כולכם אסורים ומה שאמר אחרי כן חוץ מאבא ולא כלום דבתר לשון הראשון אזלינן שאמר אילו הייתי יודע אומר כולכם ובאותו לשון אביו עמהם, וב"ה ור"ע סברי כר' יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס הלכך אהני ליה מה שאמר ואבא מותר אף ע"ג דלבסוף, ואם תלאן זה בזה כגון שאמר פלוני ופלוני הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולן אסורין, הותר האמצעי הימנו ולמטה מותרין, הימנו ולמעלה אסורין, ופלוגתא דב"ש וב"ה אתיא אפילו כר' יהודה כגון שלא אמר פלוני ופלוני אלא אמר פלוני פלוני דבין לשמואל בין לר' יוחנן דפ' שבועת הפקדון לא לך לרבי יהודה כללא הוי.
2