תשובות מהר"ח אור זרוע קל״הMaharach Or Zarua Responsa 135
א׳במסכת ידים (פ"א מ"א) מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג לג' ולד' מלוג לה' ולמאה ר' יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית, מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים, ארישא דמי רביעית נותנין אף לשנים לא קאי ר' יוסי, אבל לא ידעתי אם קאי דוקא אסיפא דסיפא דקתני מלוג אפילו לק', או אי קאי גם על סיפא דרישא דקתני מחצי לוג לג' לד' אם גם שם בעינן שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית ולכך צריך אפי' לג' חצי לוג ולא סגי ברביעית ומחצה כדי ששנים הראשונים יטלו רביעית וישאר לאחרון רביעית שלם או שמא לא קאי אלא אסיפא דסיפא דקתני מלוג ועד לק' ובהא דוקא בעינן שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית, דחיישינן משום שכבר נטלו מהם צ"ט ולא ישאר לאחרון אלא מים הדבוקים בדופני הכלי וכשיטה הכלי כדי להטיפם ממנו כשיפלו אותן הטיפין על ידיו לא אתו מכח גברא והוי ליה כמטה חבית על צדה דפסול התם ר' יוסי כי מה מועיל שתופס הכלי בידו ואין ידו משמשת אלא מעשה עץ כאלו הכלי תלוי ביתד או בחבל שיציאת המים מן הכלי אינם יוצאים מכחו, ומטעם זה יפסול במציעותא, וכפי זה שאני אומר א"כ אפילו בכלי מלא מים שהאדם תופסו בידו ושופך מן הכלי על ידי הנוטל עד שיגמור כל נטילתו אין זה כח גברא שאין ידו משמשת אלא מעשה עץ והוי כאלו הכלי מוטל על הכותל או שמא כיון שתחלת שפיכת המים מכחו ועדיין תופס הכלי בידו לא הקפידו החכמים, וקרוי הכל כחו, ומלשון רשב"א משמע שבעינן שהאדם יסייע לשפוך המים וז"ל אבל במניח בין ברכיו שברכיו מסייעות לשפוך היינו כח גברא עכ"ל רשב"א שכתב בפירוש המשנה דתנן (ספ"א דידים) מטה חבית על צדה ונוטל ולא דמי להא דאמר רב פפא פ' כל הבשר האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים, דהתם כששופך מן הדלי לצינור וכשהמים נופלין מן הצינור על ידיו אין זה חשוב מכח גברא, אבל הכא שהאדם עצמו הטה החבית אפילו הלך וישב לו אחר כך והחבית שופכת מים כל היום כולו מחמת הטייתו כח גברא הוא, מ"מ בעינן כח שופך (וא"כ כיון שיישב דברי רב פפא), ולפי זה התירוץ אעפ"י שהת"ק מכשיר בק' שמא אפילו לא בעי כח גברא, מ"מ בעינן כח שופך, וא"כ כיון שיישב דברי רב פפא כרבנן אז אין לנו ראיה שהלכה כרבי יוסי כי בספר המצות כתב שיש ללמוד כיון שרב פפא תפס דבריו כר' יוסי שהלכה כר' יוסי, ולפי דברי רשב"א ז"ל יכול להיות שהלכה כת"ק וא"כ מה שעושין שוקת וקובעין אותה בכותל ויש לה ברזות ומושכין הברזות ונוטלין ממנה לידים היה מותר כיון שתחלת יציאת מים מן השוקת בכח גברא כמו מטה חבית על צדה, ושמא יש לחלק, דבמטה חבית על צדה מעשה הגברא שהטה עדיין קיים ומחמת אותו המעשה עדיין המים יוצאין אבל במשיב הברזא מן השוקת אין מעשהו מועיל כלום ליציאת המים שיוצאים עתה בכח שני ומ"מ מה שכתבתי לעיל שמטה הכלי להטיף טפי מים המנו על ידיו אפילו רבנן יפסלו כיון שגם תחלת יציאת המים מן הכלי לא אתו מכחו ואפילו רבנן לא מצרכי להשאיר רביעית לאחרון דלא גזרו כולי האי. ובתוספתא קתני מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים, ובתוספתא קתני מי רביעית נוטלין לידים לאחד ולא לשנים מחצי לוג לג' ולא לד' מלוג לה' ולא ליוד ולא לק' מוסיפין על הראשונים ולא על השניים דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג לג' ולד', מלוג לה' לי' ולק', מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים, כיצד נטל את הראשונים ושפשף ונמלך ונטל את השניים ואין בהם כדי שיגיעו לפרק הרי זה מוסיף עליהם, ושמא יש לפרש דלר' מאיר אין נותנין מרביעית לידי השני אע"ג דמשירי טהרה קאתו משום גזירה דפרישת לעיל ועל כן מוסיפין על הראשונים לשני, אבל הוא עצמו שנטל ושפשף ונמלך ליטול שניים מחמת שהסיח דעתו אין שייך גזרה זו ולכך אין צריך להוסיף על השניים כיון דמשירי טהרה קאתו שנטל מהם תחלה לשם נטילה אלא שהסיח דעתו אפילו אם היה בכלי רביעית ונשפך מקצתו אין זה קרוי משירי טהרה קאתו כיון שלא נטלו מהם תחלה אלא נשפכו שלא לצורך נטילה, וכאן הרי נטל מהם לשם נטילה אלא שהסיח דעתו וקרוי שפיר משירי טהרה קאתו. ור' יוסי נותנין מי רביעית לידים לאחד אף לשנים סבר כיון דליכא אלא שני נוטלין ולא גזרינן גזירה דלעיל, ולכך אין מוסיפין על הראשונים, ומוסיפין על השניים וודאי אם נשאר בהם כדי שיגיעו לפרק אין צריך להוסיף דמשירי טהרה קאתו כיון שנטל מהם לשם נטילה אלא שהסיח דעתו אבל אם לא נשאר בהם כדי שיגיעו לפרק והוא סבירא ליה דמים הראשונים נטמאים מחמת הידים נמצא אם היה ניטל אילו ולא היו מגיעים עד לפרק היו מטמאים מחמת הידים, ואם יביא מים אחרים ליטול עד הפרק יטמאו גם הם מחמת אלו, ולא יטהרו ידיו ועל כן מוסיף עליהם עד שיהא בהם כדי רביעית להגיע לפרק, אבל ר' מאיר סובר שמים ראשונים אינם מיטמאים מחמת הידים דאמר בפרק שני (מ' א') נפל שם ככר של תרומה טהור א"כ אפילו אין בהם כדי שיגיעו לפרק אין צריך להוסיף עליהם אלא יטול באלו עד מקום שיגיעו ויביא מים אחרים ויטול עד לפרק ואין זה נוטל לחצאין דאמר ר' ינאי (גיטין ט"ו ב') ידים אין טהורות לחצאין דשם פירש הקונטריס שנטל חצי הפרק ונוגב וחוזר ונוטל חצי האחר שפי' כשהספר מתרץ שם הכא במאי עסקינן דאיכא משקה טופח וז"ל כשנטל חציו השני לא ניגב הראשון לגמרי דעדיין משקה טופח עכ"ל, אבל בענין שכתבתי אין זה קרוי לחצאין ולכך מוסיף לר' יוסי שאם לא היה בכלי כדי ליטול עד הפרק אז נטמאו הידים ומים אחר שמביא מיטמאים מחמתו, אבל כשיש בכלי כדי ליטול עד הפרק אף על פי שלא נתן כולם בבת אחת על ידו אין אומר כן שהרי אפילו אם רביעית בכלי וכי דוקא צריך שישפוך בבת אחת שיגיע עד לפרק איך יכוין זה כשיש לוג בכלי ובאים מאה ליטול מהם הדבר שצריך לצמצם המים ואי אפשר שמחמת צמצומו לא ישפוך אחד מהם פעם ראשונה על ידו כדי להגיע לפרק ולא פחות אלא בזה לא הקפידו חכמים. דרך קצרה לר' מאיר מוסיפין על הראשונים בהראשון מרביעית ולהשני ליטול משיריו צריך להוסיף עד שיהא בהם רביעית אף על גב דמשירי טהרה אתו משום גזירה דלעיל וגם רבי מאיר בעי כח גברא שתחלת יציאת המים מן הכלי מכח גברא כדפירש רשב"א בהטה את החבית אבל בנמלך אין צריך להוסיף על השניים כלל ואפילו אם אין בהם כדי ליטול עד הפרק שהרי אין הראשונים מטמאין את הידים ויטול עד מקום שיגיעו ויביא מים אחרים ויטול בהם עד הפרק, ור' יוסי אומר אין מוסיפין על הראשונים דמשירי טהרה קאתו ולכך אין צריך להוסיף שיהא בהם רביעית, אבל מוסיפין על השניים כיצד וכו', דלרבי יוסי ראשונים מטמאים את הידים ולכך אם אין בהם כדי להגיע לפרק מוסיפין כדפרי' לעיל ובעבור שאין מוסיפין דרישא וסיפא שוין הוצרך לפרש כיצד.
1
ב׳תניא בתוספתא מגופת חבית שתקנה לכלי נוטלין ממנה לידים ופרש"י בפ' כל הבשר (ק"ז א') שתקנה. חקקה לקבל רביעית ואע"ג דמעיקרא לאו להשתמש לתוכה עבידא ואין חללה עשויה לתוכה עכ"ל, ולפירושו הא דתנן בפ"ק דידים אין נוטלין ממגופת חבית היינו שאינה מקבלת רביעית וא"כ פשיטא דאפי' כל כלי שבעולם אם אינה מקבלת רביעית אין נוטלין הימנה, הלכך מפרש ר"י דמגופת חבית אפילו מחזיק רביעית אין נוטלין הימנה כדתנן במתניתן משום דאינה כלי שאין לה בית מושב, ותיקנה היינו שעשה לה בית מושב שתוכל לישב מאליה שלא תשפך, כל זה כתב רבינו אבא מארי זצוקלה"ה. ולע"ד שמא יש ליישב פירוש הקונטריס כגון אם נשאר חצי רביעית בכלי שנטלו הימנו וכיון שאלו מים אתו משיורי טהרה יוכל לשפכם לכלי אחר וליטול ידיו בהם אע"פ שבזה הכלי לא היה בו רביעית, קרויין משיורי טהרה אתו כיון שנטלו מהם שאינו תלוי בכלי אלא בנטילה שנטלו מהם, שהרי אם היה בכלי רביעית ונשפך מקצתו אם הנשאר בכלי קרוי אתו משיורי טהרה כיון שלא נטלו ממנו כי בזה נסתפקתי לעיל וא"כ שאינו תלוי להיות קרוין אתו משיורי טהרה אלא בנטילה שנטלו מהם, ולא בכלי אז חצי רביעית הנשאר בכלי שנטלו הימנו אפילו אם ישפכם לכלי אחר נוטלין מהם דהא אתו משיורי טהרה ומ"מ צריך שהכלי יחזיק רביעית שאם לא כן אין שם כלי עליו ונקט במתניתן מגופת חבית אין נוטלין הימנה לפי שאינה מחזקת רביעית וגם החקק שחקק בה כבר לא לשם קבלה נחקק, אבל כלי אחר שהתחיל לחקקו כדי להשתמש בתוכו וחקק בו כדי לקבל חצי רביעית אם היה יכול לשפוח בתוכו חצי רביעית דאתא משיורי טהרה, וליטול הימנה ואע"ג דלא נגמרה מלאכת כלי זה לקבל טומאה כמו דחק קפיזא בקבא (חולין כ"ה א') מ"מ לענין נטילה הוי כלי, אבל במגופה לא מהני כיון שתחלת חקיקתו לא היתה להשתמש בתוכו ולהשלימו לרביעית, וכן משמע לשון הקונטריס שפירש תיקנה חקקה לקבל רביעית, ואע"ג דלאו להשתמש לתוכה עבידא ואין חללה עשויה לתוכה, ומ"מ בין לפירוש הקונטרי' בין פירוש הר"י שתולה הפסול שאין לה בית מושב משמע דכלי שיש לה בית מושב ותוכו מחזיק רביעית כשר לנטילה אעפ"י שאינה עשוי להשתמש בתוכו אלא לשם כיסו. ומ"מ לפירוש ר"י למה נקט מגופה היה לו לומר כל כלי שאין לו בית מושב אין נוטלין הימנה ושמא בא להשמיענו אע"פ שתחלת תיקונו היה לשם כלי אם יתקן לו בית מושב כשר, אבל אם תחלת תקונו היה לשם כלי ולעשות בו בית מושב אע"פ שעדיין לא תיקן לו בית מושב כשר לנטילה כמו שכתבתי גם לפירוש הקונטרס. אבל רבינו שמשון פירש מגופה לאו לתשמיש לתוכה עבידא אלא כיסוי לחבית, ולפירושו לא ידעתי למה תפס מגופה היה לו לומר כל כיסוי הכלים, ושמא מגופה אינה עשויה כי אם לכסוי, אבל כסוי כלים פעמים שרגילים להשתמש בתוכו ולכך כשירים.
2
ג׳תניא בתוספתא החמת והכפישה אעפ"י שפחותין נוטלין מהם לידים, ופירש ר' שמשון (פ"א דידים מ"ב) ובלבד שיחזיקו רביעית דאמר פרק כל הבשר דכלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים. ולא ידעתי מה חילוק יש ביניהם לשאר כלים שכתבו רבותינו רבינו אבא מארי זצוק"ל וספר המצות שכל כלי שניקב בכונס משקה אפילו מחזיק רביעית למטה מן הנקב אין נוטלין ממנו לידים. ועוד כתב בספר המצות שאם ניקב במוציא משקה אם מחזיק רביעית למטה מן הנקב נוטלין הימנו דרך הנקב ולא דרך פיו שאין שם כלי עליו למעלה מן הנקב.
3
ד׳מים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פסולין וכשהוא מדיח בהן ידיו כשירים (פ"א דידים מ"ה), ובתוספתא כשהוא נוטל ידיו ונותן על גב ככרות אם נשתנו מראיהן פסולין ומדנקט מדיח ונוטל משמע דכשירין אעפ"י שנתכוין להדיח ידיו או ליטלן מדלא נקט הטביל ידיו ונתן על גבי הככרות, ועוד מדקתני בתוספתא אם נשתנו מראיהן פסולין אם ידיו נקיים ויפים ואינו מטבילן במים כי אם ליתן מים על הככרות, איך ישתנו מראיהן מזה, ושמא מחמת שמשמש בככרות וטח פניהם במים אי אפשר אם לא ידבק מן הבצק בידיו, וכשיחזור ויטבילם במים לטוח שנית את הככרות ישתנה מראיתם מחמת כן, ומ"מ מדנקט מדיח ונוטל ולא נקט מטביל ידיו במים או נוטל מן המים בידיו וטח בהם פני הככרות היה נראה שאפילו אם מדיח ידיו או ניטלו כיון שאינו מתכוין בשביל ידיו אלא לנקותם שלא יתלכלך הככרות דכשרין ורבינו משה בר' חסדאי פירש מדיח בהם כדי לצנן אבל הידים הם נקיים עד כאן לשונו, ולא הבנתי החילוק יפה.
4