תשובות מהר"ח אור זרוע קע״אMaharach Or Zarua Responsa 171
א׳פלוני בר פלוני נפטר לבית עולמו והניח חיים לכל ישראל והניח אשה וילדיה והנה היורשים תובעים ירושת זקינם ועתה קרובי היתומים אומרים ומבקשים ללומדים שיורו להם אחרי שידוע לכל הקהל ולכל בני המלכות מכירי אביהם שהם יורשי זקנת אביהם אם יש להם להחזיקם בחלקם המגיע להם מה שמוחזק בו ביד אביהם הבית והספרים ואחרי שידוע לכל בני המדינה שלא הוחזקה יד דוד אביהם מעולם לקנות לא בית ולא ספרים אלא הכל היה נקרא על שם זקנתם ועתה יורו רבותינו כדכתיב לעיל או אם יש למנות להם אפטרופא לחובת היתומים לטעון עכשיו בעוד דוד אביהם מוחזק בנכסיהם הן במקרקעי הן במטלטלי, ואם נראה לרבותנו להעמיד להם אפטרופא עכשיו שלא ידחו אותם למצוא אפטרופוס על פי רחוקים, וגם יורו רבותינו אחרי שדוד אביהם גדול והיתומים קטנים ודוד אביהן משיב אין אני צריך להשיב לכם כלום כל זמן שלא ימנו לכם אפטרופוס לזכות או לחובה אבל אין ממש בדבריך כי אין בידי כלום לא מנכסי אמי ולא מנכסי יתומים, אדרבה ליתומים יש בידם מנכסי אמי קרקעות ומטלטלין ולכשימנו להם אפטרופוס אשיב להם לכל אשר יתבעו אותי ואטענן עליהם ותודיענו על פי מי יש למנות להם אפטרופא, ועוד תורנו אם נראה לכם שאני יכול לעכב שלא ימנו להם אפטרופוס אלא על פי הגדולים ושלא יהיו נוגעים בדבר הממונים לקרובי היתומים אומרי' איך תאמר שיש משלו ביד היתומים והם קטני קטנים ועוד אומר את מי שיודעים שטוב להם בין קרוב בין רחוק שיהפוך בזכותם כל הצורך אותו יקחו לאפטרופא אם הוא הדין ודוד אביהם משיב אמת הוא כי אין ליתומים אמנם קרוביהם מחזיקים בנכסים לצורך היתומים, הן אני בלא הייתי חסר לב ופתי, ולחם ושמלה אין בביתי ולולי שה"ר חכים אל שמ"ו הרב ר' יונתן נוגע בדבר לא הייתי פוצה פה ומצפצף לדון בעירו ואפילו כאן אי לא נקיטנא רשותא מיניה והרמנא דמורי הרב אמינא שאפילו אם ר' נהוראי החזיק בבית בחיי אמו דמפקינן ליה מן הבית כיון דאית ליה לקטן חזקת זקינתו בזה הבית דהאי קטן שלו הוא תובע כדרבי אבין ריש הגוזל בתרא בעובדא דר' ירמיה ופסק אבא מרי זצ"ל בשם רבינו חננאל זצ"ל כוותיה ודלא כר' אבוהו ורבינו שמשון זצ"ל כתב שם דאפילו היה ר' ירמיה בתוך הבית ובחזקתו היה עומד דמפקינן ליה מיניה ה"נ כיון שיש לקטן זה בזה הבית חזקת זקינתו מפקינן לר' נהוראי מהאי בית ולכשיגדיל הקטן זה יביא עדיו וידון עמו ולא מוקמינן ליה השתא אפטרופא לטעון והספרים נ"ל אי לא שוינוה ראה מגו דיכול לומר אינ' בידי כלל ובשבועה אי טעני ליה טענת ברי אם היתומים אינם אצלו ולא טרח קמייהו ולא הוי מאותם הנשבעין בטענת שמא לומר לקוחים הם בידי ובשבועה אבל אי לא טעני ליה ברי נאמן ואפילו שבועת היסת לא בעי וכן כתב ר"י זצ"ל בתשובתו והיא כתובה באור זרוע בפ' המקבל בשמעתתא דהמכיר כליו וספריו ביד אחר אבל אי שויה ראה כדפר"י זצ"ל בסוף אותה תשובה עצמה אפילו אין עדים רואין אותו בידו בשעת תביעה בב"ד אם בפעם אחרת ראו אותו אצלו בעדים וטען מה טיבו אצלך וטען אתה מכרתו לי או טענה אחרת כיוצא בה שראוי לעכבו ואין ראוי להחזירו לפי אותה טענה דחשיב ראה ואין לו מיגו שיכול לומר החזרתיו לך אז נראה לומר דאין נאמן לומר לקוח בידי ודאי אם היה אדם אחד שלא היה רגיל להשאיל לו היה נאמן ולא מפקינן ליה מיניה אע"ג דשויה ראה כיון שנמסר לו שלא בעדים דדוקא אומן אין לו חזקה אבל אחר יש לו חזקה כה"ג כפרשב"ם זצ"ל דפירש דאפילו המפקיד אצלו דנאמן לומר לקוח אבל זה ר' נהוראי הוי בו שחלק ולא היה כלל משתדל בנכסי אמו והיה לו חזקה בדברים שאין עשוים להשאיל ולהשכיר כספרים העשוין להשאיל ולהשכיר כדברי ר"ת ז"ל וכן דן ר"י זצ"ל כדבריו אין לו חזקה ומפקינן להו מיניה, ומסברא נראה דבנדון זה אפילו רש"י ז"ל יודה, ושלום כחשק העלוב חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
1