תשובות מהר"ח אור זרוע ק״צMaharach Or Zarua Responsa 190
א׳האשה שבעלה המיר והניח חובות ביד הגוים וקצת מטלטלין בידה, ואחר כמה שנים חזר ורוצה להוציא כל הממון שהרויחה מידה, נראה שאין לו כלום זכות במה שבידה כי כשנשתמד והיא תפסה הנכסים לזכות בהן לעצמה זכתה בהם מן ההפקר שכך השיב רבינו שלמה זצ"ל שהעובד ע"ז מין הוא ומורידין אותו וגופו הפקר ממונו לא כל שכן כמו מסור. וכתוב כיון דלא איפסק הילכתא להדי' כמ"ד (ב"ק קי"ט א') ממון מסור אסור לאבדו ביד לא מפקי' מיד התופס דשמא קיימא לן כמ"ד מותר וכן גם כאן זכתה מן ההפקר ואפילו אם לא נתכוונה לזכות בו מ"מ החובות שהיו ביד הגוים כשקבלתם מן הגוים לא זכה בהם המשומד ואפילו בישראל כשר אם ראובן מקבל חוב של שמעון מיד הגוי לא זכה בו שמעון עד שיבא לידו כדאמר באיזהו נשך (ע"א ב') גוי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי וכו' שפסק ר"ת זצ"ל שאינו אסור אלא בנטל ונתן ולא בהעמידו אצלו ומעתה אין לו שום תביעה עליה אלא במה שקבלה מן הגוים ואם נשארו מטלטלין בידה והיא מכרתם וטוענת שפרעה לו כשיעור שהניח בידה וזה שבידה מן החובות לא יוכל להשביעה כדפסק ר"ת זצ"ל פרק הכותב וכ"ש שהיא תאמר אכלתי והוצאתי למזונותי ולפרנסה ואעפ"כ אין מעשה ידיה שלו דקיימא לן כרב הונא דמזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה והכא תהוי לה איבה ואיבה כדאמר פ' האשה רבה (צ' ב') אמציאתה והא דלא אמר התם ההוא טעמא נמי אמעשה ידיה שמא ליתן טעם אפילו לרשב"ל, ואפילו לרשב"ל דמעשה ידיה עיקר לא תיקנו כלל מעשה ידיה למשומד ומעתה הרי היא כאדם דעלמא שהיה לוקח מעות של המשומד ונושא ונותן בהם שכל הריוח לעצמו כרב ספרא דלא שביח גירסא וטרח לאחריני ואע"ג דלא אמר ראו כמאן דאמר דמי ואעפ"י ששבחו נכסים מחמת נכסים כדפירש רשב"ם זצ"ל.
1