תשובות מהר"ח אור זרוע קצ״גMaharach Or Zarua Responsa 193
א׳ונסתפקתי דהעושה עיסה ליתנה לגוי אחר שתאפה אם תתחייב בחלה, דכי היכא דממעטינן עיסת כלבים בספרי זוטא מעריסותיכם, שלכם חייבת ושל חיה אינה חייבת הכי נמי נמעט של גוים כדדרשינן ביום טוב לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים אלמא כי הדדי נינהו ושמא לאו מעריסותיכם דריש ליה דפ' ראשית הגז (קל"ה ב') מסיק עריסותיכם כדי עיסתכם, אלא מכולה עריסותיכם דריש ליה עיסה העשויה לאכילת אדם דהיינו כעכין ולא העשויה לאכילת כלבים דלא קפיד בה ועושה כלוחין לכות' וא"כ העושה עיסה ליתנה לגוי שעושה ללחם וכעכין תתחייב, ושמא יש לדמותה לעושה עיסה להקדישה דלאו לאוכלא איהו עביד לה ותיפטר. וכאשר כתבתי לעיל שכשאינו עושה העיסה כתיקונה לעורכה ככרות נאות ומתוקנות לאכילת אדם אין שם עיסה עליה להתחייב בחלה, הכי איתא בירושלמי וז"ל הירושלמי איזוהי עיסת כלבים רשב"ל אומר כל שעירב בה מורסן מתני' אמרה כן בזמן שהרועים אוכלים ממנה ופעמים שאין רועים אוכלים ממנה. פירוש כשעירב בה מורסן הרבה ר' יוחנן אמר כל שעשאה גלוסקין פי' ייפה אותה ועשאן דקה וחלקה. והא דתנן אם אין הרועים אוכלין ממנה ר' יוחנן אמר שעשאה כסאין (ס"א כסמין) לח עב וגסה ותנינן עשאה גלוסקא חייבת בלימוד' פטור פי' עב גסה בשעת גילגול עכ"ל ה"ר ר' משה ב"ר חסדאי שכך כתב הירושלמי ופירושו ולפי זה הפירוש אז בעבין ובלימודין לא קאי על עריבת הככרות אלא על גילגול העיסה כשעושה דקה וחלקה ניכר שלאכילת לחם לאדם עשאה וכשעשאה עבה וגסה לאו לאכילת לחם לאדם עשאה ואינה קרויה עיסה וא"כ העושה עיסה שלא כתיקון לאכילת לחם לאדם אעפ"י שהיא עבה לאו עיסה היא ופטורה מן החלה וזהו מה שכתב רבינו משה בר מימון העושה עיסה לייבשה בחמה או לבשלה פטורה מן החלה דהיינו כשעשאה עבה וגסה ולא דקה וחלקה וכשעשאה דקה וחלקה שראויה לאכילת לחם אדם אפילו עשאה כדי לבשלה וליבשה תתחייב ושמא דרשת הפסוק כך הוא תרימו תרומה ראשית עריסותיכם שתהא ראויה ומתוקנת להיות ראויה ללחם שהוזכר תחלה מלחם הארץ תרימו תרומה ראשית עריסותיכם. אכן לכותח אפילו אם עשאה דקה וחלקה כדי לעשות לכותח תיפטר דלאו לאוכלה עביד לה שאין בכותח כזית בכדי אכילת פרס.
1