תשובות מהר"ח אור זרוע ר״גMaharach Or Zarua Responsa 203
א׳עוקר הרים וטוחנן, שליו בתורתו ושאנן, מן השמים יחונן, מורי קרובי ה"ר ר' סעדיה ובנדון זה נראה היתרא דהוי ליה כאלו שמעון השאיל משכון לגוי שילוה עליו מראובן לצורך עצמו ולא להלותם לשמעון, ומה אם שמעון היה אומר לראובן זה הגוי מבקש ללות מעות ממך ברבית ואני רוצה להשאיל לו משכון אבל איני רוצה להאמין לך המשכון לשומרו בידך אלא תנהו ליד נאמן שאם לא יפדהו הגוי אפדהו בעצמו זה דומה היתר וכן גם כאן, וגם כאן נסתלק מן הלוה לגמרי שאם יאבד המשכון מן השליש לא יוכל ראובן לתבוע את שמעון לומר פרעני חובי כי לא הייתי שומר על משכון זה שלא האמנתו לו אלא לשליש כי שמעון אומר איני חייב לך כלום אלא לגוי שהלוני, וגם אם הגוי יפגר ויאמר שמעון לשליש משכון שבידך ידעת שהשאלתיו לגוי ועתה שנפגר הגוי החזיר לי אבידתי וראובן יאמר לשליש תן לי משכוני שידעת שהלותיו עליו נראה שב"ד פוסקין להחזיר לשמעון ולא לראובן שהוא של שמעון ולראובן לא נשתעבד כלל כי אם שהמשכון גורס שהגוי צריך לפרוע לישראל שלא יחזיר לו המשכון עד שיפרענו כי ישראל מגוי לא קני משכון, וסבורני פי' לא קני שלא נשתעבד לו כי אפילו ישראל מישראל לא קני משכון לגמרי להיות שלו כמו שהוכיחו התוס' שאינו חייב אלא בגניבה ואבידה ולא באונסין א"כ לא קנאו אלא שנשתעבד לו ונעשה עליו שומר שכר כמו שפי' התוס' הטעם ס"פ האומנים (פ"ב א') וא"כ ישראל מגוי לא קני משכון כרבנן דפ' כל שעה (ל"א ב') אפילו לא נשתעבד לו אלא שכופהו לפרוע לו שלא יחזיר לו המשכון עד שיפרענו ואעפ"י שמשכונו של גוים נקטינן להו לגוביינא שאם לא יפרענו אנו מוכרין אותו וגובין דמיו זהו דוקא משכון שהוא של גוי עצמו דבענין אחר לא יוכל לכופו לפרוע אבל כאן שישראל השאיל משכונו לגוי ויוכל המלוה לכוף את הגוי לפורעו שישראל המשאיל יתבע מן הגוי משכון שהשאילו ויצטרך על כרחו לפדותו להם להחזירו למשאיל לאו לגוביינא שקליה אלא לכוף את הגוי שיפרע כדפרי' וגם לא נשתעבד לו כדפי' דישראל מגוי לא קני משכון. היה נראה הדין שהשליש יחזיר המשכון לשמעון ולא לראובן וזה היה דין אם ישראל השאיל משכון לגוי שהגוי ילוה עליו מראובן לצורך עצמו אכן בהאי עובדא שלוה המעות לצורך ישראל ולא יוכל המלוה לכוף את הגוי לפדותו שהמשאיל לא יתבענו כי המשאיל הוא החייב א"כ יש לנו לומר לגוביינא שקליה שאם לא יפדהו ימכרנו המלוה מ"מ ישראל המשאיל יאמר לא השאלתיו לגוי אלא בדין תורה שלא ישתעבד לך אלא לשומרו עד שיפדהו ועכשיו שנפגר הגוי ובברור לא יפדהו ולך לא נשתעבד החזירהו לי ומה בצע אם תשמרהו אתה לעולם פרעון לא יהא לך, וגם למוכרו ולגבות חובו הימנו לא תוכל כי לא נשתעבד לך וע"כ נראה שב"ד היו מחייבין השליש להחזיר המשכון לשמעון ומטעם זה אפילו אם נתן הגוי המשכון ליד ראובן ולא לשליש היה נראה דין שהיה צריך להחזירו לשמעון בחנם ושמעון לא יפרע לראובן כלום כי משכונו לא נשתעבד לגוי כלל דגוי מישראל דברי הכל לא קני אפילו היה משכינו לו כ"ש שלא השכינו לו אלא השאילו לו ואעפ"י שהגוי שוב הלוה לשמעון מעות שלוה מראובן על אותו משכון לא נשתעבד לו וכ"ש שלא על המשכון הלווהו וא"כ הרי הפסידו של מלוה כאשר כתבתי ואין שמעון חייב לראובן כלום. וכפי דברי אלה מה שכתב ר"ת שאין המלוה חייב להחזיר המשכון אם נפגר הגוי וגם המלוה לא יוכל למוכרו ואעפ"כ שרי ליטול רבית שהישראל חייב רבית לגוי והמלוה יאמר ללוה לא אוציא המשכון מידי עד שיפדנו הגוי תתבע אתה משכונך מן הגוי שהשאלתו לו הואיל והגוי קיים והוא בפנינו נמצא הלוה צריך לפדותו מן הגוי והגוי לא יפדהו מן המלוה אבל אם נפגר הגוי אז נראה כמו שכתבתי לעיל שהיה חייב המלוה להחזירו בחנם ללוה. ומ"מ בזה אם שייך דר' נתן בגוי אי נוציא מן הלוה קרן ורבית שהוא חייב לגוי ונותן אותו למלוה, ולזה לא ידעתי עתה ראיה וכפי דברי אז יתקיים פסק של מורי ה"ר שמריה משם הר"ר חזקיה זצ"ל שהמלוה צריך להחזיר המשכון ללוה אכן לא יטול אלא רבית בינוני ולא כמו שהתנה הגוי לא ידעתי מנין וגם אם הגוי קיים שיכול המלוה לומר ללוה תתבע את הגוי שיחזיר לך משכונך אינו יכול לכוף את הלוה להחזירו לו כאשר כתבתי. אכן אם הגוי הלך לו ואיננו נראה דהוי כמו נפגר, ואמת שרבותינו לא כתבו כדברי ר"ת ור"י וע"כ לא אומר לך מורי לדון דברי כי קטנך עבה ממתני ואתה מאיר עיני, ועשה הנראה בעיניך, ואודות המס נראה כאשר כתבת, ומה שכתבתי שישראל מגוי לא קנה משכון מ"מ נראה דהמלוה הוי שומר שכר על המשכון שבידו שהשאיל ישראל לגוי להשכין לו דבההיא הנאה דתפיס ליה אדמיה ונוטל רבית והוי ש"ש ועדיף מאומנין. ולב עלוב תרנן בדבריך שהם כחצים השנונים וזאת תחינתי לפני כבוד מורי שתבא תדיר כלי למשש, ולא בושש בדברים האלה ואהי' כשולה דגים מן הים בשר חי וקים. ופ' הפרה (מ"ט ב') משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו ומאי טעמא כיון דמיתגר פגע שיעבודיה ואמרו התוס' אפילו אם משכנו שלא בשעת הלואתו דקני ליה מ"מ לא הוי ליה עליה אלא שעבוד כיון שהיה יכול לפדותו ולסלקו בזוזי וא"כ ישראל מגוי דלא קני אפילו שעבוד לית ליה כאשר כתבתי.
1