תשובות מהר"ח אור זרוע רט״זMaharach Or Zarua Responsa 216
א׳פרק מי שמת (קמ"ג ב') תנן וכן האשה שמת בעלה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת מה שהשביחה השביחה לעצמה, פי' רשב"ם השביחה לעצמה והוא דלא שקלא מזונה דאי שקלה הא תנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן הלכך אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהן כדי כתובה אם אמרה ראו שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשיה מלהשביעה על כתובתה אפילו השביחה אלף השביחה לעצמה אבל אם השביח נכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשיה אעפ"י שלא נשתייר מבעלה אפילו רביע כתובתה עכ"ל ומה שפירש דאם נתעצלו ב"ד או יורשין מלהשביע מה שהשביחה השביח לעצמה ולא נהירא לר"י דמנ"ל הא אלא לעולם הוו בחזקת יורשיה עד שישבעוה והכא מיירי דוקא באשה יורשת ולא בכתובתה דאין לה כח לגבות כתובתה בלא ב"ד עכ"ל רבינו אבא מארי זצוק"ל, מיהו נראם דוקא שהשביחתו סתם ולא נתכוונה לזכות במעות שהניח לה בעלה לעצמה בהגבהת אבל אם הגביהה מעות או כסף שהניח לה בעלה בכתובתה אז נראה שזכתה בהם ואם תקנה בהם סחורה או תלוים ברבית כבר זכתה בהם משעת הגבהה ושלה הם מאותה שעה ומה שהרויחה בהם אחר כך הרויחה בשלה ושלה הוא כל הריוח, וכעין זה כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל בראובן שנתן מעות לשמעון לקנות לו בהם סחורה ידועה והלך שמעון וקנה בהם סחורה אחרת וטוען של עצמו קנאו ולכך שינה וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל וז"ל בשלמא אם שמעון הגביה ארנקי של ראובן כדי לזכות בהן לעצמו ולפרוע לו מעות אחריני שפיר דאיכא למימר מההיא שעתא זכה בהן וכי קני בזוזי דידיה קני כי ההיא דס"פ המפקיד אבל הכא דלא הגביה ארנקי תחלה כדי לזכות בה ולא זכה בה מעיקרא אישתכח דכי זבין בזוזי דראובן זבין והיכי זכי באותה סחורה, מיהו יכולני לומר דההיא שעתא דקאמר ליה למוכר טול אלו מעות בסחורתך ומכוין למזכי לנפשיה בההיא שעתא הוי שליחות יד ובההיא שעתא זכה בהו וזכה נמי בסחורה עכ"ל וכן גם כאן אפילו אם לא הגביהתה המעות לגבות בכתובתה קודם קניית הסחורה או קודם שהלוותם ברבית מ"מ הואיל ובשעת קניית הסחורה או בשעת הלוואה מתכוונת לקנות הסחורה לעצמה או להלוותם ברבית לצורך עצמה בההיא שעתא זכתה בהם ואין לחלק בין גזילה לגביית חוב כי רבינו אבא מארי זצוק"ל רוצה לומר שכח ביד המלוה לגבות חובו מנכסי הלוה על כרחו של הלוה ואפילו שלא בב"ד שכתב בפ"ק דב"מ (ט' ב') תנן היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי נטלה ואמר זכיתי בה זכה בה וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל מכאן יש ללמוד שאם ראובן חייב לשמעון חוב הידוע ואמר ראובן לשמעון טול מנה זה וזכה בו ללוי שאני חייב לו וקבל שמעון המנה מיד ראובן בשתיקה ולאחר שקבל אמר לעצמי זכיתי בו בעבור החוב שאתה חייב לי זכה שמעון במנה ונאמן לומר לעצמו זכה בו שהרי נכסי ראובן לגבי שמעון ולוי כהפקר הם לפי החוב שחייב להם עכ"ל א"כ ר"ל ששמעון יכול לפרוע מנכסי ראובן אפילו על כרחו של ראובן ובלא ב"ד, ה"ה כאן א"כ לפי דבריו אז כל הריוח של האלמנה, אבל א"כ למה בההיא דמי שמת צריכה לומר בב"ד ראו מה שהניח לי בעלי כדאיתא בירושלמי א"ר לא אם אמרה בב"ד מה צריך בב"ד היא תאמר אני תופס אלו המטלטלין או מחזקת בקרקעות בשביל חוב כתובתי אפילו על כרחכם ושלא בב"ד ותשביח לעצמה, ותנן נמי בפ' גט פשוט (קע"ג ב') המלוה את חברו ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחלה וקיימא לן לא יתבע מן הערב תחלה כדאמר רבא פ' יש בכור וכדרב חנן בריה דרב ייבא (שם קע"ד א') דסלקיה לההיא גברא מנכסי לוה דאחתיה לתוכו ההוא דיינא מטעם זה דלא יפרע מן הערב תחלה א"כ הלוה שאמר למלוה איני רוצה לפורעך מאלו הנכסים או עדיין לא אפרעך לא יוכל המלוה לזכות בנכסין על כרחו עד שיתבענו בב"ד ואז שליח ב"ד ימשכונו ולא הוא והדין נותן כי למה ימשכונו על כרחו הוא יאמר אני בטוח לפייסך שתמחול לי או קרובי ואוהבי שיראו דוחקי ויפרעו עבורי או למענם תעשה ותמחול לי ומטעם זה אנו מחשיבים פורע חובו של חבירו מבריח ארי מנכסיו כדאמר בירושלמי (בתו' כתובת ק"ח א') מפייסנא הוינא ליה והוי מהדר משכוני, וע"כ נראה דאם המלוה משכן את הלוה שלא בב"ד לא זכה באותו המשכון בחובו ואם נאנס מידו יפרע מן הלוה כל חובו וכפי זה זו האלמנה אפילו אם הגביהתה הארנקי קודם קניית הסחורה הריוח של היתומים ואפי' אם נאמר שבקניית הסחורה זכתה בסחורה כי כשזכתה בסחורה ומשכתה מיד המוכר נתכוונה לקנות לעצמה ולגוזלה, מ"מ ברבית לא תזכה כלל וגם בסחורה אין נראה שזכתה כיון שלא נתכוונה לגזול אלא לגבותה בכתובה וזה אינה יכולה לעשות עד שתתבע את היתומים וא"כ בזו הסחורה לא זכו לא היא ולא היתומים ובזה צריך עיון, מ"מ כן הוא כאשר כתב ר"י שכל השבח של היתומים ואפילו אם אינה ניזונית מן היתומים כר' ספרא דמסיח התם רבא דוקא רב ספרא דגברא רבה הוא ולא שבק גירסה ותבע לאחריני וכמאן דאמר ראו דמי אבל אלמנה לענין כתובתה כבר כתבתי בתחלת קונטרסי שלפי' רשב"ם לגבות כתובתה מן השבח כמאן דאמר ראו דמי, אבל ר"י אומר דלעולם הנכסים של היתומים עד שתגבה בב"ד אז כל השבח של היתומים ואין האשה גובה את השבח בכתובתה ולא תגבה אלא מה שהניח בעלה והמותר כל מה שהשביחה באלו הנכסים של היתומים, ומעתה מתיישב לי הירושלמי שהביא רבינו שמחה גרסינן בירושלמי דקידושין פרק האומר חד בר נש קם עם חבריה בשוקא אמר ליה הב לי קיתונא דאית לי גבך אמר ליה הב לי דינרא דאית לי גבך אמר ליה הב לי קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי דר' מנא א"ל את אודית ליה בדינרא ואיהו לא אודי ליה בקיתונא איזל והב ליה דינרא ע"כ הירושלמי. ומקשינן ולמה לא האמינו במיגו דאי בעי אמר אין לי משלך כלום ומעתה אין זה קשה כי אין נפרעים מן הערב תחלה וההיא דינרא הוא נכסיה דמריה וערב ביה וצריך לתבוע את הלוה ולהעמידו בדין ועד אותה שעה לא יעכב דינר שלו, וכן ההיא דנזקקין לתובע תחלה (ב"ק מ"ו ב') שפי' רש"י כגון שתובע את חברו לדין שהלווהו ואינו משלם לו וזה טוען משכון היה לי בידך ונתקלקל או אבד נזקקין ב"ד תחלה לתביעת התובע עד שיהא ממונו בידו ואח"כ נזקקין לדין המשכון, ופי' ריב"ן וכן רשב"א כגון שיש עדים או שטר וטוענו מנה וזה טוענו תפסת משלי או משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו כה"ג נזקקין לתובע תחלה אבל אי ליכא עדים ולא שטר אין נזקקין לתובע תחלה אלא רשאי לעכב המנה על מה שתפס משלו דמתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר יש לי בידך שתפסת משלי החזירהו לי תחלה נאמן כדאמר בחזקת הבתים (ל"ו א') הנהו עיזי דאכלי חושלי דנהרדעא אתי מרי חושלי תפיס להו והו' קטעין טובא אמר אבוה דשמואל מיגו דאי בעי אמר פרעתיך דהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ופי' דמיירי דוקא שיש שטר לתבוע וכפי מה שכתבתי אין צריך לא עדים ולא שטר דלעולם אין לו לתפוס משלו כלום עבור תביעתן עד שיתבענו תחלה בב"ד ויתחייב לו אבל כל זמן שלא נתחייב לו בב"ד לא יפרע מנכסיו כלום כדין ערב, ומהנהו עיזי לשם אין שייך ערבות כלל, כי העיזי הם שנתחייבו ואדרבה בעליהם ערבים עבורם לשלם מן העליה.
1