תשובות מהר"ח אור זרוע ר״לMaharach Or Zarua Responsa 230
א׳אני צעיר ואלופי הדל ונבזה אישים וחדל ואין מענה לפני גדול כח ולפני שושן איך יענה החוח אמנם ידעתי כי כח מורי הרב ר' מרדכי לחדד תלמידו כי יש לאל ידו להוציא מתוך חשיכה אורה במשנה ובגמרא אשר בידו סדורה ומסכים להלכה כאשר כתב מורי הרב מדנפשיה שנראה לו כי היכי דלקידושין פסקינן פ' יש נוחלין (קכ"ט ב') דתוך כדי דיבור לא כדיבור דמי ה"ה לגרושין וכן פוסק סתמא דתלמודא פ' בתרא דנדרים (פ"ז א') והלכתא כל תוך כדי דבור כדבור דמי לבד ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש אמנם אין אנו צריכים מזה הפסק בנדון זה כי אפילו אמר בהדיא הרי זה גיטך מעכשיו על מנת כשאעמוד תנשא לי ואפילו אם היה עושה תנאי כפול ומקדים תנאי למעשה והן ללאו היה דעתו שיחול הגט מיד כיון שאמר תנשאי לי לכשאעמוד אז היה דעתו שיחול הגט מיד שאז היה דעתו שאם ימות יהיה גט ואם לא יהא גט אין צריך נישואין לכשיעמוד ומה שכתב מורי דכיון שהגט נחתם ב"ה אין להתיר מטעם ספיקא דרבנן לקולא מטיבותא דמר אמינא דוודאי אם היה כך שהיתה ספק מגורשת היה הדין עמך דהכי מסקינן פ' ד' אחין (ל"א א') דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואם זרק לבת אחיו קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דמדאורייתא צרתה שריא ליבומי דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי אתתא אחזקת היתר ליבם אפילו הכי מדרבנן אסורה ולא מוקמינן אחזקתה וכן בגרושין לפי המסקנא דלא גזרינן אם אתה אומר חולצת מתייבמת וכן פ"ב דכתובות (כ"ב ב') שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא ופריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, והקשו התוס' שנא ושנא דברישא אוקמה אחזקת פנויה ובסיפא אוקמה אחזק' אשת איש ותי' דמ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן וגם ברישא היה לנו לומר אם נשאת תצא כל זה הוא בספק מגורשת דרבנן החמירו בה ולא רצו להעמידה אחזקת היתר אבל בשביל זמן לא פסלו חכמים את הגט לגמרי כדתנן (גיטין פ"ו א') ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר ואחד מהם יש עליו עדים ואין בו זמן ואפילו אי"ל בנים לא תצא ור' יוחנן אמר משום אבא חלפתא דמן חיפה לעולם ל"ת וסבור אני דהכי קיימא לן כר' יוחנן לגבי רב ואע"ג דלאו משמיה דנפשיה קאמר מ"מ משמע דאיהו נמי סבירא ליה הכי ואפילו לרב דאמר תצא מ"מ אם נתקדשה לאחר צריכה גט ואע"ג שיש לחוש לחיפוי בת אחותו כמו שהוכיחו התוס' מההיא דפ"ב דגיטין גזייה ויהבי ניהליה מאי ולא כפי' בקונטרס בפ' ד' אחין (ל"א ב') וה"ה בגט מוקדם לרבנן שנכתב ביום ונחתם בלילה דמאי שנא. ותמה על עצמך בגיטין הבאים ממדינת הים אנו מכשירין לכתחלה משום דקלא אית להו א"כ נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול לרבנן הלא אם שלח גט משכונה לשכונה ביום והשליח בא בלילה אצל האשה וכי לא יתן לה פשיטא וודאי יתן לה משום דקלא אית לה ואין כאן לא חיפוי ולא פסידא דלקוחות, אלא היינו טעמא דחיישי רבנן שמא יכתוב בלילה ויקדים זמן של יום עבר שכבר זינתה, והעדים יסברו שנכתב היום ור' שמא לא חייש להכי כך פי' בתוס' אליבא דרבי שמעון (גיטין י"ז א') ולי נראה שזו גם טעמא דרבנן כדפירשתי ומאחר שמן התורה כשר גמור הוא ואפילו רבנן לא פסלי לגמרי לומר שאינה מגורשת כלל נ"ל דהוי דינו כמו תרומה דרבנן דאמר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה כדפירשו התוס' בפ"ד אחין. ועוד נ"ל אני עבדך דכאן הוי ליה שעת הדחק דקיימא לן כריב"ל (שם י"ט א') דאמר כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י זצ"ל שהבעל הלך לדרכו או נשאה בגט זה וא"כ גם זה הוא שעת הדחק כי מסתמא לשם היה יכול לבוא בקל כדמוכח פ"ק דנידה (ו' ב') לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק אמרו התוס' ודלא כפירוש הקונטריס כשנת בצורת דבהא אפילו רבנן מודו כדלקמן אלא טהרות אפוש ועבוד ועוד נ"ל דאם אינו יודע וודאי שב"ה חתמו כמו שכתב מורי ה"ר ר' לוי שיש עדים שאמרו שהיה יום בשעה שחתמו אלו א"כ הוי ליה ספק ספיקא, ספק ביום ממנו חתמו ואת"ל ב"ה אכתי ספק יום הוא דכה"ג קרוי ספק ספיקא באלמנת עיסה (כתובות י"ד א') לפיר"ת כיון דהוי ספיקא יש להתיר דהא פ"ק דכתובות (ט' א') הוי שרינן אפילו באשת כהן היכא דלא מצא דם אי הוי ס"ס כמו שהקשו בתוס' והלא אפילו באשת כהן איכא ספק ספיקא ספק תחתיו ספק אינה תחתיו ואת"ל תחתיו ספק מוכת עץ ותירוץ מה שתירוץ אבל משמע לי אי הוי ספק ספיקא הוי שרינן וכן משמע סוגית הספר והשתא ומה התם דאם זינתה תחתיו איכא איסורא דאורייתא ואפילו באונס או בישראל אם זינתה תחתיו ברצון איכא איסורא דאורייתא ואפילו הכי שרינן בספק ספיקא כ"ש הכא דוודאי ליכא איסורא דאורייתא ואפילו איסורא דרבנן ליכא כי אם לכתחלה דשרינן בספק ספיקא ואעפ"י שלשם נשאת וכאן לא נשאת מ"מ לשם איכא איסורא על כל ביאה וביאה אפילו על כל כח וכח וכאן ליכא שום איסורא כי אם שנושא לכתחלה ועוד נ"ל היתר גמור כי משמע מדברי התוס' פ"ב דגיטין (י"ז א') שאפילו בגט היכא דעסוקים באותו ענין שרי שכתב וז"ל וא"ת ר' שמעון דמכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה משום דבשעת כתיבה מפסיד פירות ולקמן נמי דמכשרינן אפילו לרבנן נכתב ביום ונחתם בלילה כשעסוקין באותו ענין משום שיש לו קול משעת כתיבה כיון שהעדים מזומנים שם לחתום ומפסיד הפירות כאלו נחתם מאי שנא מגט מאוחר שאינו מפסיד כיון דאינו ראוי לגרש בו וכאן נמי כל זמן שלא נחתם אין ראוי לגרש בו עכ"ל ותירץ מה שתירץ וכן נ"ל אני עבדך דאמאי נפסליה משום פירות אין לחוש אפילו לר' יוחנן אליבא דרבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון שעסוקין באותו ענין ויש קול אבל אם היה הבעל מוכר פירות הלקוחות דאכתי לא ניתן הגט מסקי אדעתייהו למימר אייתי ראיה אימת מטא גט לידה ואי משום בת אחותו דכיון דכבר נכתב הגט והעדים מזומנים שם לחתום ודאי אין יצרה תוקפה לזנות באיסור כיון שלאחר שעה קטנה יכולה לזנות בהיתר דאפילו גבי יפת תואר (קדושין כ"א ב') למ"ד לא הותר אפילו ביאה ראשונה עד אחר כל המעשים ואפילו למאן דשרי התם היינו דוקא התם צריך שהות גדול אבל כאן לא דשעה קטנה ואיסור גדול לא, ומה שכתב מורי בשם המיימוני דפסילי אפילו עסוקין באותו ענין אם לא נתן טעם לדבריו שמא טעות סופר הוא ויש להיות במקום אפילו אם אין ואפילו אם אינו טעות סופר ודאי ישר הוא וישרים דבריו ומאן יהיב לי מעפריה ונמליי' לעיני אבל אתה מורי יודע כי התוס' באים מכח הלכה ומימיך אנו שותין וכל רבותינו נוהגים ומנהיגים אחרים ומה שכתב מורי דהכי משמע פ"ב דגיטין דבין לר' יוחנן ובין לריש לקיש פליגי ר"ש ורבנן גם בלאלתר פליגי פי' כגון נכתב ביום ונחתם בלילה דבזמן מועט כזה אין לחוש שמא פייס ולעולם באין עסוקין באותו ענין ומה שכתב מורי בפ' ר' אליעזר דמילה (קל"ה ב') מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת, דקדק הא אם חלצה אסורה ואע"ג דספיקא דרבנן היא בסוף כיצד (כ"ד א') גרם אם קדמו וכנסו אין מוציאים אותם מידם תני שלא אפילו שניהם כהנים מאי טעמא חליצה דרבנן היא וספק חליצה לא גזרו בה רבנן והקשו התוס' מלקמן פ' החולץ אם אשת כהן אינה חולצת ותיר' דהתם שהחליצה אחר הנישואין דהתם אמרי אינשי קמו בה רבנן במילתיה נפל מעליא הוא דמצרכי לה חליצה ואתו למשרי חלוצה ודאית לכהן אבל הכא שנכנסו לאחר חליצה כל חד וחד אמר קים ליה להאי דלאו חליצה היא ולא אתו למשרי חלוצה ודאית ואע"ג דהתם וודאי חד מינייהו חלוצה ודאית כנס לא יוציא כל שכן הכא דאמרי אינשי קמו ביה רבנן במילתא דההיא שעתא ודאי יום הוא ולא בין השמשות ולא אתי למשרי לכתחלה נכתב ביום ונחתם בלילה, ואם שגיתי הבינני ואל יהו דברי למשא בעיני אדוני ואני איני אוסרה ואיני מתירה עד שאשמע דעת מורי ושלום לתורתו ולישיבתו ולדורשי טובתו כחשק תלמידו ומשרתו. חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
1