תשובות מהר"ח אור זרוע ו׳Maharach Or Zarua Responsa 6
א׳כתב בספר המצות שכתב רבינו משה בר' מיימון שאחר מליחת והדחת בשר ישליך מיד הבשר במים רותחין אבל לא לפושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם עכ"ל ומשמע מלשונו שאין הדם יוצא על ידי מליחה וזהו תימה גדולה וגם משמע מדבריו שכשמשליך אותו לרותחין אינו פולט דם הנשאר בו וגם זה קשה מאד להבין ושמא סבירא ליה כפשט הגמר' דפ' כל הבשר (ד' ק"ח ע"ב) דמשני אהא דפריך אדרב דאמר אפשר לסוחטו אסור ומי אמר רב הכי והא אמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותחת בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה היא וכו' הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פליט אלמא דכל דבר שנופל לתוך הרתיחה לא פלט, והתוס' אמרו דווקא מה שבולע עתה תוך הרתיחה אינו פולט אבל מה שבלע קודם פולט שהרי דבר הנראה לעין הוא כשנותנין ירק בקדרה רותחת משתנה מראית המים ומוריק ובשר שמן נימוח בתוכה ונראה השמנונית על הרוטב ומעשים בכל יום שמגעילין ביורה רותחת לפי שנפלט האסור שבלע מקודם לכן כן פירש רבינו שמואל ורבינו יעקב ע"כ. ושמא אין הוכח' כל כך מירק ומבשר שמן שאפילו כשמשימין ירק ברותחין שבכלי שני משתנה מראית המים ומוריקים ואפילו כשמשימין אותו לתוך פושרין ואפילו לתוך מים צוננין משתנה קצת מראית המים ומוריקין וכן בשר שמן נמחה אפילו בצונן עד שנראה השמנונית על המים, ומן ההגעלה שמא אין ראיה כי כיון שאין בכלים הנגעלים ציר ולחלוחית של גופן כי אם מה שבלעו ממקום אחר אז הם פולטים מה שבלעו אבל הבשר שיש בו ציר ולחלוחית בגופו אינו פולט חלב שבלע וכן אמר לי מה"ר מתתי' בן הרב ר' יצחק זקני שכך חילק בתוס' שלהם לתרץ מה שהקשתי בו דאמר דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח והיה קשה לי אפילו חתיכת בשר צלי או מבושל רותחת שעלתה בקערה של חלב תהא מותרת שהרי אמרו בתוס' בשמעתתא דטיפת חלב שנפלה על חתיכ' בשר שכל דבר הבלוע בחתיכה ממקום אחר כמו טפת חלב שנבלעה בחתיכת בשר אינו מפלטת אותה טפה לתוך חתיכה אחרת בלא רוטב ואפילו שניהם רותחת, וכן גם הקערה לא תפליט חלב הבלוע בה לתוך חתיכת בשר רותחת שבתוכה בלא רוטב כך שאלתי לו ואמר לי שהקשו כן בתוס' שלהם ותירצו כיון שאין בקערה ציר ולחלוחית של גופה כי אם הבלוע בה ממקום אחר, לזה היא פולטת לתוך החתיכה אפילו בלא רוטב וכן נחלק גם כאן ויחשב דם שבחתיכה כבלוע ממקום אחר כיון שאינו מגוף החתיכה וכשנותנה לתוך קדירה רותחת חום רתיחה שורף מיעוט דם הנשאר בה אחר מליחה ומכלהו, עד שקודם שתנות מרתיחתה כלה כולו אע"פ שגבי כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב מקשה הספר סוף סוף כי נייח הדר פליט זהו עבור שלשם יש רוב חלב אבל כאן שלא נשאר בו רק מיעוט דם אחר המליחה חום הרתיחה שורפו ומכלהו קודם שתנוח הקדירה מרתיחתה, וגם מה שרוצה לומר שאין כל הדם יוצא על ידי מליחה שמא תופס הלכה כשמואל שסובר שאין כל הדם שבחתיכה נפלט ממנה על ידי צלייה דאמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסורה ובנצלה כל צרכו איירי כמו שכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל וכן כתב בספר המצות ומליחה כצלייה ויתיישב מה שהקשה בני שיחיה וכי שמואל לא היה אוכל בשר מבושל כיון שהצלייה אינה מוציאה כל הדם מן החתיכה גם המליחה כן, ועתה נאמר שהיה עושה כמו שכתב המיימוני ואנו תופסים ההלכה כרבא דקרי ליה חמר בשר', ואם ההיא דשמואל מיירי בבשר שנמלח קודם צלייתו לגירסת רבינו גרשום ורבינו שלמה דלצלי בעי מליחה א"כ אעפ"י שנמלח ונצלה לא פלט כל דמו ומה יעשה מי שרוצה לאכול בשר צלי אלא כיון שדם האברים שלא פירש דרבנן לא החמירו בו חכמים יותר דאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בו. ואפילו אם יהא מותר לאכול בשר חי בלא מליחה זהו שלא פירש דמו כלל ממקומו אבל כשפירש ממקום למקום תוך החתיכה נאסר אם לא שמלחוהו וצלאוהו דכיון דעבד תרתי לא הטריחוהו חכמים יותר, וכפי דברי אלה יתיישב גירסת רבינו גרשום ורבינו שלמה בהקומץ רבה (ד' כ"א) דגרס התם כיצד הוא עושה מולחו והופכו וחוזר ומולחו ומעלהו וכן לצלי פי' דלצלי צריך למולחו והופכו וחוזר ומולחו ומיד צולהו ואין צריך להשהותו במלח קודם צלייתו כמו לקדירה וגם גירסת הספרים דגרס וכן לקדירה יתיישב שפי' שיש די במולחו והופכו וחוזר ומולחו וגם מה שהירושלמי קורא מליחת קדשים מלוח לשעה יהא פירושו כן שאין צריך להשהותו במלח אלא מיד אחר מליחתו מעליהו ומה שצריך למלוח צלי ולא נאמר שיצא דמו בצלייה בלא מליחה לפי שהמלח פותח את החתיכה להוציא דמה מה שאין כן בצליה, והא דאמר בביצה ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אעפ"י שלצלי ולקדרה שוין במליחת מולחו והופכו וחוזר ומולחו מ"מ אין להשהותו על העור כדרך שמשהין לקדירה.
1