תשובות מהר"ח אור זרוע ס״אMaharach Or Zarua Responsa 61
א׳הגידו כחו, זכי רוחו, כי בכל ארחו, הולך בכחו, להדהין במשחו, זכה משמחו, על כן אי זכאי אגמרה להא מפומיה דמר כי אשב בחשך יאיר לי מורי אם בשעה שהאדם מעוטף בציצית נפסקה ציצית אחת מכנף בגדו אם יש לפושטו ולהסירו מעליו אחרי שאינו מצויץ כהלכתו נמצא מעוטף בכסות של ארבע כנפים בלא ציצית וקא עבר על עשה, או נאמר אשר תכסה אמר רחמנא ולא מכוסה ובא מהיתר ודמי להא דתניא במס' שמחות (הובא י"ד סי' ש"ץ ס"ב) היה יושב ומגלח ומת לו מת גומר גילוחו וכן הא דאמר בכל גגות (עירובין צ"ג ב') הואיל והותרה הותרה ומהאי דאמר בפרק כל כתבי הקדש (קי"ח ב') לא נחית ואתי עד דרמי חוטי אין ראיה דמצי למימר דהתם משום כלאים הוי ולא הוי בעי לפושטו הלכך רמי ביה מיד חוטי והכי נמי אמרינן בהגד' אחת (ילקוט שמואל א' כ"ד ו') בכריתות כנף שאול דכתיב ויך לב דוד אותו מהאי טעמא הוי, אי נמי התם בכל כתבי זהירות יתירה הוי ביה מאינש אחרינא דקאמר תיתי לי דקיימי מצו' ציצית מיהו בהקומץ רבה (ל"ח א') דמשני כרמלית דרבנן הוה משמע שאין לפושטו דקאמר דלא הוה ביה איסורא אחרינא אלא יציאתו בטלית שאינה מצויצית כהילכתה בכרמלית אבל עשה דארבע כנפות לית ביה, וכן נראה דדמי לעשיית מעקה ומזוזה דלא אשכחנא שיצא אדם מביתו עד שיעשה מעקה ומזוזה ויש לדחות דהכי נמי לא אשכחנא שיהא אסור לכנוס בלא מעקה ומזוזה מה שאין כן בהעטפת טלית בלא ציצית הלכך אין לדמותו למזוזה ומעקה. ואתה שר המשקים הבע מימיך למוצצי וללוקקי.
1
ב׳ועוד יודיעני אדוני האיך נוהג בכסא דמשכנתא דאחריני אם מונע מלשתות בה כל כמה דלא אטבלה כמו בכלי אסור דלא הוגעל או שמא אחרי שאין בטבילה פליטה ובליטה אך גזירת המלך להטביל מצוה בעלמא היא דרמי עליה להטבילה, אבל אחר דלא רמי עליה שוחה ושותה ואינו נמנע, או שמא כל דשתי ביה שמיה דמריה עליה ועליה דידיה רמיא נמי, אבל עיכוב שתיה לא ידעתי הואיל ולא שייך השתא טומאה וטהרה אך כן יסד המלך. ומה שהזכרתי משכנתא דבשל עצמן לא נחשדו להשהות שעה אחת בלא טבילה, אבל באלו רגילים אפילו גדולים דלא מסקי אדעתייהו וההיא דשלהי ע"ז (ע"ה ב') וכולם שנשתמש בהם וכו' נראה דלא גרסי' שלא יטביל כי לא שייך לשנויי עלה הא כמ"ד נותן לפגם וכו'. וילמדנו רבינו אם עתה טבילת כלים כטבילה קדמוני' המעלה מטומאה לטהרה וצריך להטביל ידות הכלים כמו שהם ארוכים כגון שפודין ומחבות וקופיצין וסכינים גדולים או נאמר לא עדיפא הטבלתו מפליטת הגעלתו דקיימא לן בישל במקצת כלי גבי חולין שאין צריך להגעיל כל הכלי כ"ש ידותיהן שאין צריך וכ"ש בטבילה ואעפ"י שיש לדקדק מלשון הירושלמי והתוספתא שדין טומאה יש להם מ"מ לדעת מורי אני צריך ואגב אורחא הודיעני זכוכיות שפיהן צר מאד אין להטבילן שלא יעשו מים שבתוכן שאובין ואין בפיהן כשפופרת הנוד לערב המים כדאמר בחומר בקודש (כ"ב א') ומצינן למימר דההיא לא מיירי אלא במקוה מצומצמת ובשאיבת מים חסר המקוה אבל במקוה שלנו אין לפקפק ותפק נפשך להפק, לשוקד בפתחך ודופק.
2