תשובות מהר"ח אור זרוע צ״אMaharach Or Zarua Responsa 91
א׳אנוסים שהעידו שראו בעודם אנוסים פלוני נהרג אשתו מותרת.
1
ב׳האנוסים שחזרו, והעידו כשחזרו שבעודם בין הגוים ראו את הח"ר שמעון בן ה"ר יעקב הרוג מוטל לפני פתח ביתו, נראה אפילו אם יתברר שאכלו נבילות לתיאבון שנאמנים כיון שאתה חזרו והם כשירים בברור, עתה מעידים האמת ולא בעינן בהא תחלתו בכשרות כי אם היכא דבעינן עדות בכשרים וגזירת מלך היא אבל הכא לא בעינן עדות רק שנדע שכך הוא האמת כמו שאומר עתה ואפילו אם בעודו אנום לא היה נאמן אפילו במסיח לפי תומו כאשר הביא מורי הר"ר יחיי' מדברי רבינו אבי העזרי זצ"ל דרפיא בידיה אם ישראל פסול מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה עכ"ל נראה דזהו משום כיון דהוא יודע ענינו שאפילו למי שאין אנו מאמינים בתורת עדות להתיר אשה נאמן לנו במסיח לפי תומו ולכך הוא מסיח לפי תומו כדי שנאמין לו והוא מתכוין לקלקל וכן כתב אבא מארי זצ"ל בכמה מקומות בשמו דגוי מסיח לפי תומו כשר הוא והוא שאינו יודע בטיב ישראל כלל, ואע"ג דאשכחנא דישראל מסיח לפי תומו כשר בדבר שאינו נאמן להעיד כההיא דפ"ב דכתובות (כ"ו א') דאמר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא וכו' והעלהו רבי לכהונה על פיו וההיא דאמר (ב"ק קי"ד ב') פעם אחת נשבינו אני ואמי לבין הגוים ויצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי וכו' והשיאו רבי לכהונה על פיו אלמא דלא אמרינן הכי התם ישראל כשר הוא ואינו חשוד לקלקל ולעדות הוא פסול מגזירת מלך שהתורה פסלה קרובים ואדם קרוב אצל עצמו ואמו או שמא אין לחלק כך משום הכי רפי' ביד הגאון אבל כאן שהוא מעיד עתה אחר שחזר מה שראה בסורו ועתה אומר האמת אע"פ שבשעת ראיית העדות לא היה כשר נראה דנאמן כיון דלא בעינן עדות כשר דאפילו היא עצמה נאמנת לומר מת בעלה היכא דלא אמרה בדדמי וכן פר"י זצ"ל פ"ב דגיטין (כ"ג א' ד"ה ה"ה) דגרסינן התם ה"ה אע"ג דלא חזר ונתפתו והא דאמר ביש נוחלין (קכ"ח א') היה יודע לו עדות עד שלא נסתמא ונסתמא פסול לעדות שאני הכא גבי גט דאפילו האשה עצמה נאמנת תדע דאפילו סומא מעיקרא קאמר הכא אלא סומא אמאי לא עכ"ל, אלמא כיון דלא בעינן כשירי עדות ואפילו פסולים נאמנים להעיד בתורת עדות בפני נכתב בפני נחתם כ"ש דלא בעינן תחלתו בכשרות ה"ה כאן כיון דאפילו פסולים נאמנים להעיד בתורת עדות שמת בעלה ואפילו היא עצמה היכא דלא אמרה בדדמי דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וליכא למיחש הכא דילמא אמר בדדמי כיון דשעת מלחמה והיה עם הב"ה וכאשר כתב מורי הרב ר' אשר מדקאמר תלמודא (יבמות קט"ו א') ההיא דנפל עלינו גייס נפל עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת התם כדרב אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה ולכך לדידה לא הוי שעת מלחמה וכן כתבו התוס' ר"פ האשה שלום (שם קי"ד ב') וז"ל זימנין דמחו ליה בגודה או ברומחא וכו' והיא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקין חצים ואבני בליסטראות ואינם מתכוונים על מי יפיל אבל לקמן גבי נפלו עלינו ליסטין נאמנת לומר נהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי עכ"ל אעפ"י שעל גוי המסיח לפי תומו נהרג איש פלוני בגזירה לא הייתי סומך ואמר בדדמי לחד לישנא דאעפ"י שאינו ירא כלום לא נטר עד דמיית ואמר בדדמי וכדפי' תלמודא ריש פירקין אמר רבא מ"ט דמלחמה כו' כיון דשלום בינו לבינה נטרא וחזיא אבל גוי מאיזה טעם נאמר דנטר וחזא ולא אמר בדדמי מ"מ כאן יש לומר דנטר וחזא כי מעיקרא היה דעתו לצאת ולחזור ונתן דעתו כדאמר ס"פ ד' אחין בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מינטרא נפשה וגם כאן נטרה כדי להעיד מיהו איני יודע מאיזה טעם נאמר שבברור היה דעתו לצאת כי מטעם הוכיח סופו על תחלתו כתב אבא מארי זצ"ל בתשובה לרבותינו שברינוס זצ"ל, על הריבה שנאנסה בגזירת וורנקן וורט שאין נראה לו וז"ל מיהו לא נהירא לי להתיר מטעם יוכיח סופו על תחלתו דהא בבן נצר ואדם דעלמא לא שרינן מטעם יוכיח סופו על תחלתו דהא דחופים יצאו או על ידי פדיון או שברחו ולא אמר יוכיח סופם על תחלתם שלא נתרצו להנשא וכן נראה בעיני דאפילו בעלמא לא קיימא לן יוכיח סופו על תחלתו אלא היכא דמוכח כדאמר בשחיטת חולין (ל"ט ב') עכ"ל אבא מארי זצ"ל ואי משום שבאונס המירו כך אומנותו של יצר הרע ועוד שמורה הר"ר ידידיה זצ"ל כתב שיש עדים שאכלו לתיאבון נבילות ומה שהשיב לו מורי הר"ר אשר שלא אכלו נבלות אלא מחמת יראת מות, שכיון שהמירו הוצרכו לילך בחוקיהם שלא יהרגום כדאמר פרק נערה (נ"א ב') והא קא ממטי להו מחמת יראה והא קמשלמי להו גירי' מחמת יראה אין נראה לי משם ראיה דהתם הוצרך הוא לאמטויי להו נהמא ולאשלומי להו גירי שזהו צורך הליסטין אבל כאן אם יעידו עדים שאכלו נבלות כששום גוי לא ראה מזה אין לומר דמחמת יראה קעברו, מיהו אם לא היה מעידה להדיא שראוהו מת מוטל על הקרקע אחר שיצתה נשמתו אלא בסתם היה אומר נהרג לא היה להתיר לפי פשוטה של הבעי' שיסתפק אם עד אחד אומר בדדמי אבל עתה שמעידים ראינוהו מת מוטל על הקרקע מסכים אני למה שכתב מורי הרב ר' אשר זצ"ל וגם ליכא מאן דפליג על מה שכתב מורי הרב ר' עזריאל דהא דבעינן מת וקברתיו דוקא כשאינו מעיד עדות ברורה אבל היכא דמעיד עדות ברורה ראיתיו מת אחר שפסקה המלחמה בעדיות הללו שראוהו מת מוטל לפניהם אחר שנהרגו עם הב"ה ולהם היה שלום ליכא מאן דפליג דמהימן עכ"ל וכן נראה גם לי ומוסיף אני עליו דאפילו אם לא פסקה המלחמה וגם לא היה המלחמה היה נאמן בעדות ברורה שהיה מת מוטל לפניו כאשר כתב רבינו שמחה זצ"ל והר"ר נתן ב"ר שמעון זצ"ל לרבינו אבי העזרי זצ"ל בתשובה אחת וז"ל וגם על המתים שמצאן הרוג ושוב אחר מותו שני ימים ראהו צף על שפת הנהר אין לך קברתיו גדול מזה ונאמן אף בשעת מלחמה עכ"ל וכן נראה דבר פשוט שאין אנו חושדין את העד שמעיד עדות אחד אלא שהוא אומר בדדמי שאם היינו רוצים לפרש הטעם מחמת דעד אחד משום מילתא דעביד לגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר או דילמא אפילו משקר סמכינן אאשה דוקא דדייקא מחמת שיש רגלים לדבר ששעת מלחמה היה א"כ לפי או דילמא אפילו אי משקר סמכינן אדייקא ויהא גוי נאמן ואין זה נראה וגם התוס' (קט"ו א' ד"ה טעמא) לא פירשו פן וז"ל טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי או דילמא טעמא משום דדייקא ומנסבא והא נהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא וסמכינן עליו יותר ממה שאומר מת על מטתו דליכא רגלים לדבר אבל אין לפרש דטעמא דעד אחד משום דדייק ואפילו אמר בדדמי נאמן, דהא אפילו דייקא האשה למה היה לו להיות נאמן יותר ממה שאמר מת על מטתו הרי פי' שבוודאי אין אנו חושדין אותו שאומר אפילו בדדמי אלא איזו טעם עיקר טעמא דלא משקר וע"כ אפילו כאן משמע לא דייקא מחמת דסני ליה נאמן או דילמא משום דלא דייקא והכא אע"ג דוודאי לא אמר בדדמי כיון דשמא לא דייקי משום דסניא ליה לא מהימן, וכפי דבריהם או עד אחד במלחמה אע"ג דאמר בדדמי לא מהימן דהא סלקא בתיקו וכן פי' רבינו שמחה זצ"ל בתשובתו וז"ל ולפי ראות עינינו לא חיישינן דאמר בדדמי אלא דוקא מפני עגונה אבל עדים או עד אחד שבאים להעיד אומר עדות ברורה שהדברים כהוייתן אם ראוהו מגוייד יאמרו ראינוהו מגוייד ולא יאמרו נהרג אלא אם כן ראו יציאת נפש ואשמעינן מתניתין אפילו ראוהו מגוייד אין מעידין כלומר אין מקבלין ב"ד עדותן מיהו למאן דבעי דרישה וחקירה באשת איש אם יאמרו ראינוהו שנהרג יחקרו שמא מאומד אתם עדים ראיתם אותו מגוייד או במלחמה דאי הוי לן למיחש אפילו בעדים דאמרו בדדמי מאי איבעיא לן עד אחד במלחמה ליבעי אפילו שנים ומאי האי מילתא דעביד לאגלויי לא משקר הוא סבור שאומר אמת שהרי גם האשה עצמה משקרת אעפ"י שהחמרת עליה בסופה כשיתגלה דמשקרה וה"פ דבעיין עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד דמהימן בעלמא בשעת שלום וסמכו בדבר שבערוה על עד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר ועיקר סמך שסמכו חכמים בעד אחד משום האי טעמא דאשה דייקא ומנסבא בעד אחד הלכך לא חיישינן כיון דעד מעיד שמת במלחמה דילמא אמרה בדדמי ולא תידוק בדמנסבא או דילמא עיקר סהדותא בעלמא משום דסמכי אאשה דייקא והכא לא תידוק והא דלא פשוט מהרוגי תל ארזא נראה שהעד לא העיד שנהרג אלא שמצאן הרוגים והכירם והיינו כמו קברתים וגם בההו' עדות דבדקום ביתר בתוספ"ת שעיקר הברייתא אין כתוב וקברתים אלא שהתלמוד מפ' וה"ה במתניתן וגם על המתים שמצאן הרוגים ושוב אחרי מותו שני ימים ראהו צף על שפת הנהר אין לך קברתיו גדול מזה ונאמן אף בשעת מלחמה עכ"ל הר"י.
2